אני נהייתי מאוד סגורה וביחד עם זה מאוד תלותית.

לוקח לי הרבה זמן לסמוך על מישהו באמת, אבל אז כשאני סומכת אני שם מאה אחוז ולפעמים יותר מידי. ז"א, שלפעמים אני מוצאת את עצמי סומכת על אנשים שאולי דווקא לא הכי היה כדאי שאגלול לפניהם את סיפור חיי, ובסוף אני נפגעת מזה. 

חוץ מזה, אני חושבת שפשוט התבגרתי מהר יותר. נחשפתי לזה שהחיים לא מושלמים בגיל הרבה יותר מוקדם מחברות שלי, וזה התבטא בהבנה שלי שלא כולם מושלמים ולא הכל נחמד בעולם, וההבנה שלי שדברים מורכבים ולא כולם או טובים או רעים. יכול להיות מישהו שטוב לי ורע לאחר (איך יכול להיות שאני כ"כ אוהבת את אמא ואבא כ"כ שונא אותה?). 

ובטוח יש עוד דברים שאני לא מודעת אליהם.. אומרים שזה משפיע על זוגיות עתידית.. וזה הגיוני (אם כי הייתי רוצה לקוות מאוד שלא!)

הנה...

לא פלא שהיועצת קראה לך מתפרעת את  קריזיונרית וצריכה טיפול אישי...

סתם... לא את לא צריכה טיפול אבל את באמת קריזיונית.

ניסיון אישי

ממש לא מתאים וממש לא יפה. 

היא יודעת

ב"ה

את כל ההשפעות , רק אומר שלפני שהתחתנתי עברתי טיפול פסיכולוגי כדי לצאת מהם.

ומעל במה זו - אני ממליץ על הדרך הזו - של טיפול- למי שמרגיש

שהוא שונה מדי ממי שסביבו.

הייתי בדיכאון רצח.. גם כי ההורים שלי התגרשו וגם כי גיליתי שמישו שהוא כמו אח שלי חצי מהזמן שיקר לי..

כלהזמן ישנתי וזה..

ואמא שלי לקחה אותי לטיפול וזה עשה לי הכי טוב שבעולם.. 

אין לי כמעט השפעות מהגירושים חוץ מזה שהתבגרתי..

אח שלי עד היום ''בעייתי'' כזה.. מבחינת חברה, לימודים, וכאלה..

אם זה אישי אל תגיד/י

הוא סתם אידיוט צבוע.. ופשוט גיליתי את זה מאוחר מדי.. לא ניכנס לזה..

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?