לא כ"כ במובן שהוא צריך עוד להתבגר.

2 החששות שלו מאד מובנים לכל אדם שרוצה להתחתן.. ושניהם לגיטימים לחשוב עליהם ולדבר עליהם בפורום..

א ב ל  כל זה נכון כל עוד עדיין לא התחלת לצאת..ברגע שאתה יוצא עם בחורה זה על סמך זה שאם אתם מתאימים-אז

מתחתנים! את ההתלבטויות אם אתה יכול במחינה כלכלית/אם אתה מוכן נפשית להיות נשוי-תעשה לפני זה!

כבר יצא לי כמה פעמים לשמוע על בחורים שיצאו הרבה זמן ואז נזכרו שהם לא סגורים על זה שהם מוכנים,ולדעתי זה מאד' לא מוסרי כלפי הבחורה...

(ול"ע שמענו גם על כאלה שאחרי האירוסין נזכרו שהם לא סוגרים על עצמם אם הם מוכנים..לא אחד ולא 2 שאני מכיר ביטלו ככה אירוסין.)

כמובן שצריך לסייג שכשיוצאים וזה מתקרב-החששות מתעצמים כי הדברים יותר קרובים...

וכאן אני יוצא בקריאה נרגשת לכל הבחורים-תהיו גברים!!!דעו לקחת על עצמכם אחריות.. ומזל"ט....

כדי לחתוך את הקשר? או לפחות לבדוק את הנושא?

בעזהי"ת.

בתור אחת כזאת, שקשה לה מאוד לקבל החלטות [ועוד החלטה כזאת! וואי וואי!], אני שיא המבינה אותו ולא חושבת שצריך לפסול על זה, כי הזמן עושה את שלו.

ואחרי שמתרגלים לקשר ולעובדה שאתם שניים וכו', דברים יותר מסתדרים.

ממליצה לך לא לטאטא את זה מתחת לשטיח, כי ייתכן ובאמת יש פה בעייה של חוסר בשלות/ילדותיות [יחסית אלייך, בעיקר].

אבל גם לא לפסול על זה ישירות.

ב"הצלחה מתוקה!

אבל למה את מתכוונת ב"לא לטאטא את זה מתחת לשטיח"?

שיתפתי אותו בתחושות שלי (הכי בעדינות שאני יכולה)...

נראה לך שאילו היה לא בוגר - היה אומר לי את זה?

איך בודקים בגרות של אדם? (תחסכו ממני את הבדיחות של תעודת בגרות וכאלה ;))

בעזהי"ת.

קשה לי לייעץ לך ככה בפורום בלי להכיר את המצב

לא בטוח שאם הוא לא בוגר הוא היה אומר לך את זה, עיקר הבעיה של חוסר בגרות זה חוסר מודעות עצמית, מה שגורר אי יכולת להודות במצב שלך [אפילו כלפי עצמך].

איך בודקים בגרות של אדם? -שאלה מצויינת!

אני חושבת שכדאי שתסתכלי איך הוא לוקח החלטות בחיים [צבא? ישיבה? מכינה? הדרכה בסניף? או כל דבר אחריותי אחר...], ואיך הוא מתמודד עם מצבים. זה בגדול.

מקווה שהועלתי!

אבל נראה לפי מה שכתבת שאת היית רוצה להתחתן איתו-ולכן לא נראה לי פשוט לחתוך..

מה שכן-הייתי שואל אותו למה הוא הסכים להצעה בהתחלה אם הוא לא היה סגור שהוא רוצה להתחתן..

די גימגם לי...

אמרתי לו שאולי לא חשב שזה יגיע כ"כ מהר.

הוא ענה לי שברור לו שאם הוא יוצא זה ע"מ להתחתן בסוף...

יוצא שהוא די סתר את עצמו...

תראי החששות שלו הם דיי מוצדקים,

אבל הם קיימים אצל כל בחור נורמלי,

שלא קשור למשפחת רוטשילד או משהו כזה...

אבל דווקא הגבר הבחור, אמור לתת לך ביטחון,

ולא להיות זה שמפחד.

ולכן אולי הוא עוד לא בשל...

אני כנראה אצטרך להיות להיות ה"גבר" בבית..

זו כבר שאלה אחרת (אם אני רוצה את התפקיד הזה או לא)

להפסקת הקשר)

ב. אני מכירה לא זוג אחד ולא שניים שבהם האישה היא הבוסית והדומיננטית.

אולי זה לא הכי טבעי, אבל יש משפחות שזה הולך בהן יופי...

וה"בוסיות" הכי טובה של אשה - זה איך לגרום לבעלה שיהיה "בוס" (כמובן, כל הביטוי הזה לא שייך - רק השתמשתי בשלך)..

ולפעמים "בני תורה" מבשילים לאט בתוך הנישואין, ומי שלא יודעת לראות את הכחות שנמצאים מאחרי הענוה, המתינות ו"אי התקיפות" - מאבדת טובה הרבה..

וכמובן, ללא כל התייחסות ספציפית למה שאיני מכיר.

אני חייבת להעיר-

אישית אני בעד הדרך הטבעית, שבא הגבר הוא הבוס,

אבל-

אם מדובר בזוג שמלכתחילה מדובר באישה דומיננטית יותר ואסרטיבית יותר ממנו באופן טבעי,

והוא גבר עדין יותר ויותר נחבא אל הכלים-

אז יצא שהיא הבוס. 

ולא צריך לראות את זה באור רע, כי ככה הם! פשוט הם משלימים אחד את השני. 

יכול גם להיות בדיוק ההיפך: שהוא רציני, ולא "מרחף", ולכן זה מעסיק אותו.

ואדרבה - הנתון השני עוד יותר מובן. בחור ישיבה מן הסתם, פתאום שינוי כזה - זה מעסיק אותו.

בקיצור, לענ"ד לא מעיד בהכרח על כלום.

אם הוא מספיק "בוגר" ושאר דברים, זה את צריכה להסיק מתוך היכרותכם, מתוך מה ששומעים ממכרים, לא מזה לענ"ד.

מה שנכון - ששניכם מבינים שלא טוב "לסחוב" בלי החלטה.  לכן, את לא צריכה "להבהיל" אותו יותר..

לענ"ד את צריכה לומר לו, שאת מבינה מה שמעסיק אותו - לאידך, שניכם מבינים שלא טוב "לסחוב" הרבה. לכן את מציעה שיהרהר בכך בינו לבינו, ויחליט אם הוא בכל זאת מעונין, למרות (ובגלל..) השינוי שהרווקות לנישואין, כולל כל מה שזה כולל...

ואל תעשי "פלפולים" כאלה - ש"לכאורה הוא סותר את עצמו"..  זה לגמרי טבעי שככה זה בהתלבטות: צד כזה, צד כזה...

לגבי ה"פלפולים": אני כמובן לא עושה את זה מולו (רק ביני לבין עצמי).

אבל אתה צודק בעניין...

אוקי אז בעיני.

קודם כל, לדעתי זה לא הכי נכון להתייעץ כאן, כי אף אחד לא מכיר את האיש הזה. ובמקרה הספציפי הזה, קריטי שיכירו אותו!!!

אני יודעת שאצל ארוסי היה שלב שבו דיבורים ממשיים על חתונה כן קצת הלחיצו. היה ברור שזאת המטרה בסוף. אבל להוריד את זה לת'כלס היו בזה דברים מלחיצים. ואחד מהם אכן היה כסף, זה לא חירבוש וחירטוט- זה פחד ממשי. הגבר מתחתן ועכשיו אחראי לפרנס אותך! לדאוג לך! ויחד עם כל ההכנה שהוא עשה לקראת היציאה לדייטים, ברגע האמת זה מפחיד.

אני אף פעם לא חסידה של הלשים אותו במקום שלו ולהציב לו אולטימטום, דבר כזה מוליד רק אסון בעיני. 

אל תצמידי אותו לקיר ותכריחי אותו לענות לך בשניה שאת מדברת. יתכן והוא מהאנשים שלוקח להם קצת יותר זמן לחשוב על דברים בראש, לעכל את הדברים ולהגיע למסקנות. אני יודעת שארוסי מאוד כזה, ואני מאוד לא. אני ברגע שאני רוצה משהו- אז יאלה! ולוקח זמן להתרגל לזה שאם אני אציע לו להתחתן (דבר קטן ולא כזה משמעותי כמובן) שיקח לו קצת יותר זמן ממני. אז דברי איתו אבל בלי לתת לו תחושה שהוא מוצמד לקיר ושכל דבר שהוא יגיד יהיה לא נכון. תני לו לגיטימציה לבטא את עצמו. זאת התלבטות באמת קשה. ובעיני הוא נשמע נורמאלי מאוד.

בקיצור זה מתוך נקודת ההסתכלות שלי ואיך שאני מכירה את המציאות. יתכן והמציאות שונה, ולכן כמו שאמרתי- קריטי להכיר אותו. אבל רציתי בכל זאת להראות לך צד אחר של המטבע.

צודקת לגמרי!

אבל אני לא בטוחה שלי אישית היה מתאים להסתובב מלא זמן עד שהבחור היה מגיע להחלטה...

כי הבחור לא היה סגור על עצמו והתחרטתי קצת

כי ברגע שזה לא הלך בקצב שלי אז לא התאים לי

וסליחה מה עם הקצב שלו ?מה עם הרגשות שלו?

זה קצת חוסר אכפתיות לפעמים לראות רק תצד שלך.

אפילו שמבחינתך החלטת ואפילו שלא בא לך להמשיך סתם

זה לא באמת סתם כי זה זמן שהוא צריך

צריך להיזהר ולעשות דברים רק ממש ממחשבה.שלא תתחרטי .....

כי נגיד שתיפרדו ואת אוהבת אותו והוא לא יוכל להחליט כי מבחינתו הברור לא נגמר אז מה יהיה?

תחכי ותתקעי עליו?והוא גם יהיה תקוע?מה יצא מזה?

לדעתי תני לו תזמן שלו ורק אם את רואה שבקיצוניות הוא לא מצליח להחליט תחתכי.

בהצלחה רבה

כל עוד זה לא חרג מתחום מוגזם (ועד ארבעה חודשים זה סביר לחלוטין לדעתי)- חבל לחתוך כי הבחור עוד מתלבט.

הייתי מנסה לבדוק אם כל האמור לעניין ההתלבטויות שלו הוא לא כיסוי למה הוא מרגיש כלפייך. שזו סוגיה יותר מורכבת כבר, וגם לגביה לא הייתי ממהרת לחתוך.

חשבתי על עוד דבר, באיזשהו מקום, באם החלטת שזה האדם שאת רוצה לחיות איתו, באמת באמת רוצה- אז אתם עכשיו לא מבזבזים זמן, אתם עכשיו לא שורפים זמן, לא מבזבזים זמן ולא יוצאים סתם, אתם בונים ומבשילים יחד לחתונה. אם בעיניך אתם באמת מתאימים וזה האדם שאת באמת רוצה לבנות איתו בית, אז תעלי את זה- שיהיה ברור לשניכם שאתם רוצים מתישהו. ועכשיו תני לו את הזמן הזה להבשיל.

לחתוך על דבר כזה? רק מדיבור עדין ורגיש איתו תוכלי לגלות. 

וגם, באמת שלוקח לגברים זמן לעכל דברים. דיברתם בעבר על חתונה? איך הצגת את הנושא? 

יכול להיות שזה קשור לזה שאת הראשונה שלו, גם אני נפגשתי תקופה ארוכה עם הראשונה שלי עד שהיא חתכה, באמת כי היה קשה לי להחליט... כל הזמן חשבתי לעצמי שלא הגיוני שאתחתן עם הראשונה שאני נפגש איתה ואולי יש מישהי אחרת יותר מתאימה לי וכד'. רק אחרי שעברתי כבר עוד כמה וכמה פגושות הבנתי שאלו סתם מחשבות ואם היא מתאימה לי אז לא צריך לחפש מישהי יותר מתאימה. (למרות שגם עם אשתי לקח לי הרבה זמן בסוף להחליט אבל מסיבות אחרות). אז אולי כדאי לברר איתו אם יש לו חשש כזה ואולי שידבר עם חברים נשואים שלו שישמע מהם קצת מהצד השני של המתרס.

רק תוספת, אשתי אומרת שבעיות שצצות ועולות בפגישות יעלו אח"כ בחיי הנישואים. ואכן עד היום קשה לי לקבל החלטות אז תבדקי אם זה מתאים לך... (ובכ"ז אנחנו מסתדרים מצויין).

בהצלחה!

אם את מרגישה ש"זהו זה" והוא לא מרשה לעצמו להרגיש, לא כדאי למדוך את המצב אלא להפוך את הזמן לנקודת מיפנה:

1.תבדקי עם כמה בנות הוא נפגש לפניך. יתכן שאין לו ניסיון מעשי, אולי גם אין לו אחיות גדולות וקשה לו לחדור לראש של בחורה ולשוחח איתה על הרגשות שלו ואין לו למה להשוות ולכן לוקח זמן להחליט .

2.אם הבהרת לו שאת מאד רצינית ובשלב של לקראת חתונה, את יכולה בהחלט לבקש שיצטרף לקבוצה של "ישפה" שבה יש הכנה לקראת פגישות ונישואין, ואולי יש להם אפשרות להדרכה חד פעמית עבורו, או יעוץ לשניכם יחד. יתכן שקורס כזה יבהיר לו מה העיקר ומה הטפל, איך מקדמים החלטות ועוד. אם השדכן/ית שלכם מכיר/ה את שניכם או לפחות אותו היטב, יתכן שיוכל/תוכל לתרום להבהרת המצב.

3.ועוד עצה, יש רבנים שבשלב של הכרעה ממליצים על פסק זמן, כלומר, שבועיים בהם לא נפגשים ולא מדברים בטלפון. בתקופה זו את והוא עושים חשבון נפש ובודקים רגשות ועובדות. אם קשה לו להחליט פסק זמן יכול לתת לו תחושה כמה את חסרה ואולי גם פגישת יעוץ אחת באמצע, להבין את מהות הקשר ביניכם ולאן זה מתקדם.

אתם ממש בכיוון נכון וטוב

דבר ראשון

מצאתם חן כנראה, אחד בעיני השני, אחרת לא הייתם ממשיכים

ואחרת הוא לא היה נפתח איתך על כל החולשות שלו.

אז זה כבר נפלא!

דבר שני

אתם מדברים פתוח על עצמכם וכביכול "מטפלים" אחד בשני וזה העיקר והלב של חיי נישואין בריאים!

אפילו אם כרגע זה נראה שרק הוא המטופל, אני מאמין שאם הרבה אמון

את תמצאי את עצמך גם במצב הפוך..

ואולי זה בעיקר מה שאת צריכה לעשות כאן, הרבה להעניק אמון ביכולת שלו להוביל את עצמו ואותכם..

בקיצור בעיות תמיד יש, אז אם יש כאן חיבה ועניין בקשר כדאי ממש להשקיע

בהצלחה!

ואוכל לתת לכם מזגן לדירה ואם כבר יקחו לנו אותו אז לא בעיה לתת 300 ש"ח ממעשרות שלי.

העיקר שתבינו, שלבנות בית בישראל זהו נכס אדיר לאומה, ןלא רק פרטי שלכם שבע"ה יהיה במזל טוב בקרוב 

עזרתם לי מאוד מאוד!!!!!

קיבלתי פה הרבה נקודות למחשבה...

מקווה מאוד שאעשה אי"ה את ההחלטות הנכונות

בס"ד

1.הוא לא אוהב אותך מספיק 2. הוא עוד לא בשל

אני יודעת שזו תשובה מאוד חדה...

אבל אל תבזבזי את כאבי הלב שלך ואת הזמן על מישהו שלא סגור על עצמו...את באת ממקום מסויים..הוא עוד לא נמצא שם..תעברי לאחר שכן נמצא שם..

אם היית מספיק חשובה לו הוא היה דוחף לכיוון...

אם "אין לו כח לבלבולי השכל של הנישואים" ו "יהיה חסר לו חיי הרווקות" אז אתם ממש לא באותו כיוון...תחתכי...באמת שחבל על זמנך

מאחלת לך שבע"ה תצליחי למצוא במהרה את הבחור הנכון

אפרת

בס"ד

אבל נורא הכאיב לי שהוא אומר דברים כאלה..כאילו אם הוא בחור רציני שהחליט לצאת לדייטים למה שהוא יתגעגע לחיי הרווקות..למה חושב שהנישואים הם אזיקים?

לדעתי הוא מבולבל ולא יודע איך לסיים את הקשר...

בררתי עם עצמי טוב את הנושא, אתכם (תודה!), עם חברה טובה...

בסוף החלטתי כן להמשיך ולתת לו את הזמן שהוא צריך (אלא אם כן זה באמת יהיה מוגזם...).

כמו שאמרו פה זה באמת קצת בעייה להעלות שאלה כזו פה (למרות שכן עניין אותי לשמוע את דעותיכם השונות).

צריך להכיר טוב את הבחור...

הדברים שכתבתי לא מעבירים גם את טון הדברים שלו, זה גם רק תמצות של הדברים שאמר; לא פרטתי לכם על הקשר והדברים שהוא כן עושה כדי להראות לי שאני חשובה לו..

לכן אני חושבת שהתגובה שלך לא רלוונטית כ"כ למקרה שלי.

אבל תודה בכל אופן!!!

ב"הצלחה רבה לכולנו!!!!!!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות