כן, זאת אני שוב, המדריכה הדוסית מאריאל. אני מזדהה כמדריכה הדוסית, מכיוון שאתן חברותי לכיתה, אשר מדריכות בתנועות אחרות אוהבות להדביק עלי את הסטיגמה של "אריאל הדוסים", אך אני לא חושבת כלל וכלל שאני דוסית יותר מהצורך, אלא אני אחת שמשתדלת לקיים את מצוות ה' כפי שציוונו, וזאת אומרת גם ההלכה.
הפריצות הוא חטא אישי שבא אנחנו מבליטים את החוץ שלנו, בנוסף לפגיעה שלכידות המשפחה הנובע מן הצורך לשמור את כל האהבה עד החתונה, ושלישית משום "בחוקותיהם לא תלכו".
ועכשיו לכמה הלכות ולא לטעמים:
שמירת נגיעה מעל הכל ולפני הכל ואין טעם להרחיב.
יש חובה הלכתית לכסות את הידיים עד הזרוע כולל הזרוע, לא מילימטר אחד פחות.
כמו כן לגבי הרגליים, כן אני הולכת עם חצאית עד למטה, ואם לא עד למטה, אז לפחות עד הברכיים ומשם אני לובשת גרביונים.
וגם לשוחח אם בנים, ממתי נעשה דבר זה מותר, הרי בינינו כולכן (או רובכן המוחלט) לא מדברות איתם לצרכי נישואין, אלא סתם לכיף, זה מתחיל בדיבורים סתם בישב"ץ וזה נגמר ב...
מצידי שתקראו לי דוסית, אבל שתדעו שאני שומרת על ההלכה, לא לובשת בגדים שאינם עומדים בסטנדרטים ההלכתיים של האופנה, אני לא הולכת לקנות כל חודש איזשהו מותג ולא מושפעת מתרבות החוץ, משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום לכל הפחות ומקפידה בברכות.
