הרגשתם פעם?
זה מגיע לא בהפתעה, עם תחושות מקדימות וידיעה ברורה.
זה מתחיל בבטן ועולה למעלה. מחניק בגרון כמעט כמו שבכי יודע.
אין הבעת פנים שתשקף מה שהולך שם בפנים. אני מצמצמת את העיניים ונושכת שפתיים.
ולמרות שעשיתי הכל כדי למנוע את זה, והקדמתי אלף תרופות, תמיד זה יבוא. וילך כלעומת שבא.
כל כך הרבה אנשים,ואף אחד לא רואה. כי אין לה פנים, לתחושה הזו. אילו רק היו לה- היה לי עם מה לכסות. אבל אין.
ולמרות שיש לזה אינספור שמות, אני אף פעם לא אדע איך לקרוא לתחושה הזו.
פעמים אני חוששת ששוב זה מגיע, ומופתעת לגלות שלא, כמעט שמחה.
אבל אז זה מכה בי. מקפיא בשנייה, בדיוק שכבר חשבתי שהפעם לא..
תגידו לי שאני לא היחידה.

