בעזהי"ת.

ואם זאת רבנית?

שיזמין לה מונית!

[סתם משפט מטומטם שזנכרתי בו ]

שניכם תראו כמו התמונה של המשתלדת ההיא משרשור שהיה פה לא מזמן..

שרונוש בנחת!!!

אין לך כח ?! עצרי!

כשיהיה לך כח תחזרי לזה בכיף שלך

רק בלי משפטים מיאשים.. וב"ה שימצאך בקרוב

מי אמר שאני מיואשת?

הכי לא בעולם..

למה לקפוץ למסקנות???

פשוט נראה לי שכול העולם פוגש אנשים דרך החיים למה זה לא יכול לקראות גם לי??

תחי הדמגוגיה!!! אח...איזה כיף...

למה זה אותו דבר???

זה איסור תורה!! מי אמר שזה איסור תורה לפגוש אותו בחתונה? או לפגוש אותו במקום אחר בחיים??

למה זה מצווה לאמלל את עצמנו ולצאת לדייטים???

זה דמגוגיה.

זה לא באמת...

איתך לאורך כל הדרך...מסכים ב100%.

אח, אני מחכה לדפוקה שבדייט שני- שלישי תסכים להתחתן איתי...

(וחוץ מזה דפוק ודפוקה זה די מתאים לא?)

זה נכון שדפוק ודפוקה זה מתאים.

אבל לא אמרתי שאני דפוק...

אבל אני גם לא מכחיש...

תחליפו טלפונים וצאו לדייט...מי יודע..

סליחה אם הלבשתי את זה עליך סתם..

אני רק מזהירה אותך ממשפטים כאלה לעתיד לבוא!

בכל אופן בגדול מסכימה איתך.. רק שאנשים אחרים זה לא פרמטר!!

יכול להיות שתפגשי אותו בדרך אחרת ויכול להיות שלא..

תנוחי זמן שנראה בעינייך סביר ותחליטי לאן ואיך את ממשיכה..

שנית לא יודעת מה יוליד יום... 

בכול מקרה לא הבנתי על מה ולמה קפצתם... אני לא מבינה מה הבעיה...

בגלל שנאחנו דוסים,

לא יוצא להפגש במקומות אחרים..

אני אישית מכירה כמה זוגות שהכירו בחתונה או הפגנה או כול מקום אחר...

מה לעשות..

רוב הדוסים לא יפגשו ככה,

גם אם הוא יתישב לידה באוטובוס לנסיעה עד אילת, זה לא יקרה..

אבל הרוב נפגשים בדרכים עקלקלות נקרא לזה-דייטים.

כולנו חיים בבועה היפה הזו שבה שולטת התקווה להכיר באופן ספונטני..ואז, באמצע החיים מתנפצת לה הבועה ואנו מגלים שאין מה לעשות.חייבים.. (נכתב בדם יזע ודמעות מאחת שהבועה התנפצה לה לא מזמן..)

לי נמאס מהדייטים! זה חופר מאולץ ולא אמתי! 

נכון לא מתים מדייטים.. אבל בהחלט נשחקים.. זה לא אמור להיות קשר לחתונה? זה הפך להיות תור לרופא שיניים...

איך זה בדיוק קשור אליך?!

ואני לא ארד למהי רמת הקשר ואיכותו.. כי יכול להיות שבאמת יצא להם בטוב ב"ה

אבל קחי בחשבון שבנים רציניים לא יציאו למישהי חמודה מהפגנה פתאום לצאת איתם..

כי הם רציניים והם יצאו רק בשידוך.. לכן אני ירדתי מהרעיו שפשוט לחכות לו די מהר..

אבל שוב.. קחי תזמן.. ותשתדלי שלא תהפכי לאחת שמחפשת אותם בפינות ומסתכלת על כל בן שעובר ברחוב כאופציה!

מסוכן..

ואולי תנצלי את חברותיך להכיר לך אותו באופן טיבעי..

ככה ששניכם פתאום תבכרו את הזוג הנשוי הטרי.. ו.. 

קודם כול אני לא נואשת בחיים אני לא יחשוב על כול בחור ברחוב כאופציה..

שנית אני חושבת שבחור דוס אם הוא יפגוש בחורה נחמדה באיזה חתונה והוא באמת באמת ירצה להכיר אותה הוא יפנה לגורם שלישי...

בשבילי זה ל-א דייט.. דייט זה כשאף אחד לא ראה אף אחד..

וזה דייט מעצבן!!!

למה אם הוא ראה אותך זה טוב????

למה זה אומר שאתם מתאימים?

פשוט תלכי על הצעות טובות. שהמציעה מכירה את שני הצדדים טוב.
ובאמת חושבת שאתם מתאימים.

יש לי יופי כזה שלא כולם אוהבים... ואם אני ראיתי אותו אז גם אני יודעת למה לצפות לפחות!

אבל מה זה משנה בכלל?

צריך שיראה טוב. אבל זה כל כך שולי לעומת שאר הקריטריונים...

ותמונה זה לא אותו דבר כמו לראות במציאות...

וכן זה משנה לשני הצדדים...

אם יפגוש בך היום

כך לפתע פתאום

ויאמר לך שלום?

(בשינוי קל מהמקור..)

{או שלא חבל כל כך בעצם..}

לא להכניס לי מילים לפה תודה רבה!

פשוט אין לי כוח לצרות של דייטים.. אני צריכה להתחתן לא? אז כנראה שאני אפגוש אותו בדרך אחרת!

ואם באמת יש דרך אחרת??

ואני לא מדברת על שטויות תוך כדי... ברצינות אני בחורה דתית!

רופא..נמאס לי כל פעם שאני חולה,ללכת לרופא..

אז פשוט תצאי עוד כמה דייטים ותמצאי אותו...

למה לבנות על דרכים אחרות והרבה פחות טובות.?

ותגידי לכל מי שמגיע שיביא איתו עוד חבר/ה או שניים

.אין יאוש?!יש יאוש!

אבל אסור להתייאש

אני אומרת בצלילות וברצינות למה אני צריכה לאמלל את עצמי...?

למה לא הגיוני שזה יקרה? 

מה אין חתונות? מה אין לנו הפגנות?

ובכלל יש חיים... הולכים באים מכירים אנשים למה לא הגיוני??

למה דייטים זה יותר הגיוני... ככה הכי קל לבחון אנשים אם אני מכירה אותם או לא.. לפחות שזה יהיה באויורה נחמדה... 

או לפחות מספר טלפון.. למקרה שירצה לבוא.. <צ>

אני מדברת ברצינות לא צוחקת! 

באמת שלא הבנתי..

באמת לא בעניין לפגוע!

נשתדל לזכור לא להגיב לך בציניות..

למרות שאני חייב לציין שהפורום פה שופע צינות שחבל על הזמן..נגררים!

סתם בלי לרצוח אותי אבל האמת נמאס לי מהעדר שהולך כאן..

רק אמרתי משהו שהוא נוגד את העדר כבר סוקלים אותי באבנים... מה ניסגר??

זה לא אישי!! 

פשוט אני באמת לא מבינה מה הבעיה??

מה אני מבקשת?? שיראה אותחי ואני אותו ואם זה שייך שיבקש מגורם שלישי?? 

בקשתי שיתחיל להגיד לי משפטי פתיחה???? לא!!

בקשתי איזה משהו הזוי?? לא!!

כן אין לי כוח לשלב הזה שפסלים על מראה חיצוני... כן אין לי כוח לשטיות באלה!!!

תמר נגה ו aaa סליחה שפגעתי בכם!! 

כל עוד אני לא יוצא אני יכול להשלות את עצמי-הלוואי שבסוך אני יתחתן עם זאת מהסניף/מחנה איל"ן/כל מקום אחר-

שהוא לא דייטים.בתכל'ס, אפילו במחוץ,אפשר להבין שזה לא הדבר הכי כיף בעולם..

בתכל'ס-אני יודע שהסיכוי הוא דיי קלוש..אז נכנסים לעסק.. סותמים את האף ובעז"ה יוצאים משם מהר..

בה"צלחה

אז ככה יש כמה בעיות בדייטים:

1. לא תמיד יש "שפע" הצעות.... (בלשון המעטה) לפעמים אפשר להיתקע בלי כלום!! ואז מה? אתה מת או מה?

2. לפעמים זה "מתאים" בול אז הוא נפגש הם נפגשים ופתאום הבחור / הבחורה בכלל לא נראים כמו בתמונה והם לא נראים לצד השני..  (הינה חצי מהדייטים שלי שפסלו אותי..)

3. לפעמים זה באמת לא שייך על ההתחלה ולא ברור מי המליץ עלהם..

4. באמת בתכלס זה בכלל לא נעים לי ללכת לכול העולם ולהגיד שאני מחפשת בחור בבקשה תעזרו לי.... 

יש עוד אלף סיבות (שאני לא יודעת) שזה יכול להיות לא שייך... מה לעשות שדייטים זאת שיטה מפגרת 

בס"ד

המראה לפעמים כ"כ מבלבל אתה רואה מישהו ישר תהיה לך סטיגמה עליו ואין מצב שתבוא לדייט בראש נקי מסטיגמות..אם זה כ"כ חשוב לצד אחד לברר על המראה של השני שישאל את המשדך/כת על תיאור כללי..אבל תמונה? זה נראה לי ממש חבל(לשני הצדדים..)

את האמת שלא הבנתי לאן את חותרת.... מה את מצפה שיהיה אם לא פגישה (דייט) בין הבחור לבחורה??

ברור שיהיה דייטים. אבל לא על עיוור.

יראו אחד את השניה באיזו חתונה או הפגנה.

יפנו לגורם שלישי.

ויאללה- עוד ישמע...

והוא ממשיך ללכת בכיוון... וגם לו קשה. וגם הוא, עדיין...

אנשים טובים - פוגשים באמצע הדרך!

כל אחד עשה את חצי הדרך שלו עד לשם, ו...

אני מרבה לחשוב שלא רק אני בונה את עצמי וממש מצפה,

אלא גם הוא.

יש בזה משהו מעודד

ומרגש.

יאאאא..

בטח הוא יושב עכשיו בישיבה..צדיק!! 

(אם התחיל כבר את את ה"זמן". אם לא, אז הוא בטח עוזר בבית לכבוד שבת.. )

הוא מכין אך ורק עבורך את הדבר שעבורו הלכת כל כך הרבה,

ובעז"ה כשתגיעי תמצאי שולחן ערוך ומוכן...

בע"ה בקרוב אצל כולנו!!

תחשבו על זה שזוג שמוצא אחד את השני- זה פשוט נס!!

מה הסיכוי שמתוך כל אלפי הדתיים, אמצא את מי שבאמת ה' ייעד לי?!

לא באתי פה לייאש, אלא לגרום לכולנו להתפלל ולהתפלל!!

לבקש מהקב"ה שיעזור לנו ללכת בדרך הנכונה עבורנו,

שיפקח את עינינו שנצליח למצא את מי שהכי מתאים לנו-

בלי להתפס לחיצוניות..

ועוד משהו,

צריך לצאת מהחשש הזה ש"אולי לא אמצא אותו/ אותה" / "אולי אין לי זיווג"!!

כמו שרבים וטובים מצאו אחד את השני/ה-

כך גם את/ה!

יש לך זיווג מקסים, מדהים, הכי טוב בעולם-

שרק מחכה לשניה הזו שהכי תתאים להכרות.

בינתיים גם הוא בונה בעצמו עוד שלב לקראת המוכנות לזוגיות. לא רק את..

אל תתייאשי, חברה!

אולי הוא בדיוק יצא אתמול עם מישהי אחרת? \ התארס וכו'.... אי אפשר לדעת.

אבל צריך לסמוך על הקב"ה שמיום שנברא העולם הוא יושב ומזווג זיווגים. אף אחד לא נשאר לבד! אפילו רגע אחד!

אז הוא לא ההוא שלה..

אין לקב"ה פאשלות!

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו,

והקב"ה עוזר.

ואם הוא בדיוק יוצא עם מישהי אחרת,

מעולה!- הוא מכין את עצמו לקראת ההיא האמיתית.

ואני לא מבינה מה לקחתם קשה?

זה הכול... נכון וזאת בעיה שלי! אני צריכה להיגמל... עזרה מישהי?

כדי שלא לפספס את "השניה הזאת"

אפשר רק לעלות.

מה כ"כ מעצבן אותך בחיפושים?

סה"כ דייטים זו תעסוקה לא רעה לערב,

בעיקר אם יש לך נסיעות חינם.

צריך פשוט לדעת לתפוס ריחוק בשלבים הראשונים,

ולא להיקשר מהר מידי.

כ"כ לא מציאותית. ובוודאי לא לאנשים רגשנים שמביעים בקלות רגע כלפי הנשמה שמולם. 

כבר ממש לא מוצאת שום חוויה משמחת בתעסוקה הזאת, ולא רק כי אין לי נסיעות חינם.

בהתחלה זה עוד נחמד, אבל אחרי כמה שנים -

וואי. טעטע. צריך להתפלל על חתן צדיק,ירא שמיים וכו' וכו' אבל גם על כוחות נפש להיפגש עם עוד נשמה. 

גאולההההה.

דייטים זה ממש לא חוויה כזאת משמחת..

זה לפעמים פשוט מעיק...

רק עכשיו קראתי את זה! 

אני מקוה שמה שכתבת היה רק כדי לעודד את רוחה של שרון.. !

ובכלאופן אם אמרת אותם ברצינות.. כדי שתחשוב 1000 פעם לפני הדייט הבא!

כשאני יוצאת עם מישהו זה במטרה לזהות אם הוא פוטנציאלי ומיד להתחיל לעבוד איתו על קשר ובמחשבה שהוא האחד שה' מזמן לי ואיתו אני אתחתן!

ולא סתם להעסיק את עצמייייי וכי אין לי חברות??

"תעסוקה לא רעה " קצת מעליב היית קוראת לזה!

הזהר בלשונך ובמיוחד בבנות הריגישות איתן אתה נפגש!!

וכן.. בת יכולה להקשר רק מפגשה 1 ושיחת טלפון..

ואם לא, לעניות דעתי, סביר להניח שהיא חסמה את עצמה.. ואז הקשר חסום ואז מימלא באמת זה יהיה סתם ערב נחמד ותעסוקה לא רעה ותמשיכו הלאה.. 

תחשוב שוב על הדברים! ב"הצלחה

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.