ולהחטיא את בחורי ישראל הצנועים והחסודים?

האמת, השאלה הזאת העלתה בי חיוך

הפורום הזה כ"כ כבד, שיש מצב שהשרשור הזה יינעל בעוד כמה שעות...

ובנוגע למה ששאלת,

לא ממש בקטע של להתפרפר, או משהו דומה.

יותר בסגנון של "די כבר עם המטרה המקודשת הזו שנקראת 'חתונה'!"

כן, זה חשוב והכל, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות. להסתובב עם בני/ות המין השני לשם ההיכרות הבלתי אמצעית עם הדבר הזה שנקרא אשה/גבר.

לצאת מהקיבעון המחשבתי של "אם היא בחורה אז צריך לחשוב עליה אוטומטית בתור בת זוג פוטנציאלית".

אולי טיפה הגזמת, אבל אני בעד!

(ולמען הגילוי הנאות, ככה [פחות או יותר] הכרתי את אשתי)

ובסוף תרצי בעל שתראי שהכל מוגבל ואין מה לעשות כשזה לא רציני.

יצר הרע יש לא רק לך.

בשביל זה יש לאדם בחירה.

זה כמו רצון להשתכר ביין. אח"כ האדם מתפקח ומתבייש לאן הגיע.

זה גם רע מצד עצמו (תדעי שזה, אמנם בצורה "מעודנת" יחסית, יצר הרע של זנות, במחילה. להתחיל עם הרבה בנים בצורה בלתי מחייבת. ככה, הפקרות כזאת..)

גם זול - "לתפוס מבטים".. זאת אומרת: לנצל את נתונייך הגופניים, כדי להיות תצוגה ליצר די נמוך של אנשים ברחוב.

גם מחטיא אחרים (ברור. ומי התיר "להשתובב" על חשבונם).

וגם - הרס לטווח ארוך. יתכן בלתי ניתן לתיקון.

מי ש"משתובבת" עם בנים - יקשה עליה מאד אח"כ שהכחות האלו אצלה יבואו מתוך קשר עמוק ואהבה טהורה. היא כבר בזבזה אותם לריק.  לא מהפנימיות.

ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת.

כדאי גם לראות מאיפה זה בא (כמו שכתבת - תרבות מערב. סרטים..  הם עושים הצגה למצלמה, ואת לוקחת את זה?...), ולהחליט להתרחק לחלוטין מכך.

גם לא הייתי מציע לך בשום אופן מה שהציעה "הסהר" - עם כל הערכתי אליה - "לקחת ידיד". חס ושלום. תהרסי את שניכם. אין "תחליף נישואין"..  אני מניח שאת לא בגיל גן.  תתכונני לנישואין, ותסבירי לעצמך, או בסיוע, לְמה נוצרו כחות אלו באדם. הקיצור: ת ש ת ל ט י  על עצמך. לגמרי לטובתך, לטובתך לשנים רבות מאד. 

וכך - את תהפכי את היצר הרע הזה למנוף להתעלות, למשהו שעורר את מחשבתך "לאן הגעתי".. ולאן אני רוצה להגיע.  שתצליחי להתגבר ולהיטהר. בסייעתא דשמיא.

כתבתי תמצאי לך ידיד, כי אחרי שממשים את הרצון

רואים כמה שהכול הוא הבל ואין כמו אהבה של בעל.

אבל אם את צריכה הוכחה אז לכי על הדרך הקשה

למרות שממש חבל עליך.

ב. זה בסדר, אני מרגיש כאן מאד נוח....

ג. חוץ מאדם אחד - שלא לגמרי ברורים לי מניעיו - זה לא קורה.  אדרבה, אני מקבל תגובות מאד חיוביות, כרוב החברים הנחמדים שכאן; וגם עם אלו שחולקים עלי - יש בדרך כלל "מאחרי הקלעים" (קרי: מסא"ש), תכתובת נעימה ו"חברית". לפעמים "אפילו" משתדלים לעזור... [אם זה לא היה כך, כמובן לא הייתי כאן.. לא בגלל אי נעימות, אלא כי זה לא היה מועיל...]

[הערה למי שלא מבין "מה קפץ" על הצדיקה...  היתה כאן איזו הערה בסיגנון בלתי ראוי שנמחקה על ידה. ובעקבותיה, כנראה, הערתה..]

אבל באמת - כחלק מהצד החיובי של ההתגברות, הזכרתי גם את הצד הזה [מצטט מעצמי לעיל...

"ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת"]

נכון שלא פירטתי יותר מידי בזה.

[אני גם לא חושב שאם למישהי יש חשק "להתפרפר" זה מאותו המקום של הצד הגדול שאת כותבת עליו.

זה אולי שימוש בכחות שאמורים להיות מתוך  משהו אחר לגמרי ושמורים לו בלבד]

ובאמת נכון לדעתי, שהרצון הטבעי לקירבה, וגם ל"משיכת תשומת הלב", כשהם בתוך הנישואין - הם בסיס לדברים מאד יפים, עמוקים ועדינים.

ואני בטוח שאם צריך עוד "להרחיב" - את, בתור אשה מוכשרת - תוכלי לעשות את זה מצוין...

כאילו - אני מבינה את כל הקטע הזה.. לא שני מרגישה בזה צורך או משו - אולי כי עדיין לא יצאתי עם בחורים ועדיין לא נמאס לי לראות בחורים "פוטנציאליים" - אבל אני מבינה מה את מתכוונת.

ואני אגיד לך מתי התחלתי להבין שהדבר הזה פשוט דוחה אותי...

פעם אחת באוטובוס ראיתי ערבי פשוט בוהה בבחורה חילונית שהייתה מה שנקרא "יותר לא לבושה מלבושה" וחשבתי לעצמי - איך לא אכפת לה לספק לערבי הזה את התאוות שלו על חשבון הגוף הפרטי שלה?!?!!

ואז חשבתי לעצמי, מזתומרת, ואם הוא לא ערבי - זה לא אכפת? כל עוד זה לא בעלי אז זה לא האחד! ואני ממש לא מוכנה שמישהו ישתמש בי..

מבחינתי זה אפילו גם קצת מעליב/משפיל/פוגע למרות שאני לא כ"כ מצליחה להסביר למה..

לכן אני מודה לה' אין סוף! שהוא נתן לי את ההדרכה איך להיות צנועה ושמורה וטהורה, כי זה נראה לי הדבר הכי יפה והכי מכבד שיכול להיות..

נימפה- עינו ערך מיטולגיה יוונית או סתם חפשו בגוגל

כי ברגע שהודעה כזו נמצאת ולא מחוקה -

יש ענין להתייחס, שלא קצת ידבק למישהי לא-רצינית במיוחד, בשעת שטות, איזה  רעיון....

תשמעי, לא חושבת שיש רע בלהשתובב קצת כל עוד את לא פוגעת בעצמך או באחרים ושומרת על הערכים שלך...

תיזהרי מזה.

ותהני

(ואם את לא מבינה למה להיזהר... מוזמנת באישי..)

גם לי עלו "גוועלד" ו "רח"ל" ו "שלא נגיע לניסיון". אבל ראיתי גם שאלה תמימה וכנה (והלוואי שהיא אכן כזו..) ועל כן תשובה כנה ובע"ה תמימה: אחותי,זה לא ראוי. אין לזה מקום ובעיקר-אין לזה כל תועלת. עצם העובדה שהבחנת בתופעה בעצמך מעיד עלייך הרבה טוב, שכן את מנסה לנתח ולהעמיק גם את מה שלפעמים מגיע יותר במסיכה של "רגש".

וכמו בהרבה תחומים בעול התורה והמצוות הנפלאים שלנו-גם זה קשה ולעתים דורש מאמצים, אבל למאמץ,בניגוד לחנחונים ולדחפים-יש תכלית משמעותית. אז חיבוק! ו..היי חזקה

כבר אמרתי שאני מתה על התגובות שלך?

תראי, הרצון הוא טבעי (כשם שיצר הרע הוא יצר טבעי ואנחנו לומדים לשלוט בו אך לא מנסים למחוק אותו),

כך שאם את מוטרדת מהרצון, זה רצון טבעי ממש, כחלק מהיותנו בני אדם שקרוצים מחומר..

אבל, אם מעבר לרצון את מדבר על המעשים עצמם, אז- מה שכתבו השאר.....

ייתכן שהסביבה שלך צדיקה מדי בשבילך? (או הפוך).

תחשבי קצת על המניעים ואולי תמצאי לעצמך תעסוקה שתמלא (חלק) מהמקום הפנוי, אבל לא תזיק לך בטווח הארוך.

(ואם תרצי, באישי, יש לנו כמה רעיונות )

אבל כשזה קורה אז כאילו אני ממש מנסה לתפוס את עצמי ולחשוב על זה בשכל ישר,

מה באמת אני מנסה למצוא פה??

אולי חסר לי משהו בעצמי וזה לא רק בחור חמוד....

אולי הסתבכתי....

בסך הכל רציתי להגיד שזה נובע לפעמים מצורך אחר שאפשר למלא אותו במקומות אחרים

לילה טוב

ואצל כל אחת  - רמת העוצמה פחותה..

כדאי להתעסק פחות בסרטים וכדו'..

ולזכור-

בדיוק כמו שהיצר של גבר הוא לראות

ככה יצר האישה מושך- להיראות!

ובאותה מידה, שהם עובדים על עצמם, כך גם אנחנו נדרשות!

זה כולל גם את המלחמה השחוקה היומיומית מול המראה בבוקר.

השאלה שלי נשאלה ברצינות ובכנות, ותודה שעניתם לי ככה.

הקדמה:

אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני אחרוג מהמנהג הזה ואעיד על עצמי, שאני דוסית, לבושה צנועה, נמצאת בחרה דוסית במיוחד, מאמינה בקיום מצוות במלואן ועוד. באמת. אה, ואני ילדה טובה מבית טוב, שלמרות מה שכתבתי לעיל, אני לא מתנהגת ככה.

אני בקושי רואה סרטים, אבל עברו עלי תקופות חשוכות בחיי, בהן צפיתי בדברים בשפל המדרגה, כיד הדמיון הטובה עליכם...

לאחרונה אני חושבת על העתיד, על מציאת בעל טוב, ירא שמים והכל. אבל ביחד עם זה באות הרוצונות האחרים... אני חושבת לעצמי, וואלה, אחרי החתונה את רק שלו, לא וכלי "להתפרפר" עם אף אחד אחר (לא שאני מתפרפרת עכשיו! אני לא מכירה אפילו בחור אחד, בחיי!)

אני אשתף עוד ואומר שאני חוששת שהשובבות הזאת תעלם אחרי החתונה, שכל מה שרואים בסרטים, לא יהיה לי אחרי החתונה. הכייפיות הזאת, הקלילות, השטויות... מבינים?

איזה גילוי לב!! בחיי, הלוואי שאני הייתי מצליחה להיות ככה פתוחה עם עצמי..

אבל כמו שאמרו כאן כבר- כל מה שאת רואה בסרטים זה בדר''כ שקר..

נכון,זה נראה יפה,זוהר.. נכון זה נראה הכי כיף בעולם..

אבל זה שקר.. ולשקר אין רגליים- מהר מאוד תגלי שאם מנסים לחיות ככה מגלים שבחיים זה לא כזה נוצץ כמו בסרטים, רק להיפך..

אז אני חושבת, שכשתמצאי את בעלך,בעז''ה, כל מה שנראה בענייך כ-כייף עכשיו ,יראה לך כלום לעומת ההווה הנוצץ והאמיתי (!!!) שיהיה לך עם בעלך!!!

ואגב- כשאת מתחתנת זה לא אומר שאת כבולה!! וזה לא אומר שאת צריכה להשתנות!! את יכולה להמשיך להיות קלילה ו--כיפית. רק עם האדם המתאים- ולכן זה גם יראה לך נכון לעשות את זה..

=)

בעז''ה,במהרה!

אם כך,

אם כבר נפתחתי,

אז אבקש את התייחסותכם, בבקשה, לשני עניינים:

1) הרצון "להתפרפר"

2) החשש שמא חיי הנישואין לא יהיהו נוצצים כמו בסרטים, אלא כבולים, וכבויים.

תודה.

אז עובדים על הנישואים והופכים אותם למה שאנחנו רוצים,

הכול זה עבודה קשה וזה בידיים של בני הזוג רק צריך לרצות.

שכן הסרטים הינם בבל"ת לבנות 16. ואת יודעת מה? טוב שכך. אני לא מבינה מה נוצץ בעלילות האלה שמנסים להאכיל אותנו מאז שאנחנו בני 2..

בסרט אחד, הוא עוזב את ארוסתו בשביל בחורה שפגש ברחוב ועזר לה להרים דפים (פרי דמיוני, אבל בטוחני שיש משהו בסגנון)- וואלה, בחור זהב!

ובתסריט אחר- היא בחורה אאוטסידרית שמתמזל מזלה וה"תותח" של התיכון מוצא בה עניין.- וואלה. בטח בחור מקסים,הרבה יותר מפנים יפות.( שאגב, גם הפנים לא משהו,אבל זה טעם.)

בקיצור, חמדתי, צריך לעשות הפרדה בין הסרטים למציאות, וההפרדה הרצויה- פשוט להעיף מהראש את הניצוצות הדמיוניים שמוכרים לך שחקנים שלא מצליחים להחזיק קשר שלא נדבר על נישואין בחייהם האמיתיים.

עד כאן הקפה ראשונה

ואני מתכוון לכך שזהו בעצם הרצון לחיות חיים מרגשים ומעניינים, וזה רצון לגיטימי לחלוטין.

פה עולה השאלה, לאן מנתבים את הרצון הזה.

לעיתים, החיים במסגרת דתית לוחצת, מונעת את ההרגשה הזו. יש תחושה שהכל מוכתב מראש בתתי סעיפים של הלכה.

למעשה, גם בתוך המסגרת ניתן לחיות חיים מלאי התרגשות וחיוניות. אם תמצאי את הדברים שגורמים לך הנאה מרובה, ותפתחי אותום כמה שאת יכולה, זה עשוי לספק חלק מהרצון הזה. למה רק חלק? כי כמו שנאמר, יצר הרע יש לכולם. חכמינו אמרו שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא. אני חושב שגם בלי בטלה, אלא לחיות חיים מלאי עשייה אבל חיים משעממים גם מביא לידי חטא, בגלל הרצון שהזכרת.

גם אחרי החתונה, יש המון מקום לחיים מרגשים, ולמעשה חשוב שהם יהיו כאלה.

אחרי שתתחתני, תוכלי לשאול איך מתגברים על השיגרה ומכניסים פלפל לחיים הזוגיים- ויש הרבה דרכים וכיוונים.

בע"ה תצליחי לחיות בשלמות עם עצמך ולא לדכא את תעצומות החיים שבך.

אני אנסה להסביר בקצרה (נראה אם זה יצליח...), כי אלו דברים שבתחושה מבינים בשניה. אבל להעביר למילים קשה יותר.

ראשית - הכאב: הדברים האלה - סרטים וכד' - שצופים ב"תקופות חשוכות", זה באמת הרסני בצורה נוראה. למה? כי זה עלול לעורר כחות שבאמת נמצאים באדם, רצונות וכו' - אבל זה מעורר אותם ממקום שפל, בצורה שפלה, וגם ללא כל מציאות.. הרי אלו שבסרט - הם רק עושים הצגה (וזה חלק מהמגעיל בענין..), באה מישהי, רואה, ובגלל כח הדמיון זה מצטייר אצלה כמציאות. "נתקע" לה באיזשהו מקום - והיא מחכה שבנישואין זה יופיע. ואם לא - אולי הנישואין לא טובים... הכל מכח דבר שאיננו.. וגם אם היה - הוא היה כולו הנהגה חיצונית, שאין בה כל יחס פנימי אמיתי, עומק. כמו נייר שנשרף ברגע ונשאר אפר.. זה לא אהבת הזולת באמת. אולי חשק לחויה, לתחושה, אבל גם היא - נשארת אחריה תחושת ריקנות וגועל.

וזה מפריע לבניית יחס בנישואין. מהבסיס. מהיחס עם הבעל. מחכים ל"חווית הסרט" הדמיונית שתופיע...

ונקודת האמת: יש, כמובן, אמת ברצון ליחס זורם, נעים, קירבה ותחושת "כיף". את צודקת... תתפללי מאד "שכל מה שרואים בסרטים לא יהיה לך אחרי החתונה". כי אין שם, בסרטים, לא כייפיות ולא שום דבר דומה. יש שם אנשים זרים, שתמורת תשלום מוכנים להציג דברים שאין להם בחייהם האישיים ולא יכולים להיות - אחרי שהם כבר עשו מהם הצגה לַעולם בכסף... וגם בחייהם האישיים הם מחפשים את ההצגה.

אבל מי שזוכה לנישואין מתוך קירבה פנימית לבעלה, מתוך התענינות הדדית, הוקרה ואהבה - אז כלול ב"חבילה" של ההופעה של זה, גם "הכיפיות והקלילות וכו' " שאת מבקשת.. ככה זה: דווקא מתוך שיא העומק, והראש הטהור, שאין בו כל שאיפה בגלל הצגות שראה במקום אחר, והשיחה הנעימה והרגועה, והאידיאליזם המשותף, והיראת שמיים וכל מה ששייך לבנין הקירבה הפנימית, האישית - דווקא משם מה"ביחד" הזה, באה השמחה והכלת ה"קלילות", וגם השטות-דקדושה לפעמים... ככל שהשרשים עמוקים יותר - כך הענפים מתפרשים יותר למרחב. ובהתפרשותם הם מגלים בדיוק את הטוב שנמצא בשרש, ומוכוונים אליו. זה נראה "פלא". אבל זה בדיוק כך.

זה, מלבד הערך העצום והעיקרי של עצם הקירבה הזו, ומהלך בניינה, שהיא גדולה לאין ערוך גם מהופעותיה החביבות. כמובן, צריך לפעמים גם להתאמץ. כמו לכל דבר טוב.

כנראה, בגלל המצב שתיארת, מתנגשים אצלך שני ציורים: האחד - של הנישואין ה"רציניים", עם הבעל הירא-שמיים, הטוב וכו'; והשני - של דמיון ה"כיף הקליל" כביכול, מהסרטים. ושניהם לא כמו שהם באמת. כלומר, יתכן שאם לא היית עוברת את ה"קטע" הזה - לא היית צריכה כל הסבר. מיידית זה היה"הולך ביחד" בראש שלך, הבית הטוב והערכי, וה"כיף".. אבל הציור מהסרטים - דוחף לקצה השני את הציור של הבית כפי שאת מבינה בשכל שצריך להיות; ומאידך, ההבנה שלך כנראה תופסת שזה לא החיים, מה שראית שם, שזה מלוכלך. עובדה שאת קוראת לזה תקופות חשוכות. גם היפסקת עם זה.

לכן הייתי מציע לך, לעניות דעתי לגמרי, שתעשי מהלך של עבודה פנימית בשלשה שלבים:

א. תתבונני היטב למה את רוצה בית עם בעל "טוב, ירא שמיים והכל".. כלשונך. מה הטוב שיש בזה. לא רק בגלל שזה ברור. תזיזי לצורך זה לגמרי את כל ענייני הסרטים לזמן-מה, כאילו לא היו, ותחשבי על זה בצורה "מבודדת". כאילו אין הבעיה של ה"כיפים.."... עד שתגיעי למצב שמהצד הזה, של "היצר הטוב", את ממש רוצה בזה מבפנים. כשאת מתעלמת מהצד ה"שני".

ב. אח"כ תתבונני מבפנים, כמה מה שבסרטים מגעיל ולא אמיתי. אולי תחשבי איזו תועבה זו שאיש ואשה שאין ביניהם כל קשר מוכנים לעשות באיזה אולפן הצגות כאלה (כמובן עם חזרה אלף פעמים על הקטע שלא הצטלם טוב ועשו "קאט" באמצע... אידיוטים) לעיני כל העולם. תרגישי כמה זה לא אמיתי. כמה אין שם שום כיף. תקיאי מזה... ואֶת זה. זה חשוב מאוד. שתוכלי לבנות את השאיפות הטובות מחדש, ממקור אמיתי.

ג. ואז תחברי את הדברים: תתבונני איך היית רוצה שיחס טוב בינך למי שתינשאי לו יהיה. וכו'. עד שתביני קצת (כי את עוד לא שם..) שזה הכי אמיתי, טוב, וגם "כיף".. ותקפידי היטב, גם עכשיו וגם אח"כ בחיים, שלא צצים לך ציורים מהסרט שבעצם אליהם את שואפת. כי אחרת זה לא אמיתי: לא בתור גילוי מבפנים, וגם לא בצורה. הם סתם משוגעים... אם תהיי טהורה וטובה - יהיה לך פי אלף והרבה יותר, ממקום אחר לגמרי, ואמיתי, בנישואייך. בעז"ה.

וממילא, את יכולה להבין מזה גם לגבי "התפרפרויות" למיניהן (ר"ל..), שהן מבזבזות והורסות. מרחיקות מאותה מטרה שבעומק הלב את בעצם רוצה. וגם לגבי חיי הנישואין: אם תחפשי "נוצצים כמו בסרטים" - אז בעצמך עשית אותם "כבולים וכבויים", כי שיעבדת אותם אותם לחיצוניות ריקה. והסרטים - כבר אמרנו - זו לא מציאות, חוץ מהמגעיל שבהם מצד עצמם.

ואם תביני, אחרי התנקות מה"זבל", במחילה, שהטוב האמיתי , הקבוע, הוא לא מה שב"רגע" החיצוני; אלא הטוב שביחס הקרוב, המשותף, האוהב, הפנימי, עם הערכים המשותפים שבו ובנין המשפחה המשותף שבו - אז יהיה לך בעז"ה, חיי נישואין עם חופש לגלות בהם את הפנימיות האמיתית שלך ושל ה"ביחד" שלכם. ועם אור שהולך ונבנה. זה לגמרי בבחירה שלך.

טוב, לא יצא כ"כ קצר. לא נורא...

למה בחורים שאומרים להם שאין ולא יהיה סרט בבית אומרים שזה רף גבוה מדי של "דוסיות"???? בסך הכל בתור בחורה אני יודעת כמה זה גרוע (מנסיון כואב..) ולא רוצה שזה ימשיך....

אולי זה "רף" בשבילך - לדעת מי לא מתאים לך...

שה' ישלח לך עוד ועוד כוחות לעזור לאנשים ולחזק אותם.

קראתי בתשומת לב כל מה שכתבת. מדהים.

הלוואי שאצליח ליישם ולהשתחרר מהגועל ולדבוק רק בטוב.

עלה והצלח ושתזכה למצוות!

את "משהו"...

כל מה שאת רוצה לעשות תשמרי לבעל.. את לא יודעת איזה כיף אפשר לעשות...

יש לי השערה למה זה יותר כיף לפני חתונה... כל דבר שאסור לנו לעשות יותר כיף לנו לעשות אותו וכשזה מותר פתאום כבר אין חשק..

לא סתם כתוב שמים גנובים ימתקו... המים מתוקים כשהם גנובים מלש' גניבה..

בהצלחה יקרה ושתמצאי בקרוב  את המיועד לך...

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך