ולהחטיא את בחורי ישראל הצנועים והחסודים?

האמת, השאלה הזאת העלתה בי חיוך

הפורום הזה כ"כ כבד, שיש מצב שהשרשור הזה יינעל בעוד כמה שעות...

ובנוגע למה ששאלת,

לא ממש בקטע של להתפרפר, או משהו דומה.

יותר בסגנון של "די כבר עם המטרה המקודשת הזו שנקראת 'חתונה'!"

כן, זה חשוב והכל, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות. להסתובב עם בני/ות המין השני לשם ההיכרות הבלתי אמצעית עם הדבר הזה שנקרא אשה/גבר.

לצאת מהקיבעון המחשבתי של "אם היא בחורה אז צריך לחשוב עליה אוטומטית בתור בת זוג פוטנציאלית".

אולי טיפה הגזמת, אבל אני בעד!

(ולמען הגילוי הנאות, ככה [פחות או יותר] הכרתי את אשתי)

ובסוף תרצי בעל שתראי שהכל מוגבל ואין מה לעשות כשזה לא רציני.

יצר הרע יש לא רק לך.

בשביל זה יש לאדם בחירה.

זה כמו רצון להשתכר ביין. אח"כ האדם מתפקח ומתבייש לאן הגיע.

זה גם רע מצד עצמו (תדעי שזה, אמנם בצורה "מעודנת" יחסית, יצר הרע של זנות, במחילה. להתחיל עם הרבה בנים בצורה בלתי מחייבת. ככה, הפקרות כזאת..)

גם זול - "לתפוס מבטים".. זאת אומרת: לנצל את נתונייך הגופניים, כדי להיות תצוגה ליצר די נמוך של אנשים ברחוב.

גם מחטיא אחרים (ברור. ומי התיר "להשתובב" על חשבונם).

וגם - הרס לטווח ארוך. יתכן בלתי ניתן לתיקון.

מי ש"משתובבת" עם בנים - יקשה עליה מאד אח"כ שהכחות האלו אצלה יבואו מתוך קשר עמוק ואהבה טהורה. היא כבר בזבזה אותם לריק.  לא מהפנימיות.

ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת.

כדאי גם לראות מאיפה זה בא (כמו שכתבת - תרבות מערב. סרטים..  הם עושים הצגה למצלמה, ואת לוקחת את זה?...), ולהחליט להתרחק לחלוטין מכך.

גם לא הייתי מציע לך בשום אופן מה שהציעה "הסהר" - עם כל הערכתי אליה - "לקחת ידיד". חס ושלום. תהרסי את שניכם. אין "תחליף נישואין"..  אני מניח שאת לא בגיל גן.  תתכונני לנישואין, ותסבירי לעצמך, או בסיוע, לְמה נוצרו כחות אלו באדם. הקיצור: ת ש ת ל ט י  על עצמך. לגמרי לטובתך, לטובתך לשנים רבות מאד. 

וכך - את תהפכי את היצר הרע הזה למנוף להתעלות, למשהו שעורר את מחשבתך "לאן הגעתי".. ולאן אני רוצה להגיע.  שתצליחי להתגבר ולהיטהר. בסייעתא דשמיא.

כתבתי תמצאי לך ידיד, כי אחרי שממשים את הרצון

רואים כמה שהכול הוא הבל ואין כמו אהבה של בעל.

אבל אם את צריכה הוכחה אז לכי על הדרך הקשה

למרות שממש חבל עליך.

ב. זה בסדר, אני מרגיש כאן מאד נוח....

ג. חוץ מאדם אחד - שלא לגמרי ברורים לי מניעיו - זה לא קורה.  אדרבה, אני מקבל תגובות מאד חיוביות, כרוב החברים הנחמדים שכאן; וגם עם אלו שחולקים עלי - יש בדרך כלל "מאחרי הקלעים" (קרי: מסא"ש), תכתובת נעימה ו"חברית". לפעמים "אפילו" משתדלים לעזור... [אם זה לא היה כך, כמובן לא הייתי כאן.. לא בגלל אי נעימות, אלא כי זה לא היה מועיל...]

[הערה למי שלא מבין "מה קפץ" על הצדיקה...  היתה כאן איזו הערה בסיגנון בלתי ראוי שנמחקה על ידה. ובעקבותיה, כנראה, הערתה..]

אבל באמת - כחלק מהצד החיובי של ההתגברות, הזכרתי גם את הצד הזה [מצטט מעצמי לעיל...

"ולהיפך: כדאי שתעמיקי בתוך עצמך, שתרגישי כמה נפלא הערך של בנין בית באהבה טהורה ופנימית עם מישהו אחד לגמרי. כמה מקומָם של כחות אלו זה רק מתוך כך. עד שממילא ממש תתביישי שעלתה לך מחשבה כזאת"]

נכון שלא פירטתי יותר מידי בזה.

[אני גם לא חושב שאם למישהי יש חשק "להתפרפר" זה מאותו המקום של הצד הגדול שאת כותבת עליו.

זה אולי שימוש בכחות שאמורים להיות מתוך  משהו אחר לגמרי ושמורים לו בלבד]

ובאמת נכון לדעתי, שהרצון הטבעי לקירבה, וגם ל"משיכת תשומת הלב", כשהם בתוך הנישואין - הם בסיס לדברים מאד יפים, עמוקים ועדינים.

ואני בטוח שאם צריך עוד "להרחיב" - את, בתור אשה מוכשרת - תוכלי לעשות את זה מצוין...

כאילו - אני מבינה את כל הקטע הזה.. לא שני מרגישה בזה צורך או משו - אולי כי עדיין לא יצאתי עם בחורים ועדיין לא נמאס לי לראות בחורים "פוטנציאליים" - אבל אני מבינה מה את מתכוונת.

ואני אגיד לך מתי התחלתי להבין שהדבר הזה פשוט דוחה אותי...

פעם אחת באוטובוס ראיתי ערבי פשוט בוהה בבחורה חילונית שהייתה מה שנקרא "יותר לא לבושה מלבושה" וחשבתי לעצמי - איך לא אכפת לה לספק לערבי הזה את התאוות שלו על חשבון הגוף הפרטי שלה?!?!!

ואז חשבתי לעצמי, מזתומרת, ואם הוא לא ערבי - זה לא אכפת? כל עוד זה לא בעלי אז זה לא האחד! ואני ממש לא מוכנה שמישהו ישתמש בי..

מבחינתי זה אפילו גם קצת מעליב/משפיל/פוגע למרות שאני לא כ"כ מצליחה להסביר למה..

לכן אני מודה לה' אין סוף! שהוא נתן לי את ההדרכה איך להיות צנועה ושמורה וטהורה, כי זה נראה לי הדבר הכי יפה והכי מכבד שיכול להיות..

נימפה- עינו ערך מיטולגיה יוונית או סתם חפשו בגוגל

כי ברגע שהודעה כזו נמצאת ולא מחוקה -

יש ענין להתייחס, שלא קצת ידבק למישהי לא-רצינית במיוחד, בשעת שטות, איזה  רעיון....

תשמעי, לא חושבת שיש רע בלהשתובב קצת כל עוד את לא פוגעת בעצמך או באחרים ושומרת על הערכים שלך...

תיזהרי מזה.

ותהני

(ואם את לא מבינה למה להיזהר... מוזמנת באישי..)

גם לי עלו "גוועלד" ו "רח"ל" ו "שלא נגיע לניסיון". אבל ראיתי גם שאלה תמימה וכנה (והלוואי שהיא אכן כזו..) ועל כן תשובה כנה ובע"ה תמימה: אחותי,זה לא ראוי. אין לזה מקום ובעיקר-אין לזה כל תועלת. עצם העובדה שהבחנת בתופעה בעצמך מעיד עלייך הרבה טוב, שכן את מנסה לנתח ולהעמיק גם את מה שלפעמים מגיע יותר במסיכה של "רגש".

וכמו בהרבה תחומים בעול התורה והמצוות הנפלאים שלנו-גם זה קשה ולעתים דורש מאמצים, אבל למאמץ,בניגוד לחנחונים ולדחפים-יש תכלית משמעותית. אז חיבוק! ו..היי חזקה

כבר אמרתי שאני מתה על התגובות שלך?

תראי, הרצון הוא טבעי (כשם שיצר הרע הוא יצר טבעי ואנחנו לומדים לשלוט בו אך לא מנסים למחוק אותו),

כך שאם את מוטרדת מהרצון, זה רצון טבעי ממש, כחלק מהיותנו בני אדם שקרוצים מחומר..

אבל, אם מעבר לרצון את מדבר על המעשים עצמם, אז- מה שכתבו השאר.....

ייתכן שהסביבה שלך צדיקה מדי בשבילך? (או הפוך).

תחשבי קצת על המניעים ואולי תמצאי לעצמך תעסוקה שתמלא (חלק) מהמקום הפנוי, אבל לא תזיק לך בטווח הארוך.

(ואם תרצי, באישי, יש לנו כמה רעיונות )

אבל כשזה קורה אז כאילו אני ממש מנסה לתפוס את עצמי ולחשוב על זה בשכל ישר,

מה באמת אני מנסה למצוא פה??

אולי חסר לי משהו בעצמי וזה לא רק בחור חמוד....

אולי הסתבכתי....

בסך הכל רציתי להגיד שזה נובע לפעמים מצורך אחר שאפשר למלא אותו במקומות אחרים

לילה טוב

ואצל כל אחת  - רמת העוצמה פחותה..

כדאי להתעסק פחות בסרטים וכדו'..

ולזכור-

בדיוק כמו שהיצר של גבר הוא לראות

ככה יצר האישה מושך- להיראות!

ובאותה מידה, שהם עובדים על עצמם, כך גם אנחנו נדרשות!

זה כולל גם את המלחמה השחוקה היומיומית מול המראה בבוקר.

השאלה שלי נשאלה ברצינות ובכנות, ותודה שעניתם לי ככה.

הקדמה:

אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני אחרוג מהמנהג הזה ואעיד על עצמי, שאני דוסית, לבושה צנועה, נמצאת בחרה דוסית במיוחד, מאמינה בקיום מצוות במלואן ועוד. באמת. אה, ואני ילדה טובה מבית טוב, שלמרות מה שכתבתי לעיל, אני לא מתנהגת ככה.

אני בקושי רואה סרטים, אבל עברו עלי תקופות חשוכות בחיי, בהן צפיתי בדברים בשפל המדרגה, כיד הדמיון הטובה עליכם...

לאחרונה אני חושבת על העתיד, על מציאת בעל טוב, ירא שמים והכל. אבל ביחד עם זה באות הרוצונות האחרים... אני חושבת לעצמי, וואלה, אחרי החתונה את רק שלו, לא וכלי "להתפרפר" עם אף אחד אחר (לא שאני מתפרפרת עכשיו! אני לא מכירה אפילו בחור אחד, בחיי!)

אני אשתף עוד ואומר שאני חוששת שהשובבות הזאת תעלם אחרי החתונה, שכל מה שרואים בסרטים, לא יהיה לי אחרי החתונה. הכייפיות הזאת, הקלילות, השטויות... מבינים?

איזה גילוי לב!! בחיי, הלוואי שאני הייתי מצליחה להיות ככה פתוחה עם עצמי..

אבל כמו שאמרו כאן כבר- כל מה שאת רואה בסרטים זה בדר''כ שקר..

נכון,זה נראה יפה,זוהר.. נכון זה נראה הכי כיף בעולם..

אבל זה שקר.. ולשקר אין רגליים- מהר מאוד תגלי שאם מנסים לחיות ככה מגלים שבחיים זה לא כזה נוצץ כמו בסרטים, רק להיפך..

אז אני חושבת, שכשתמצאי את בעלך,בעז''ה, כל מה שנראה בענייך כ-כייף עכשיו ,יראה לך כלום לעומת ההווה הנוצץ והאמיתי (!!!) שיהיה לך עם בעלך!!!

ואגב- כשאת מתחתנת זה לא אומר שאת כבולה!! וזה לא אומר שאת צריכה להשתנות!! את יכולה להמשיך להיות קלילה ו--כיפית. רק עם האדם המתאים- ולכן זה גם יראה לך נכון לעשות את זה..

=)

בעז''ה,במהרה!

אם כך,

אם כבר נפתחתי,

אז אבקש את התייחסותכם, בבקשה, לשני עניינים:

1) הרצון "להתפרפר"

2) החשש שמא חיי הנישואין לא יהיהו נוצצים כמו בסרטים, אלא כבולים, וכבויים.

תודה.

אז עובדים על הנישואים והופכים אותם למה שאנחנו רוצים,

הכול זה עבודה קשה וזה בידיים של בני הזוג רק צריך לרצות.

שכן הסרטים הינם בבל"ת לבנות 16. ואת יודעת מה? טוב שכך. אני לא מבינה מה נוצץ בעלילות האלה שמנסים להאכיל אותנו מאז שאנחנו בני 2..

בסרט אחד, הוא עוזב את ארוסתו בשביל בחורה שפגש ברחוב ועזר לה להרים דפים (פרי דמיוני, אבל בטוחני שיש משהו בסגנון)- וואלה, בחור זהב!

ובתסריט אחר- היא בחורה אאוטסידרית שמתמזל מזלה וה"תותח" של התיכון מוצא בה עניין.- וואלה. בטח בחור מקסים,הרבה יותר מפנים יפות.( שאגב, גם הפנים לא משהו,אבל זה טעם.)

בקיצור, חמדתי, צריך לעשות הפרדה בין הסרטים למציאות, וההפרדה הרצויה- פשוט להעיף מהראש את הניצוצות הדמיוניים שמוכרים לך שחקנים שלא מצליחים להחזיק קשר שלא נדבר על נישואין בחייהם האמיתיים.

עד כאן הקפה ראשונה

ואני מתכוון לכך שזהו בעצם הרצון לחיות חיים מרגשים ומעניינים, וזה רצון לגיטימי לחלוטין.

פה עולה השאלה, לאן מנתבים את הרצון הזה.

לעיתים, החיים במסגרת דתית לוחצת, מונעת את ההרגשה הזו. יש תחושה שהכל מוכתב מראש בתתי סעיפים של הלכה.

למעשה, גם בתוך המסגרת ניתן לחיות חיים מלאי התרגשות וחיוניות. אם תמצאי את הדברים שגורמים לך הנאה מרובה, ותפתחי אותום כמה שאת יכולה, זה עשוי לספק חלק מהרצון הזה. למה רק חלק? כי כמו שנאמר, יצר הרע יש לכולם. חכמינו אמרו שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא. אני חושב שגם בלי בטלה, אלא לחיות חיים מלאי עשייה אבל חיים משעממים גם מביא לידי חטא, בגלל הרצון שהזכרת.

גם אחרי החתונה, יש המון מקום לחיים מרגשים, ולמעשה חשוב שהם יהיו כאלה.

אחרי שתתחתני, תוכלי לשאול איך מתגברים על השיגרה ומכניסים פלפל לחיים הזוגיים- ויש הרבה דרכים וכיוונים.

בע"ה תצליחי לחיות בשלמות עם עצמך ולא לדכא את תעצומות החיים שבך.

אני אנסה להסביר בקצרה (נראה אם זה יצליח...), כי אלו דברים שבתחושה מבינים בשניה. אבל להעביר למילים קשה יותר.

ראשית - הכאב: הדברים האלה - סרטים וכד' - שצופים ב"תקופות חשוכות", זה באמת הרסני בצורה נוראה. למה? כי זה עלול לעורר כחות שבאמת נמצאים באדם, רצונות וכו' - אבל זה מעורר אותם ממקום שפל, בצורה שפלה, וגם ללא כל מציאות.. הרי אלו שבסרט - הם רק עושים הצגה (וזה חלק מהמגעיל בענין..), באה מישהי, רואה, ובגלל כח הדמיון זה מצטייר אצלה כמציאות. "נתקע" לה באיזשהו מקום - והיא מחכה שבנישואין זה יופיע. ואם לא - אולי הנישואין לא טובים... הכל מכח דבר שאיננו.. וגם אם היה - הוא היה כולו הנהגה חיצונית, שאין בה כל יחס פנימי אמיתי, עומק. כמו נייר שנשרף ברגע ונשאר אפר.. זה לא אהבת הזולת באמת. אולי חשק לחויה, לתחושה, אבל גם היא - נשארת אחריה תחושת ריקנות וגועל.

וזה מפריע לבניית יחס בנישואין. מהבסיס. מהיחס עם הבעל. מחכים ל"חווית הסרט" הדמיונית שתופיע...

ונקודת האמת: יש, כמובן, אמת ברצון ליחס זורם, נעים, קירבה ותחושת "כיף". את צודקת... תתפללי מאד "שכל מה שרואים בסרטים לא יהיה לך אחרי החתונה". כי אין שם, בסרטים, לא כייפיות ולא שום דבר דומה. יש שם אנשים זרים, שתמורת תשלום מוכנים להציג דברים שאין להם בחייהם האישיים ולא יכולים להיות - אחרי שהם כבר עשו מהם הצגה לַעולם בכסף... וגם בחייהם האישיים הם מחפשים את ההצגה.

אבל מי שזוכה לנישואין מתוך קירבה פנימית לבעלה, מתוך התענינות הדדית, הוקרה ואהבה - אז כלול ב"חבילה" של ההופעה של זה, גם "הכיפיות והקלילות וכו' " שאת מבקשת.. ככה זה: דווקא מתוך שיא העומק, והראש הטהור, שאין בו כל שאיפה בגלל הצגות שראה במקום אחר, והשיחה הנעימה והרגועה, והאידיאליזם המשותף, והיראת שמיים וכל מה ששייך לבנין הקירבה הפנימית, האישית - דווקא משם מה"ביחד" הזה, באה השמחה והכלת ה"קלילות", וגם השטות-דקדושה לפעמים... ככל שהשרשים עמוקים יותר - כך הענפים מתפרשים יותר למרחב. ובהתפרשותם הם מגלים בדיוק את הטוב שנמצא בשרש, ומוכוונים אליו. זה נראה "פלא". אבל זה בדיוק כך.

זה, מלבד הערך העצום והעיקרי של עצם הקירבה הזו, ומהלך בניינה, שהיא גדולה לאין ערוך גם מהופעותיה החביבות. כמובן, צריך לפעמים גם להתאמץ. כמו לכל דבר טוב.

כנראה, בגלל המצב שתיארת, מתנגשים אצלך שני ציורים: האחד - של הנישואין ה"רציניים", עם הבעל הירא-שמיים, הטוב וכו'; והשני - של דמיון ה"כיף הקליל" כביכול, מהסרטים. ושניהם לא כמו שהם באמת. כלומר, יתכן שאם לא היית עוברת את ה"קטע" הזה - לא היית צריכה כל הסבר. מיידית זה היה"הולך ביחד" בראש שלך, הבית הטוב והערכי, וה"כיף".. אבל הציור מהסרטים - דוחף לקצה השני את הציור של הבית כפי שאת מבינה בשכל שצריך להיות; ומאידך, ההבנה שלך כנראה תופסת שזה לא החיים, מה שראית שם, שזה מלוכלך. עובדה שאת קוראת לזה תקופות חשוכות. גם היפסקת עם זה.

לכן הייתי מציע לך, לעניות דעתי לגמרי, שתעשי מהלך של עבודה פנימית בשלשה שלבים:

א. תתבונני היטב למה את רוצה בית עם בעל "טוב, ירא שמיים והכל".. כלשונך. מה הטוב שיש בזה. לא רק בגלל שזה ברור. תזיזי לצורך זה לגמרי את כל ענייני הסרטים לזמן-מה, כאילו לא היו, ותחשבי על זה בצורה "מבודדת". כאילו אין הבעיה של ה"כיפים.."... עד שתגיעי למצב שמהצד הזה, של "היצר הטוב", את ממש רוצה בזה מבפנים. כשאת מתעלמת מהצד ה"שני".

ב. אח"כ תתבונני מבפנים, כמה מה שבסרטים מגעיל ולא אמיתי. אולי תחשבי איזו תועבה זו שאיש ואשה שאין ביניהם כל קשר מוכנים לעשות באיזה אולפן הצגות כאלה (כמובן עם חזרה אלף פעמים על הקטע שלא הצטלם טוב ועשו "קאט" באמצע... אידיוטים) לעיני כל העולם. תרגישי כמה זה לא אמיתי. כמה אין שם שום כיף. תקיאי מזה... ואֶת זה. זה חשוב מאוד. שתוכלי לבנות את השאיפות הטובות מחדש, ממקור אמיתי.

ג. ואז תחברי את הדברים: תתבונני איך היית רוצה שיחס טוב בינך למי שתינשאי לו יהיה. וכו'. עד שתביני קצת (כי את עוד לא שם..) שזה הכי אמיתי, טוב, וגם "כיף".. ותקפידי היטב, גם עכשיו וגם אח"כ בחיים, שלא צצים לך ציורים מהסרט שבעצם אליהם את שואפת. כי אחרת זה לא אמיתי: לא בתור גילוי מבפנים, וגם לא בצורה. הם סתם משוגעים... אם תהיי טהורה וטובה - יהיה לך פי אלף והרבה יותר, ממקום אחר לגמרי, ואמיתי, בנישואייך. בעז"ה.

וממילא, את יכולה להבין מזה גם לגבי "התפרפרויות" למיניהן (ר"ל..), שהן מבזבזות והורסות. מרחיקות מאותה מטרה שבעומק הלב את בעצם רוצה. וגם לגבי חיי הנישואין: אם תחפשי "נוצצים כמו בסרטים" - אז בעצמך עשית אותם "כבולים וכבויים", כי שיעבדת אותם אותם לחיצוניות ריקה. והסרטים - כבר אמרנו - זו לא מציאות, חוץ מהמגעיל שבהם מצד עצמם.

ואם תביני, אחרי התנקות מה"זבל", במחילה, שהטוב האמיתי , הקבוע, הוא לא מה שב"רגע" החיצוני; אלא הטוב שביחס הקרוב, המשותף, האוהב, הפנימי, עם הערכים המשותפים שבו ובנין המשפחה המשותף שבו - אז יהיה לך בעז"ה, חיי נישואין עם חופש לגלות בהם את הפנימיות האמיתית שלך ושל ה"ביחד" שלכם. ועם אור שהולך ונבנה. זה לגמרי בבחירה שלך.

טוב, לא יצא כ"כ קצר. לא נורא...

למה בחורים שאומרים להם שאין ולא יהיה סרט בבית אומרים שזה רף גבוה מדי של "דוסיות"???? בסך הכל בתור בחורה אני יודעת כמה זה גרוע (מנסיון כואב..) ולא רוצה שזה ימשיך....

אולי זה "רף" בשבילך - לדעת מי לא מתאים לך...

שה' ישלח לך עוד ועוד כוחות לעזור לאנשים ולחזק אותם.

קראתי בתשומת לב כל מה שכתבת. מדהים.

הלוואי שאצליח ליישם ולהשתחרר מהגועל ולדבוק רק בטוב.

עלה והצלח ושתזכה למצוות!

את "משהו"...

כל מה שאת רוצה לעשות תשמרי לבעל.. את לא יודעת איזה כיף אפשר לעשות...

יש לי השערה למה זה יותר כיף לפני חתונה... כל דבר שאסור לנו לעשות יותר כיף לנו לעשות אותו וכשזה מותר פתאום כבר אין חשק..

לא סתם כתוב שמים גנובים ימתקו... המים מתוקים כשהם גנובים מלש' גניבה..

בהצלחה יקרה ושתמצאי בקרוב  את המיועד לך...

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.