דהיינו: האם תחושת הרווקות היא יותר קשה מהתחושה של התעכבות בלידת

ילדים, ולא מבחינה רעיונית-תאורטית (בפשטות יהודי נשוי הוא יותר שלם)?

זוג בשנות העשרים נפגש ורצה לקבל ברכה מהסטייפלר להתארס,

תשובתו היתה, לא להתארס

אחרי 10 שנים הם נפגשו שוב וחזרו לסטייפלר והפעם ברך אותם שיתחתנו, לשאלתם הוא אמר, ידעתי שיהיה לכם קל יותר לסבול 10 שנים רווקים מאשר 10 שנים ללא ילדים,

לדעתי מה שנלמד מהסיפור זה לא רק מה יותר קשה אלא הראיה הרחבה של הסטייפלר

ולא שאלתי מה לומדים מהסיפור שאלתי מה דעתכם על הנושא

אני תוהה מאיפה היא מגיעה?

אז כך נראה לי:

אלו שתי נסיונות, שאני מאמינה שכל אחד מביא את האדם שעומד בהם למקומות שונים.

אני גם חושבת שאדם כזה יכול לחזק את השני: בשתיהם אלמנט של צפיה, בשניהם הערבוביה של השתדלות ותחושה שבסופו של דבר הכל בידי שמיים.

לכן, אין מנוס אלא להאמין שכל אחד מקבל את הנסיון שהוא צריך לעבור כדי להתעלות.

זוגיות ללא ילדים יכולה להיות קשה מנשוא-או להביא את הזוג למקום טוב כ"כ מתוך הפנויות להקעה בזוגיות, התהליך האמוני  המשותף שהם עוברים וכו'.

הרווקות הארוכה, המפגש עם כ"כ הרבה אנשים טובים בדרך יכולה לאפשר בניית בית מלכתחילה ממקום אחר.

והלואי ואף אחד לא יצטרך לעבור את שתי הנסיונות אחת אחרי השניה!

ובכל זאת, אישית, לעצמי נראה לי שעקרות היא נסיון קשה יותר.

מי יתן ונעמוד ונבנה מכל נסיון שעןמד בפנינו!

אסור לאף אחד ל"קנא" בנסיונות של אחרים ולכל אחד ה' שולח מה שמתאים לו.

אני בטוח שאף אחד מגולשי הפורום לא מקנא בי על מצבי.

ובכל זאת המצב שלי במובן מסויים יותר טוב משל רבים אחרים.

התחתנתי בגיל צעיר יחסית, עם אשה שאני אוהב, יש לי שלושה ילדים מקסימים. אני עובד במקום טוב.

כל אחד צריך להודות לה' על הדברים הטובים שיש לו ולהתפלל לה' שלא יהיו לו קשיים וצרות.

באהבה מאשר לחיות לבד

ב"ה 

רווקים עדיף מאשר נשואים בלי ילידם!

אבל בכל אופן לפי דעתי של פשוטת העם זה נורא להיות לבד ,ללא בן זוג ולהרגיש כ"כ הרבה שנים חסר תועלת, בררן, אשם וכו' ואת כל זה לעבור לבד אכול מבפנים.

מאשר לעבוד את הקושי הנורא לא פחות, של עקרות אבל, בחד עם משהו שהוא קרוב ללבך , מבין אותך  ויהיה איתך ביחד בקושי בצער ובכאב.

בפשטות חיים בזוג עדיפים.

מסתמא יש יוצאים מהכלל..

אני בטוחה שקראתי פה פעם את השאלה הזאת!! 

ואפילו התגובות הראשונות נראות לי מוכרות!!.. 

דה ז'ה וו?! 

בהחלט משהו מוזר...

שבלי ילדים זה הרבה יותר קשה..

כל הזמן מסתכלים עליהם ברחמים-והם מרגישים מתוסכלים כי הם רוצים שתהיה להם משפחה-וזה רק שניהם..

(נכון שיש כאלה שמסתכלים גם על רווקים ככה..אבל בכל זאת נראה לי הרבה יותר קשה עקרות..)

שני המצבים הם תסכול, שניהם חסך שמרגישים וחייב להתמלא.

האמת? אין לי תשובה. קטונתי מלחשוב על תשובה שתספק אותי מחשבתית.. מצד אחד אתה מצפה מעצמך להתחתן וכן מצפה לילדים בתור אדם נשוי. וגם,אין מה לעשות- החברה מצפה. מצפה מרווקיה להתחתן, ו..אוהבת לחפש את ה"בטן"..

מצד שלישי להיות רווק לעיתים אומר בדידות איומה. חוסר אונים. וכשנשואים-לפחות אין את הבדידות הזו.

מצד רביעי..אישה (לצורך העניין) שלא מצליחה ללדת יכולה להיטרף עליה דעתה ממש..

איי איי..לפעמים אני פשוט אומרת לקב"ה שטוב לי עם צרותיי. לא מעוניינת להחליפן באחרות..

פעם ראש העיר אמר לתושבים שלו- מחר נתאסף בכיכר העיר- על אחד שיביא את שק צרותיו.
 למחרת- הביאו.
אמר להם- כל אחד יניח את שקו בערימה במרכז הכיכר. ותתאסף ערימה גבוהה.
אחר כך אמר להם- כל אחד יבחר לו איזה שק הוא בוחר לו -מכל המבחר בערימה
בחרו.
התברר-
שכל אחד בחר לו- את שקו שבא עימו, טוב לו בחיות וקשייהם- מחיו של הזולת.
"קול השם בכוח"- לפי כוחו של כל אחד ואחד.

לדעתי-
בשני הסיטואציות יש בדידות, יש קושי, יש מאמצים גדולים שמי יודע אם ישאו פרי,
יש חלום
לא תמיד יש אומץ- לחלוםולהאמין בחלום הזה באמת
ולפעמים יש שבר...
בד"כ לזוג בלי ילדים- יש גם את הקושי של טיפולים רפואיים
אבל יש להם אחד את השני- כדי לעבור את זה ביחד.

ופחד- ומה יהיה אם לא???
לרווק- אם לא- ישאר בבדידותו- מוקף בבני משפחה וחברים טובים
למשפחה* בלי ילדים- יוכלו להביא בפונדקאות, יוכלו לאמץ- יש פיתרון גם מצבי דוחק...
אבל גם רווק בדוחק יוכל להתחתן לשם נישואין- ולא מאהבה סוחפת...
(וכבר היו דברים מעולם, ולא אני אגיד לאי מי לוותר על חלום האהבה!)

(*כן- משפחה. איש אישה- בית.)

מצטרפת ל"ביקור" בתפילה- "והלואי ואף אחד לא יצטרך לעבור את שתי הנסיונות אחת אחרי השניה!"

מצד אחד זה  קשה להיות רווק ככה פול זמן..

אבל גם להיות זוג ככה זה נראלי פולטה קשה..אבל לפחות יש להם אחד את השני..לא?

אני אכריע-

שניהם קשים.

לא עלינו ועל כל עמ''י.

מקובל?

בשניהם יכולה להיות תקווה וגם רווח והצלה.

ובשניהם יכולה להיות אכזבה וכאב גדול, בייחוד בתהליך כשלא יודעים מה יהיה הסוף ובוודאי כשהסוף לא מתהפך לישועה.

אבל שלא נדע בע"ה משניהם.

בס"ד

כאמונה ברור שלכל אחד עדיף מה שה' נתן לו.

אך סתם ככה מחשבה שלי....

יש צדדים קשים בכל ניסיון, ואם היה מדובר

בסתם להיות בלי ילדים 10 שנים,

ועם זאת אוהבים, ומאושרים מה"יחד"

זה אולי היה קל יותר,

אך

כשמדובר בטיפולי פוריות,

ובדיקות והתמודדויות רפואיות....

נשמע לי באין ערוך קשה יותר.

נוסף לכך כשמחפשים בן זוג יש אמונה שמקסימום אני אתפשר על כמה דברים.

בסופו של דבר זה יותא תלוי בך.

אך בעקרות....

אתה יכול לעשות את כל ההשתדלות בעולם ואף אחד לא ערב לך לכלום.

וההשפעות של הטיפולים..... על הגוף, הנפש, הקשר....

בקיצור, עצם תחושת הלב לגמרי אולי קשה יותר מאשר כשיש זוגיות וטבה רק בלי ילדים,

אך לעניות דעתי ההתמודדות עם הרווקות-שזה בעיקר תפילה ויותר דייטים,

קלה יותר מהתמודדות עם עקרות.

טוב לא הייתי רווקה זקנה התחתנתי בגיל 25 אבל אחרי 40 בחורים

והייתי נשואה ללא ילדים 3 שנים

היה קשה מנשוא התקופה שהייתי נשואה ללא ילדים, כל הזמן הערות מהחברה השקיקה ,הלא נודע (האם אזכה לילד בסופו של דבר) הלחץ הבדיקות הבושה הסבל הנפשי הפיזי , אך בכל התקופה הזאת היה לי בן זוג תומך אוהב ושותף ל'צרה'. וגם ידענו לנצל טוב טוב את התקופה הקשה הזאת לטובתנו, אם זה בחופשות או בלהתעורר מתי שבא לנו ללכת לישון מתי שבא לנו לצאת הרבה לעיר, לראות סרטים יחד וכו'

אך תקופת הרווקות זכורה לי כתקופה איומה, כל בחור שיצאתי איתו ולא הלך הרגשתי יותר ויותר דחויה או כשאני דחיתי בחור הרגשתי מבולבלת ולבד ולא ידעתי מתי יבוא הקץ לבדידות ולהשפלות של לצאת עם בחורים לא קשורים יבוא..ושלא נדבר על התקופות ללא הצעות...הקיצור יותר קשה הרווקות לדעתי מאשר להיות חשוכי ילדים..

כל פעם שאני שומעת על ההלכה/סיפורים של להתגרש אחרי 10 שנים כי הזוג ללא ילדים מתעצב ליבי..

להיות רווק זה הרבה יותר קשה כי גם אתה לבד וגם החברה לא רגישה כלפיך- כולם יודעים לעקוץ- יבררנית ועוד כל מיני דבאים ואילו נשואים ללא ילדים החברה הרבה יותר רגישה

היה קשה יותר להיות נשואה בלי ילדים.

ברוך ה' לאחר שנים רבות של רווקות מצאתי את בחיר ליבי אך השנה הראשונה של הציפיה לילד היתה קשה פי כמה.

כשיש ילדים יותר קל להגיד שקשה להיות רווק ויותר קל בשניים, אך אישה במיוחד במהותה היא  לא רק "אישה" אלא גם "חוה" - אם כל חי, ולדעתי זה חזק יותר מהאישה שבה.

כמו כן, כשקשה לבד - מוצאים את הבן אדם שקל יותר להתחזק ממנו, אך כשנשואים זו עבודה קשה יותר להתחזק עם בן זוגך, כי את במצב קיים, כביכול "ללא בחירה" ואתם צריכים יחד להתחזק מהמצב הקשה הזה.

לא אמרתי שזה קשה, אמרתי שזו משימה קשה יותר.

בשורות טובות לכולם!!!

אני חושבת שכל אחד רואה את הניסיון שלו כמשהו שהוא כבר עבר ולכן זה יותר קל. (לא התמודדתי עם רווקות רבת שנים).

בתור אחת שעברה טיפולי פוריות כדי להביא את ילדיה לעולם והתמודדה עם כל הציפייה מהחברה, תמיד שמחתי שאני לפחות לא רווקה, שיש לי את בעלי התומך וגם שאף אחד לא יכול להאשים אותי במשהו. 

למדתי מבעלי לענות לאנשים המציקים,"נו, מה קורה?" "תתפללו עלינו", עם מבט של, מה אתם רוצים ממני, אני עושה השתדלות, אך זה לא תלוי בי.

אצל רווקים, אי אפשר לתלות את הכל בה', תמיד יש את החשש, אולי אני הבררנית, לא עשיתי מספיק, לא פניתי מספיק. בטיפולי פוריות, אם כמה שזה לא הכי נעים (אבל נסבל בהחלט, יחסית למה שחשבתי קודם), זה תהליך די ברור, שהרופאים קובעים לך את מסלולו, פחות או יותר, ולך נשאר רק לבצע ולהתפלל...

וכמו שאמרו, אני רואה באופן ברור את החיובי שכל הבעיה הזו עשתה לזוגיות שלי ושל בעלי. מאוד רציתי ילדים, הרבה לפני שהתחתנתי, והשנים הראשונות האלה בלי ילדים, רק העמיקו ונתנו לזוגיות בעצמה את המקום החשוב שלה, את המימד של היציבות, שבמבט לאחור אני מודה עליו מאוד (למרות שהיה לי ממש ממש קשה...)

בעז"ה שלא אתנסה בנסיון השני.

אבל לפי דעתי יותר קשה להיות נשואים בלי ילדים

כי כשזה נוגע לרווקות, אפשר גם להאשים את עצמנו

כשזה נוגע לכך שאין ילדים- הכל מאת ה', ושם כח האמונה צריך להיות מאוד חזק כדי להבין למה זה קורה ואיך זה מסתדר כך שהכל לטובה.. ולא תמיד קל להחזיק בזה..

בשורות טובות בע"ה! לכל אחד באשר הוא חסר..

"כשזה נוגע לרווקות, אפשר גם להאשים את עצמנו"

בוודאי שהכל מאת ה',

אבל כשחלילה נשואים בלי ילדים, אין בכלל עניין שקשור אלינו, שם זה לגמרי מאת- ה'..

שכשנשואים,

לפחות זה לא לבד,

ולעולם חסדו- יש לי דיוק להציע- החברה יכולה גם להאשים אותנו, יותר משאנחנו....

וכשאת לא לבד בנסיון, זה נראלי פחות קשה. יש מי שתומך ועוברים את זה ביחד.

וכן- עד כמה שגם אז החברה קשה, זה הרבה פחות,

הרי אף אחד לא יגיד לך: אם ב-א-מ-ת היית רוצה ילדים, היה לך...

אבל פה בדיוק הבעיה!!!

שהסביבה חושבת שרווקים הם אשמים! הם לא!!! קשה לי לשמוע כאלה הצהרות והכרזות.

פשוט כואב הלב שמשליכים את זה על הרווקים.

אלא אם כן את דוגלת בגישה להתחתן לא עם הזיווג שלך.

את נשואה (לפי הפרופיל), ואולי זה נראלך שעשית משהו בשביל זה ואת החלטת, אבל זה ממש לא כך- ה' שלח לפנייך את זיווגך.

צריך להאמין שפשוט לא הגיע זמנם של הרווקים להינשא, וברגע שה' יחליט- זה יקרה.

לא משנה כמה אתה רוצה להתחתן, לא משנה כמה אתה משתדל, עושה את כל הסגולות ואומר את כל התפילות, פונה לכל השדכנים ומבקש מכל החברים- זיווג זה בידי שמיים בלבד. זה לגמרי מפתח החיים.

אם ה' ירצה- זה יקרה, בפשטות.

אפשר לקדם "גזרה", ניתן לפתוח שערי שמיים, אבל בדיוק כמו הדרך לזכות בזרע של קיימא.

בעיתה אחישנה.

בשורות טובות לכולם- ללא נסיון ובזיון.

כי אני לא נשואה,

אני יבדוק ת'פרופיל, אבל בהחלט הייתי שמחה אם כן....

ולוידת איך הבנת הפוך- אבל אני מאוווווד לא חושבת שזה תלוי רווקים אם הם מתחתנים או לא.

מנסיון. די כואב אפשר לומר.

ומהנסיון הזה, עניתי ללעולם חסדו,

כי אנחנו (אני לפחות) לא חושבת שאני אשמה בזה שאני לא נשואה,

אבל החברה,

הרבה פעמים כן. ומשפטים כמו- אם באמת היית רוצה היית מתחתנת/בררנית וכיד הדמיון....

קצת קשה לומר אותם לאנשים שאין להם ילדים,

לכן אמרתי שנראלי בלי ילדים זה פחות קשה מרווקים.

תסתכלי שההודעה שלי נמצאת מתחת לשלך  ולא נוטה קצת שמאלה..

אבל מכ'פת לי לאחל לך- תזכי להיות נשואה במהרה ובקלות!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!