אח''כ בשאר הפגישות תקבעו באמצע איפשהוא..

אני מכירה אחד (קיצוני מאוד..) שנסע מרמת הגולן לפגישה בירושלים

שעקרונית ומהותית- עדיף שהגבר יגיע לאישה. מן יישום בפועל (שהוא חשוב) של עניין החיזור, שבא לידי ביטוי בכל מיני אופנים כאלו ואחרים.

בפועל, עם זאת, נראה לי שמי שמסתדר לו ויותר פשוט לו ליסוע- שיעשה הוא את הנסיעה.

כשאני מגיעה ממקום מגורי שהוא רחוק ולא מי יודע מה נוח להפגש בו- אני נוסעת לעיר ושם נפגש.

כשאני באה מהעבודה, שהיא בעיר- סביר להניח שהוא יגיע לכיווני.

לא יעשו תאונה

שועשעתי...תודה.

"מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, 

ואין דרכה של אשה לחזר על איש. 

משל לאדם שאבדה לו אבידה -

מי חוזר על מי?

בעל האבידה מחזר על אבידתו".

(קידושין ב ע"א)

חייב להודות שהיום כיף בפורום! הרגעים

האחרונים עם הבייני"שים מנוצלים היטב...

לא  את הגמרא כי לא הבנתי אותה בדיוק..

אלא שבאמת היום היה כיף שימו לב שאנחנו מהבוקר על המחשבים..

כדברי רבותינו הראשונים: "תכלית הידיעה - שלא לידע".

שלא נדע. אמן!!

אין בזה כללים ו 4 גלגלים משנים בגלל שאתה יכול לאסוף אותה

לדעתי הבחור צריך להגיע את הבחורה, ולטרוח קצת.. לק יקרה כלום 

ובטח שבוודאי כשישי לו רכב.

יענו יש איזה שעה נסיעה אם לא יותר.... מה אז?

כמובן שאם אתה לומד בקריית שמונה והיא באילת-אפשר להיפגש באמצע.... אבל בכללי נראה לי שווה להשקיע

בבגאז'!!!

<צ>

והשאלה היא מי מגיע למי? לא איפה לשבת? או אם למצוא מקום באמצע? כמו השאלה הראש'...

לשאלה איפה לשבת...

כל הבאסה..

תמיד יש את המאחרים

כי היא כבר יצאה מהבית לפגוש אותנו באמצע???

אז תנסו פונדו.. ככה אפשר להביא את כל הדברים הלא קשורים ועדיין זה יחשב השקעה..

=)

בניגוד לדעה הרווחת.. כבר יצא לי לטעום פויקע שלא היה טעים...

מה הבעיה להשקיע קצת בשביל הגברת? אני בטוחה שהיא תעריך....

אגב-פויקע זה דוחה!!!

שלא מתאים לשבת במושב הקדמי.. כבר שמעתי על כזה דבר פעם שבחור אמר לבחורה לשבת מאחורה...

אבל טוב תעשה אם תגיע לאיזור שלה.תשקיע..

אם יש לך רכב-על אחת כמה וכמה..

(אם יש לה רכב והיא רוצה להביא (מה שבדר"כ לא יקרה בפגישות ראשונות עד כמה שידוע לי)-אז כמובן תזרום..)

איפה לשבת במיקום הגיאוגראפי!

איפשהו באמצע.

אפילו אם לו אין רכב ולה יש.

(ולא...אני לא מתעצלת לנסוע.זו פשוט הצהרת כוונות)

ואם היא גרה בק''ש והוא באילת?

ווגם אם לא- למה תמיד בנים צריכים להידפק? כנ''ל בנושא תשלום בדייט ראשון בפרט ובשאר הדייטים בכלל..

עם כל הכבוד וההערכה לג'נטלמנים שבנינו-אני מניחה שלא כ-ו-ל-ם הבנים של רוטשילד או לייב לבייב (סתם כי היתה לי חברה שחלמה להתחתן עם הבן שלו רק בשביל זה..)

אז בשביל כולם-אולי כדאי שלא...

וברצינות- זה תלוי בסיטואציה ובכל מצב בפני עצמו.. אבל לדעתי צריך כמה שיותר להתחשב אחד בשני ולהקל... אז חצי חצי זה הכי מתחשב בדר''כ..

ובוודאי שמתחשבים,לא תמיד הגבר יסע. אבל דייט ראשון-שני,במקרה שהמרחק סביר (כל אדם והגדרתו לסביר) הגבר צריך לנסוע. דרכו של הגבר לחזר.

סוגיית התשלום היא שונה.לרוב דתיים יעדיפו לא לשבת בדייט ראשון-שני בבית קפה. זה לא עולה כסף לשבת בפארק או בדשא.

אפשר להחליט שהוא מביא שתיה ואת עוגיות,או הפוך.

לא חייבים להוציא סכומי עתק על דייטים,בכלל לא.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.