אבל אין ספק שהצמרת השלטונית רכרוכית...

דיברתי על צהל..ועל החייל הקטן

כי זה מה שמראים בסרט

אני אולי חי בבועה בתוך יחידה שמנתוקת מהצבא הגדול..

אני בכולופן מכיר חיילים אחרים ממה שהסרט מראה

(הייתי רוצה..)

דיון מעניין בצבא בדיוק על זה.. על הרכרוכיות של החייל הפשוט.

שנגעל מלראות גופה או להרוג בידיים בן אדם אחר..

וצר לי להגיד שרוב החיילים די רכרוכיים... לפחות אלה שדיברתי איתם..

לחפשי"ם

יש פורום צבא...
ולא נראה לי ששייך לפתוח כאן דיון על גופות וכו'...
לא שאני לא מסכים איתך!!! אני מסכים איתך מאוד!!!

(באחד הקורסים שעשיתי הראו לנו סרט בנושא הקורס,
 אחד החבר'ה יצא באמצע כי היה לו קשה על ה"אפקטים"...
 הלוואי והיו מדיחים אותו! אבל כמו שאמרתם, קצינים... |מרים מבט לשמיים|)

אז גם לא נדבר עם מוזיקה כי יש פורום מוזיקה

ולא ספרים

ולא יצירות

ולא ישיבות

ולא צבא

ולא..

למה(שווא נע מתחת ל-ל') אין פורום בעצם?

רק זקרתי מילה בכיוון של "בואו נעשה את זה אחרת..."
וישר זורקים אחריות מאחד לשני ובסוף חזר אלי

בשונה מחלק מהקצונה הבחירה
לוקח אחריות, אני ביקשתי!!
ביקשתי להעביר את נושאי ה"חייל שנגעל מלראות גופה או להרוג בידיים בן אדם אחר.."
לכן פניתי לאורי (היקר! וכן שמנו לב שיצאת חמשוש מוקדם!! )
לא שיש רע בלדבר על הצבא (אחרי הכל זה החיים שלנו כבר X שנים...)

ואפילו יש כאן לובי לא קטן של מורעלות! (בגיל 19-21, פרטים אצלי!! )
אבל נראה לי שזה לאנחנו קצת יותר.. אממ... "מאמינים בצדקת הדרך"? זו המילה?

אולי אנחנו פשוט יודעים שאם זה היה הפוך זה מה שהיינו מקבלים מהם?
אבל בינינו? זה בעיקר החינוך "הקצת יותר טוב" שלנו, כן זו גאוה של הציבור שלנו...

אני עדיין חושב שיש מקום לדיונים "קולינרים", אבל לא פה...

אתה אמור להתגאות בזה שכ"כיף" לך לראות גופות?! מה כיף בזה? מה הבעיה שזה קשה לראות את זה?

אמנם,צריך וחובה להתמודד עם הקושי הזה,אבל זה נראלי לגיטימי מאוד שקשה למשהו לראות דברים כאלה מזעזעים.

כן,גופה של מחבל מרוטשת נראית זוועה,למרות שהוא ערבי.

זה העבודה שלך!
יכול להתמודד? תישאר.
לא יכול/ רוצה? גוב', ביי.

הלוואי עבודה..נרוויח כמו בארה"ב.

הייתי אומר יותר..שליחות (נשמע יותר צהוב ;) )

|נקרעת מצחוק|

חוויה צהוב...

|מתגלגל מצחוק|

אז מה אם השכר לא מאפשר לנו לצאת ליותר מדייט בשבועיים
אז מה אם אנחנו נרדמים אחרי ה**** וקמים לפני התרנגולות?
אז מה אם דופקים לנו את הבריאות (מוהנדס! הידיים!!) ואנחנו אומרים "תודה!"

זה עדיין משימה, אם לא אני ולא אתה אז מי?
ולא, אני לא מזלזל בגדודים! ממש ממש לא...

גם אני בשליחות, חוויה מתקנת!

אתה יכול לעבוד בחמישי בערב ולכסות את הדייטים

האמת שהברכיים נדפקות יותר..כשהחבלה על הגב.

בפרט שאני לא סובל את הגרמונט עם מדרסים ואז אין מקום לציפורן לזוז מלימטר

אפשר לחשוב שהיית במטכ"ל...

"אני לא מזלזל בגדודים", זה המשפט הכי מתנשא שיש!

גם הסיירת הכי מהוללת, צריכה את הגדודים בתור מעטפת לחילוץ, ואת האפסנאי שיתן לה מדים ותחמושת.

אז אל תרים ת'אף יותר מדי.

קצת צניעות לא מזיקה לאף אחד.

צר לי לאכזב אבל האופרטיבי שלי הוא להסתדר ללא הגדודים ועל זה אני קורע את הגב הרגליים הברכיים

הכוויות קור וכו' וכו' כל המסלול וגם אחרי זה.....

נשמע קשוח לא????

וזה להרים ת'אף זה התפקיד שלי...

"גדודים" רואים בשלוש שנים קו הרבה יותר מחבלים ממה שתראה באופרטיבי שלך...

אז שב לך בנוחות בשרגא, במחנה ישי, בסירקין, בגלילות, באדם, או איפה שהסיירת המהוללת שלך נחה לה. בזמן שהחי"רניק יעמוד במחסום, כדי למנוע מהמחבל לצאת מהרשות לעבר האוטובוס בו תחזור לחמשוש שלך...

דר"א,

90% מהלוחמים בסיירות שפגשתי ושאני מכיר (ואני מכיר המון, וממגוון היחידות), היו מאוד מאוד צנועים ושושואיסטים לגבי השירות שלהם. שאר ה10% היא חארות של אנשים, שבשלב מסויים עפו על סוציומטרי, או נפלו למפקדה.

הם יכולים להסתדר בלי הגדודים. הכל לבד!

אבל אני איפה שאני משרת לא צריך גדודים... לא אמרתי שהם לא עושים כלום, להפך הם עושים המון.

אבל לא קשור אלי

דר"א

אני לא חושב שאני חרא, לא תשמע ממני שום דבר על מה אני עושה, ולא תשמע ממני בחיים זלזול בגדודים או בג'ובניקים...

כי הסיירת תאבטח את כל היציאות מהאדום לעבר הכחול.

כי הסיירת עוברת הדרכה אישית מצ'אק נוריס.

כי הסיירת לא מבקשת רשות מהחטיבה להיכנס למבצע, היא תסדר לבד.

כי הסיירת היא לא מקום שנחים בו  עד שיוצאים לפעילות, ואז מתחזל"שים.

כי הסיירת באופרטיבי, תקרוס אחרי 8 שעות עמידה סטטאית כי אין לה ניסיון ממחסומים.

כי הסיירת היא אכבר יחידה, ואפילו חצאית הדמעות ישנה עם מא"ג טעון ויודעת לנגן בו.

אהה, אופס.

סיירת.

אין לנו מא"ג, חזל"ש את חצאית הדמעות....

אז כן אנחנו לא תמיד מבקשים מהחטיבות המרחביות

ואין לנו הרבה חזל"שים

ויש לנו יותר מדי נסיון במחסומים (לצערי)

אחי אם אתה לא יודע אז אל תכתוב סתם.

יש נטייה מוזרה ולפעמים די מובנת של אנשי הגדודים לזלזל בסיירות אבל אם בטעות מישהו מסיירת כלשהי יפתח קצת את הפה ישר יצעקו עליו שהוא ככה וככה...

נשמע לכם מוכר לא??

צניעות וסתימת הפה. היא ערך חשוב מאוד כשאתה נמצא ביחידה "מיוחדת".

אם לא בגלל הביטחון מידע. אז בגלל שזו הנורמה המינימלית המתבקשת מכם.

ועדיין,

למרות הפוזה של הלוחם הכי שפיץ ביחידה הכי שפיצית.

אם המ"מ שלך "צמח ביחידה" ולא היה בשום גדוד, אז מתערב איתך שעצרתי יותר מחבלים ממנו. בכל ה3 שנים שלי כחי"רניק. מהסמל שלך, בטוח במיליון אחוז.

וואלה צהוב.....

שנא' הצבא צועד על קיבתו

וגם בלי הפיצריות השכנות.

כשהשתחררתי מחקתי רשימה של בערך 15 פיצריות.

החל מבית שאן בצפון, דרך חמדת בבקעה, בית אל (3 פיצריות), קרייית ארבע, ועד באר שבע בדרום.

עשיתי בדיקה באזור מה הכי טוב

היו כמה טעיות..

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

חוץ מחתול נייד/ נייח

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.

הפדיחה שעדיין לא קניתי לו מתנה

נראה לי אביא לו את כל הרעיונות בשרשור הנ"ל ואשאל אותו מה דעתו