חודש טוב! יהיה רצון שיירד שפע גשמי (גשם!!!) וגם רוחני,

ושיהיה החודש לשמחה ולברכה לכל עם ישראל!!

למרות התדמית האפרורית לחודש חשוון יש מה למכור

חודש חשוון נתפס בתודעה הציבורית כחודש אפרורי וסתמי המשרה תחושת שיממון ועצבות, גם הקידומת מר מצלצלת כתקופה מלאת מרירות. הרב חגי לונדין מסביר כי דווקא בחודש זה יש לנו הזדמנות להופיע את מידת הגבורה, 'להגשים' את האידיאלים וליישם את אשר ספגנו בימי הארת החגים.

אתרע מזלו של חודש חשוון להיתפס בתודעה הציבורית כחודש אפרורי וסתמי. שגרת ימי החול החוזרת אלינו לאחר החגים בנוסף למזג האוויר הקודר, גורמים לרבים לחוש בו תחושת שיממון ועצבות. אף שמו של החודש "מרחשוון" מצלצל כמלא מרירות – מה שמקבע סופית את החודש כפרק זמן אשר מצפים לסיומו.

מדוע נקרא שמו של חודש חשוון "בול"?בנבואה ובדברי חז"ל אנו מוצאים גישה שונה לחלוטין למהותו של חודש חשוון: במלכים א (ו, לז-לח) נכתב: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ד' בְּיֶרַח זִו (אייר):וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל(חשוון) הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים" – כלומר, בית המקדש הראשון החל להבנות בחודש אייר והסתיים בחודש חשוון המכונה "בול".

המדרש בתנחומא (פרשת נח, יז) מלמדנו כי השם 'בול' נגזר מן המילה 'מבול'. על פי המדרש, לאחר המבול הגדול בימיו של נח, מידי שנה בשנה בחודש חשוון "היו עושין אותם המים רושם בעולם" – התקדרו העננים ונוצר חשש לחידושו של מבול אשר יכחיד את המין האנושי. כך התקבע השם "בול" ככינוי לחודש חשוון. הדברים התנהלו באופן זה עד אותה שנה בה "עמד שלמה ובנה את בית המקדש" ובזכות כך חדל חודש חשוון להיות חודש מאיים. כלומר חודש זה מחד – אוצר בתוכו פוטנציאל של מבול, ומאידך – פוטנציאל בנייה של בית המקדש המונע את המבול.

מבול עניינו בלילה, שטף מים אדיר השוצף ללא אבחנה. המים היורדים אלינו מן העליונים מביאים אמנם חיים לעולם – אך בהגיעם ללא הגבלה יוצרים הם הרס ומוות. בדור המבול "לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, א) – קלקולם התבטא בחוסר אבחנה והבדלה בין רכוש האדם ורכוש זולתו, ואף בעלי החיים נמחו "כי נזקקין לשאינן מינן" (רש"י בראשית ו, יב). יוצא מכאן כי דור המבול הוא דור טשטוש הצורה, כֶּאוֹס ללא גדרים וללא גבולות אשר כמידתו נגמל לו – מחיקה מעל פני האדמה על ידי המבול המהרס את המציאות כולה.

ההיפך ממידת הבלילה והטשטוש הינה מידת הגבורה. מידת הגבורה מוגדרת על ידי הרב קוק (עולת ראיה א, עמ' שפג): כמידה "הנותנת קצב וגבול לכל כח לאמור עד פה תבא, רק עד הגבול שיועיל לשכלול הבריאה ולא להרסה". מידת הגבורה הינה תיעול השפע האלוהי המגיע ממרומים וצמצומו אל תוך מסגרות המציאות הארצית – יכולת ההבדלה, העמדת הגבולות. ברכת 'אוזר ישראל בגבורה' לדוגמא, נתקנה במקורה בעת לבישת החגורה (ברכות ס, ב) – חלק הלבוש המבדיל בין הצד העליון לצד התחתון באדם.

בחודש חשוון אנו מתחילים לבקש בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". יש לדייק כי חז"ל, ברצונם להתייחס לתופעת הגשמים, משתמשים במטבע הלשונית "גבורות גשמים" (ברכות כו, ב) ולא 'ירידת גשמים' או 'נתינת גשמים' – כלומר ישנו בגשם יסוד המבטא גבורה. הגשם מבטא את השפע השמימי המוגר לעולם בצורה מדודה. נוזל החיים מרווה את הקרקע דווקא על ידי צמצומו לטיפות קטנות, הגבורה היא בהעמדת הגבולות כנגד 'הזרימה המבּולית' חסרת הבקרה והשליטה.

חודש חשוון הינו חודש הגשם – חודש הגבורה, לכן נוספה לשמו 'מר'. המילה 'מר' אין משמעותה מרירות אלא 'טיפה' כלשון הנביא (ישעיה מ, טו): "הן גויים כמר (רש"י – כטיפה) מדלי", כלומר חודש 'מרחשוון' משמעותו יכולת האבחנה בין טיפה לטיפה, העמדת הגדרים הבונים את המציאות.

לאחר חודש תשרי העמוס חגים קיים הכרח להוריד את האידיאלים העליונים לחיי היומיום. בחודש בו הסתיימה בניית בית המקדש – המקום הנותן את המשמעות לערכים כולם, הבית המעמיד את גבולות המציאות והמכפר על חטא המבול שבכל דור – אנו מתמודדים עם השגרה האפורה והחדגונית.

חודש חשוון נותן לנו את ההזדמנות להופיע את מידת הגבורה, 'להגשים' את האידיאלים וליישם את אשר ספגנו בימי הארת החגים. הכוחות שנאגרו בנו בימי הקיץ – בסבב המועדים אשר החל בפסח והסתיים בסוכות – פורצים בימי החורף הארוכים הקוראים לנו להתגבר ולנצח.

==

הרב חגי לונדין הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות.

(מתוך אתר "סרוגים")

עוד משו שמצאתי שכתבתי לפני שנתיים... צחינא
קצת ארוך... מתי היה לי זמן!?

אפשר גם לקרוא רק קצת מהפסקאות הראשונות למי שקשה.

וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל

עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (בראשית ח כא)

הקב"ה מקבל את קרבנו של נח ברצון ("וְקַבֵּל יְיָ בְּרַעֲוָא קוּרְבָּנֵיהּ"

תרגום יהונתן), ומבטיח שלא יהיה עוד מבול על האדם, משום

ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - משעה שננער ויוצא ממעי אמו,

כלומר: מצעירותו ומשנותיו הראשונות של חייו.

ה"אור החיים" מבאר, שהאדם נולד עם "תנאי פתיחה" בעייתיים -

יצר הרע, וממילא יש לו משיכה מיוחדת לעשות רע, או - אם נגדיר

יותר טוב - ללכת אחר תאוותיו הגשמיות (= שהן יראו לאדם את

הדרך, במקום שיהיו רק אמצעי של האדם לעלייה אמיתית).

בזה דומה האדם קצת לשור האיצטדיונים, כלומר לשור שמאלפים

אותו לנגוח, "בשביל הshow", או "האקשן" (כמו משחקי השוורים

בספרד, עם הסדינים האדומים שפורשים מולם). על שור כזה לא

נדרוש נזק שלם (כמו שיש אצל שור מועד שנגח כבר שלוש פעמים),

כי הנגיחה שלו באה בגלל גורמים חיצוניים שמשפיעים עליו.

[יש להדגיש, כמו שמדגיש אור החיים, שלימוד הזכות הזה מסביר

מדוע מעשיו של האדם לא יגרמו עוד למבול, אבל עדיין יש יתרון

האדם מן הבהמה ברמה מסויימת, שכן יש לו בחירה בסופו של

דבר לעומת הבהמה, שהולכת לגמרי אחרי התאוות והגירויים שלה

ללא בחירה].

* * *

בנקודה זו עולה אצלנו שאלה גדולה: למה לימוד הזכות הזה לא

שייך לפני המבול? אם לא יהיה מבול בגלל ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע

מִנְּעֻרָיו" - למה היה המבול הזה? או - במה נשתנה האדם שאחרי

המבול מהאדם שלפני המבול?

אני אביא כאן שתי תשובות שאהבתי ורציתי לשתף אתכם בהן - האחת

של הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל, שהיה רבה הראשי של תל אביב

בזמנו, והשניה של האברבנאל. אני אביא דווקא את תשובתו של הרב

עמיאל קודם, משום שלדעתי יותר קל להבין אותה, ואח"כ מי ש"יש לו

ראש" מוזמן לשמוע גם את תירוצו של האברבנאל.

א. לרב עמיאל יש ספר דרשות (שכתוב אגב בלשון קלה ובסגנון מרתק -

מומלץ לנסות) בשם "דרשות אל עמי".

שם, (עמוד כ"ו = דרוש י') הוא כותב שלפני המבול היה מצב שאנשים

חיו עד גיל מופלג, מאות רבות של שנים, לא חלו בשום מחלה ולא ידעו

טעם של זקנה.

לגבי האנשים האלה נאמר "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל

יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" - כל ימי חייו האדם היה צעיר ובריא,

ובמישור הגשמי החטא היה אפשרי - ולכן הוא חטא.

אבל כעת - "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" - וממילא יצר לב האדם יכול

להיות רע רק בנעוריו, אבל בזקנותו, האדם פחות נמשך אחרי הגשמיות

ופחות חווה אותה, כי הוא חלש בגופו.

וגם בצעירותו הוא לא תמיד בריא, כי כל עונה והפגעים שלה - "...וְקֹר

וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב) - וממילא לא לעולם חוסן,

והוא פחות יכול לחטוא.

ב. האברבנאל מזכיר את מה שמובא בזוה"ק, שהאדם הוא עולם קטן

והעולם הוא אדם גדול. הוא מזכיר שחז"ל קיבלו שהעולם עומד ששת

אלפים שנה (ר' ר"ה לא., סנהדרין צז.) - אלפיים שנה תוהו, אלפיים

תורה ואלפיים משיח. ובאמת אצל האדם הצעיר - אם נתבונן על שני

העשורים הראשונים שלו - העשור הראשון ורובו של השני (כלומר

כמעט עד גיל עשרים. מה נאמר על ימינו... :]) הם שנות הילדות:

"שנות הבהלה מבלי הנהגה שכלית, כי כולם יעברו בשעשוע הגדול

והילדות ובתעתוע הנערות (קרי ה"טיפש עשרה"; הערה שלי), אשר

אי אפשר להמלט מהם בתחלת ימיו. אבל משם ואילך הנה השכל הולך

ומתחזק, והאיש משתנה בעצמו, ונהפך לאיש אחר, ויבוש מחרפת נעוריו".

הנמשל הוא העולם, שבאלפיים שנותיו הראשונות - "אלפיים שנה תוֹהוּ" -

והדור הבעייתי הזה התחייב במבול. זה דור הנעורים של העולם.
ובאמת, מה שהקב"ה מבטיח שלא יבוא עוד מבול על הארץ, זה לא

בסיבת הקרבן של נח, אלא בגלל שמגיע תורו של הדור החדש. האדם

מתעורר מהשטויות שלו, מקבל קצת שכל, ומתבייש בחטאות נעוריו.

כאן אנחנו באים ל"דאבל-מילניום" הבא: "אלפיים שנה תורה", גם

בגלל השוֹק שהעולם חוטף מהמבול, וגם בגלל שהוא נכנס לתהליך

של קבלת מרותה של התורה, שעל פיה נברא העולם (ראה תחילת

בראשית רבה), ע"י אברהם אבינו שנולד לקראת סוף האלף השני

(ב-1948 לבריאה), ולפי חז"ל בסביבות גיל חמישים (אלפיים לבריאה)

עומד על דעת קונו (אמנם יש מדרש אחר, שאברהם עמד על דעת

קונו דווקא בגיל שלוש, וגירסת הרמב"ם במדרש הזה שזה היה דווקא

בגיל ארבעים - יעויין בהקדמת התשב"ץ לספרו "מגן אבות" באריכות,

למי שיש כוח).

לסיכום: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - כלומר העולם בנעוריו, עד סוף

האלף השני לבריאה.

חודש מרחשוון הוא שמו של חודש זה ולא חשוון ולא מר - חשוון

פירוש המילה "מרח-שוון "היא החודש השמיני

כלומר "מרח" - מלשון חודש  ו"שוון" - מלשון שמיני  

ועד היום בהכרזה של החודש התימנים הזקנים עדיין מכריזים עליו כך בשם זה

ובהגייה שמחלקת מילה זו לשתיים כפי הנ"ל . ועד כאן הפינה הלשונית , שבת שלום וחודש טוב !

כי אין בו חגים..והוא מר

היינו ילדים וזה היה מזמן..

למשל:

(מתוך: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mar-2.htm)

השם מרחשוון נזכר בתרגום יהונתן (דברים לב, ב) ובחז"ל.
יש אומרים כי השם מרחשוון מורכב מב' מילים מרחש-וון, מרחש מלשון רחש כלומר מבוע מים, כי וון בפרסית מים. מפני שבחודש זה מזל כימה עולה ומעיינות מתגברים (כ"ה י"א, ב)

ויש אומרים שמטעם זה נקרא גם בול (מלכים א' ו, לח) כי בו יורדים גשמים ומלחלחים את הארץ, כי בלל הוא לחות (ר"ה י"א ב,).

ויש אומרים כי מרחשוון כמו חשרת מים בהיפוך האותיות.

ויש אומרים כי מר הוא מלשון טיפות כמו שנאמר "מר מדלי" (ישעיה מ').
השם מרחשוון לא נזכר במקרא אבל כמו שאר שמות החודשים עלה מבבל.

ויש אומרים למה נקרא שמו בול על שם המבול שהתחיל במרחשוון, וחסרה האות מ, מפני שאף שהקב"ה נשבע שלא להביא מבול על הארץ הרי מכל מקום ארבעים יום בכל שנה ושנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את המקדש ופסקו אותו מ' יום. ולפיכך כתוב חסר, מ' כנגד אותם, מ' יום שפסקו. (ילקוט מלכים).

ועוד טעם לשם בול מפני שבוללים לבהמות מתוך הבית, שאין מרעה בשדה ומאכילים אותו בבית ממה שהכניסו בבית. (ראה ירושלמי ר"ה, תנחומא נ"ח)

ויש אומרים שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות, כלומר גושים (עיין שם).

ויש אומרים שם בול הוא לשון יבול כי בחדש זה מצוי שפע של תבואה.
ואילו התרגום מתרגם "ירח מיסף איבביא", כלומר חודש שבו כלתה התבואה.

ויש אומרים כי מרחשוון יסודו באשורית שפירושו - השמיני.

התינוקות היו מפרשים על דעת עצמם כי מרחשוון נקרא על שום שאין בו חגים הפוטרים מתלמוד תורה (ראה מידי חודש בחדשו א' 198).

על כל פנים קשור החודש בזיכרונות המבול כי בו ירד המבול בתחילה (בראשית ז, יא).
נהגו להשמיט את החלק מר לסימן יפה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.