אני מבינה אותך על התחושות העצבניות סביר להניח שגם אני הייתי חשה ככה,

חבל לשרוף שבת יקרה על עצבים כאלו,

מה עם בעלך? הוא חש כמוך?

הוא חש כמוני רק שהוא גם זה שעומד מול אמא שלו ומקבל את כל השמוסים וההערות שלה על הראש... ואח"כ צריך שאיכשהו אני אצליח להכיל את זה, ככה שלא ממש נשארו לו אפשרויות...

ומסכן, עכשיו הוא הודיע לי שדיבר איתם וכבר 'חטף' רשימת בעיות על הראש.... (שהוא ידע, יודע, ומסכים איתם, רק שאין לו מה לעשות...)

ואין לי כוח להיות נחמדה שבת שלמה, כשבפנים אני מרגישה כ,כ מסכנה, וכמה שזה לא בסדר, שהכריחו אותנו להגיע לזה...

ובעלי באמת מסכן, כי הכל בתכלס יוצא עליו..............

סליחה על הכתיבה המבולבלת... זה מה שיוצא לי...

גם אז היית חושבת ככה?

(לא שאלה מתריסה, אלא נסיון להבין את העמדה שלך בהקשר להתנהלות שכפו עלייך העולם).

נראה כמו משהו לא קל במיוחד לארח אנשים מבוגרים, ואפשר להבין את הלחץ והבלגן, אבל לי בעיקר מציקות פה שאלות אחרות:

למה "כולם" בכלל יודע מי מוזמן או לא מוזמן אלייך לשבת? או מתי אתם בבית ומתי לא?

למה "כולם" מתערב לכם בחיים בכל מיני אמתלות, תהא המורכבות אשר תהיינה?

זה עוד לפני כל הסיפור הנוכחי שאיתו תאלצו להסתדר, ובעז"ה בהצלחה.

________________________________________

ומילה אחרונה: לי ולאחרים אין סבא וסבתא בחיים, לפחות לא בחצי העשור האחרון. אולי אפשר להגיד תודה שזו ההתמודדות ולעמוד בה.

סבא וסבתא שלי הרבה יותר צעירים, ככה שההשוואה לא כ"כ עוזרת...

ובנוסף יש את העניין של ההבדל בין המשפחות-

ההורים שלי הרבה פחות מעורבים ומתערבים בחיינו, והוריו (אמא שלו) שואלים, מבררים, ורותים לדעת כל הזמן הכל+ תשובות לשאלות (כמו למה לא הזמנתם אותם לשבת זו וזו...)...

וכבר הצלחנו להוריד חלק ניכר מה'הצקות' אבל כפי שאכן שמת לב... יש עוד רבות...

אכן התמודדות מבורכת, אבל באמת- חכו עוד שנה, אגמור למודים, אהיה הרבה אחרי הלידה ואז תבואו טוב????

אני מייעצת לך, באופן מלאכותי לשנות את הרצון שלך. להחליט שאת רוצה שהם יבואו אליכם בכל מחיר.

כמה שזה נשמע הזוי ביותר אם תצליחי, תמלא אותך הרגשה טובה ונפלאה ושבת לא מעצבנת.

זה משהו שלמדתי פעם, לשנות את הרצון. לפעמים בעלי רוצה משהו, ואם אני לא כזה רוצה, אני לפחות מסכימה. מסכימה זה מעפן כי גם אני לא רוצה וגם עושה את זה. אם משנים את הרצון מבפנים זה ממש אחרת,זה למזג רצונות וזה מדהים. זה אומר לשנות את העמדה שלי למען משהו חשוב וכו'

אני כבר למדתי , אם אפשר לשנות דברים , צריך להתאמץ לפי חשיבות העניין , אך אם לא - וזה המקרה(אם תצליחו לשנות את ההורים -להחליפם, תודיעו לי - חמותי ...), צריך לנסות להשלים , וליצור אוירה חיוביתרק טוב יצא מזה, או פשוט- "אני כל השבוע והשבת רק יהיה עצבנית על בעלי ועל המציאות אליה הוכרחנו להגיע...

אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!"

בכל אופן , ליבי ליבי , בעיקר על ההכתבה מההורים!

אגב , שבת נעימה , ובטוח הם באים גם שבת הבאה... ולא נעים שירגישו רע! ...

תחשבו על זה ששבת יוצאת מוקדם , ערב שבת ישנים מוקדם , והכל מאחורה.

אולי תזמינו אורח נוסף לארוחות ?זה יאפשר לשבור את אוירת הנכאים שבטוח תישרור.

קראתי את התגובות, ונראה לי שיש קצת היסחפות.

אנחנו מתנדבים, תורמים, מארחים עולים חדשים, בחורי ישיבה, רוצים לעשות טוב לכל העולם - ונזעקים כשמדובר בבני משפחה קרובים, שמחויבים בכבודם?

לא ממש ברור למה כל כך חשוב להזמין אנשים מבוגרים שמטבע הדברים, זקוקים בדרך כלל לסביבה הטבעית שלהם, לסדר היום שלהם ועוד.

אבל אם מבקשים - למה לא לקחת את זה בצורה קצת אחרת???

למה את בטוחה שתהיה שבת נוראה, האם על סמך ההיכרות עמם או ש"ננעלת" על כך? ואז באמת אין סיכוי.

אם תקבלי אותם בפנים חמוצות (והם סבא וסבתא מבוגרים!!!), תשתדלי להזכיר לבעלך במילים, בתנועות גוף, בטון דיבור ועוד עד כמה את מסכנה וסובלת ומחכה שהשבת תיגמר - הסיכון שתהיה שבת נעימה שואף לאפס.

אם כבר הוחלט כך, קחי זאת יותר בקלות. אל תכיני אין סוף תוספות, קינוחים ועוד - אנשים מבוגרים אינם אוהבים זאת ואינם מעריכים זאת, ואת תשקיעי ותרגישי מנוצלת.

העדיפי אוכל פשוט ומוכר, (בררי מראש את המגבלות הרפואיות שלהם באוכל - לא מטוגן, לא מתוק וכו') השתדלי להיות מכבדת ונחמדה. אולי אפילו תופתעי לגלות שהם אנשים נחמדים, מענינים, נעימים?

נראה שאת אוכלת את הלב לך ולבעלך ומעמידה אותו בין הפטיש לסדן.

נסי כפי שהציעו לך, לראות זאת חיובי יותר, אל תרחמי כל כך על עצמך - קחי זאת כמשימה - שעשויה באופן מפתיע להתגלות כנעימה! אם רק תאפשרי לה להיות כזאת.

ספרי לנו לאחר השבת האם הצלחת.

נראה שהם יבואו אליכם השבת.

השאלה היא אם כדאי להשאר בעצבים ובבאסה (שמן הסתם גם יש בהם צדק..)

או לעבור הלאה, ולנסות לעבור את זה בשלום ובטוב.

אמנם זה לא קורץ ומשמח לעשות את זה, אבל זו מצווה וזכות גדולה- כיבוד הורים,

עזרה למשפחה (מן הסתם לכל המשפחה שהנטל מתחלק עליה)

לסבא וסבתא יש גם מה לתרום לכם. הם לא סתם זקנים זרים וטרחנים, הם גדלו את ההורים שלכם,

הם בטח גם עזרו לגדל אתכם.

לארח אותם יפה ובכבוד לשבת זה דבר מינימלי ששאתם יכולים לתת.

תנסו להשקיע בלעשות את זה בצורה טובה:

להכין אוכל שישמח אותם, לארח אותם בצורה טובה, להוציא החוצה אלבומים,

להכין דברי תורה ונושאים לשיחה.

דברו איתם על החיים שהיו להם- אני בטוחה שיש להם הרבה מה לספר,

ולכם הרבה מה ללמוד.

ובעיקר- לשנות ראש.

להבין שזו עובדה שהם באים, ולהציב לכם כיעד לעבור את זה בשלום..

(ועניין המשפחה המתערבת הוא עניין קשה ואחר ששווה לפתוח עליו שרשור נפרד...)

ספרו איך היה בסוף!!

הואיל וכבר נקבע שהם באים אליכם השבת,

אז בדיעבד- אל תגררי את עצמך ואת בעלך למצבי רוח שליליים. אין בזה שום טעם וחבל על הכוחות שלך ושלו.

נסי לעבוד על עצמך ולתרגל את עצמך במחשבות חיוביות על השבת הקרבה- וברור שזה לא קל בכלל.

אני מניח שבמשך השבוע יעמדו בפניכם אתגרים נוספים לקראת האירוח, ואני גם מניח שגם הסבא והסבתא שאלו את עצמם זמן רב מדוע עד כה לא הזמנתם אותם..

לכן אני רק יכול לאחל הצלחה,

ולשמוע הודעה רגועה מייד במוצא"ש

שבת שלום!

בס"ד

הי,

באמת התמודדות לר קלה בכלל.

אך כמו שאמרו פה, כעת זה המצב וכדאי להפיק ממנו את המקסימום.

מה שרציתי להוסיף על הדברים זה:

אמא שלו אמנם נשמעת אישה מעצבנת ברמות,

אך הסבא והסבתא המבוגרים לא אשמים בכך.

לכפות כל מישהו לארח אדם בלתי רצוי זה אכזרי

לאורח עוד יותר מאשר למארח,

ובבקשה תרחמי עליהם!!

ובאמת כמו שנכתב כאן יש גם איך להנות עם המבוגרים "המעצבנים" האלו....

מי שבאמת לא בסדר כאן זאת החמות,

ואיפשר להתמודד עם זה.

זה לא אומר לשנות אותה, אך לא לתת לה מענה לשאלותיה החודרניות.

ואני אומרת את זה מנסיון.

חמותי התערבה כל הזמן בחיים שלנו, אך בשלב מסויים יועצת נישואין לימדה אותי להגיב נכון.

מבחינה פנימית לדון לכף זכות, להבין שזה נובע מאכפתיות, וב"ה שאכפת לה.

בפועל לענות לה על כל שאלה חסרת טאקט שהיא שואלת בנימה מכבדת, אך להבהיר לה שזה עניין שלכם.

דוגמא קיצונים-בה ההתערבות לכאורה מוצדקת, או לךפחות מובנת:

 עם לידת הבן השלישי היו מחלוקות ביני לבין בעלי על מיקום הברית, כפועל יוצא של איפה אני והתינוקות (הגדול היה בן שנתיים, עוד 1 בן שנה והפצפון שזה עתה נולד)  נשהה אחרי הלידה.

אימא שלו ניסתה להכתיב את דעתה, וגם אימא שלי רצתה שיהיה כפי שהיא מבינה.

שתיהן ישבו איתי בבית רפואה וכל אחת שאלה שאלה את שאלותיה, וטענה בלהט את טענותיה.

הקשבתי בנימוס ובעניין, ולבסוף כשהייתי אמורה להביע את הסכמתי למסע השכנועים הייתי אומרת

"אני ובעלי נדון בעניין, ונעדכן אתכן"

חמותי :"אבל ברור לך שהברית עוד שבוע?!! צריך כבר להתכונן ולהזמין ו.אורחים ואולם ו..."

אני :"את צודקת, אנו אכן נדבר על כך ברגע שאחת מכן תחליף אותו עם הגדולים"

אימא שלי :"אבל הייתה לך לידה קשה! את תתמוטטי לבד על השלושה! מה יהיה עם תתעלפי? התינוקות יצרחו ו...."(והתסריט ארוך, בסוף בעלי חוזר מהעבודה ומגלה  שאני והילדים ח"ו מתים....)

אני :"את צודקת, אני ובעלי נחשוב איך מתגברים על כל הדברים האלו"

הם שוב ושוב טענו בשצף קצף את טענותיהן, וכל פעם החזרתי אותן לעניין שמה שהן אומרות זה חשוב, וחכם ונבון, ותודה על האכפתיות, אני ובעלי נדון בכל זה ונעדכן אותן.

כאן כמובן הייתי צריכה לדווח להן על התוצאות, כי תכל'ס הן אלה שאירגנו את הברית וכ',

אך לשאלה :"למה הזמנתם את פלוני לשבת?"

תשובה :"כי זה מה שהחלטנו"

והיא יכולה לחפור כמה שהיא רוצה,

את עונה בנימוס ובעדינות שזה מה שמתאים לכם.

אם היא מעלה שיקולים שלדעתה היו צריכים להכריע את הכף

את :"זה אכן חשוב, אך מהשיקולים שלנו  בסוף החלטנו אחרת."

היא (בעצבים) :"אלו שיקולים בדיוק???"

את :"זה ביני לבין בעלי".

דברי עם בעלך,

אך אם את אחת שיכולה לשלוט ברגשותיה,

ולנווט שיחות בתבונה, מבלי להגיע ללחץ ולכעס,

יכול להיות שעדיף שבמקרה שלכם את זאת שתתמודדי מולה.

שוב זה לא בטוח ותלוי במציאות שלכם, בכמה קשה לבעלך להתמודד איתה וכ'.

אני בפעם הראשונה ששמעתי על זה נחרדתי,

אבל לאחר נסיון מר וכואב של פעמים שהציבו אותנו מול עובדות

רק כי בעלי לא מסוגל לומר לה לא, ולעמוד על כך 

חזרתי למה שיועצת הנישואין הציעה לי מההתחלה-

שבעלי יפנה את אימו אליי בדברים שהוא לא מסוגל  להתמודד איתם.

בעלי אכן היה מאושר מהעסק הזה, הוא כבר לא אשם בשום דבר,

זאת אשתו המכשפה. הוא גם יכול לומר לאימו שזה עניין של שלום בית.

אבל לפחות היא למדה שאנחנו זה לא יד או רגל שלה,

שבטבעיות נשמעות לכל גחמה\בקשה שלה.

שיש כאן אנשים שצריך להתחשב בהם ולדעת שיש להם דעה משל עצמם,

ושהם לאא דווקא יפרסו בפנייך את כל השיקולים שלהם...

בסופו של דבר זה טוב גם להורים

כי זה לא התפקיד שלהם לנהל זוג נשוי.

מסייגת שוב, היועצת שלנו מכירה טוב את בעלי, את משפחתו ואת אימו.

לנו זה היה הכי נכון בעולם, תבחני טוב מה זה יעשה לכם.

בהצלחה!!

ברוסיה הצארית היה חוק גיוס חובה.

ישבו שני יהודים ברכבת ושוחחו.

אמר האחד: נולד לי בן ואיני יודע אם לרשום שנולד לפני שנה או שנולד בשנה יותר מאוחר.

ענה חברו  :מה היתרון לרשום שנולד לפני שנה

ענהחברו: במקרה זה יגויס כאשר הוא כבר יותר חזק.

ומה היתרון אתדווח שהוא נולד בשנה יותר מאוחר?במקרה זה ישתחרר בגיל צעיר יותר יתחתן ויקים משפחה.

ענה חברו : דווח את המצב האמיתי.

השיב החבר: על זה לא חשבתי בכלל....

מה דעתך להסביר לסבא ולסבתא ולכול הנוגעים בדבר ומאיצים להזמין  את הקשיים שלכם.

פתיחות והדברות תישר את ההדורים.

ומכיוון שזה חד פעמי- אני ממליצה לחטוף את המצווה , להתאמץ ולהכין שבת אוהבת ומפנקת לזוג הזקנים. גם אנחנו נרצה צכדים אוהבים כשנהיה זקנים וחסרי ישע.

הכי חשוב שגם את וגם בעלך יגידו אותם דברים. או שגם בעלך וגם את תגידו אותם דברים. הוא לך מכשף ואת לא מכשפה. כולם צודקים. האמא, האבא, הסבתא, הסבא, הרב סבא והרב סבתא ובין השאר גם אתם וגם התינוקות שלכם.

פעם הגיעו שני בעלי דין לרב לדין תורה.

פרס האחד את טענותיו אמר הרב אתה צודק. פרס השני את טענותיו, אמר הרב אתה צודק. אשתו של הרב שמעה את הדברים ואמרה לו איך יתכן ששניהם צודקים הרי דבריהם סותרים.

אמר לה הרב : גם את צודקת.....

חשוב לא ליחס לאף אחד רשע, אנוכיות ושאר תכונות רעות אלא הרגלים ושיגרה שונה.

בהצלחה.

לאחר שילדתי את הבן הראשון היא היתה מתקשרת לבעלי 3 פעמים ביום ושואלת מה הוא עושה (הקטן, לא בעלי), מזכירה לנו לשתות (הוא נולד בקיץ...) וחופרת לרמה של "איזה צבע הקקי שלו?". בסוף, לבעלי נשבר (וסליחה על התיאור המגעיל) והוא פשוט תיאר לה מה הוא עושה כל היום... 

עכשיו, כבר שנה וחצי, היא מנסה לבוא לבקר אותנו ולשחק עם הילד. אני לא מסתדרת איתה בכלל, וגם לבעלי יש המון כעסים עליה עוד מהילדות. 

מה שעזר הוא שדיברתי עם אחותו הגדולה של בעלי שכן בקשר טוב עם האמא והסברתי לה את המצב, והיא הורידה אותה מהגב שלנו לאיזו תקופה...

עכשיו אני שוב בהיריון, כל החברות שלי יודעות, ההורים שלי יודעים, אבא של בעלי יודע (הוריו גרושים והאב נשוי בשנית), ורק האמא לא. 

הם מביאים את זה על עצמם, שלא יהיו נודניקים.

ונכון שיש עניין של כיבוד אב ואם וכו', אבל שלום בית קודם ל-ה-כ-ל!!!

בהצלחה יקרה ותעדכני...

כל הורה עושה טעויות. מקווה שהילדים שלנו לא יפתחו כעסים עלינו כבר מהילדות.. כן. צריך לבקש מהאמא לא להתערב התערבות יתר- אבל למה להרחיק אותה בצורה כזו קיצונית? גם היא סבתא. והיא נשמעת בודדה.

אני מאחלת לך שלא תצטרכי לעמוד במקום הנזקק של הסבא והסבתא. אבל אני הייתי מרגישה מחויבת כנכדים... (בלי להכנס למעורבות המשפחתית שבאמת מוגזמת). כמו שבע"ה תהיי מחויבת כלפי הילדים שלך, ולא תגידי - אני בעומס, חכו שנה ואז נפגש שוב... זה הרבה ענין של רצון והסתכלות.

ותוכלו בשבתות הבאות להזמין חברים...

שבת שלום!

תתאמצי! מה זה?

עדיף שתקני אוכל מוכן ותפתחי את הבית והלב,

רק טוב יצא לך ממצווה כזו.

מצטערת אבל אני מרגישה שהבקשה לתמיכה לא שייכת,

תפסיקי לרחם על עצמך

הסיגנון שלך , חבל!

למה להסתכל כך?

אם היית סבא וסבתא שצריךהמון סבלנות וכחות אליהם, לא היית רוצה שיזמינו אותך?

מה קורה לכם?

אולי הם אלו שצריכים ניחומים שצריך חצי שנה להפציר ש"יקבלו" אותם?

הרי אם לא הם - לא  היה לך בעלך..

את תהיי עצבנית על בעלך? על מה?? שיש לו סבא וסבתא?  תשמחו בזה - זה לא נולד שוב בגיל מאוחר יותר.

הניחומים היחידים שיש לי לומר לך - זה שאם תחליטי לשנות כיוון לגמרי, ולהגיד לעצמך: איזה יופי. סבא וסבתא.

הזדמנות לגלות הרבה כחות של טוב מתוכי, וגם לראות את הטוב והיופי שבהם... אם תגידי לעצמך כך - יהיה לך

באמת כיף.  ואם לא - זה יהיה רק ממך נא לא לחפש אשמים.

תהיי בריאה - ותתפללי מעכשיו שכאשר תהיי סבא וסבתא, הנכדים מאד ירצו שתגיעי לשבת.. (זה מגיע פעם...).

ואת יכולה גם לעשות משהו בשביל זה: פשוט תתני דוגמה אישית כבר מעכשיו...  זה גם בונה יופי את האדם..

תצליחו!

אין כיבוד הורים גדול מזה! את מתארת לעצמך כמה נחת ועונג יש לסבא וסבתא מלראות פרי מעמל כפיהם? את פירות גידול הילדים שלהם הם זוכים לראות בבית שבנו נכדיהם. וזה בסה"כ משהו חד פעמי. ( למרות שגם אם לא- הייתי חושבת שזה ראוי למאמץ במידה סבירה)

נכון, זה דורש השתדלות ומאמץ, אבל זה הרי חלק מן המצווה!

בנוסף לכיבוד הורים הרי יש בפניכם מעלה עצומה של הכנסת אורחים. ליצור עבורם אוירה שונה ומיוחדת לשבת. שלא יהיו לבד עוד שבת.

נראה לך שלהם נעים לחפש על מיח ליפול כל פעם? אני חושבת שלא. אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא נופל לטורח. מצד שני הוא גם לא יכול להיות בודד...

שלא ישליכנו הקב"ה לעת זקנה!

שתמיד נזכה אנחנו לקשר חם וטוב עם נכדינו , נינינו והלוואי שאף יותר מזה.

האם היינו רוצים שילדינו יתייחסו כך להורים לנו?

מסופקני.

יש כאן כמה תגובות מזעזעות לטעמי.

לארח סבאסבתא-איזו זכות! הלואי ששלי היו באים אלי .

מה זה משנה אם הם זקנים/צעירים? העיקר רוצים לבוא!

אם קשה לך את יכולה להתחלק עם חמותך ולבקש עזרה בבישולים . אולי חמיך יכול להקפיץ אותם ? אולי שההורים של בעלך יבואו גם? זה גם יקל עלייך את הארוח .שלא תחשבי שכשהתינוק יהיה בחוץ יהיה יותר קל. בהצלחה!

נראה לי די טבעי שזוג צעיר ולחוץ לא מעוניין לאחר לשבת שני זקנים שממילא אין להם כח וסבלנות אליהם.

נראה לי בהחלט הגיוני שלחצים מצד ההורים מביאים למרירות וכעס.

יש כאן כמה כותבים שנתנו עצות טובות ויפות אולם יש כאן גם כמה שמרשים לעצמם להטיף מוסר ולהתנשא וזה חבל מאד.

אני מקווה שיצאתם מזה בשלום ובמצב רוח מרומם על הצלחת המבצע.

וזו שיטה מאד זולה - לקרוא לכל זעזוע מוצדק, "להטיף מוסר ולהתנשא".. זו עצמה התנשאות חסרת טעם.

לגיטימי בהחלט שאם מישהי כותבת בסיגנון כזה, או בסיגנון שאתה כותב: "שני זקנים שממילא אין כח וסבלנות

אליהם" אז ימחו נגד זה, ובחריפות. פה עוד כתבו בעדינות (ומה שאתה כותב "שני זקנים שממילא אין כח וסבלנות

אליהם" - זה לא "להתנשא" כלפיהם?....  בעיני זה מזעזע. ואם לך זו נראית "התנשאות", צר לי. חבל שזה

המבט). מה גם שהציעו להם פשוט לשנות מבט. וזו העצה היחידה היעילה לכך. לקרוא לזה "הטפת מוסר" במקום

לתפוס מאין זה בא - זו קטנות, לדעתי.

יש הבדל בין "להבין שקשה" לבין מכתב שכולו משדר "אני" ("הוא לא יהיה ביום שישי לעזור לי"..)  מול הטרחנות

של הזקנים הללו... יש הבדל בין להבין שמישהו סובייקטיבית לא מעונין לארח מישהו, לבין כשהוא - ע"י השירשור

- מצפה בעצם גם ל"הזדהות" עם עצם זה שמה פתאום הם צריכים לארח סבא וסבתא...

דומני שראיתיך "מטיף מוסר" כאן כמה פעמים על זה שאנשים לא אוהבים מספיק אחד את השני. ולאהוב את

הסבא והסבתא - ולא רק תיאורטית - לא צריך?

אי אפשר שכל אחד ידבר רק על המעגל הצר שהוא רואה באותו רגע, אך מה שמעבר לכך ייראה כדבר שאין צורך

להתרגש ממנו יותר מידי.

בטוחני שכאשר אתה בעז"ה תהיה סבא, אם עוד תכתוב אז בפורומים... אתה תעלה לא פחות בחום את היחס של

הנכדים לסבא/סבתא...

אז מוטב לחשוב על זה מעכשיו - ולחסוך צרות לעתיד.

נ.ב. אני, למשל, הנחתי מראש שיהיו כאן צדיקים שיטיפו לי מוסר על אי ה"הזדהות" עם "צרתם". והחלטתי מראש

שלא מענין אותי - אני אמחה על זה. אולי בשם הזקנים שלא יכולים.. רק בצורה מעודנת - שמציעה כיוון תיקוני. זה

מה שאני עשיתי וגם מה שעשו כאן אחרים. יישר כחם!

ומנסה לדרדר את הדיון להתנצחות אישית פרועה.

לא אגרר אחרי השיטה הנפסדת הזו.

שלא תתאפק - ותגיב בצורה כזו...

הפוסל - במומו פוסל.

מי שלא יכול להתווכח לגופו של ענין, ואומר על הבעת דעה מאד לגיטימית של אחרים: "להטיף מוסר ולהתנשא", במקום להבין שזה בא ממקום נקי לגמרי - אל יתפלא שיענו לו בדיוק באותה מטבע.

וגם מה שאתה כותב כעת - זו בדיוק אותה שיטה: "אינך שולט בעצמך ומנסה לדרדר את הדיון להתנצחות אישית פרועה", ואח"כ: לא אגרר לשיטה זו"...   אתה לא צריך להיגרר, אתה היוזם שלה: מילים כאלה ("אינך שולט בעצמך", "התנצחות פרועה"...) - שאתה הראשון בדיון הזה שאומר אותן, כמו שגם היית הראשון לכנות "הטפת מוסר" ו"התנשאות" - הן בדיוק חוסר שליטה עצמית (שלך), ו"התנצחות אישית פרועה". וגם הצידקנות לומר אחרי שאתה כבר מגיב כך "לא אגרר....", כאילו בכלל לא כתבת כלום... רחוקה מלהוסיף כבוד לכותבה. אנשים כאן לא מטומטמים.

לך הגיבו בהודעות הקודמות על המילים שכתבת כלפי אחרים, ובדיוק באותן מלים שאתה יזמת וכתבת (וכך גם - בהודעתי הנוכחית). מעבר לכך - כתבו והסבירו לגופו של ענין.

כדאי שתבין, שאם אתה כותב בסגנון כזה - ואינך מתאפק מלהפוך דיון ענייני להערות אישיות על אחרים, ובאופן שגם מראה שלא עמדת כל כיוונם - עשויים לענות לך. יתכן גם - באותה מטבע. תשקול מראש ואולי תשנה סיגנון.

מכל מקום, אני באמת אינני מתכווין אחרי שהשבתי פעם אחת על דבריך להמשיך בכך.

אתה יכול להמשיך לחרף ולגדף, חבל שזו הדרך. אני לא מתכוין אפילו לקרוא. 

אבל סבא וסבתא קודמים.

כדאי לדעת לאן להפנות את הכוחות והמידות הטובות.

ומי שכותב כאן יודע שהוא צפוי גם לבקורת או לדעות שונות

לפני כמה וכמה חודשים, התקשר קרוב משפחה בגיל של הוריי כ-25 ד' לפני שבת "אני על הציר, אין לי סיכוי להגיע הביתה לפני שבת". כמובן שהוא היה אורח רצוי אצלנו מתוקף הנסיבות.

בדקות הקצרות שנותרו עד שבת סידרנו לו מקום לישון וכו' ועשינו כל מה שיכלנו. בסופו של דבר - הבעיה העיקרית שלו באותה השבת הייתה שיעמום.

לא תמיד יש לאדם מבוגר מה לעשות בבית של זוג צעיר ממש. שבת שלמה 

אבל למסקנה כזו - עדיף שיגיעו בעצמם, אם אכן ירגישו כך.

מה שדובר כאן, הוא על היחס הבסיסי המכובד כלפיהם, המרגיש מחוייבות ואהבה.

גם אם אפשר להבין שלפלונית זה סובייקטיבית ממש קשה.

איך מדברים על זה שסבא סבתא רוצים להגיע. מה היחס לכך.

ובפרט כאשר הם המעוניינים בכך.

לדמות וירטואלית.

איך בפועל זה מיושם בחיים? זו כבר שאלה של כוחות, התארגנות, וגם חינוך ( לעניות דעתי)

אבל סדר עדיפויות חייב להיות ברור.

יש דברים בחיים שצריך לעבוד עליהם. כמו כיבוד סבתא וסבא, אירוח, או אולי ניסוחים פוגעים או לא ברשת.

ותסלחו לי ממש אבל זה שאנחנו סוג של אנונימים אחד לשני לא מצדיק פגיעות, ומצטערת לראות שהיו פה אנשים

שבמקום רצון להבין פשוט קטלו כי לא רצו להבין "איך יכול להיות ש..." יכול להיות ועוד איך המון דברים וכל

אחד מתמודד פה בעולם הזה עם החסרונות שלו, שאני בטוחה שלא חסר לאף אחד פה.

אני יכולה להבין את הזעזוע אבל לפעמים ניסוח זה דבר מאוד פוגע, והרשת זה לא תרוץ לעשות מה בא לי

יש גם אדם מאחורי המחשב, והוא פגיע כמוני כמוך וכמו כולם. תחשבו על זה פעם הבאה שאתם ממהרים

להתנצח ולהתווכח - הכל שאלה של ניסוח.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)