(לא יודעת כמה עוד יש כאן באמת...אתה כלול בהגדרה, אם מותר לשאול?)

אין לי אחים נשואים, אבל אני ב"ה מאורסת

מה השאלה?

אני מתכננת להתחתן בבוא היום בע"ה  

בנתיים אני שמינסטית אז לא יודעת אם זה נחשב קרוב בהגדרה שלך..

ומזל טוב ניל"ס!

 וכל מי שיש לו התמודדות עם בעיה דומה מוזמן בכיף לתרום

לאו דווקא חתונה כן..

וכן אני גם בהגדרה ויש לי אחים נשואים וגם לא. 

טוב אז ככה

אני רוצה ששני הצדדים יהיו בחתונה שלי (בשורות טובות בקרוב..)

זה נגמר לא יפה ביניהם ככה שזה יהיה בעייתי..

עד כדי כך שאמא שלי אמרה בחתונות קודמות שאם הוא יבוא  אז היא לא תבוא..

ומה שקרה בחתונות הקודמות (אם כבר שאלתם..) שגם אם הוא הגיע הם לא הסכימו לתת לו לללוות אותם לחופה (שזה לא ממש יפה אבל אפ'חד לא שאל אותי..)

אבל היא כן הייתה הם ישבו רחוק אחד מהשנייה. הוא התחתן שוב ובא עם אשתו אז זה מחמיר את הבעיה.

אי אפשר להגיד לו לבוא לבד נכון?

בקיצור גבירותי ורבותי

אני ממש לא יודע מה לעשות

אם כן ואיך עושים את זה בלי לריב עם כל העולם ואשתו?

זה הבעיה העיקרית שאני חושש ממנה כשאני חושב על חתונה.. (ולא הדברים הרגילים)

יש סיכוי לזה בכלל?

פתאום חשבתי אולי אני תמים לנסות לעשות את זה כאילו לא קרה כלום והם עדיין ביחד...

תודה לכל המגיבים! 

 וסליחה על החפירה

כבר קרו אצלנו במשפחה דברים שאמרת (סבא שלי גרוש פעמיים, והפעם השנייה הייתה ממש לפני שההורים שלי התחתנו...), וחלק קורים עכשיו...

אוף...הלוואי שיהיה לי זמן לדבר איתך באישי(נסה הודעות, לא שיחה, ומקווה שאספיק לענות).

בכל מקרה, אל תילחץ מזה עכשיו כל עוד זה לא רלוונטי. זה מספיק מעצבן כשזה כן, וחבל על הלחץ והרגשות שיש בזה עכשיו...(ובעז"ה בקרוב!!!)

אז עכשיו כל זה רלוונטי..

לא יודע אם לשמוח או לא אבל זה המצב!

השבת הודענו להורים ואמא שלי שאלה אותי אם אני מזמין אותו  ואמרתי שכן אז היא אמרה שאם הוא יבוא היא לא תבוא.

ולא מגיע לו להיות שם  והתחילה ללכלך עליו 

וזה ממש ביאס אותי שבמקום לשמוח היא נכנסת לזה...

ניל"ס

אני אנסה  בהודעות

תודה

(לא ידעתי שלברכות שלי יש כזו השפעה...)

וואי, מדברים על שמחה שמהולה בעצב...

אבל נסה לא להכנס לבאסה בגלל ההורים שלך! כמו שאנחנו לא צריכים לדעת את כל הסיבות לגירושין, אנחנו גם לא צריכים להכנס ביניהם פה. נסהלהשאר כמה שיותר בחוץ בויכוחים האלה.

כל השאר באישי בעז"ה...

שיהיה הרבה מזל טוב וסיעתא דשמיא ענקית!!!

אני קצת לחוץ באותו דבר לפני הבר מצווה שלי עוד חודשיים ומשהו אבל אצלי אין כל כך הרבה בעיות בין ההורים אבל זה עדיין מלחיץ!!!!

ממש מחמם את הלב!

קודם כל באמת מזל טוב! 

ודבר שני, אני כל כך מבינה את התסכול שלך. 

אמא שלך לא בסדר בזה שהיא העלתה ככה את הנושא בצורה כזו ובזמן הזה, שאמור להיות שמחה והתרגשות, אבל צריך להשתדל לא לשפוט אותה כי באמת, בשביל זו גם התמודדות מאוד לא פשוטה. לפי מה שאתה מספר יש רגשות מאוד מאוד חזקים (ושלילים) ביניהם, וכנראה שהיא לא רוצה שהוא יהרוס שם את שמחת החתונה שלך. [אם מישהו שמאוד פגע בך היה נמצא, זה היה גורם לך חוסר נעימות ומפריע לך לשמוח, אז באותה צורה]

מצד שני, וזה יותר חשוב- זו החתונה שלך ולא של אמא שלך. ואתה צריך להחליט מה יעשה לך טוב, ולא לאמא. 

תמיד אומרים לילדים שההורים עושים הכל בשביל טובתם, גם אם לא מבינים וזה לא נראה כך, אבל לענ"ד ולפי נסיון החיים שלי- בילדים גרושים הכלל הזה לא תמיד מתקיים. כי להורים יש הרבה מטען והרבה מעמסות משלהם, ולפעמים זה מטשטש וכן גורם להם לפעול מהמקום של עצמם, ולכן עלינו בתור ילדים לגרושים להיות מסוגלים (וזה קשה ועדין) גם לכבד, אבל גם להפעיל שיקול ולפעמים להמרות את פיהם.

זאת ממש לא אמירה הוגנת מצד אמא שלך, שאו שהיא תהיה שם או שאבא שלך. ואני חושבת שאתה צריך לדבר איתה על זה. אני יודעת, "מה לדבר איתה? את בכלל לא מבינה כמה זה קשה. והיא לא תבין. והיא תכעס. וזה לא יעזור".

אם לא תדבר איתה, היא פשוט לא תדע מה עובר עלייך. אתה יכול להסתובב עם זה בבטן כמה חודשים, ולהיות מתוסכל, לא מרוכז, עצוב, לבכות- והיא בכלל לא תדע. תמיד חייבים להגיד גם עם מאוד מאוד קשה. אפשר לחשוב על דרכים יצירתיות להעלות את הנושא, או לכתוב מכתב אם מאוד קשה להושיב לשיחה- אבל אתה צריך להעביר את המסר לאמא, היא לא יכולה לנחש. 

חוץ מזה, לא ממש פירטת מה הקשר עם אבא? עד כמה הוא חלק משמעותי מהחיים שלך? כמה דיבור יש לך איתו? (מבחינת אולי בכל זאת לבקש שאשתו לא תבוא.. כמה קשה יש איתה?

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?