להתחתן!

ואם ישראל אינם נביאים, בני נביאים הם.

[גם חדשני...]

ומה אתה חושב עליו?

למעט העובדה שאנחנו עוד לא בטוחים.. ושגם אם היינו בטוחים יש עוד עולם שלם מסביבנו, ב"ה.

שהבעיה היא שאתם מרגישים קרוב אבל עוד לא מרגישים בשלים או לא בטוחים שזה זה.

זה באמת אחד ה"פלאים" במצב כזה: שאנשים מרגישים כמו שתיארת - שאולי כל אחד מבחוץ היה אומר ש"זהו זה", אבל הם יודעים שהם עוד לא בטוחים.  כלומר: מתעורר משהו שהוא כאילו תערובת של תחושה נפשית עם צדדים פיזיים, אבל זה עדיין לא אומר שזה זה..

יכול להיות שבזה גם המפתח לפיתרון: להתבונן קודם כל מבפנים, ולראות שבאמת אנחנו עדיין שני אנשים שונים, כאילו "זרים" ביחס למצב של נישואין. להתבונן שחייבים להכיר יותר מבחינה אישיותית ושם גם "להתחבר" יותר, כדי להחליט. לדעת להבחין בין הרגשה הנעימה של הרגע, לבין היכרות אישיותית יותר, ולדחות את עיקר ההרגשה החזקה ל"אחרֵי", אם יבוא בעז"ה.

אח"כ להחליט מבפנים שלא מתחילים בשום אופן מצבים כאלה, שגם מטשטשים את יכולת ההיכרות כרגע.

ואז - לסדר את הפתרונות המעשיים:

לא מתקרבים בשום אופן מעבר לטווח מסוים כשהולכים יחד.

כמו שאמרת - מקומות הומים, רצוי עם אנשים שעל ידם גם יותר "לא נעים" שלא לנהוג כפי שצריך..

אם רוצים ללמוד ביחד - אפשר משני צדדים של שולחן שיושבים לידו.  אולי לא דברים "רומנטיים" מידי..  נניח - בפשטות - מסילת ישרים?.. וכל אחד אומר את סברותיו, הקשורות יותר והקשורות פחות..

להשתדל ככלל, לעצור את היחס ללפני ה"התעוררות". להפנותו ליותר מתון ויותר פנימי. 

ולא לדבר על זה יותר מהמינימום ההכרחי.

ובאמת להשתדל מה שיותר מהר בלי לחץ, להגיע להחלטה.

ה"עולם שלם שמסביבכם" זה לא שיקול לדעתי.  זה בכלל ללא פרופורציה מול בנין בית בטהרה ובשמחה.

ובוודאי גם ה"עולם" הזה רוצה בטובתכם. ומבין ענין.

המקסים ביותר - זה עצם השאלה שלכם "איך בונים בטהרה ובקדושה. איך להעלות את הקשר".  זה משהו מאוד מיוחד שיש לנו דור כזה של אנשים שאינם חסרי הרגשות טבעיות, וברור להם שצריך למצוא את הצד הפנימי יותר, ומתוכו ינבעו בזמנם גם ההרגשות האלו.

תצליחו.

ללמוד יחד, להימנע ממקומות שתהיו בהם לבד,לדבר על הדברים ולהראות נכונות משותפת להילחם בכל מה שקשה עכשיו, וגם..להתחתן! (אבל לא בלחץ כן? )

רק הערה לגבי הלונה פארק- רעיון מעולה! אישית בדקתי מתקן מתקן לראות אם אפשר לשבת בצניעות מבלי לגעת- ויש אישור

ב"הצלחה, אשרייך אחותי!

בעזהי"ת.

לנסות להוריד מינון רגשי [לא לומר יותר מדי ביטויי אהבה, זה משגע, לשני הכיוונים ],

להיפגש בשעות האור ובמקומות עם אנשים,

ללמוד ביחד את המחשבת שעומדת מאחורי איסור נגיעה [אני חושבת שלרב סולובייצ'יק יש מה לומר על זה],

ולא לדחות את החתונה מעבר למה שחייבים.

נראה לי שזהו.

המון ב"הצלחה אחות!

לכולם

פשוט שצריך לגמור את הבירורים ולהתחתן

בלי להכיר אתכם אני לא מאמין שהבירור יוביל למקום אחר, אבל אתם חיבים למצות אותו עד לוודאות.

כמו שאמר דן וכמו שהיה ברור שיאמר

כי כשרואים שמישהו מיעץ תמיד  על פי ההלכה ועל דעת רבותינו הקדושים,

אז כשיודעים מה ההלכה יודעים מה הוא יענה...

לגבי לימוד גם הסכמתי כשדן הציע ללמוד מסל"ש וכדומה כי זה מוסר וה מה שצריך כדי לשמור על מתח רוחני גבוה.

אבל כשקראתי מה שרחלקה כתבה משהו זז..|מתלבט בקול|

מצד אחד זה הדבר הראוי ביותר ללמוד במצבכם החיובי (אפילו יותר ממסל"ש)

מצד שני זו גזירה שלא תוכלו לעמוד בה כי זה  "מדכא" "לא מפרה" ועוד כל מיני... תירוצים למה לא ללמוד על איסורי נגיעה.

לכן  הייתי מציע לשלב את זה עם כל לימוד אחר שתבחרו

בנוסף הצעות ששמעתי שהועילו:

-לפתוח כל פגישה עם 2-3 הלכות בדיני הרחקות ויחוד (רק הלכות לא חפירות)

-להפגש ליד אנשים שמכירים ושלא נעים

-מקומות שיוצרים אווירה יותר מאופקת ופחות משוחררת (חיסרון ללונה פארק)

-ואחרון חביב, אבל ממש חביב

להתחתן ! ! !

- התגובה שלך...

אז מניסיוני..

קודם כל, נשמע שיש לכם קשר מבוסס ובנוי ביסודות שכליים ונכונים והרצון הזה לגעת הוא בעצם השלב הבא הטבעי והמתבקש ביותר. 

עכשיו, בת'כלס אני אומר בשיא הכנות- יש שלב שבו כל הטריקים שבעולם לא יוכלו לעזור יותר. כי זה פשוט טבעי. והשאיפה שלכם היא לכאורה למרוח את הזמן עד שתוכלו להיות בטוחים שאתם אכן מוכנים להקים בית ולהתקדם הלאה לחיים משותפים.

אז מעבר להצעה שהועלתה פה שהיא לזרז את העניינים ולהתחתן, יש עוד כמה טיפים. אבל בראש ובראשונה- אם אכן הקשר מבוסס. אני אישית לא רואה טעם בלמרוח את הזמן. ותחשוב שגם אם תתארסו יהיה עוד חודשיים. ובאירוסין זה הזמן לבניין רוחני שלאחריו מגיע השלב של המגע. והייתי חושבת ברצינות על אופציה של חתונה.

מעבר לכך- להתחיל לנהוג דיני הרחקה. לא לשבת קרוב. לא להעביר דברים מיד ליד. לא לשבת על אותה ספה. להיפגש בפרהסיה כמה שניתן. ללמוד. להבין עם עצמכם כל אחד שאתם אסורים ואת החשיבות בשמירת נגיעה. לא להרבות בדיבור על רצונות של נגיעה. 

מקומות שאפשר ללכת- גבעת התחמושת, מוזאונים למינהם, המקום של החפירות בעיר העתיקה. חנויות ספרים, ספריות גדולות. וכדו'.

שיהיה בהצלחה.

גם אנחנו לפני החתונה בשלב האירוסים נהגנו בדיני הרחקה וזה עזר (בעלי ביקש...)

למה אתם מחכים?

התשוקה הזו, הרצון לאהבה ולמגע,

גם הוא נובע ויונק מתוך קדושה!

זהו רגש ודבר שהוטבע בנו משמים,

תנצלו ותברכו על זה- ותתחתנו.

זו השליה שמתיחת דיטים נוספים מעמיקה את ההכרות.

לאחר שהחלטתם בשעה טובה להתחתן....

יש זמן עד האירוסין נכון?

וכמו שאת אומרת- יש עולם מסביב!

ועד החתונה (שבטח לא תהיה מחר בערב), מה עושים?

מנסיון, וגם אם זה לא הוכח מדעית- רגשית בטוח שהוכח ;) ..........

בנים עובדים עם שכל ובנות עובדות עם רגש

הרבה פעמים כשהגבר מקבל החלטה להתרחק והוא עומד על זה שכלית, יהיה קשה להזיז אותו מההחלטה...

כמובן אלא אם כן האשה תפתה אותו ואז יהיה לו קשה לחשוב עם השכל. אבל אם שניה לפני הפיתוי הוא יעמוד על שלו זה יצליח!

אצל בנות הן גם יכולות לקבל החלטה אבל כאן יש בעייה קטנה, שכל פעם כשמתקרבים אחד לשני הרגש המדהים

הזה שעובר אצל האשה מנתק אותה רגע שכלית וגורם לה לרצות בכל זאת להתקרב.. ונכון שדיברנו על זה וכו'.... אבל הרגש!!!... ואז מגיע רגע הפיתוי שיהיה קשה לשני בני הזוג לגבר ולאשה.

ולכן- הנסיון אומר תני לגבר לקבל את ההחלטה להתרחק ולהתעקש על כך... ואת זאת שצריכה ליישם את זה

בפועל. כלומר אם כל התקרבות הכי קטנה שלך הוא לא ייתן לזה לקרות לממש יקפוץ אחורה ואת בלב כבד תיישמי

כי "הוא ביקש" (מלאכותי אך פועל!), זה יכול להביא אתכם למצב הרבה יותר טוב מאשר שלא תתעקשו על כך.

כל זה יישום שמגיע אחרי לימוד והבנה מעמיקה על הקשר הזוגי הטהור הן לפני החתונה בלא נגיעה והן אחרי החתונה עם נגיעה

עד כמה זה מדהים לא ליפול לפני החתונה

ועד כמה זה מקסים לגעת פעם ראשונה בחדר ייחוד.

חוץ מזה, דברי עם זוגות שנפלו ח"ו וכאלה שלא נפלו ב"ה ותבדקי עד כמה מצטערים על זה  אחרי החתונה\שמחים

הכי בעולם הכי החתונה

(שלחי מסר אישי)

ואין מה לעשות צריך להתייחס לזה כהזדמנות לפתח את הקשר הרוחני ללא הפיזי ולחכות למצב המושלם

אחרי שיש אישור על כך בעזרת טבעת מהממת על האצבע.

בהצלחה!!))

ה"בנים עובדים עם שכל ובנות עם רגש" המפורסם לא מחזיק מים!

אמנם יש כיוון כללי כזה, אבל זה משתנה מאוד בין בני אדם, אל תכפיפי 
את המציאות המורכבת והמשתנה לכללים חותכים שאין להם תמיד שחר.

חבר'ה, עם כל הכבוד זה חודשיים, אני חושבת שתהליך הבירור של כל אחד מהם לחוד וביחד בנקודה הזאת הוא המהותי, האמיתי והעיקרי עכשיו, במיוחד כי זה מה שמוצג בהודעה לעיל. כך שממש קשה לי עם כל הלחץ חתונה הזה עכשיו שלכם עליהם. אני רואה בכלל שבאו להתייעץ על נק' אחרות וקיבלו תשובות אחרות לגמריי..מה קורה?!

[ועכשיו, אחרי שערכתי כמה תרגילי נשימות...] 

אני מסכימה עם זה שצריךלהוריד דווקא עכשיו את מינון הפגישות ולרדת לעומקפ של דברים דווקא מתוך המקום של לקחת ספר טוב ששניכם אוהבים ומתחברים וללמוד ממנו (מסילת ישרים למשל).

כן לדבר על הקושי של שמירת נגיעה והגבולות. זה הכרחי. וגם עוזר להבין אחד את השניה ולהתחשב.

שיהיה המון המון ב"הצלחה

מה הלחץ? כולה חודשיים!!!

מהנסיון שלי, אתה לא באמת "מכיר" יותר טוב,

ככל שעוברות הפגישות- זה דיי שטיות.

וחבל סתם למרוח.

ואז להגיע לגיל מבוגר ולהגיד "חבל שלא סגרתי אז..."

לבדוק כל מה שצריך וחשוב ולהחליט.

וזה מעולה שיש בנייכם גם משיכה גופנית,

זה חלק מהעניין לגמרי.

יש ושבוע שבועיים מספיקים בשביל להתחתן. [אצלי שלושה למשל וזה מחזיק ומתחזק במהלך ה 20 שנים האחרונות...]

ויש שגם שלושה חודשים  ויותר לא מספיקים .

נחמד ביחד וטוב ביחד לא תמיד טובים בשביל חתונה.

תמיד צריך לחשוב למה כן להתחתן איתו/ה ולא לחפש שלילה.

בקיצור אז מה עושים?

אז כך הרבה דברים נכתבו כאן נכונים ללמוד תורה יחד זה מקדש וממילא הקשר ייבנה נכון .

לדבר על העניין בינכם ולא להתבשל בו.

נכון שאסור להיכשל אבל אם קורה זה לא אומר שצריך לבטל את הקשר.

יש בינכם משיכה וזה טבעי וגם טוב אם זה יתמסד בחתונה העניין הוא לשמר את המשיכה הזו לאורך שנים.

בסופו של דבר כמו תמיד צריך להתפלל לה' שיעזור ' מלך עוזר' - לאדם במאמציו. 'ומושיע' - חולצו מצרה. 'ומגן' - שלא יכנס לצרה.

כשמשתדלים ומתפללים באמת, ה' עוזר אין מצב אחר.

הסיפור מדגים בבירור , אף על פי שאתם דוסים.

תודה על השיתוף

אם היה לכם כזה קשר טוב למה נפרדתם?

האם אתם מתאימים אחד לשני? האם הוא מסוגל להיות מי שיתאים להיות בעל טוב וכו'?

אם כן , אין למה לחכות. אם יש דברים שצריך ללבן - אז זה הזמן לעשות את זה, בזהירות ובטוב טעם.

ובעיניי הכי חשוב,

והסביבה הלוחצת לכיוון חתונה או לכיוון לימודים (כל אחד ומה שהוא חי בו) לא תשב במקומכם בגן עדן או בגיהנום, ולא תחיה במקומכם את החיים הפשוטים. לא צריך להתחשב בהם בקבלת החלטות בנושא הזה. לעשות מה שנראה לכם ולקב"ה נכון טוב ויעיל.

(לא כתבתם בני כמה אתם, אבל כנראה שזה לא העניין)

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים