אם המטרה היא להרגיש שהכסף שווה וגם לחסוך - אז תעשי לך הגבלה, סכום מסויים שצריך להכנס לבנק כל חודש.

ואז מגיע השלב שמרגישים כמה הוצאות יש לנו וכמה הכנסות.

ואם לא עוזר, אז להעביר סכום קבוע כל חודש לחיסכון, בלי יכולת שאיבה ממנו. במצב כזה באמת מתחילים לחשוב על כל שקל. (וגם זה עוזר לשמור עליו, ולחסוך, חוץ מהריבית...)

אבל, באמת, השאלה היא מה המטרה...

אני מ-מ-ש לא מוציאה כסף.

אני מבינה לפי סיום התואר שלפחות 22-3, נכון?

לדעתי, שני דברים:

1- יש עניין בעיני לעבור לעצמאות באיזה שהוא שלב. גם אם אח"כ הכסף יוצא מאותו כיס. בעיני יש שלב (ושלב החתונה לא שונה ממנו בהרבה) שבו מה שמקבלים מההורים הוא מתנה ולא חובה. מה שהם יתנו כדי לממן את החתונה שלי או את הבית שלי- אני אודה להם מאוד. אבל אני רואה את עצמי כאחראית לזה.

והאחריות הזאת היא עניין של בניה, של עצמאות כבר מעכשיו.

2- גם בתוך זה, אני לא חושבת שנכון לשעבד את החיים שלך מעכשיו לחיים של אחר כך. עכשיו את רווקה, צעירה, אין עלייך עול. זה זמן שאת עוד יכולה להרשות לעצמך להשקיע בלי לדעת שזה פוגע בילדים שלך או שעכשיו אין ברירה אלא לחסוך כדי שיהיה אוכל בבית.

מה זה אומר?

את עומדת לסיים את התואר, זה אומר שאת יכולה למצוא עבודה במשרה מלאה (כמובן, אם המצב שונה תעשי את החישוב שלך, אני יותר משתפת בהתנהלות שלי) שבה תרוויחי בסביבות 4000-5000 ש"ח.

להחליט על סכום שאת צריכה לחיים שלך- 1500 נגיד, כי את בבית אז זה באמת יותר מיועד לנסיעות-דייטים-בגדים, לא שכר דירה או משהו. ואת השאר להעביר באופן קבוע לחיסכון. גם ככה תגיעי יחסית מהר לסכום רציני בחסכון.

יש היגיון במה שאמא שלך אומרת, אבל אני לא מסוגלת לחיות ככה, כשכל דבר שאני רוצה תלוי בהורים שלי. אני בן אדם עצמאי, עם הבחירות של עצמי, ואני רוצה חופש להחליט לגבי עצמי.

וכמובן- גם הרבה הצלחה וגם כל הכבוד שאת חושבת על זה.

אולי תשב עם עצמך ותנסה להבין לאן הולך הכסף?

אולי תחליט שכל חודש אתה קודם כל שם (בהוראת קבע אפילו) 500-1000 ש"ח, ואח"כ אתה מסתדר עם מה שנשאר?

כי אני מבינה שיש הוצאות ואפילו הוצאות גדולות משלי (למרות שאני מוציאה לא מעט) ועדיין- לא לחסוףך כלום כלום זה נראה לי חבל ולא הגיוני במיוחד.

אם תרצה עצות באישי- בכיף.

למרות שאני רק בצעדיי הראשונים כסטודנטית, כבר הרבה זמן אני חשה כ"מנצלת" את ההורים, שמבחינתם לא מוכנים אפילו לשמוע הצעות מצדי לממן לעצמי וכו'. אז דווקא בגלל שהם מתעקשים סיגלתי שיטה חכמה- אני מתקמצנת..

הם מממנים לאח שלי שהוא בחור ישיבה ה כ ל!!!

ולבנות שירות שבבית דברים שהם מותרות אנחנו צכות לקנות לעצמינו...

זה גורם שמשפיע מאוד.

וב"ה גם רוצים ויכולים - בגבול הסביר כמובן....

זה מגיע מתוך רצון שלי

זה שאתן [בנות המין הרגיש] אומרות בכל משפט שני 'שיא השווה' 'שיא החמודה' 'שיא היפה' 'שיא המדליק' 'שיא הצדיקות' 'שיא המתוק' וכדומה. זו בעיה. זה לא עברית...

אבל מילא, מותר לזרום. נכון.

אבל באמת, לא כל מה שאומרים - כותבים. יש גבול לכל תעלול.

|שיא המתעצבן| (סתם, זה לא באמת מזיז לי כל כך...) 

ועדיין נעזרת בהורים.

אני שונאת את המצב. אבל זה מגיעה יותר מהדרישה שלהם שאני אתחיל ללמוד.

אז אני מחפשת כמה שיותר מלגות. ואני גם אחפש עבודות מזדמנות בכל פעם שאני אוכל.

אבל שתדעי לך, שלמרות שלך זה לא נעים-

ההורים עושים את זה בשמחה. וכל עוד את לא מנצלת את הכסף הזה כדי לקנות בגדים שאת לא באמת צריכה, או לצאת למסעדות או בילויים אחרים זה לא באמת מפריע להם.

אני כבר מאז כיתה י' משלמת על עצמי בבגדים, בילויים, נסיעות וכאלה.

גם אם ההורים מסכימים, כמדומני שזה צעד נכון שצריך לעשות בשלב מסויים (אצלי זה היה באמצע השרות הצבאי).

אמרו חז"ל "בעל המאה הוא בעל הדעה", וכשצריך לעמוד מול ההורים על החלטות לא נעימות לפעמים, הרבה יותר קל לעשות את זה מעמדה של בן אדם עצמאי.

בסופו של דבר, זה לא נטול מחיר מלבד חוסר נעימות.

אני לא מפסיקה לחשוב על זה, גם לגבי.

אני חיה לחלוטין "על חשבון הברון" ויש לי ממש מצפונים בעניין. אמא שלי מזרימה לי לחשבון בנק פעם ב- סכום כסף, די גדול, ואומרת "קחי, שיהיה לך", כי היא יודעת שלא נעים  לי לבקש ממנה כסף... היא קונה לי הכל, בגדים ועוד. אני לא מרגשיה עצמאית בכלל!

דיברתי על זה הרבה עם חברה והיא אמרה לי, עזבי אותך מרגשות אשמה- ב"ה יש לכם אפשרות לכך, אז קחי ותגידי תודה לה'. ובאמת- ב"ה בלי עין הרע יש אפשרות, אז למה לא?

וחוץ מזה, אני גם מסודרת מביטוח לאומי למימון לימודים, מענק חתונה וכו', אז כך שההורים לא מוציאים הרבה גם ככה.

אולי אני באה בגישה שונה מכולכם- 
את צריכה לקבוע לך סכום כסף קבוע כל חודש- ולהוציא אותו!!!
תתחילי להתרגל כמה שקל שווה- בכוח הקניה שלו. כמה דברים עולים באמת. כמה מהר או לאט כסף זז, גם- לרצות דברים- אישה סגפנית נקראת במשנה "מבלת עולם" (כלומר מאלו שלא מביאים טובה לעולם) -להיות יפה עדכנית מטופחת מושקעת
כל מה שהרבנית ימימה מטיפה

חוצמזה לדעתי השילוב שיש לך עכשיו של- יתנו- תודה לא יתנו- משלי- הוא טוב -לשלב הזה בחיים.  [רפואה שלמה למחשב הזה!!]

לא. אני לא מרשה לך לערוך לי הודעות

אלא אם את רוצה להצטרף למשפחה שלנו- אולי על תקן הפודל?

אבל גם לדעת לחסוך כמובן,

ההורים יעזרו בכל מקרה, ככה זה בדרך כלל...

אבל העצמאות נותנת לאדם- המון!

בכל אופן אני מחכה להיכנס לקבע,

או להתחתן עם סטודנטית החל משנה שנייה ולקבל תשמ"ש .

שלהם..לא כבוד גדול.

בכללי אני חושב שזה סיפור הזוי התשמ"ש הזה...

השכר שאתה מקבל בקבע נמוך מהתשמ"ש,

ככה שמבחינה כלכלית יותר כדאי להתחתן.

אני מקווה שלא הבנתי אותך נכון, מבחינתך לחיות על חשבון ההורים אומר שהם נותנים לך כסף להכל? את בכלל לא מוציאה כסף מהחשבון בנק שלך??? בשביל מה?? אם לא לומדים איך מתנהלים מבחינה כלכלית כשאת עוד רווקה איך תדעי לנהל בית מבחינה כלכלית???

בשנת שירות שלי הצלחתי לחסוך כסף שהשתמשתי בו בשנה שאח"כ ועוד נשאר לי קצת לתחילת הלימודים. כשנגמר לי הכסף הייתי כל מוצ"ש הולכת לבקש כסף מאמא שלי לפני שהייתי נוסעת למעונות, ככה חייתי במשך שנה וחצי בערך, היום שבו אמא שלי אמרה לי שנמאס לה לממן את כל ההוצאות שלי היה היום הכי טוב עבורי כי באותו יום נאלצתי ללמוד להסתדר!!! אז התחלתי לעבוד, ונכון זה פוגע לי בלימודים, אבל אני כ"כ שמחה על זה שאני מרוויחה את הכסף שלי בעצמי!!! ומברוב עייפות מהעומס גם אין לי זמן לצאת ולבזבז כסף כך שהכל נשאר בחשבון בבנק...

כי תכל'ס כשחושבים על זה לעומק, ההורים משלמים לי לימודים, מעונות, פלאפון... כמה אפשר כבר לקחת מההורים??? הם לא חייבים לי כלום!!! למה בתור בחורה בת 21-22 אני עדיין צריכה לקבל את הכל מההורים?? אז נכון יש משפחות שב"ה ההורים עושים את זה בלב שלם, גם אצלי זה ככה אבל אם אני לא אדע עכשיו להתנהל נכון מבחינה כלכלית, מתי אני אלמד?

ולבייני"ש שהיה פה וכתב שההורים שלו נותנים לו כסף, למה?? אתה לא יכול לעבוד לפעמים?? לא שמעת על עבודות של בייניש"ים?? אח שלי לימד ילדים לקרוא בתורה, שטף בתי כנסת, קרא בתורה בשבתות ולא לקח שקל מההורים שלי!!! אני בטוחה שזה מאד מכובד לצאת לדייטים ולשלם בכסף שקיבלת מההורים...

יש צד מובהק של נחת רוח וסיפוק להורים מזה שהם נותנים

לילד שלהם. יש בזה עניין...

אני חושב שאת העניין הזה צריך ללבן עם ההורים. הרי זה

אינטרס מובהק של ההורים, שילדם יגיע לידי עצמאות כלכלית

ומנטלית. לראות ביחד מה אפשר, מה אתה יכול להרשות לעצמך

ומה ישאר אצלם בינתיים. זה כמובן תלוי באופי הדינמיקה שיש

ביניכם - את/ה וההורים.

באשר לבייני"ש - יש ערך מובהק בשקיעות בלימוד. השאלה לגבי

כאלה שמפתחים אצלם תודעה של פרזיטיות - לא קשורה לבייני"ש

או לא. ההורים מעוניינים שילדם יצמח ראשו ורובו בתורה, והם

מוכנים להשקיע בכך הרבה. יש גם הרבה בייני"שים שהקריבו הרבה

לטובת ההחלטה הזאת - לשבת וללמוד... אז תנו להם בכפיים!

בכל מקרה, חשוב להיות ענייניים. אם המשודכת שלו לא מתלהבת

מזה שהוא יושב ולומד ואפילו בבין הזמנים אין לו פנאי (כי יש כאלה

שבאמת סוחטים את עצמם במהלך ה"זמן"! תתפלאו) לעבודות -

וממילא הוא צריך לקבל את הכסף בשביל דייטים מההורים -

אז כדאי לו לשקול האם היא מתאימה לו באמת.

שהאמירה הזו ש"בכל מקרה הכסף יצא מהכיס של ההורים" הא נכונה פרקטית

אבל לא רעיונית. מה כוונתי?

אני חושבת שכל עוד את יכולה לממן לעצמך אפילו חלק מהדברים, תעשי זאת.

יש להורים יכולת לממן אותך, וזה מבורך. זכית. אבל אני חושבת שבשבילך, בשביל העצמאות והבגרות-

אל תתני להם לממן לך כל דבר.

אני במקומך הייתי מנסה אולי לעשות "הסכם", שאני אממן את מה שאני יכולה עכשיו (כמובן לשמור כסף בבנק..)

ואת החתונה ההורים יממנו.

תחשבי על זה שחתונה זה בדיוק לילה אחד שמשקיעים מליון שקל בשבילו.

אבל ההוצאות היומיומיות הקטנות- כשמן כן הן. להוצאות הללו את צריכה להתרגל כבר מהיום.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל זוג שמתחתן יעדיף כמה שפחות להסתמך על ההורים ולהראות שהם יכולים להסתדר לבד-

שהם כבר בוגרים וגדולים (חוץ מהוצאות החתונה עצמה..).

ועוד משהו,

אני תמיד מאחלת לאנשים שיזכו לחסוך מתוך כך שיש להם כסף. מתוך יש, לא מתוך הכרח..-

עצם זה שאת לומדת לנהל לעצמך את החשבון, את ההוצאות (בגדים, נסיעות..) מתוך מצב שאת יודעת שיוכלו לממן לך אם תצטרכי- אשרייך.

זה ה-מצב שאני שואפת אליו ומתפללת.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.