אבל האישה יותר בוגרת..

כן כן בנים.. תשלימו עם העובדה הנ"ל..

נראה לי שזה יותר קל ליצור מציאות כזאת שהגבר הוא יותר גדול...

בכלל גם בגודל זה ככה...

אם האישה יותר גדולה זה פוגע ביחס התקין של הבעל והאישה... ככה נראה לי!! ורק לי!!

אצל רוב הזוגות הגבר יותר מבוגר  מהאשה רק משום שגברים נזכרים להתחתן רק בגיל מבוגר יותר. בד"כ זוג שמתחתן מורכב מגבר בגיל שבו גברים מתחתנים, ומאשה בגיל שבו נשים מתחתנות. גבר שמחפש אשה הוא יותר מבוגר מאשה שמחפשת גבר כי הנשים אוהבות להתחתן יותר מוקדם. לכן יש להניח שגבר שמחפש אשה, ימצא אחת יותר צעירה ממנו.

עובדה שגם גילאים היותר מבוגרים זה ככה-גבר בן שלושים יחפש בת 25

                                                           בחורה בת שלושים תחפש בן 35

שמעתי מהרב יואל בין נון הי"ו, את הפשט הזה ששוכחים אותו הרבה אנשים, ואני רואה שגם פה,, וזה כואב, שהגבר שולט זה נאמר כקללה, בפרשת השבוע שחלפה, זה לא אמור להיות כך, בדיוק כמו שעל הקללה "בזעת אפך תאכל לחם" אז זה לא אומר שאסור להדליק מזגן במשרד, אלא צריך להזיע!!!!

ציטוט מהסוף (להבנת הכל עי' שם.)

"...כך מובדל בזה האיש מן האישה, האיש אינו חושש שיהא נושא חן בעיני אישתו, והאשה כל מעיינה שיהא האיש נוח ממנה, וא"כ היא טפלה אליו: והוא ימשול בך: אע"ג שהיא משתעבדת בחינם, מכל מקום הוא המושל.

גם לפני החטא לאישה הייתה תאווה לשליטת בעלה, ואחרי הקללה רק נוסף שהוא ימשול גם בלי רצון האישה... זהו.

התשובה למה, כמו תמיד, מורכבת כמובן מההבדל בין הגברים והנשים.

גבר רוצה להתחתן עם מישהי שהוא מרגיש הוא זה שמעניק לה הגנה, מגונן עליה - ולכן הוא מרגיש ככה באופן טבעי יותר אצל צעירה ממנו ולא אצל בוגרת ממנו. אצל הצעירה הוא הבוגר, הגדול, החזק (טוב, בלי קשר הוא החזק, גם אם היא גדולה ממנו בשנתיים...ועכשיו יבואו עלי כל הבנות שלמדו קראטה שנתיים...חחחח) ולכן "קל" לא יותר להרגיש את זה שהוא זה שמעניק פה הגנה.

לעומת זאת, אצל האישה, ככל הנראה לפי מה שהבנתי, הרצון הוא בדיוק לכיוון השני - היא צריכה מישהו שיגן עליה, שיעטוף אותה ויהיה שם בשבילה כשהיא צריכה אותו, גדול, חכם, חזק ובעל נוכחות מרשימה. ואת זה, שוב, קל לה יותר למצוא אצל מי שגדול ממנה ולא אצל מי שקטן ממנה, כנ"ל.

זאת התשובה ל"למה זה ככה".

השאלה היא האם זה כדאי וזה כבר מורכב, אך לעניות דעתי ממאמרים רבים שקראתי, מחקרים, וגם סיפורי חיים של זוגות רבים שבחרו בדרך בשנייה - כולל רבנים גדולים - עולה מכל זה, שהרצון הזה לרוב מוביל רק להפסד של מבחר גדול מאוד של בנות פוטנציאליות שהיית יכול לבנות איתן קשר ממש טוב, וזה התפספס רק בגלל ש"היא יותר גדולה ממני בחצי שנה" וכדמה...

אז כמובן שאם ההבדל הוא משמעותי מאוד זה יהיה יותר לא שייך, אבל זה נכון גם לגבי המקרה בו הגבר גדול מהאישה ביותר מידי שנים - לעומת זאת, אם ההבדל בין האיש לאישה לא משמעותי, ורק בגלל שהיא יותר גדולה ממנו בקצת - זה לא אומר שהםלא יכולים לבנות זוגיות בריאה ביחד. להיפך. גם בזוגיות כזו הם יכולים להרגיש שהגבר הוא המגונן, ושהאישה היא המגוננת על ידי הגבר...

בנוגע לטענה שזה קשור לבגרות של שני הצדדים - זה אולי נכון בגילאים צעירים, אבל תסכימו איתו שגם גבר בין 26 שבנה את עצמו, ובשל לחתונה, בוגר בערך כמו האישה בת ה27-28 שגם בנתה את עצמה ובשלה. כלומר, הפונקציה של הבגרות והבשלות כתנאי ליצירת פער גילאים לטובת הגבר, הולכת ומצטמצמת עם עליית הגיל...

כל טוב. וערב טוב!

אנחנו הגברים מתבגרים לאט יותר מהנשים..אין מה לעשות

גבר בין 24 יכול להיות בוגר באותה מידה של מישהי בת 21-22 או אפילו 20

דבר שני הוא שהבנות הן לחוצות חתונה - יש יותר בנות בגילאי 18-19 שמתחתנות מאשר בנים בגילאים אלה שמתחתנים יתכן שזה נובע מהבדלים תרבותיים אך גם מהבדלים פיזיולוגיים(שעון ביולוגי)

דבר שלישי כמו שכותבת "שואפת למעלה"--כל הבנות שואפות למעלה - רוצות גבר שיותר גדול/חזק מהן

יש מגוון רחב של סיבות חלקן תרבותיות וחלקן פיזיולוגיות ובשורה התחתונה לכל כלל יש יוצא מהכלל - אל תהיו מקובעים לתכתיבים שהחברה מכתיבה לכם - תהיו פתוחים קצת מחוץ לקופסא, היו דברים מעולם!

אין לי ממש תשובה חד משמעית,

אבל לרוב בנות מתבגרות יותר מהר,

ויותר רוצות ובשלות כבר בגיל יותר צעיר,

ומימלא, בחורים יותר מבוגרים יכולים להתחתן עם בנות יותר צעירות.

גג שנה מתחתי

חסידים אין להם כח לחשוב?

מצוץ מן האצבע.

כמובן שיש ויש גם אצל החסידים כמו אצל כולם.

ולכן היא מחפשת אדם יציב.

אחד מהדברים שמביאים בטחון ויציבות זה כאשר הוא גדול ממנה.

יש בזה משהו מבטיח, שאפשר להשען עליו.

אם כן, אני יכולה לפלסף..

אבל תחשוב טוב אם אתה צריך.

כבר כתבתי את זה כאן מזמן-

שמבחינה עובדתית-סטטיסטית, תוחלת החיים של האשה גבוהה משל הגבר,

(הזוי, אה? אחרי מאמצים פיזיים מטורפים שהיא עוברת- הריונות לידות וכו'... אין עלינו!!!)

ואם לוקחים עוד את פער הגילאים שיש בד"כ בין בני זוג, לא פלא שיש הרבה יותר אלמנות מאשר אלמנים (קשישים)

ולכן אני בעד שיוויון בין הגיליאם, אם לא שהאשה תהיה כבר יותר מבוגרת...

וסתם דוגמא, ההפרש בין סבא לסבתא שלי הוא 13 שנה!!! סבתא שלי בת 64, וסבא שלי בן 77- שבר כלי, נכה... (אחרי אירוע מוחי קשה) ולעומתו סבתא שלי פעילה, נמרצת, ב"ה צעירה ברוחה ובגופה. 

נו, לא חבל?!

אחת כשהייתי בן שנה ועוד אחת כשהייתי בן 2-3

ושני הסבים דווקא חיים

שהגבר יהיה המוביל של כל התא המשפחתי וזה כולל את אשתו.

לכן אם האשה גדולה מהגבר בצורה ניכרת (2-3 שנים) זה עלול לפגוע בהנהגת הגבר במשפחה.

(וסימן לדבר: בפגישות-מי מוביל את מי?)

אני מסכימה איתך שהגבר צריך להוביל, אך אני לא חושבת שבתקופתנו אנו הגיל קובע את ההנהגה.

אמא שלי למשל גדולה מאבא שלי בשנה וחצי, ואין שום בעיה אצלנו בבית, תודה לא-ל.

אולי בהתחלה בני הזוג יצחקו קצת על הענין (שהאשה גדולה מהאיש) אבל אין סיבה שזה יוביל לאיזושהי בעיה בהמשך. זה מסוג הדברים שבכלל לא חשים בהם עם הזמן.

ענין הגיל, לדעתי, הוא סתם נוהג מיושן ולא רלוונטי לימינו!

והכוחה לזה שמישהו שגדול ממני אבל מאיזה שהיא סיבה נשאר כיתה אני תמיד ירגיש מבוגר ממנו

ואני למדתי במקום שהיה חמשוש שהיה מבוגר יותר מאחד השמניסטים 

זה עושה לך הרגשה של נסיכה כזאת, שאת הנסיכה שלו..

וכשהוא גדול יותר זה עושה לו הרגשה של 'גבר גבר' כמו שאומרים, זה שמגן על הנסיכה שלו ואוהב אותה.. האביר..

הובנתי?

מסכים בפה מלא.

אבל ישנם גברים שמרגישים נחיתות כשהפער הוא רק שנה וזה פוגע בהנהגה. הגבר מפנים לעצמו שהוא לא המנהיג בבית.

נראה לי שכדאי לגברים להשקיע יותר מחשבה בלטפח את הנשים שלהם מאשר לחשוב איך לטפח את האגו שלו ולחזק את ההנהגה שלו בבית! אם רק תדעו לתת מספיק לנשים תקבלו מהם המון ואז גם תקבלו הערצה והערכה שאתם כל כך משתוקקים לה!

אני לא בטוח שאשמה" דווקא בגברים. אני מתרשם שגם הנשים מעדיפות מצב זה. אולי הן מרגישות צורך בפטרון או תומך. מענין מה קורה עם פמניסטיות תוקפניות השואפות לשלוט בכיפה האם גם הן בוחרות בן זוג קשיש יותר או במעמד חברתי גבוה יותר? אני מכיר כמה מקרים בודדים בהן האשה בהבדל קל מן הבעל אובמעמד חברתי גבוה יותר. אין לי מושג האם עובדה זו מתבטאת בבהתנהלות המשפחה. 

לכן אם היא גבוהה ממנו/גדולה ממנו/נותנת הרגשה שהיא הגבר בכל מיני אופנים זה פוגע בתא המשפחתי ובתפקידו של כל אחד בבית.

אם זאת זה לא אצל כל אחד ויש כאלה שמסתדרים גם מצד טבעם.

נגיד ומציעים לכם מישהי בחורה זהב, באמת, אין עליה, צדיקה וטובה והכל, אממה- גדולה מכם בשנתיים וחצי...

ונגיד שמחלתם על כבודכם, יצאתם איתה, והופה! יש חתונה.

נראה לכם באמת שהענין יפריע בהתנהלות היום יומית שהיא גדולה מכם?!

זה לא דבר שנראה לעין, וזה לא דבר שחושבים עליו בתכלס בפועל!

וזה שהאשה גדולה בגיל לא הופך אותה לבוס! אוייש נו, אנחנו ביסודי, שאם אתה קצת גדול אז אתה גם יותר בוגר?

ואם בעז"ה האשה נותנת לבעלה את מקומו המיועד, המתאים בבית ("המנהיג", כלשונכם) אז הכל טוב ויפה. ואם הוא גם בוגר מספיק כדי לא לקחת את העניין שהיא גדולה ממנו באופן אישי- אז בכללף אשרי הזוג...

אבל השאלה בן כמה אתה

(לא שאני רומז למישהו)

היר כבר הסכימו בעניין כאן שבנים מתבגרים מאוחר יותר מבנות, כך שאם הוא בן 19, והיא בת 21, זה בהחלט משנה את המאזן (אין ברירה, אבל היא הופכת ל... גננת שלו? ואל תעלבו...)

צריך התאמה נפשית, ולא בגיל! לא להתיחס לעניין בצורה ילדותית שאומרת "אוי, היא גדולה ממני? אז היא הבוס מעכשיו?!"

אם הוא בן 17 והיא 19 זה כן משנה

וגם פה אני לא רומז

משום שרוצים בחורה ברמה שכלית/רגשית פחות או יותר כמו שלהם ולא הרבה יותר בוגרת.

ובנתיים בנות מתבגרות הרבה קודם

ובחורה מחפשת בין השאר 'משענת' ואולי היא מרגישה שבנים בני גילה לא יכולים למלא צורך זה..

ואולי לא.

בחסדי השי"ת, בשעה טובה, השבוע התארסתי עם בחורה שגדולה ממני בקצת יותר משלוש שנים...

כמובן שהנושא הזה עלה ודיברנו על זה קצת אבל הקשר כל כך טוב שפער הגילאים בכלל לא משמעותי.

לגבי הנושא הרגשי - אני מסכים עם מה שאמרו רוב החברים, שלרוב האשה מחפשת מישהו "גדול" שאפשר להשען עליו וכו'.. - ואני באמת חושב שאם האישה גדולה פיזית מהגבר כלומר יותר גבוהה וכו' אז זה קצת מוזר ולי זה היה מפריע באופו אישי.

אבל בנושא של הגיל זה שונה. היו בחורות בגילי וצעירות ממני שהרגשתי לידן כמו ילד, כלומר שהן יותר בוגרות והן מובילות וכו' ולעומת זאת עם ארוסתי שתחיה אני מרגיש שאנחנו פחות או יותר באותה רמה. יש דברים שבהם אפשר להגיד שאני כביכול יותר מוביל או בוגר ויש דברים שהיא.

באופן כללי אני חושב שבנות כן מתבגרות יותר מהר מבנים אבל מניסיוני, המצומצם יחסית ב"ה, בפגישות, ראיתי שיש עוד דברים שמשפיעים. לדוגמא ארוסתי שתחיה מחוץ לארץ ואני חושב שבארץ מתבגרים מהר יותר.

בנוסף יש גם צד טכני של לוחות זמנים.. בחורה עושה שנה - שנתיים של שירות לאומי ומתחילה תואר (בד"כ?)

בחור מסיים 5 שנים של הסדר (או 3 שנים צבא, תקופת נחיתה וחיפוש דרך ואז השלמת פערים בישיבה של כל מה שלא למד לפני הצבא) ורק אז מתחיל ללמוד\לעבוד. לי באופן אישי קצת הציק שבחורה שצעירה ממני בשנה נמצאת בשנה האחרונה של התואר כשלי עדיין אין פסיכומטרי....

אבל מצד שני, בסופו של דבר יצא שלארוסתי יש תואר שני (אבל בינתיים לפחות עשיתי פסיכומטרי!..;)

ככה שבעצם, אין פה שום חוקים וכאלה, וכמו שכתבו פה קודם, יש כל מיני תכתיבים של החברה ואסור להכנע להם כדי לא להפסיד המון בחורות פוטנציאליות (בינינן אולי האחת) רק בגלל שהן יותר גדולות.

בהצלחה!

הבנות כאן כמובן יגידו שהן בוגרות יותר(אני יודע שהיו כאלו שאמרו תשובות אחרות)

(מה ש\נכון אולי במקרה הממוצע בטח שלא תמיד) ולכן בשביל שיהיה איזון

צריך שהגבר יהיה גדול יותר.

זה אולי מסביר זוגות עם שנה-שנתיים הפרש. אבל לא מסביר זוגות עם 5-6-7

שנים, 10 שנים ויותר.

עם כל הכבוד לבגרות המפורסמת שלכן(ששוב תלוי מי ותלוי מה-לא לנצח אפשר

להיאחז בטיעון של הבת מצווה-בר מצווה  עברו כמה שנים מאז)

בחורה בת 23  אינה בוגרת כמו בעלה בן ה-30 לדוגמה.

בואו לא נגזים.

לענ"ד וכמו שאמרו לפניי זה בא מהמקום של "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"

זה אמנם התמתן בזכות הפמיניזם, וזה בשלבי תיקון אבל המציאות הזאת עדיין קיימת.

לכן הבחורה רוצה מישהו שיהיה יותר ממנה-שיעניק ביטחון\מישהו להישען עליו וכדומה,

והבחור רוצה מישהי שהיא פחות ממנו-כדי שייקבל את הכבוד שלו, כדי שירגיש שהוא מעליה.

זה נשמע רע אבל במקום מאוד אינסטקטיבי וייצרי

נשים זקוקות ליחס וגברים לכבוד. זה לא אותו דבר.

עניין הכבוד (הגברי) לעומת הביטחון(הנשי) קשור להמון נושאים שונים,

ובא לידי ביטוי אצל כל אחד בצורה אחרת:

1. חכמה

2. משכורת

3. גובה

4. כוח פיזי

5. יציבות רגשית\רוגע

6. יכולת ארגון ו-'פתרון בעיות'

7. גיל

וכן הלאה.

בכל מה שציינתי למעלה באופן כללי גברים יעדיפו להיות אלו עם היותר

ונשים יעדיפו מישהו שהוא יותר מהן.  שוב מדובר באמירה כללית בלבד.

יש לי למשל חבר שמבחינתו אין מצב שאשתו תרוויח יותר ממנו, אצלו זה ייהרג ובל יעבור.

אצלי זה לא משמעותי אבל מישהי גבוהה ממני באופן משמעותי זה מרתיע

וכן הלאה-כל אחד ןה'שריטות' שלו

/רוצה להרגיש מעל...

לא חושב שאני מוזר בנושא הזה..

חלק ממאמר שלם שיפורסם בשירשור נפרד...

"אם במספרים עסקינן, מי אמר שהבחור חייב להיות יותר מבוגר מהבחורה?! כמובן, הפרש גדול מדי אינו טוב, אך הפרש קטן כגון שליש הוא בהחלט אפשרי, וזאת משני הכיוונים. למשל אם אתה בן שלושים תוכל להתחתן  עם בחורה בת עשרים או בת ארבעים. שבחור צריך להיות מבוגר מן הבחורה - לא כתוב לא בתורה ולא בניסיון המציאותי שהוא צריך להיות מבוגר כשלעצמו, כלומר בגרות נפשית - זה בהחלט חיוני."

אני יכול להתחתן עם מישהו בת 7.5?

יש פה למישהו אחות בכיתה ב'?

כדעי לבם תזכו בשלישי גן עדן!

<צ>

דבר ראשון אתה צעיר מתתתתתת

דבר שני מה אתה חושב על להתחתן?? ואפילו ב<צ>??

ולא ב <צ>

אי מכיר לא מעט שהתחלתנו בגיל 17-18 ואפילו פחות

דווקא מי שלא מוכן לחתונה בגיל הזה יש לו בעיה

אם אתה בן 17 -יכול עם בת 12...

(אבל זה לא חוקי...היא לא יכולה נראלי להירשם כנשואה בכלל במשרד הפנים..)

יש מלשהי אוחת שיש לה בת מצווה?

(זה חוסך כסף להתחתן בבת מצווה)

איך משמחים כלה??

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו