אבל אין ספק שהצמרת השלטונית רכרוכית...

דיברתי על צהל..ועל החייל הקטן

כי זה מה שמראים בסרט

אני אולי חי בבועה בתוך יחידה שמנתוקת מהצבא הגדול..

אני בכולופן מכיר חיילים אחרים ממה שהסרט מראה

(הייתי רוצה..)

דיון מעניין בצבא בדיוק על זה.. על הרכרוכיות של החייל הפשוט.

שנגעל מלראות גופה או להרוג בידיים בן אדם אחר..

וצר לי להגיד שרוב החיילים די רכרוכיים... לפחות אלה שדיברתי איתם..

לחפשי"ם

יש פורום צבא...
ולא נראה לי ששייך לפתוח כאן דיון על גופות וכו'...
לא שאני לא מסכים איתך!!! אני מסכים איתך מאוד!!!

(באחד הקורסים שעשיתי הראו לנו סרט בנושא הקורס,
 אחד החבר'ה יצא באמצע כי היה לו קשה על ה"אפקטים"...
 הלוואי והיו מדיחים אותו! אבל כמו שאמרתם, קצינים... |מרים מבט לשמיים|)

אז גם לא נדבר עם מוזיקה כי יש פורום מוזיקה

ולא ספרים

ולא יצירות

ולא ישיבות

ולא צבא

ולא..

למה(שווא נע מתחת ל-ל') אין פורום בעצם?

רק זקרתי מילה בכיוון של "בואו נעשה את זה אחרת..."
וישר זורקים אחריות מאחד לשני ובסוף חזר אלי

בשונה מחלק מהקצונה הבחירה
לוקח אחריות, אני ביקשתי!!
ביקשתי להעביר את נושאי ה"חייל שנגעל מלראות גופה או להרוג בידיים בן אדם אחר.."
לכן פניתי לאורי (היקר! וכן שמנו לב שיצאת חמשוש מוקדם!! )
לא שיש רע בלדבר על הצבא (אחרי הכל זה החיים שלנו כבר X שנים...)

ואפילו יש כאן לובי לא קטן של מורעלות! (בגיל 19-21, פרטים אצלי!! )
אבל נראה לי שזה לאנחנו קצת יותר.. אממ... "מאמינים בצדקת הדרך"? זו המילה?

אולי אנחנו פשוט יודעים שאם זה היה הפוך זה מה שהיינו מקבלים מהם?
אבל בינינו? זה בעיקר החינוך "הקצת יותר טוב" שלנו, כן זו גאוה של הציבור שלנו...

אני עדיין חושב שיש מקום לדיונים "קולינרים", אבל לא פה...

אתה אמור להתגאות בזה שכ"כיף" לך לראות גופות?! מה כיף בזה? מה הבעיה שזה קשה לראות את זה?

אמנם,צריך וחובה להתמודד עם הקושי הזה,אבל זה נראלי לגיטימי מאוד שקשה למשהו לראות דברים כאלה מזעזעים.

כן,גופה של מחבל מרוטשת נראית זוועה,למרות שהוא ערבי.

זה העבודה שלך!
יכול להתמודד? תישאר.
לא יכול/ רוצה? גוב', ביי.

הלוואי עבודה..נרוויח כמו בארה"ב.

הייתי אומר יותר..שליחות (נשמע יותר צהוב ;) )

|נקרעת מצחוק|

חוויה צהוב...

|מתגלגל מצחוק|

אז מה אם השכר לא מאפשר לנו לצאת ליותר מדייט בשבועיים
אז מה אם אנחנו נרדמים אחרי ה**** וקמים לפני התרנגולות?
אז מה אם דופקים לנו את הבריאות (מוהנדס! הידיים!!) ואנחנו אומרים "תודה!"

זה עדיין משימה, אם לא אני ולא אתה אז מי?
ולא, אני לא מזלזל בגדודים! ממש ממש לא...

גם אני בשליחות, חוויה מתקנת!

אתה יכול לעבוד בחמישי בערב ולכסות את הדייטים

האמת שהברכיים נדפקות יותר..כשהחבלה על הגב.

בפרט שאני לא סובל את הגרמונט עם מדרסים ואז אין מקום לציפורן לזוז מלימטר

אפשר לחשוב שהיית במטכ"ל...

"אני לא מזלזל בגדודים", זה המשפט הכי מתנשא שיש!

גם הסיירת הכי מהוללת, צריכה את הגדודים בתור מעטפת לחילוץ, ואת האפסנאי שיתן לה מדים ותחמושת.

אז אל תרים ת'אף יותר מדי.

קצת צניעות לא מזיקה לאף אחד.

צר לי לאכזב אבל האופרטיבי שלי הוא להסתדר ללא הגדודים ועל זה אני קורע את הגב הרגליים הברכיים

הכוויות קור וכו' וכו' כל המסלול וגם אחרי זה.....

נשמע קשוח לא????

וזה להרים ת'אף זה התפקיד שלי...

"גדודים" רואים בשלוש שנים קו הרבה יותר מחבלים ממה שתראה באופרטיבי שלך...

אז שב לך בנוחות בשרגא, במחנה ישי, בסירקין, בגלילות, באדם, או איפה שהסיירת המהוללת שלך נחה לה. בזמן שהחי"רניק יעמוד במחסום, כדי למנוע מהמחבל לצאת מהרשות לעבר האוטובוס בו תחזור לחמשוש שלך...

דר"א,

90% מהלוחמים בסיירות שפגשתי ושאני מכיר (ואני מכיר המון, וממגוון היחידות), היו מאוד מאוד צנועים ושושואיסטים לגבי השירות שלהם. שאר ה10% היא חארות של אנשים, שבשלב מסויים עפו על סוציומטרי, או נפלו למפקדה.

הם יכולים להסתדר בלי הגדודים. הכל לבד!

אבל אני איפה שאני משרת לא צריך גדודים... לא אמרתי שהם לא עושים כלום, להפך הם עושים המון.

אבל לא קשור אלי

דר"א

אני לא חושב שאני חרא, לא תשמע ממני שום דבר על מה אני עושה, ולא תשמע ממני בחיים זלזול בגדודים או בג'ובניקים...

כי הסיירת תאבטח את כל היציאות מהאדום לעבר הכחול.

כי הסיירת עוברת הדרכה אישית מצ'אק נוריס.

כי הסיירת לא מבקשת רשות מהחטיבה להיכנס למבצע, היא תסדר לבד.

כי הסיירת היא לא מקום שנחים בו  עד שיוצאים לפעילות, ואז מתחזל"שים.

כי הסיירת באופרטיבי, תקרוס אחרי 8 שעות עמידה סטטאית כי אין לה ניסיון ממחסומים.

כי הסיירת היא אכבר יחידה, ואפילו חצאית הדמעות ישנה עם מא"ג טעון ויודעת לנגן בו.

אהה, אופס.

סיירת.

אין לנו מא"ג, חזל"ש את חצאית הדמעות....

אז כן אנחנו לא תמיד מבקשים מהחטיבות המרחביות

ואין לנו הרבה חזל"שים

ויש לנו יותר מדי נסיון במחסומים (לצערי)

אחי אם אתה לא יודע אז אל תכתוב סתם.

יש נטייה מוזרה ולפעמים די מובנת של אנשי הגדודים לזלזל בסיירות אבל אם בטעות מישהו מסיירת כלשהי יפתח קצת את הפה ישר יצעקו עליו שהוא ככה וככה...

נשמע לכם מוכר לא??

צניעות וסתימת הפה. היא ערך חשוב מאוד כשאתה נמצא ביחידה "מיוחדת".

אם לא בגלל הביטחון מידע. אז בגלל שזו הנורמה המינימלית המתבקשת מכם.

ועדיין,

למרות הפוזה של הלוחם הכי שפיץ ביחידה הכי שפיצית.

אם המ"מ שלך "צמח ביחידה" ולא היה בשום גדוד, אז מתערב איתך שעצרתי יותר מחבלים ממנו. בכל ה3 שנים שלי כחי"רניק. מהסמל שלך, בטוח במיליון אחוז.

וואלה צהוב.....

שנא' הצבא צועד על קיבתו

וגם בלי הפיצריות השכנות.

כשהשתחררתי מחקתי רשימה של בערך 15 פיצריות.

החל מבית שאן בצפון, דרך חמדת בבקעה, בית אל (3 פיצריות), קרייית ארבע, ועד באר שבע בדרום.

עשיתי בדיקה באזור מה הכי טוב

היו כמה טעיות..

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.