גם אתם חשים ככה לפעמים?
אולי זה בהשפעת סרטים מעט תרבות מערב,
אבל אני חשה לאחרונה רצון ל... סתם, להתפרפר, לעשות שטויות, להשתובב (עם בנים [או בנות, לבנים שביננו...], כן?)
ולא, לא לצאת לדייטים כרגע, ולא לחשוב על חתונה. סתם, לעשות... שטויות...
לתפוס מבטים, לסובב לבנים ת'ראש...
סורי על הנושא המביך, אבל אני חייבת לשתף ולשמוע את שדעתכם.
ולהחטיא את בחורי ישראל הצנועים והחסודים?
האמת, השאלה הזאת העלתה בי חיוך 
הפורום הזה כ"כ כבד, שיש מצב שהשרשור הזה יינעל בעוד כמה שעות...
ובנוגע למה ששאלת,
לא ממש בקטע של להתפרפר, או משהו דומה.
יותר בסגנון של "די כבר עם המטרה המקודשת הזו שנקראת 'חתונה'!"
כן, זה חשוב והכל, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות. להסתובב עם בני/ות המין השני לשם ההיכרות הבלתי אמצעית עם הדבר הזה שנקרא אשה/גבר.
לצאת מהקיבעון המחשבתי של "אם היא בחורה אז צריך לחשוב עליה אוטומטית בתור בת זוג פוטנציאלית".
אולי טיפה הגזמת, אבל אני בעד!
(ולמען הגילוי הנאות, ככה [פחות או יותר] הכרתי את אשתי)
ובסוף תרצי בעל שתראי שהכל מוגבל ואין מה לעשות כשזה לא רציני.
יצר הרע יש לא רק לך.
בשביל זה יש לאדם בחירה.
זה כמו רצון להשתכר ביין. אח"כ האדם מתפקח ומתבייש לאן הגיע.
זה גם רע מצד עצמו (תדעי שזה, אמנם בצורה "מעודנת" יחסית, יצר הרע של זנות, במחילה. להתחיל עם הרבה בנים בצורה בלתי מחייבת. ככה, הפקרות כזאת..)
גם זול - "לתפוס מבטים".. זאת אומרת: לנצל את נתונייך הגופניים, כדי להיות תצוגה ליצר די נמוך של אנשים ברחוב.
גם מחטיא אחרים (ברור. ומי התיר "להשתובב" על חשבונם).
וגם - הרס לטווח ארוך. יתכן בלתי ניתן לתיקון.
מי ש"משתובבת" עם בנים - יקשה עליה מאד אח"כ שהכחות האלו אצלה יבואו מתוך קשר עמוק ואהבה טהורה. היא כבר בזבזה אותם לריק. לא מהפנימיות.
ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת.
כדאי גם לראות מאיפה זה בא (כמו שכתבת - תרבות מערב. סרטים.. הם עושים הצגה למצלמה, ואת לוקחת את זה?...), ולהחליט להתרחק לחלוטין מכך.
גם לא הייתי מציע לך בשום אופן מה שהציעה "הסהר" - עם כל הערכתי אליה - "לקחת ידיד". חס ושלום. תהרסי את שניכם. אין "תחליף נישואין".. אני מניח שאת לא בגיל גן. תתכונני לנישואין, ותסבירי לעצמך, או בסיוע, לְמה נוצרו כחות אלו באדם. הקיצור: ת ש ת ל ט י על עצמך. לגמרי לטובתך, לטובתך לשנים רבות מאד.
וכך - את תהפכי את היצר הרע הזה למנוף להתעלות, למשהו שעורר את מחשבתך "לאן הגעתי".. ולאן אני רוצה להגיע. שתצליחי להתגבר ולהיטהר. בסייעתא דשמיא.
כתבתי תמצאי לך ידיד, כי אחרי שממשים את הרצון
רואים כמה שהכול הוא הבל ואין כמו אהבה של בעל.
אבל אם את צריכה הוכחה אז לכי על הדרך הקשה
למרות שממש חבל עליך.
ב. זה בסדר, אני מרגיש כאן מאד נוח....
ג. חוץ מאדם אחד - שלא לגמרי ברורים לי מניעיו - זה לא קורה. אדרבה, אני מקבל תגובות מאד חיוביות, כרוב החברים הנחמדים שכאן; וגם עם אלו שחולקים עלי - יש בדרך כלל "מאחרי הקלעים" (קרי: מסא"ש), תכתובת נעימה ו"חברית". לפעמים "אפילו" משתדלים לעזור... [אם זה לא היה כך, כמובן לא הייתי כאן.. לא בגלל אי נעימות, אלא כי זה לא היה מועיל...]
[הערה למי שלא מבין "מה קפץ" על הצדיקה... היתה כאן איזו הערה בסיגנון בלתי ראוי שנמחקה על ידה. ובעקבותיה, כנראה, הערתה..]
-אם תוכל להרחיב על זה. אבל באמת - כחלק מהצד החיובי של ההתגברות, הזכרתי גם את הצד הזה [מצטט מעצמי לעיל...
"ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת"]
נכון שלא פירטתי יותר מידי בזה.
[אני גם לא חושב שאם למישהי יש חשק "להתפרפר" זה מאותו המקום של הצד הגדול שאת כותבת עליו.
זה אולי שימוש בכחות שאמורים להיות מתוך משהו אחר לגמרי ושמורים לו בלבד]
ובאמת נכון לדעתי, שהרצון הטבעי לקירבה, וגם ל"משיכת תשומת הלב", כשהם בתוך הנישואין - הם בסיס לדברים מאד יפים, עמוקים ועדינים.
ואני בטוח שאם צריך עוד "להרחיב" - את, בתור אשה מוכשרת - תוכלי לעשות את זה מצוין...
כאילו - אני מבינה את כל הקטע הזה.. לא שני מרגישה בזה צורך או משו - אולי כי עדיין לא יצאתי עם בחורים ועדיין לא נמאס לי לראות בחורים "פוטנציאליים" - אבל אני מבינה מה את מתכוונת.
ואני אגיד לך מתי התחלתי להבין שהדבר הזה פשוט דוחה אותי...
פעם אחת באוטובוס ראיתי ערבי פשוט בוהה בבחורה חילונית שהייתה מה שנקרא "יותר לא לבושה מלבושה" וחשבתי לעצמי - איך לא אכפת לה לספק לערבי הזה את התאוות שלו על חשבון הגוף הפרטי שלה?!?!!
ואז חשבתי לעצמי, מזתומרת, ואם הוא לא ערבי - זה לא אכפת? כל עוד זה לא בעלי אז זה לא האחד! ואני ממש לא מוכנה שמישהו ישתמש בי..
מבחינתי זה אפילו גם קצת מעליב/משפיל/פוגע למרות שאני לא כ"כ מצליחה להסביר למה..
לכן אני מודה לה' אין סוף! שהוא נתן לי את ההדרכה איך להיות צנועה ושמורה וטהורה, כי זה נראה לי הדבר הכי יפה והכי מכבד שיכול להיות..
נימפה- עינו ערך מיטולגיה יוונית או סתם חפשו בגוגל 
כי ברגע שהודעה כזו נמצאת ולא מחוקה -
יש ענין להתייחס, שלא קצת ידבק למישהי לא-רצינית במיוחד, בשעת שטות, איזה רעיון....
תשמעי, לא חושבת שיש רע בלהשתובב קצת כל עוד את לא פוגעת בעצמך או באחרים ושומרת על הערכים שלך...
תיזהרי מזה.
ותהני
(ואם את לא מבינה למה להיזהר... מוזמנת באישי..)
גם לי עלו "גוועלד" ו "רח"ל" ו "שלא נגיע לניסיון". אבל ראיתי גם שאלה תמימה וכנה (והלוואי שהיא אכן כזו..) ועל כן תשובה כנה ובע"ה תמימה: אחותי,זה לא ראוי. אין לזה מקום ובעיקר-אין לזה כל תועלת. עצם העובדה שהבחנת בתופעה בעצמך מעיד עלייך הרבה טוב, שכן את מנסה לנתח ולהעמיק גם את מה שלפעמים מגיע יותר במסיכה של "רגש".
וכמו בהרבה תחומים בעול התורה והמצוות הנפלאים שלנו-גם זה קשה ולעתים דורש מאמצים, אבל למאמץ,בניגוד לחנחונים ולדחפים-יש תכלית משמעותית. אז חיבוק! ו..היי חזקה
כבר אמרתי שאני מתה על התגובות שלך?
תראי, הרצון הוא טבעי (כשם שיצר הרע הוא יצר טבעי ואנחנו לומדים לשלוט בו אך לא מנסים למחוק אותו),
כך שאם את מוטרדת מהרצון, זה רצון טבעי ממש, כחלק מהיותנו בני אדם שקרוצים מחומר..
אבל, אם מעבר לרצון את מדבר על המעשים עצמם, אז- מה שכתבו השאר.....
ייתכן שהסביבה שלך צדיקה מדי בשבילך? (או הפוך).
תחשבי קצת על המניעים ואולי תמצאי לעצמך תעסוקה שתמלא (חלק) מהמקום הפנוי, אבל לא תזיק לך בטווח הארוך.
(ואם תרצי, באישי, יש לנו כמה רעיונות )
אבל כשזה קורה אז כאילו אני ממש מנסה לתפוס את עצמי ולחשוב על זה בשכל ישר,
מה באמת אני מנסה למצוא פה??
אולי חסר לי משהו בעצמי וזה לא רק בחור חמוד....
אולי הסתבכתי....
בסך הכל רציתי להגיד שזה נובע לפעמים מצורך אחר שאפשר למלא אותו במקומות אחרים
לילה טוב
ואצל כל אחת - רמת העוצמה פחותה..
כדאי להתעסק פחות בסרטים וכדו'..
ולזכור-
בדיוק כמו שהיצר של גבר הוא לראות
ככה יצר האישה מושך- להיראות!
ובאותה מידה, שהם עובדים על עצמם, כך גם אנחנו נדרשות!
זה כולל גם את המלחמה השחוקה היומיומית מול המראה בבוקר.
השאלה שלי נשאלה ברצינות ובכנות, ותודה שעניתם לי ככה.
הקדמה:
אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני אחרוג מהמנהג הזה ואעיד על עצמי, שאני דוסית, לבושה צנועה, נמצאת בחרה דוסית במיוחד, מאמינה בקיום מצוות במלואן ועוד. באמת. אה, ואני ילדה טובה מבית טוב, שלמרות מה שכתבתי לעיל, אני לא מתנהגת ככה.
אני בקושי רואה סרטים, אבל עברו עלי תקופות חשוכות בחיי, בהן צפיתי בדברים בשפל המדרגה, כיד הדמיון הטובה עליכם...
לאחרונה אני חושבת על העתיד, על מציאת בעל טוב, ירא שמים והכל. אבל ביחד עם זה באות הרוצונות האחרים... אני חושבת לעצמי, וואלה, אחרי החתונה את רק שלו, לא וכלי "להתפרפר" עם אף אחד אחר (לא שאני מתפרפרת עכשיו! אני לא מכירה אפילו בחור אחד, בחיי!)
אני אשתף עוד ואומר שאני חוששת שהשובבות הזאת תעלם אחרי החתונה, שכל מה שרואים בסרטים, לא יהיה לי אחרי החתונה. הכייפיות הזאת, הקלילות, השטויות... מבינים?
איזה גילוי לב!! בחיי, הלוואי שאני הייתי מצליחה להיות ככה פתוחה עם עצמי..
אבל כמו שאמרו כאן כבר- כל מה שאת רואה בסרטים זה בדר''כ שקר..
נכון,זה נראה יפה,זוהר.. נכון זה נראה הכי כיף בעולם..
אבל זה שקר.. ולשקר אין רגליים- מהר מאוד תגלי שאם מנסים לחיות ככה מגלים שבחיים זה לא כזה נוצץ כמו בסרטים, רק להיפך..
אז אני חושבת, שכשתמצאי את בעלך,בעז''ה, כל מה שנראה בענייך כ-כייף עכשיו ,יראה לך כלום לעומת ההווה הנוצץ והאמיתי (!!!) שיהיה לך עם בעלך!!!
ואגב- כשאת מתחתנת זה לא אומר שאת כבולה!! וזה לא אומר שאת צריכה להשתנות!! את יכולה להמשיך להיות קלילה ו--כיפית. רק עם האדם המתאים- ולכן זה גם יראה לך נכון לעשות את זה..
=)
בעז''ה,במהרה!
אז עובדים על הנישואים והופכים אותם למה שאנחנו רוצים,
הכול זה עבודה קשה וזה בידיים של בני הזוג רק צריך לרצות.
שכן הסרטים הינם בבל"ת לבנות 16. ואת יודעת מה? טוב שכך. אני לא מבינה מה נוצץ בעלילות האלה שמנסים להאכיל אותנו מאז שאנחנו בני 2..
בסרט אחד, הוא עוזב את ארוסתו בשביל בחורה שפגש ברחוב ועזר לה להרים דפים (פרי דמיוני, אבל בטוחני שיש משהו בסגנון)- וואלה, בחור זהב!
ובתסריט אחר- היא בחורה אאוטסידרית שמתמזל מזלה וה"תותח" של התיכון מוצא בה עניין.- וואלה. בטח בחור מקסים,הרבה יותר מפנים יפות.( שאגב, גם הפנים לא משהו,אבל זה טעם.)
בקיצור, חמדתי, צריך לעשות הפרדה בין הסרטים למציאות, וההפרדה הרצויה- פשוט להעיף מהראש את הניצוצות הדמיוניים שמוכרים לך שחקנים שלא מצליחים להחזיק קשר שלא נדבר על נישואין בחייהם האמיתיים.
עד כאן הקפה ראשונה
ואני מתכוון לכך שזהו בעצם הרצון לחיות חיים מרגשים ומעניינים, וזה רצון לגיטימי לחלוטין.
פה עולה השאלה, לאן מנתבים את הרצון הזה.
לעיתים, החיים במסגרת דתית לוחצת, מונעת את ההרגשה הזו. יש תחושה שהכל מוכתב מראש בתתי סעיפים של הלכה.
למעשה, גם בתוך המסגרת ניתן לחיות חיים מלאי התרגשות וחיוניות. אם תמצאי את הדברים שגורמים לך הנאה מרובה, ותפתחי אותום כמה שאת יכולה, זה עשוי לספק חלק מהרצון הזה. למה רק חלק? כי כמו שנאמר, יצר הרע יש לכולם. חכמינו אמרו שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא. אני חושב שגם בלי בטלה, אלא לחיות חיים מלאי עשייה אבל חיים משעממים גם מביא לידי חטא, בגלל הרצון שהזכרת.
גם אחרי החתונה, יש המון מקום לחיים מרגשים, ולמעשה חשוב שהם יהיו כאלה.
אחרי שתתחתני, תוכלי לשאול איך מתגברים על השיגרה ומכניסים פלפל לחיים הזוגיים- ויש הרבה דרכים וכיוונים.
בע"ה תצליחי לחיות בשלמות עם עצמך ולא לדכא את תעצומות החיים שבך.
אני אנסה להסביר בקצרה (נראה אם זה יצליח...), כי אלו דברים שבתחושה מבינים בשניה. אבל להעביר למילים קשה יותר.
ראשית - הכאב: הדברים האלה - סרטים וכד' - שצופים ב"תקופות חשוכות", זה באמת הרסני בצורה נוראה. למה? כי זה עלול לעורר כחות שבאמת נמצאים באדם, רצונות וכו' - אבל זה מעורר אותם ממקום שפל, בצורה שפלה, וגם ללא כל מציאות.. הרי אלו שבסרט - הם רק עושים הצגה (וזה חלק מהמגעיל בענין..), באה מישהי, רואה, ובגלל כח הדמיון זה מצטייר אצלה כמציאות. "נתקע" לה באיזשהו מקום - והיא מחכה שבנישואין זה יופיע. ואם לא - אולי הנישואין לא טובים... הכל מכח דבר שאיננו.. וגם אם היה - הוא היה כולו הנהגה חיצונית, שאין בה כל יחס פנימי אמיתי, עומק. כמו נייר שנשרף ברגע ונשאר אפר.. זה לא אהבת הזולת באמת. אולי חשק לחויה, לתחושה, אבל גם היא - נשארת אחריה תחושת ריקנות וגועל.
וזה מפריע לבניית יחס בנישואין. מהבסיס. מהיחס עם הבעל. מחכים ל"חווית הסרט" הדמיונית שתופיע...
ונקודת האמת: יש, כמובן, אמת ברצון ליחס זורם, נעים, קירבה ותחושת "כיף". את צודקת... תתפללי מאד "שכל מה שרואים בסרטים לא יהיה לך אחרי החתונה". כי אין שם, בסרטים, לא כייפיות ולא שום דבר דומה. יש שם אנשים זרים, שתמורת תשלום מוכנים להציג דברים שאין להם בחייהם האישיים ולא יכולים להיות - אחרי שהם כבר עשו מהם הצגה לַעולם בכסף... וגם בחייהם האישיים הם מחפשים את ההצגה.
אבל מי שזוכה לנישואין מתוך קירבה פנימית לבעלה, מתוך התענינות הדדית, הוקרה ואהבה - אז כלול ב"חבילה" של ההופעה של זה, גם "הכיפיות והקלילות וכו' " שאת מבקשת.. ככה זה: דווקא מתוך שיא העומק, והראש הטהור, שאין בו כל שאיפה בגלל הצגות שראה במקום אחר, והשיחה הנעימה והרגועה, והאידיאליזם המשותף, והיראת שמיים וכל מה ששייך לבנין הקירבה הפנימית, האישית - דווקא משם מה"ביחד" הזה, באה השמחה והכלת ה"קלילות", וגם השטות-דקדושה לפעמים... ככל שהשרשים עמוקים יותר - כך הענפים מתפרשים יותר למרחב. ובהתפרשותם הם מגלים בדיוק את הטוב שנמצא בשרש, ומוכוונים אליו. זה נראה "פלא". אבל זה בדיוק כך.
זה, מלבד הערך העצום והעיקרי של עצם הקירבה הזו, ומהלך בניינה, שהיא גדולה לאין ערוך גם מהופעותיה החביבות. כמובן, צריך לפעמים גם להתאמץ. כמו לכל דבר טוב.
כנראה, בגלל המצב שתיארת, מתנגשים אצלך שני ציורים: האחד - של הנישואין ה"רציניים", עם הבעל הירא-שמיים, הטוב וכו'; והשני - של דמיון ה"כיף הקליל" כביכול, מהסרטים. ושניהם לא כמו שהם באמת. כלומר, יתכן שאם לא היית עוברת את ה"קטע" הזה - לא היית צריכה כל הסבר. מיידית זה היה"הולך ביחד" בראש שלך, הבית הטוב והערכי, וה"כיף".. אבל הציור מהסרטים - דוחף לקצה השני את הציור של הבית כפי שאת מבינה בשכל שצריך להיות; ומאידך, ההבנה שלך כנראה תופסת שזה לא החיים, מה שראית שם, שזה מלוכלך. עובדה שאת קוראת לזה תקופות חשוכות. גם היפסקת עם זה.
לכן הייתי מציע לך, לעניות דעתי לגמרי, שתעשי מהלך של עבודה פנימית בשלשה שלבים:
א. תתבונני היטב למה את רוצה בית עם בעל "טוב, ירא שמיים והכל".. כלשונך. מה הטוב שיש בזה. לא רק בגלל שזה ברור. תזיזי לצורך זה לגמרי את כל ענייני הסרטים לזמן-מה, כאילו לא היו, ותחשבי על זה בצורה "מבודדת". כאילו אין הבעיה של ה"כיפים.."... עד שתגיעי למצב שמהצד הזה, של "היצר הטוב", את ממש רוצה בזה מבפנים. כשאת מתעלמת מהצד ה"שני".
ב. אח"כ תתבונני מבפנים, כמה מה שבסרטים מגעיל ולא אמיתי. אולי תחשבי איזו תועבה זו שאיש ואשה שאין ביניהם כל קשר מוכנים לעשות באיזה אולפן הצגות כאלה (כמובן עם חזרה אלף פעמים על הקטע שלא הצטלם טוב ועשו "קאט" באמצע... אידיוטים) לעיני כל העולם. תרגישי כמה זה לא אמיתי. כמה אין שם שום כיף. תקיאי מזה... ואֶת זה. זה חשוב מאוד. שתוכלי לבנות את השאיפות הטובות מחדש, ממקור אמיתי.
ג. ואז תחברי את הדברים: תתבונני איך היית רוצה שיחס טוב בינך למי שתינשאי לו יהיה. וכו'. עד שתביני קצת (כי את עוד לא שם..) שזה הכי אמיתי, טוב, וגם "כיף".. ותקפידי היטב, גם עכשיו וגם אח"כ בחיים, שלא צצים לך ציורים מהסרט שבעצם אליהם את שואפת. כי אחרת זה לא אמיתי: לא בתור גילוי מבפנים, וגם לא בצורה. הם סתם משוגעים... אם תהיי טהורה וטובה - יהיה לך פי אלף והרבה יותר, ממקום אחר לגמרי, ואמיתי, בנישואייך. בעז"ה.
וממילא, את יכולה להבין מזה גם לגבי "התפרפרויות" למיניהן (ר"ל..), שהן מבזבזות והורסות. מרחיקות מאותה מטרה שבעומק הלב את בעצם רוצה. וגם לגבי חיי הנישואין: אם תחפשי "נוצצים כמו בסרטים" - אז בעצמך עשית אותם "כבולים וכבויים", כי שיעבדת אותם אותם לחיצוניות ריקה. והסרטים - כבר אמרנו - זו לא מציאות, חוץ מהמגעיל שבהם מצד עצמם.
ואם תביני, אחרי התנקות מה"זבל", במחילה, שהטוב האמיתי , הקבוע, הוא לא מה שב"רגע" החיצוני; אלא הטוב שביחס הקרוב, המשותף, האוהב, הפנימי, עם הערכים המשותפים שבו ובנין המשפחה המשותף שבו - אז יהיה לך בעז"ה, חיי נישואין עם חופש לגלות בהם את הפנימיות האמיתית שלך ושל ה"ביחד" שלכם. ועם אור שהולך ונבנה. זה לגמרי בבחירה שלך.
טוב, לא יצא כ"כ קצר. לא נורא...
למה בחורים שאומרים להם שאין ולא יהיה סרט בבית אומרים שזה רף גבוה מדי של "דוסיות"???? בסך הכל בתור בחורה אני יודעת כמה זה גרוע (מנסיון כואב..) ולא רוצה שזה ימשיך....
אולי זה "רף" בשבילך - לדעת מי לא מתאים לך...
את "משהו"...
כל מה שאת רוצה לעשות תשמרי לבעל.. את לא יודעת איזה כיף אפשר לעשות...
יש לי השערה למה זה יותר כיף לפני חתונה... כל דבר שאסור לנו לעשות יותר כיף לנו לעשות אותו וכשזה מותר פתאום כבר אין חשק..
לא סתם כתוב שמים גנובים ימתקו... המים מתוקים כשהם גנובים מלש' גניבה..
בהצלחה יקרה ושתמצאי בקרוב את המיועד לך...
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
אתם צריכים ללמוד איך להיישיר מבט
בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב?
אני אמנם לא מיישיר מבט
אבל אני שם לב שאני חריג בזה..
שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.
לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..
"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"
זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.
בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..
