ולהחטיא את בחורי ישראל הצנועים והחסודים?

האמת, השאלה הזאת העלתה בי חיוך

הפורום הזה כ"כ כבד, שיש מצב שהשרשור הזה יינעל בעוד כמה שעות...

ובנוגע למה ששאלת,

לא ממש בקטע של להתפרפר, או משהו דומה.

יותר בסגנון של "די כבר עם המטרה המקודשת הזו שנקראת 'חתונה'!"

כן, זה חשוב והכל, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות. להסתובב עם בני/ות המין השני לשם ההיכרות הבלתי אמצעית עם הדבר הזה שנקרא אשה/גבר.

לצאת מהקיבעון המחשבתי של "אם היא בחורה אז צריך לחשוב עליה אוטומטית בתור בת זוג פוטנציאלית".

אולי טיפה הגזמת, אבל אני בעד!

(ולמען הגילוי הנאות, ככה [פחות או יותר] הכרתי את אשתי)

ובסוף תרצי בעל שתראי שהכל מוגבל ואין מה לעשות כשזה לא רציני.

יצר הרע יש לא רק לך.

בשביל זה יש לאדם בחירה.

זה כמו רצון להשתכר ביין. אח"כ האדם מתפקח ומתבייש לאן הגיע.

זה גם רע מצד עצמו (תדעי שזה, אמנם בצורה "מעודנת" יחסית, יצר הרע של זנות, במחילה. להתחיל עם הרבה בנים בצורה בלתי מחייבת. ככה, הפקרות כזאת..)

גם זול - "לתפוס מבטים".. זאת אומרת: לנצל את נתונייך הגופניים, כדי להיות תצוגה ליצר די נמוך של אנשים ברחוב.

גם מחטיא אחרים (ברור. ומי התיר "להשתובב" על חשבונם).

וגם - הרס לטווח ארוך. יתכן בלתי ניתן לתיקון.

מי ש"משתובבת" עם בנים - יקשה עליה מאד אח"כ שהכחות האלו אצלה יבואו מתוך קשר עמוק ואהבה טהורה. היא כבר בזבזה אותם לריק.  לא מהפנימיות.

ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת.

כדאי גם לראות מאיפה זה בא (כמו שכתבת - תרבות מערב. סרטים..  הם עושים הצגה למצלמה, ואת לוקחת את זה?...), ולהחליט להתרחק לחלוטין מכך.

גם לא הייתי מציע לך בשום אופן מה שהציעה "הסהר" - עם כל הערכתי אליה - "לקחת ידיד". חס ושלום. תהרסי את שניכם. אין "תחליף נישואין"..  אני מניח שאת לא בגיל גן.  תתכונני לנישואין, ותסבירי לעצמך, או בסיוע, לְמה נוצרו כחות אלו באדם. הקיצור: ת ש ת ל ט י  על עצמך. לגמרי לטובתך, לטובתך לשנים רבות מאד. 

וכך - את תהפכי את היצר הרע הזה למנוף להתעלות, למשהו שעורר את מחשבתך "לאן הגעתי".. ולאן אני רוצה להגיע.  שתצליחי להתגבר ולהיטהר. בסייעתא דשמיא.

כתבתי תמצאי לך ידיד, כי אחרי שממשים את הרצון

רואים כמה שהכול הוא הבל ואין כמו אהבה של בעל.

אבל אם את צריכה הוכחה אז לכי על הדרך הקשה

למרות שממש חבל עליך.

ב. זה בסדר, אני מרגיש כאן מאד נוח....

ג. חוץ מאדם אחד - שלא לגמרי ברורים לי מניעיו - זה לא קורה.  אדרבה, אני מקבל תגובות מאד חיוביות, כרוב החברים הנחמדים שכאן; וגם עם אלו שחולקים עלי - יש בדרך כלל "מאחרי הקלעים" (קרי: מסא"ש), תכתובת נעימה ו"חברית". לפעמים "אפילו" משתדלים לעזור... [אם זה לא היה כך, כמובן לא הייתי כאן.. לא בגלל אי נעימות, אלא כי זה לא היה מועיל...]

[הערה למי שלא מבין "מה קפץ" על הצדיקה...  היתה כאן איזו הערה בסיגנון בלתי ראוי שנמחקה על ידה. ובעקבותיה, כנראה, הערתה..]

אבל באמת - כחלק מהצד החיובי של ההתגברות, הזכרתי גם את הצד הזה [מצטט מעצמי לעיל...

"ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת"]

נכון שלא פירטתי יותר מידי בזה.

[אני גם לא חושב שאם למישהי יש חשק "להתפרפר" זה מאותו המקום של הצד הגדול שאת כותבת עליו.

זה אולי שימוש בכחות שאמורים להיות מתוך  משהו אחר לגמרי ושמורים לו בלבד]

ובאמת נכון לדעתי, שהרצון הטבעי לקירבה, וגם ל"משיכת תשומת הלב", כשהם בתוך הנישואין - הם בסיס לדברים מאד יפים, עמוקים ועדינים.

ואני בטוח שאם צריך עוד "להרחיב" - את, בתור אשה מוכשרת - תוכלי לעשות את זה מצוין...

כאילו - אני מבינה את כל הקטע הזה.. לא שני מרגישה בזה צורך או משו - אולי כי עדיין לא יצאתי עם בחורים ועדיין לא נמאס לי לראות בחורים "פוטנציאליים" - אבל אני מבינה מה את מתכוונת.

ואני אגיד לך מתי התחלתי להבין שהדבר הזה פשוט דוחה אותי...

פעם אחת באוטובוס ראיתי ערבי פשוט בוהה בבחורה חילונית שהייתה מה שנקרא "יותר לא לבושה מלבושה" וחשבתי לעצמי - איך לא אכפת לה לספק לערבי הזה את התאוות שלו על חשבון הגוף הפרטי שלה?!?!!

ואז חשבתי לעצמי, מזתומרת, ואם הוא לא ערבי - זה לא אכפת? כל עוד זה לא בעלי אז זה לא האחד! ואני ממש לא מוכנה שמישהו ישתמש בי..

מבחינתי זה אפילו גם קצת מעליב/משפיל/פוגע למרות שאני לא כ"כ מצליחה להסביר למה..

לכן אני מודה לה' אין סוף! שהוא נתן לי את ההדרכה איך להיות צנועה ושמורה וטהורה, כי זה נראה לי הדבר הכי יפה והכי מכבד שיכול להיות..

נימפה- עינו ערך מיטולגיה יוונית או סתם חפשו בגוגל

כי ברגע שהודעה כזו נמצאת ולא מחוקה -

יש ענין להתייחס, שלא קצת ידבק למישהי לא-רצינית במיוחד, בשעת שטות, איזה  רעיון....

תשמעי, לא חושבת שיש רע בלהשתובב קצת כל עוד את לא פוגעת בעצמך או באחרים ושומרת על הערכים שלך...

תיזהרי מזה.

ותהני

(ואם את לא מבינה למה להיזהר... מוזמנת באישי..)

גם לי עלו "גוועלד" ו "רח"ל" ו "שלא נגיע לניסיון". אבל ראיתי גם שאלה תמימה וכנה (והלוואי שהיא אכן כזו..) ועל כן תשובה כנה ובע"ה תמימה: אחותי,זה לא ראוי. אין לזה מקום ובעיקר-אין לזה כל תועלת. עצם העובדה שהבחנת בתופעה בעצמך מעיד עלייך הרבה טוב, שכן את מנסה לנתח ולהעמיק גם את מה שלפעמים מגיע יותר במסיכה של "רגש".

וכמו בהרבה תחומים בעול התורה והמצוות הנפלאים שלנו-גם זה קשה ולעתים דורש מאמצים, אבל למאמץ,בניגוד לחנחונים ולדחפים-יש תכלית משמעותית. אז חיבוק! ו..היי חזקה

כבר אמרתי שאני מתה על התגובות שלך?

תראי, הרצון הוא טבעי (כשם שיצר הרע הוא יצר טבעי ואנחנו לומדים לשלוט בו אך לא מנסים למחוק אותו),

כך שאם את מוטרדת מהרצון, זה רצון טבעי ממש, כחלק מהיותנו בני אדם שקרוצים מחומר..

אבל, אם מעבר לרצון את מדבר על המעשים עצמם, אז- מה שכתבו השאר.....

ייתכן שהסביבה שלך צדיקה מדי בשבילך? (או הפוך).

תחשבי קצת על המניעים ואולי תמצאי לעצמך תעסוקה שתמלא (חלק) מהמקום הפנוי, אבל לא תזיק לך בטווח הארוך.

(ואם תרצי, באישי, יש לנו כמה רעיונות )

אבל כשזה קורה אז כאילו אני ממש מנסה לתפוס את עצמי ולחשוב על זה בשכל ישר,

מה באמת אני מנסה למצוא פה??

אולי חסר לי משהו בעצמי וזה לא רק בחור חמוד....

אולי הסתבכתי....

בסך הכל רציתי להגיד שזה נובע לפעמים מצורך אחר שאפשר למלא אותו במקומות אחרים

לילה טוב

ואצל כל אחת  - רמת העוצמה פחותה..

כדאי להתעסק פחות בסרטים וכדו'..

ולזכור-

בדיוק כמו שהיצר של גבר הוא לראות

ככה יצר האישה מושך- להיראות!

ובאותה מידה, שהם עובדים על עצמם, כך גם אנחנו נדרשות!

זה כולל גם את המלחמה השחוקה היומיומית מול המראה בבוקר.

השאלה שלי נשאלה ברצינות ובכנות, ותודה שעניתם לי ככה.

הקדמה:

אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני אחרוג מהמנהג הזה ואעיד על עצמי, שאני דוסית, לבושה צנועה, נמצאת בחרה דוסית במיוחד, מאמינה בקיום מצוות במלואן ועוד. באמת. אה, ואני ילדה טובה מבית טוב, שלמרות מה שכתבתי לעיל, אני לא מתנהגת ככה.

אני בקושי רואה סרטים, אבל עברו עלי תקופות חשוכות בחיי, בהן צפיתי בדברים בשפל המדרגה, כיד הדמיון הטובה עליכם...

לאחרונה אני חושבת על העתיד, על מציאת בעל טוב, ירא שמים והכל. אבל ביחד עם זה באות הרוצונות האחרים... אני חושבת לעצמי, וואלה, אחרי החתונה את רק שלו, לא וכלי "להתפרפר" עם אף אחד אחר (לא שאני מתפרפרת עכשיו! אני לא מכירה אפילו בחור אחד, בחיי!)

אני אשתף עוד ואומר שאני חוששת שהשובבות הזאת תעלם אחרי החתונה, שכל מה שרואים בסרטים, לא יהיה לי אחרי החתונה. הכייפיות הזאת, הקלילות, השטויות... מבינים?

איזה גילוי לב!! בחיי, הלוואי שאני הייתי מצליחה להיות ככה פתוחה עם עצמי..

אבל כמו שאמרו כאן כבר- כל מה שאת רואה בסרטים זה בדר''כ שקר..

נכון,זה נראה יפה,זוהר.. נכון זה נראה הכי כיף בעולם..

אבל זה שקר.. ולשקר אין רגליים- מהר מאוד תגלי שאם מנסים לחיות ככה מגלים שבחיים זה לא כזה נוצץ כמו בסרטים, רק להיפך..

אז אני חושבת, שכשתמצאי את בעלך,בעז''ה, כל מה שנראה בענייך כ-כייף עכשיו ,יראה לך כלום לעומת ההווה הנוצץ והאמיתי (!!!) שיהיה לך עם בעלך!!!

ואגב- כשאת מתחתנת זה לא אומר שאת כבולה!! וזה לא אומר שאת צריכה להשתנות!! את יכולה להמשיך להיות קלילה ו--כיפית. רק עם האדם המתאים- ולכן זה גם יראה לך נכון לעשות את זה..

=)

בעז''ה,במהרה!

אם כך,

אם כבר נפתחתי,

אז אבקש את התייחסותכם, בבקשה, לשני עניינים:

1) הרצון "להתפרפר"

2) החשש שמא חיי הנישואין לא יהיהו נוצצים כמו בסרטים, אלא כבולים, וכבויים.

תודה.

אז עובדים על הנישואים והופכים אותם למה שאנחנו רוצים,

הכול זה עבודה קשה וזה בידיים של בני הזוג רק צריך לרצות.

שכן הסרטים הינם בבל"ת לבנות 16. ואת יודעת מה? טוב שכך. אני לא מבינה מה נוצץ בעלילות האלה שמנסים להאכיל אותנו מאז שאנחנו בני 2..

בסרט אחד, הוא עוזב את ארוסתו בשביל בחורה שפגש ברחוב ועזר לה להרים דפים (פרי דמיוני, אבל בטוחני שיש משהו בסגנון)- וואלה, בחור זהב!

ובתסריט אחר- היא בחורה אאוטסידרית שמתמזל מזלה וה"תותח" של התיכון מוצא בה עניין.- וואלה. בטח בחור מקסים,הרבה יותר מפנים יפות.( שאגב, גם הפנים לא משהו,אבל זה טעם.)

בקיצור, חמדתי, צריך לעשות הפרדה בין הסרטים למציאות, וההפרדה הרצויה- פשוט להעיף מהראש את הניצוצות הדמיוניים שמוכרים לך שחקנים שלא מצליחים להחזיק קשר שלא נדבר על נישואין בחייהם האמיתיים.

עד כאן הקפה ראשונה

ואני מתכוון לכך שזהו בעצם הרצון לחיות חיים מרגשים ומעניינים, וזה רצון לגיטימי לחלוטין.

פה עולה השאלה, לאן מנתבים את הרצון הזה.

לעיתים, החיים במסגרת דתית לוחצת, מונעת את ההרגשה הזו. יש תחושה שהכל מוכתב מראש בתתי סעיפים של הלכה.

למעשה, גם בתוך המסגרת ניתן לחיות חיים מלאי התרגשות וחיוניות. אם תמצאי את הדברים שגורמים לך הנאה מרובה, ותפתחי אותום כמה שאת יכולה, זה עשוי לספק חלק מהרצון הזה. למה רק חלק? כי כמו שנאמר, יצר הרע יש לכולם. חכמינו אמרו שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא. אני חושב שגם בלי בטלה, אלא לחיות חיים מלאי עשייה אבל חיים משעממים גם מביא לידי חטא, בגלל הרצון שהזכרת.

גם אחרי החתונה, יש המון מקום לחיים מרגשים, ולמעשה חשוב שהם יהיו כאלה.

אחרי שתתחתני, תוכלי לשאול איך מתגברים על השיגרה ומכניסים פלפל לחיים הזוגיים- ויש הרבה דרכים וכיוונים.

בע"ה תצליחי לחיות בשלמות עם עצמך ולא לדכא את תעצומות החיים שבך.

אני אנסה להסביר בקצרה (נראה אם זה יצליח...), כי אלו דברים שבתחושה מבינים בשניה. אבל להעביר למילים קשה יותר.

ראשית - הכאב: הדברים האלה - סרטים וכד' - שצופים ב"תקופות חשוכות", זה באמת הרסני בצורה נוראה. למה? כי זה עלול לעורר כחות שבאמת נמצאים באדם, רצונות וכו' - אבל זה מעורר אותם ממקום שפל, בצורה שפלה, וגם ללא כל מציאות.. הרי אלו שבסרט - הם רק עושים הצגה (וזה חלק מהמגעיל בענין..), באה מישהי, רואה, ובגלל כח הדמיון זה מצטייר אצלה כמציאות. "נתקע" לה באיזשהו מקום - והיא מחכה שבנישואין זה יופיע. ואם לא - אולי הנישואין לא טובים... הכל מכח דבר שאיננו.. וגם אם היה - הוא היה כולו הנהגה חיצונית, שאין בה כל יחס פנימי אמיתי, עומק. כמו נייר שנשרף ברגע ונשאר אפר.. זה לא אהבת הזולת באמת. אולי חשק לחויה, לתחושה, אבל גם היא - נשארת אחריה תחושת ריקנות וגועל.

וזה מפריע לבניית יחס בנישואין. מהבסיס. מהיחס עם הבעל. מחכים ל"חווית הסרט" הדמיונית שתופיע...

ונקודת האמת: יש, כמובן, אמת ברצון ליחס זורם, נעים, קירבה ותחושת "כיף". את צודקת... תתפללי מאד "שכל מה שרואים בסרטים לא יהיה לך אחרי החתונה". כי אין שם, בסרטים, לא כייפיות ולא שום דבר דומה. יש שם אנשים זרים, שתמורת תשלום מוכנים להציג דברים שאין להם בחייהם האישיים ולא יכולים להיות - אחרי שהם כבר עשו מהם הצגה לַעולם בכסף... וגם בחייהם האישיים הם מחפשים את ההצגה.

אבל מי שזוכה לנישואין מתוך קירבה פנימית לבעלה, מתוך התענינות הדדית, הוקרה ואהבה - אז כלול ב"חבילה" של ההופעה של זה, גם "הכיפיות והקלילות וכו' " שאת מבקשת.. ככה זה: דווקא מתוך שיא העומק, והראש הטהור, שאין בו כל שאיפה בגלל הצגות שראה במקום אחר, והשיחה הנעימה והרגועה, והאידיאליזם המשותף, והיראת שמיים וכל מה ששייך לבנין הקירבה הפנימית, האישית - דווקא משם מה"ביחד" הזה, באה השמחה והכלת ה"קלילות", וגם השטות-דקדושה לפעמים... ככל שהשרשים עמוקים יותר - כך הענפים מתפרשים יותר למרחב. ובהתפרשותם הם מגלים בדיוק את הטוב שנמצא בשרש, ומוכוונים אליו. זה נראה "פלא". אבל זה בדיוק כך.

זה, מלבד הערך העצום והעיקרי של עצם הקירבה הזו, ומהלך בניינה, שהיא גדולה לאין ערוך גם מהופעותיה החביבות. כמובן, צריך לפעמים גם להתאמץ. כמו לכל דבר טוב.

כנראה, בגלל המצב שתיארת, מתנגשים אצלך שני ציורים: האחד - של הנישואין ה"רציניים", עם הבעל הירא-שמיים, הטוב וכו'; והשני - של דמיון ה"כיף הקליל" כביכול, מהסרטים. ושניהם לא כמו שהם באמת. כלומר, יתכן שאם לא היית עוברת את ה"קטע" הזה - לא היית צריכה כל הסבר. מיידית זה היה"הולך ביחד" בראש שלך, הבית הטוב והערכי, וה"כיף".. אבל הציור מהסרטים - דוחף לקצה השני את הציור של הבית כפי שאת מבינה בשכל שצריך להיות; ומאידך, ההבנה שלך כנראה תופסת שזה לא החיים, מה שראית שם, שזה מלוכלך. עובדה שאת קוראת לזה תקופות חשוכות. גם היפסקת עם זה.

לכן הייתי מציע לך, לעניות דעתי לגמרי, שתעשי מהלך של עבודה פנימית בשלשה שלבים:

א. תתבונני היטב למה את רוצה בית עם בעל "טוב, ירא שמיים והכל".. כלשונך. מה הטוב שיש בזה. לא רק בגלל שזה ברור. תזיזי לצורך זה לגמרי את כל ענייני הסרטים לזמן-מה, כאילו לא היו, ותחשבי על זה בצורה "מבודדת". כאילו אין הבעיה של ה"כיפים.."... עד שתגיעי למצב שמהצד הזה, של "היצר הטוב", את ממש רוצה בזה מבפנים. כשאת מתעלמת מהצד ה"שני".

ב. אח"כ תתבונני מבפנים, כמה מה שבסרטים מגעיל ולא אמיתי. אולי תחשבי איזו תועבה זו שאיש ואשה שאין ביניהם כל קשר מוכנים לעשות באיזה אולפן הצגות כאלה (כמובן עם חזרה אלף פעמים על הקטע שלא הצטלם טוב ועשו "קאט" באמצע... אידיוטים) לעיני כל העולם. תרגישי כמה זה לא אמיתי. כמה אין שם שום כיף. תקיאי מזה... ואֶת זה. זה חשוב מאוד. שתוכלי לבנות את השאיפות הטובות מחדש, ממקור אמיתי.

ג. ואז תחברי את הדברים: תתבונני איך היית רוצה שיחס טוב בינך למי שתינשאי לו יהיה. וכו'. עד שתביני קצת (כי את עוד לא שם..) שזה הכי אמיתי, טוב, וגם "כיף".. ותקפידי היטב, גם עכשיו וגם אח"כ בחיים, שלא צצים לך ציורים מהסרט שבעצם אליהם את שואפת. כי אחרת זה לא אמיתי: לא בתור גילוי מבפנים, וגם לא בצורה. הם סתם משוגעים... אם תהיי טהורה וטובה - יהיה לך פי אלף והרבה יותר, ממקום אחר לגמרי, ואמיתי, בנישואייך. בעז"ה.

וממילא, את יכולה להבין מזה גם לגבי "התפרפרויות" למיניהן (ר"ל..), שהן מבזבזות והורסות. מרחיקות מאותה מטרה שבעומק הלב את בעצם רוצה. וגם לגבי חיי הנישואין: אם תחפשי "נוצצים כמו בסרטים" - אז בעצמך עשית אותם "כבולים וכבויים", כי שיעבדת אותם אותם לחיצוניות ריקה. והסרטים - כבר אמרנו - זו לא מציאות, חוץ מהמגעיל שבהם מצד עצמם.

ואם תביני, אחרי התנקות מה"זבל", במחילה, שהטוב האמיתי , הקבוע, הוא לא מה שב"רגע" החיצוני; אלא הטוב שביחס הקרוב, המשותף, האוהב, הפנימי, עם הערכים המשותפים שבו ובנין המשפחה המשותף שבו - אז יהיה לך בעז"ה, חיי נישואין עם חופש לגלות בהם את הפנימיות האמיתית שלך ושל ה"ביחד" שלכם. ועם אור שהולך ונבנה. זה לגמרי בבחירה שלך.

טוב, לא יצא כ"כ קצר. לא נורא...

למה בחורים שאומרים להם שאין ולא יהיה סרט בבית אומרים שזה רף גבוה מדי של "דוסיות"???? בסך הכל בתור בחורה אני יודעת כמה זה גרוע (מנסיון כואב..) ולא רוצה שזה ימשיך....

אולי זה "רף" בשבילך - לדעת מי לא מתאים לך...

שה' ישלח לך עוד ועוד כוחות לעזור לאנשים ולחזק אותם.

קראתי בתשומת לב כל מה שכתבת. מדהים.

הלוואי שאצליח ליישם ולהשתחרר מהגועל ולדבוק רק בטוב.

עלה והצלח ושתזכה למצוות!

את "משהו"...

כל מה שאת רוצה לעשות תשמרי לבעל.. את לא יודעת איזה כיף אפשר לעשות...

יש לי השערה למה זה יותר כיף לפני חתונה... כל דבר שאסור לנו לעשות יותר כיף לנו לעשות אותו וכשזה מותר פתאום כבר אין חשק..

לא סתם כתוב שמים גנובים ימתקו... המים מתוקים כשהם גנובים מלש' גניבה..

בהצלחה יקרה ושתמצאי בקרוב  את המיועד לך...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.