שאלה קשה:
אני ממלאה את עצמי באוויר ולוקחת נשימה ארוכה לפני שאני מתחילה לכתוב את השרשור הזה. אבל אני חייבת לשתף אתכם ולקבל עצות והכוונה.
מתוך נסיון בשרשור קודם שהיה לי כאן - קיבלתי מלא עצות חכמות, הכוונה וייעוץ ואנחנו ב"ה עומדים במצב טוב יותר - סך הכול כמה שבועות עברו ונראה כמו שנים, הפעם לטובה. (כמובן שהדרך עוד ארוכה מאוד מאוד, אבל אנחנו כבר על דרך המלך) אני חושבת שעצם השיחה והשיתוף משחרר וכעת אני רוצה לדבר על משהו רגיש נוסף. יתכן והוא מתאים לפורום סגור, אך בינתיים אני לא הצלחתי להתחבר לשם.
אז ככה:
יש לנו 2 ילדים ב"ה חמודים ושובבים בלי עין הרע, וכעת הקטן כבר בן 4.5 אחרי כמה שנים של מניעה.
בעלי מאוד רוצה להביא הרבה ילדים. הוא גם מגיע ממשפחה גדולה ומורחבת יותר ממני. הוא לא מפסיק לבקש בצורה יפה אמנם, לפעמים עם הומור, כדי לנסות ולשדל אותי. לפעמים הוא אפילו אומר לי כשרואים תינוק אצל בני משפחה, חברים, שכנים וכדומה, "תראי איזה חמוד, איזה מתוק. רואים שאת רוצה כבר עוד אחד ואת מקנאה"... והוא מחייך. ומתכוון לומר על עצמו !!!
כי בעבר אני הייתי אומרת לו שהוא מקנא וכעת הוא אומר עלי את זה ובחיוך.
חוץ מזה גם הילדים כבר מאוד רוצים עוד אח או אחות קטנים. הם מקנאים בחברים / חברות ובבני משפחה. ולפעמים גם אומרים שהם מתפללים להשם שיתן לנו עוד תינוק. יש להם מלא תוכניות מה הם יעשו כשיהיה לנו עוד תינוק קטן וחמוד.
אבל האמת, שגם אני רוצה להביא עוד ילד או ילדה לעולם. רק שבעלי יודע היטב מה הסיבה שאני לא
עושה איתו יד אחת בנושא... וזה כי בשתי הלידות הקודמות נוצרו עימותים של ממש בינו ובין אימא שלי, וגם בינינו, על כל מיני ויכוחים שטותיים איך לגדל את התינוק הרך - כאשר כוונת כולם לטובה אך בפועל כל צד מרגיש הוא הצודק.
אני זוכרת שהיו ויכוחים וצעקות מצידו כלפיי ואחרי לידה זה מאוד רגיש ופוגע עד כדי בכי בלילות גם כאשר הייתי אצל הוריי אחרי הלידה תקופה די ממושכת של כמה שבועות / חודשים וגם אחרי זה שחזרנו הביתה.
אני זוכרת שבאחד הפעמים הוא חזר מאוד מאוחר בלילה. הוא רצה בכלל להישאר לישון בבית שלנו ואני הכרחתי אותו לבוא לבית של ההורים שלי כדי לעזור לי עם התינוק. הוא אמר לי ש"אמא שלך תעזור לך" וכמובן שזה פגע בי.
(אני זוכרת את המקרה הנ"ל שממש בכיתי וחששתי שהוא רוצה לעזוב אותי ח"ו וממש נבהלתי מזה. למרות שעברו כמה שנים טובות אני זוכרת את זה טוב כאילו היה אתמול, איך הוא אמר לי את לא צריכה אותי. יש לך את אימא שלך).
אבל הוא אמר את הדברים אחרי רקע קודם של הרבה ויכוחים בינו לאימא שלי...
לדוגמא:
א. הוא היה בגישה של לא להוסיף לתינוק מים בין ההנקות כדי שלא יהרוס את ההנקה. אימא שלי מאוד בעד לתת מים כי כך פעם היו מדריכים בטיפות חלב. כיום זה השתנה וביניהם נוצר מתח של ממש בנושא.
ב. בעלי מאוד מקפיד לסגור הרמטי וגם לחמם ממש חזק את החדר בזמן שעושים אמבטיה לתינוק. ולאחר האמבטיה הוא היה מאוד מקפיד שלא יהיה טיפת רוח ושכל החלונות יהיו סגורים. גם אם זה קיץ. כי אצל ההורים שלי יש רוח פרצים לפעמים ואוויר זורם חזק גם בימי הקיץ לפעמים.
הוא תמיד היה דורש שילבישו לתינוק כובע שלא יהיה לו רוח בפרט אחרי האמבטיה אבל לא רק, אלא באופן כללי שלא יהיה לו רוח. הוא תמיד אומר שאם לאנשים גדולים חם ונעים, זה לא אומר לתינוק ששוקל 3-4 ק"ג שגם לו חם.
זה נובע כנראה מזה שהוא וגם שאר בני משפחתו היו מאוד רגישים לרוח ולהצטננויות ואצלם שמרו על תינוקות כמו בתוך צמר גפן. אצלנו זה היה שונה.
ג. בנוסף, הוא לא היה מסכים בשום אופן שינופפו את התינוק באוויר או שיכווצו לו את הפנים מתוך משחק ואהבה, כאשר הוא תמיד היה טוען שזה יכול להכאיב לתינוק. הוא ממש היה יוצא מהכלים כאשר הוא היה רואה שמישהו צובט לתינוק את הלחי או עושה פעולה שלדעתו עלולה להכאיב לתינוק.
בנוסף לכל האמור, אני מתמודדת ביומיום עם ילדים שובבים וזה ממש לא קל לי לגדל אותם ועוד יחד עם עבודה בבית ומעט עזרה מהבעל. לפעמים הילדים מוציאים אותי מהשלווה ואני רק חושבת איך אסתדר עם ילד נוסף. ובעלי כל הזמן אומר לי שאם יהיה לילדים שלנו אח או אחות קטנה - הם יתעסקו ביניהם ולא יעלו לי על העצבים...
לאור כל האמור, ולמרות שאני מרגישה שגם אני רוצה עוד ילד, אני יודעת שאני צריכה להפעיל גם את השכל שלי על הרגש. אני יודעת שברגע שיש לנו כבר ב"ה בן ובת אז קיימנו למעשה את מצוות פריה ורביה. ואני פשוט חוששת מהסיטואציה שבה כל הסרט שתיארתי לכם כאן (סליחה על האריכות...) יחזור על עצמו שוב לאחר הלידה של הילד הנוסף...
אני רק חושבת על זה ואפילו באמצע שאני כותבת לכם את הסיפור הזה, דמעות מציפות את עיניי ואני מחזיקה עצמי שלא לבכות. אני רוצה עוד ילד אבל מרגישה שאני לא מסוגלת. מחד, מתחשק לי ומאידך לא בא לי.
ובנוסף לכל זה כבר הזכרתי בשרשור קודם בעיה אחרת רגשית שיש בינינו ולא אחזור כאן על הכול, אפשר לקרוא זאת שם.
אנא, עזרו לי לצאת מהמבוך הזה. תנו לי עיצה איך לצאת מהסיטואציה הזאת לדרך הטובה. בין אם ההחלטה תהיה להביא עוד ילד ובין אם ההחלטה תהיה שבינתיים לא. שכל החלטה תהיה בלב שלם ושקט. כי אין שמחה כהתרת הספקות. הדבר הקשה ביותר זה ההתלבטות שאוכלת מבפנים את הלב והורסת כל חלקה טובה.
אנא, עזרו לי!!!
נ.ב.
תודה מראש וסליחה שוב על האריכות. פשוט הרגשתי שאני חייבת להציג את הסיפור במלואו ולהוציא מהלב את המקרה כולו ולא לכתוב חלק ולהסתיר טפחיים , ואז יעלו מצד הקוראים כל מיני שאלות. שמתי הכול על השולחן מיד!!
"