סטיגמתיות זו רעה חולה שכולנו חולים בה.

דבר אחד אגיד לך, עדיף לך שתהיי מי שאת באמת! ולא תחפושת.

אבל זה נובע לדעתי מהעניין שמה שהוא לא סטנדרטי=מושך עיניים=לא צנוע.

יש לי דה ז'ה וו...

מתחילים להרגיש את זה..

הכל חוזר על עצמו..

זה משעמם לדעת מראש איזה וויכוח יתעורר ומי ילך מכות עם מי.

שגם נשאלה שם לא פעם. אז איזה פורום צריך להיסגר?

לראות שאלות חופרות מתדפקות על דלתותינו שוב ושוב...

למשוך לכיוונים שונים מהשרשור הקודם בנושא

בעזהי"ת.

להכניס את הפורום לנוסחה מתמטית?!

רעיון טוב!!!

לא כל הבנות שנחשבות דוסות מתלבשות אותו דבר. יש כאלה שהולכות עם חצאיות שמטאטות את הרצפה, יש סגנון של העין השלישית ויש סגנון של פרינס.

(תשובה מספקת?)

1. אין איסור לנזם. רבנים אומרים שזה מושך תשומת לב ובגלל צניעות עדיף שלא לשים נזם.

2. שוב. על אותו עיקרון. זה חריג ומושך תשומת לב.

לא חייבים להראות כמו עדר!!!

אני ממש לא מתלבשת כמו שחברות שלי מתלבשות. אני מתלבשת פשוט ואיך שנוח לי. ומה שאני אוהבת.

זה הכל עניין של עמוד שידרה.

יש לך דעה משלך? את מאמינה בזה באמת?

אז מה אכפת לך מה השאר חושבים?!?!??

מכנס לא צנוע כי זה לבוש גבר. וכבר אמרתי את דעתי בעניין שהיום זה טיפשי לאסור כי יש מכנסיים צנועות שרואים שהם לבוש אישה והם גם לא צמודות.

אבל בכל מקרה-

אם את רוצה ללכת בדרך כל שהיא, בסגנון כל שהוא, ואת חושבת שזה צנוע בשבילך, ומתאים לך------ למה שלא תלכי ככה?!?!?

ואם כבר...

מה שאת אוהבת 
גלי עטרי 
מילים: מאיר גולדברג
לחן: יצחק קלפטר


קחי מה שתרצי, מי יסרב לך 
קחי את העולם כולו 
מי יוכל לומר לך לא 
אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך 
מי שאת רוצה יבוא 
אל תלכי עם מי שלא. 

תעשי רק מה שאת אוהבת 
רק מה שאת חושבת 
שיהיה לך טוב. 

יש לך זמן לגדול, כמה יפה את 
קחי את העולם כמו פרי 
קחי כל מה שאפשרי 
אין אחת כמוך, את כבר יודעת 
שתוכלי תמיד לבחור 
כל מה שתרצי לזכור. 

תעשי רק מה שאת אוהבת... 

יום אחד יבוא מי שחיכית לו 
מי שאת רוצה יבוא 
עם מה שאת אוהבת בו. 

תעשי רק מה שאת אוהבת...

שמלה עד הברך ומכנס מתחת... אפי' זה יכול להיראות לא בסדר וזה מעצבן טילים!

ועדיין לא הבנתי.. מה מושך בראסטות?? זה לא הפוך???

כי זה מוזר. זה חריג בנוף.

במיוחד אם את מסתובבת בחברה דוסית. או דתית בכלל..

ומה הבעיה ללבוש שמלה ומתחת מכנסיים?!

(רק תיזהרי שזה לא יראה ערבי מידי )

יש לי עמוד שדרה גם בשביל ללכת עם שקיות זבל במקום בגדים ברחוב, אבל הבעיה היא האולפנה... נזם וכאלה...

שעדיין באול'... אופסס... לא נורא. תנחמו אותי על זה שעדיין יש מי שמכתיב לי תחיים וקובע לי אם לעשות נזם או לא...!!

ואז את תגידי שדתייה אחת לא מתלבשת כמו העדר

אני ממש שונה לטובה (אני גם לומדת עיצוב אופנה, זה כבר שונה)

זה עניין של טעם יקירתי, רוב הדתיות חסרות חוש אופנתי

ולא יודעת להראות יפה בבגדים, אז גם לא הולכות על שמלת ברך שיקית

ודברים כאלה, נוח לדוסיות עם הלוק המסמורטט שלהם וזהו

כי ככה קל יותר להתלבש.

ועל נזם אין איסור תעשי מה שבא לך ותהיי את!

בס"ד

אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה...

נכון שחריג זה מושך תשומת לב,

אך לעניות דעתי, מה שלא נוגד את ההלכה זה צנוע.

ואולי אם יותר בנות יקבלו אומץ ללכת כה, אז ייראה פחות חריג

וממיילא  ייחשב יותר צנוע.

ולגבי מכנסי גינ'ס מתחת לחצאית, זה אולי לא פחות צנוע,

אך אני גרה מול תיכון "דתי", מאד לייט, ווהבנות שמתלבשות כך בדרך כלל מורידות את החצאית ברגע שיוצאות משער בית הספר.

ואולי זה גם הרושם שנוצר כאן.

אך יש בגדים בסגנון בת עין, עם מכנסיים מתחת לחצאית\סרפן, כשרואים את ההתאמה בין החלק העליון למכנסיים, וברור שלא יורידו את החצאית עוד כמה שניות, אז זה הרבה יותר צנוע מחצאיות רבות אחרות....

כך  או כך, הסטטיגמות על נזמים וכ' קיימות, גם אם כלפי שמיא את צנועה וחסודה,

עם הסטיגמות של החברה שבה את נמצאת - את עלולה לשלם את המחיר,

וכדאי שתהיי מודעת לזה.

זה לא אומר להימנע מכך מלחתכיחלה, אך זה בהחלט אומר לפתח חסינות מול מבטים\ליחשושים\סטיגמות וכ'.......

ואפשר גם להתלבש מאד יפה,ומיוחד יותר, בלי דברים שנחשבים "משונים", אך כמו שסהר כתבה, בטוב טעם. 

ודרך אגב, צניעות זה כן דבר שמשתנה לפי ההרגל והמקום.

במיוחד בנפש.

למשל אצל חרדיות מסויימות יש מנהג ללכת רק עם חלוקים, ויש כאלו שלא מסוגלות לצאת עם דבר כזה מהבית, כי זה יוצר הרגשה של פיג'מה......

בקיצור, כל עוד אין בזה התנגשות עם ההלכה, תעשי מה שאת חושבת.

ומאידך אם אנשים ירימו גבה או שתיים....... אל תהיי מופתעת.

וגם לא אם יציעו לך בחור עם ראסטות.......

שאולפניסטי זה יפה ושיקי...

או שאין להם כסף!! (כמוני...)

כי אם היה לי אז כלל הבגדים שלי היו מנעמה בצלאל או מבוטיקים בת"א... שלא נדבר על נעליים ותיקים... אבל מה לעשות שאני צריכה להסתפק ב zip??...

באותה מידה, אפשר גם לשאול למה כל החילוניות נראות אותו דבר...

אבל אם תלכי עם מכנסי ג'ינס מתחת לשמלה קצרה, זו לא רוח ההלכה. (מעבר לזה שזה גם לא יפה בעיניי... אבל זה  כבר עניין של טעם אישי.)

אם את דתיה, את צריכה להיראות דתיה, זה לא סיפור של סנטימטרים, זה הרבה יותר עמוק מזה.

את מופיעה שם שמים בעולם באיך שאת נראית. אנשים צריכים לראות אותך ולהבין שלהיות דתיה זה כיף ושמח, ולא מעיק וחונק. לכן יש לנו אופנה משלנו, ואנחנו מתלבשות יפה, וצנוע. אנחנו לא לובשות שמיכות כל היום, אבל גם לא מיני. 

לגבי נזם וראסטות- אולי אין לזה איסור מפורש, אבל זה גם עניין של רוח ההלכה. מי שעושה את זה- יש לו אמירה. והאמירה הזו לא מקובלת בתור אמירה של קדושה בד"כ.

ברכה והצלחה!!

בס"ד

1 היא דיברה  על חצאית שעוברת את הברך, כזאת שאין בעיה ללבוש גם בלי מכנסיים מתחת, (יצויין שאני לובשת רק ארוך, וכן חושבת שהלכתית יש בעיה עם חצאיות עד הברך.) 

2לגבי "רוח ההלכה"- זה דבר משתנה מאד מאד.

בת שנחשבת הכי דויסית בעולם, מתלבשת כמו אולפניסטית טובה וכ', עם בגדים ארוכים, רחבים, (רצוי בצבע חקי...) תיראה בעניי בנות בני ברק החרדיות ממש ממש הפך הצנעות כי היא לובשת שורש, ולא נעל סגורה. (במיוחד אם רחמנא לצלן אין לה גרביים....)

וכנ"ל אותן בני ברקיות עם חצאית עד הברך, צמודה, חולה מבריקה וגרביונים עם דוגמא יכולות להרגיש יותר צנועות , אך בעני האולפניסטית להיראות לא צנוע כלל.

הרוח הזאת זה לא משהו מוחלט, זה משהו שנוצר כמוסכמה חברתית, ואין לזה הרבה קשר להלכה...

אני למדתי בבית ספר חרדי, שברגע שיצאה האופנה של חצאיות ארוכות מאד, הם הוסיפו תקנה לתקנון הצניעות, שהחצאית חייבת להיות לפחות 7 סנטימטר מעל הקרסול.....

עד לאותו יום חצאיות התלבושת היו עד הקרסול, ופתאום הצניעות השתנתה??

 3 היום אנשים שרואים בחורה עם ראסטות שומעים אמירה. ניתן לפתוח שירשור, איזו אמירה ראסות משדרות לכם? ולראות אם יש אמירה ברורה ואחידה, ועד כמה הגיוני שזה מה שהבחורה ניסתה לשדר לעולם........

אם הייתה בחברה כאן נורמה מקובלת של קוקו נמוך\צמה\קוקס בשער, אז ברור שראסטות זה פחות צנוע,

אך בנות במיילא הולכות עם שיער פזור, או עם סיכה קטנטנה בצד וכ', אז במה זה צנוע יותר?

לא אומר שאני בעד נזמים וכ', אך זה לא בהכרח קשור לצניעות, יש כאן משהו אחר. נורמה חברתית מקובלת ותו לא.

לא חשוב איך תתלבשי תמיד תארי דוסית ..

גם עם תתלבשי עם מכנסים

לעומת זאת תלכי בבני ברק עם חולצה אדומה ואפילו עם שורש בלי גרבים ישר יחשבו אותך לכופרת.

מבחינתי השאלה היא מה את מרגישה.

אם נוח לך.. וזה מה שאת חושבת שטוב ונכון אז שכולם יקפצו לך..

אז מה .. מה הדוסים חושבים?

מי אומר שהם דוסים צנועים בזה שקונים בגדים ב200 ש"ח?

נזם זה לא צנוע, מאוד בולט, את יכולה לראות בעצמך את ההבדלים

בין בנות שהולכות עם נזם ובין אלו שלא. וככה זה בהכל זה בולט מאוד!!!

(עבר עריכה בגלל גופן מציק לעיניים)

זה בשביל לתפוס צומי ואסור לתפוס צומי

לא יודע למה אבל אסור.

יש המון דברים שהם אסורים מהתורה,כמו מכנסיים.

וגם הנזם-זה בולט.

קיצור כבוד של בת מלך פנימה

תבדור\תבדקי דברים לפני.

ידוע שאליעזר נתן לה נזם זהב (וזה כתוב במפורשות בתורה) וגם הייתה צנוע..

יכול להיות שאז זאת הייתה נורמה...

אבל גם היום יש נורמה של עגילים בכול חור.. (טוב לפחות זאת הייתה נורמה היום פחות..) 

ועדיין אני מכירה לא מעט בנות שהולכות עם נזם והם דוסות הרבה יותר ממני..

אני מצטערת על החרישה של השרשור פשוט זה לא בא ממקום של "מרד נעורים"  כי אני לא בגיל הזה..

אני מתכוונת לשמלה מתחת למכנס אני לא יוריד אותה באמצע החיים.. (זה לא חצאית!!)

ואני שואלת באמת... נכון שאפשר להגיד "גם החילונים נראים אותו דבר.." אך אני לא חושבת..

במגזר הדתי (לא משנה איזה) מרגישים את העדר שהולך.. כלומר אם אני יעשה איזו תסרוקת לא מקובלת כבר אני נחשבת פחות דתית... (פעם חברה שלי עשתה קצוץ וכבר התחילו להעיר לה....) 

שימי פס גדול, אני הכי לא מתלבשת כמו דוסית הכי סגנון אישי,

ואפילו בחור חילוני אמר לי בפרצוף שאני נראת דוסה

למרות שאני חושבת שאני יותר נוטה לחפיפניקיות וניסו לשדך לי בחורים

שיא הדוסים, זה לא הלבוש זה מה שאת משדרת ומה שאת חושבת על עצמך

וכל אחד תופס אותך אחרת.

יפה מה שרשמת!! כ"כ אמתי ונכון! 

אף אחד לא באמת יודע מה הוא כלפי ה'.. ! יש להפך בנות דוסות צנועות וחסודות שהקשר שלהם לה' הוא מקרי בהחלט!

ויש בחורות עם נזם וראסטות שהקשר שלהם לה' הוא יום יומי ואמתי! עושות מצוות הרבה יותר מבנ"א דתי רגיל..

מי אנחנו שנשפוט??

וגם אם שופטים יאללה תלכי איך שאת באמת זה הכי אמתי! 

אי אפשר לקחת מקרים מהתנ"ך ולהשליך אותם על היום, דברים השתנו מאד מאז, בתקופתם עדיין לא קיבלו תורה, ולא תמיד צריך לקחת את פשט הפסוקים ולללמוד מזה הלכה למעשה

כתוב גם "וישק יעקב לרחל" אז זה אומר שרווק ורווקה היום גם יכולים?? 

שאם את מרגישה שללכת כמו כולם זה לא את ,

ואת רוצה להיות דתייה אבל גם ללכת עם האמת שלך .

לכי אם מה שאת חושבת .

האם שתי חילוניות שהולכות ברחוב במכנסיים קצרים וגופיה, זה לא 'עדר'?

למה יציאה מ'העדר' תמיד מלווה בלקיחת מאפיינים סקסיים ו/או מאפיינים של פריקים?

למה נראה לך שחצאית ג'ינס עד הברך היא דבר צנוע? ישבת פעם מול בחורה בג'ינס שכזה שיושבת ולא שמה רגל על רגל? ראית מה שלצערי כל אחד יכול לראות בהרף עין?

ומעבר לכל זה, נניח שזה 'עדר'. 

תארי לעצמך שהיית מגלה את הדרך הנכונה לחיים, האם לא היית רוצה לחנך את תלמידותייך לחיות באופן הזה?

האם לא היית שמחה לראות שהן אכן מקבלות על עצמן את הכללים שהנחלת להן?

גבירתי הנכבדת. 

א. את החלטת מה לא נקרא עדר (מה שפריקי וכדו', או גובל בבעיות צניעות קשות)

ב. את החלטת שהבנות שלנו הן עדר.

ג. את החלטת שהעדר הזה טועה.

יש לך קצת חומר לחשבון נפש, אבל מסופקני אם מאלה שיודעים לקבל תוכחה (אולי גם בגלל שאני לא מאלה שיודעים להוכיח...)

קשוט עצמך תחילה.

במסגרת הביגוד ה"דוסי"..

יש הרבה סגנונות..

וכל אחת יכולה ללכת כאוות נפשה, כל עוד היא לא עוברת על גבולות ההלכה..

בהצלחה בובה!

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.