אני לא קיבלתי את המגדיר הדתי העדכני של תשע"ב כנראה... (עכשיו בחנויות הספרים המובחרות  )

אני לא מסכים עם ההגדרות האלה והם סתם עושות עוול להרבה אנשים ומגזרים..

ובעניין החברה אני בדעה שלא כל אחד יכול לדחוף את האף שלו לעניינים לא לו..

ואם היא ככה שופטת אותך וכל כך ביקורתית אז זה מצריך חשיבה מחדש מי נחשב חבר/ה.

יש לקחת הכל בערבון מוגבל והשימוש על אחריותכם

ראו הוזהרתם!

גם אבא שלי היה כמו אבא שלך תקופה מסויימת אחרי הגירושין. ותמיד לא ידעתי להגדיר מה הוא, למרות שהוא ממש הגדיר את עצמו דתי. תמיד הייתי אומרת שהוא מסורתי, או שומרת שבת-כשרות.. ואז כשהוא חזר לשים כיפה היה לי הרבה יותר פשוט להגיד שוב שהוא דתי למרות שזה ממש הדבר היחיד שהשתנה, הכיפה על הראש. 

זה באמת מעצבן להיות מקוטלגים כל הזמן, אבל זה גם חלק מהחיים וצריך לדעת להתמודד עם זה.

את משהו אחד, ההורים (או ההורה) שלך יכולים להיות משהו אחר. אין סיבה להתבייש בזה או לרצות להסתיר את זה. זה שאבא שלך בוחר אורך חיים מסויים, לא הופך אותך או שם אותך בשום קבוצה אחרת ולא הופך אותך לפחות מי שאת! זה הכי חשוב שתזכרי..

לסתמאחד: היא חברה שלי כבר כמה שנים, ובזמן האחרון אני רואה שהיא באמת לא כ"כ מתאימה לי, ואני לא יודעת מה לעשות, כי נאי לא רוצה לעזוב אותה!! אני מכירה אותה כמעט  מאז שנולדתי!!!

אני אקצר

אם לחתוך אז לעשות את זה יפה

אולי אפשר להזניח את הקשרים איתה ואז זה יעלם לבד לאט ולא יצאת לא בסדר

ועוד משהו- זה קורה לכולם, מאבדים חברים ישנים (בסדר לא את כולם אבל חלק...) ורוכשים חדשים.

בהלך הזמן אנשים משתנים גם את גם היא..

זה בקיצור אם זה לא מובן אני אנסה להאריך פעם אחרת..

 *ואני מפרגן לעצמי אז אינבעדמה שמח שיכולתי לעזור.

ושיהיה רק טוב!

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?