האמת המרה היא שלפעמים ההורים שלנו לא מתאימים אחד לשני ועדיף שהם ייפרדו,אבל וזה אבל גדול לא צריך ישר לפנות לכך אלא צריך לוודא קודם כי לפעמים זה פתיר, ולכן לדעתי אם את במצב שאת יכולה לעשות את זה כדאי לך לדבר עם ההורים שלך על זה ולרמוז להם בעדינות שאולי כדאי להם ללכת לייעוץ זוגי ויכול להיות שזה ייפתר יש הרבה מקרים שזה נגמר בכך.

מקווה שעזרתי...

ונסיים בתקווה לטוב.

וואו ב', אני חושבת שאתה ממש ממש טועה! 

אין שום מקום ועניין שילד ידבר עם ההורים שלו ככה, יגיד להם ללכת ליעוץ או בעצם שום דבר בנושא. זה ממש לא מקומו ועניינו, ויותר מזה- זה לא טוב לו לשים את עצמו שם.

לפעמים הורים הם מאוד חסרי טקט, ואת לא רוצה לשים את עצמך במצב שבו אחד ההורים ירגיש שזה בסדר לבוא ולספר לך בפתיחות מה קורה ביניהם או מה היה בייעוץ זוגי וכו'. 

אם מאוד מאוד חשוב לך שהם כן יבינו את הרמז (ואת חושבת שהם לא עלו על זה לבד שאולי צריך), את יכולה לנסות לרמוז לשכנה או דודה שמספיק קרובה גם אליך וגם אליהם. לא ללכת לרב השכונה אם אין קשר או מישהו בסגנון הזה. בדברים האלה צריך המון המון המון טקט ורגישות.

אבל ככלל, אני חושבת שאין שום מקום ושום עניין שילד יתערב בנישואי הוריו. 

ואני מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר! 

אבל אצלי הם גרושים, אז המצב יותר טוב, ב"ה.

אבל מה שאני עושה, זה ללכת לחדר לכתוב ביומן, או לשמוע שירים של אבא שלי (יש לו להקה). וזה מרגיע אותי,

(למרות שלפעמים אני שומעת את השיר שהוא כתב על אישתו השניה שנפטרה מסרטן, ואז אני עוד יותר בוכה... [נאנח] החיים קשים, כן, המצב אצלנו מסובך..)...

זה טבעי לחלוטין ששתקת. בדיוק כמו שכואב לך לשמוע דברים לא יפים על אמא שלך, קשה לך להוכיח את אבא שלך.

אם הייתי במצב שלך, זה תלוי איזה הורה היה אומר את זה, ואיך.

כנראה הייתי שותקת, ובשניה שאני יכולה הולכת לחדר שלי. 

באופן כללי, אם את באמת רוצה שהם יתגרשו, תגידי לאחד שאת יותר קרובה אליו, שאם הם רוצים להתגרש, זה בסדר מבחינתך.

ובקשת הסליחה, היא אמיתית, או הצגה בשביל הילדים?

לגביי ההסתות, מתישהוא, תדברי איתם, (לדעתי עדיף כשהם לא רבים,) ואז תבקשי מהם להפסיק עם ההסתות.

אם את רוצה, את יכולה גם באישי.

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?