לא כל מה שנחשב היום ג'נטלמן נכון מבחינת היהדות,

ולא כל בייני"ש שסגור בד' אמותיה של הישיבה מודע לצרכים של בת זוגו, ובלי הדרכה נכונה הוא לעולם לא ידע.

לדעתי, אפשר ורצוי לברר את הנושא עוד קודם לכן, מול השדכן

זאת בדיוק השאלה, נותנים לביינישים את ההדרכה הזאת בישיבות? ומה עם בחורים שלא היה להם את ההדרכה הזאת?

למה באולפנות יש שיעורי חלמי"ש אבל בישיבות התיכוניות אין שום הדרכה לבנים? הרי השיעור הזה מועבר בכיתה י"ב ואף אחת (או לפחות רוב הבנות) לא מתחתנת תוך כדי השמינית ובכל זאת יש את השיעור הזה. למה אין לבנים משהוא מקביל כבר בשמינית שלהם?

למה בנות צריכות להיות בחורות טובות ומנומסות אבל בנים לא יכולים להיות קצת ג'נטלמנים?

קודם כל בלא מעט ישיבות הסדר יש שיעורים כאלו.

דבר שני העובדה היא שלמרות שבנות מקבלות את השיעורים האלו הן

עושות פשלות או לא מבינות בנים וגם בנים שעברו הדרכה עושים פשלות.

אי אפשר להפיל הכל על המוסדות. עיקר הלימוד הוא מהניסיון וצריך ללמוד לקבל כשלונות בהבנה

כמו גם להשתדל ללמוד מטעויות.

אם את/ה מפתח בעצמך הקשבה, עדינות, רגישות,

בלי קשר לדייטים אלא כמידה ומשהו לחיים,

אז ממילא זה יבוא לידי ביטוי גם בדייטים וגם אח"כ בחיי הנישואין.

זה לא מונע את כל הפאשלות אבל בהחלט יכול לחסוך כמה.

אח"כ יש הכוונה מצד רבנים ומחנכים איך לנהוג עם הצד השני, אבל זה כבר שלב ב' ובלי עבודה על המידות זה כלי ריק שאין בו ממש..

למשל-אם את מכירה הרבה בנים 'לא ביינישיים' והרבה בנים 'כן ביינישיים'

ואז תעשי את ההשוואה. לא שהייתי בדייטים עם יותר מדי בנים באופן כללי

אבל אני לא בטוח(בהכירי קצת את החומר) שכל מי שמחוץ לישיבה הוא כזה זהב.

דבר שני-הכל שאלה של ניסיון. בן לא בייניש בדר"כ 'יוצא' עם בנות מגיל 12-13

אז כשאת פוגשת אותו בגיל 22 הוא כבר משופשף. בייניש שהרבה פעמים רק

מתחיל לצאת עם בנות המין היפה לראשונה בגיל 22 עדיין לא משופשף

ולכן עושה לא מעט טעויות, במיוחד אם לא מעירים לו עליהן. אם הוא ייצבור מספיק ניסיון

(לא שזה מומלץ) אני בטוח שיהיה לא פחות טוב מעמיתו הלא בייניש

לפחות לא במובן הקלאסי של המילה.

אבל אני חייב לומר שיש יוצאים מן הכלל (למרות שבגדול אני מסכים עם שכתבת).

יש לי השערה למה זה קורה - אבל אני מוכן לכתוב את זה רק באישי

כשהם יהיו בישיבה עד 11 בלילה,ואת בבית..ואז תצטרכי להסתדר לבד.. סתם..

נסיוני עוד לא התקיל אותי במקרים שתיארת. אך יש משהו שעליי להוסיף- את יכולה להסתדר בלעדיו! כן כן חברים, זו האמת, אני אגיע בשלום בע"ה הביתה ואף קונה לעצמי משהו סתם כי אני בעיצומו של יום לימודים, וכן,אני מצליחה לעשות את הפעולה של פתיחת הארנק והתשלום.  את לא צריכה מישהו כי את לא מסתדרת בלעדיו, את צריכה מישהו שאת רוצה להסתדר איתו..

אותו כנ"ל לגבי בני ישראל הצדיקים- היא לא צריכה את כל המניירות האלה, היא ידעה לחיות יופי עד המפגש איתכם. 

אתם צריכים לנהוג בה כבמי שהייתם רוצים שיצטרך אתכם. בכבוד,רצינות והעדינות הראויה לה.

כלומר מסכימה שהיא יכולה לעשות את זה לבד.. זה לא הפואנטה!

העניין הוא שגבר צריך לחזר אחרי בחורה... וזה כבר לא קשור לנימוסים...

אז כן לפחות שישאל "את רוצה שאני ילווה אותך??" ברור שזכותה לומר שצריך או לא...

את מבינה שבחור ובחורה זה אומנם שיתוף בבית אבל גבר ואישה זה לא אותו דבר... 

לכן השיתוף מתבטא אחרת... 

לדעתי הצורך גם היום זה שהגבר מוביל ומחזר....

חוץ מי זה לא אני אמרתי שהגבר הוא זה שמחפש את האבדה שלו... 

וצריך להראות נכונות.

אך האם על זה הכל מתבסס? לא.

האם "בשביל זה אני צריכה אותך"? לא.

מה גם, שלפעמים זה עניין של להעיר את תשומת ליבו לנושא. ב"ה שהוא לא חי בסרטים עם לבבות ופרפרים, ושהוא לא תמיד מבין מה צריך לעשות. הכוונה מקצועית רבותיי

מה אתה מביא דוגמא של רווקות מאוחרות... כאילו שבגלל זה הן רווקות..

אני בכלל דיברתי על דברים מנימלים..

מה זה לא ברור שמלווים בחורה לאוטובוס?? 

תאמין לי שרווקות מאוחרת זה לא רק בגלל שלדעתם הגבר לא מחזר.. זה בגלל משהו הרבה יותר פנימי תאמין לי!

ב"הללא הכללה רוב הביינישם לומדים בישיבה תורה ולא לומדים על זוגיות ומערכות יחסים ולכן זה המצב ! אבל יש בניישי"ם שכן יצאו כמה פעמים או שכן התעניינו במושג הזה בת או שהם התייעצו על בנות או שהם ראו סרטי דרמה קומדיה ולמדו מהם ולכן הם כן יודעים קצת!

אם נלמד דברים לפי סרטי דרמה וקומדיה.. (שקט מסריטים )

אחר כך כל פעם נחכה לhappy end שאף פעם לא יגיע...

(אולי פעם אחת)

וחיו באושר ועושר ונצנצים סגולים באוויר.. 

חחחחחחחח 

צריך ללמוד שזוגיות זה עבודה ושאף אחד לא יספר סיפורים אחרים.. (עבודה לא חפירות )

לערבב 2 חומרים יחד זה פשוט?? לא..

אז למה שלבנות זוגיות של 2 אנשים שבאו מרקע יחסית שונה, עם דעות יחסית שונות וכו' וכו'

יצליחו בקלות להבין אחד את השני..

וזה מבלי להתחשב שגברים מנוגה ונשים ממאדים..

ובנימה אופטימית זו..

"הבוקר בא ולעבודה.."

חודש טוב

שבוע נפלאאאא

הרבה אור (של חנוכה)

ב"ה

כמו שהגברת אמרה לסיכום ללמוד להכיל אחד את השני  

יש דברים שאי אפשר ללמוד (וגם מגוחך ללמוד) בשיעורים מול כיתה ולוח, וצריך ללמוד אותם ב"בית הספר של החיים". זה לפעמים אחד מהם.

זו הסיבה

לכן יש הלכה בנושא - תלמיד חכם שהולך לחפש אישה חייב שיהיה לצידו עם הארץ.

מלבד שהוא לא יודע איך להתנהג עם האישה - הוא גם לא יודע עם איזו אישה להתחתן בכלל - מבחינתו כולן מתאימות ושכולה אין בהן, אם הן עונות על רשימת הדרישות שלו. לא משנה אם זו תהיה זו או אחרת.

יכול להיות שיצאת רק עם סוג מסוים של ביינישים אולי יותר כבדים יש ביינישים מכל הסוגים!!

גם בנות יש כאלו שסגורת ויש פתוחות ..

בישיבה יש דגש מסוים, בגילאים הרלוונטיים כמובן, על כל ההתייחסות לנושא של שידוכים- אחד הדברים שהכי מדגישים זה לא ליצור קשר רגשי לחנם,לא להביע ביטויי חיבה לחינם, לא להתפתות לדמיונות, לבדוק עם השכל קודם- וכל הדברים האלה באמת נכונים וככה ע"פ רוב טוב לנהוג ואין שום שום מניעה בעולם שבחור יתנהג כמו ג'נטלמן מושלם כשהוא פועל לפי ההדרכות האלה..

אבל, וזה אבל לא קטן, כל הנושא מקבל "תוית" מסוימת של חומרות וקולות- כך שחברינו הבייניש יוצא לדייט הוא רוצה להיות כמה שיותר בסדר מבחינה הלכתית, נפשית,נשית,רגשית (באמת..) וח"ו לא לומר משהו שלא צריך להאמר,לא להראות חיבה על ההתחלה כי אולי זה יצור קשר לא במקום וכו' וכו'- אז הכוונה טובה אבל הביצוע...

אני אומר כי גם אני הייתי במצב הזה,אמנם ממש לא להרבה זמן, אבל לפעמים כשלא מבינים הכל,ולא יורדים לעומק העניין- יכולות לצאת מכך תקלות..

מצוינים , אין שום בעייה בבינישים...הם מצוינים! זה תלוי גם בעיקר באופי של בן אדם , אולי פגשת את האנשים הלא מתאימים..

אני התכוונתי רק לאלו שכן התנהגו ככה ככה, איך ש"פעם הייתי" תיארה...

סליחה על הבוטות.

אז מה אם יצאת עם כמה מפגרים?

זה כבר לא קשור להכללה, זה סתם הנפצות.

מתייחסים לבייניש"ים כמו אל אנאלפבתים שספונים ולא יודעים איך צריך להתנהג.

גם בלי שיעור הכנה לדייטים כל בחור - אבל כל, במובן ההכי רחב של המילה-  יודע שהוא צריך לשלם, להיות רגיש, וללוות.

אני מכיר יותר ביינישים, ואין אף אחד כזה!!!

כלומר, פגשת כמה זומבים, מוזרים. (מעניין למה שידכו לך אותם...)

סליחה על הבוטות, אבל עצבנתם אותי! זרע מרעים בנים מגעילים!

המצוי לא רצוי,והרצוי לא מצוי,והרצוי והמצוי-נשוי

איך יכול להיות נשוי שהוא מצוי ??  

באמת לא ברור... 

שהוא רצוי זה ניחא..

אבל שהוא גם מצוי?? מימתי??

חחחחח 

אני סתם צינית 

אבל

רואים שאת מדברת על מקרה מאוד ספציפי שקרה לך.

אני מכיר הרבה ביינישים מצויינים.

וזו תכלס סתם הכללה...

בכל אופן, בואו לא נהייה תמימים כ"כ,

יש הרבה מאוד בחורות "שמשחקות" משחקים,

אומרות לא- אבל מתות שתנהג אחרת.

אין צורך שתלווה אותי, אתה יכול לללכת וכו'

וזה רק עניין של נימוס, וברור שהיא כן רוצה את זה...

מלמדים בישיבות, ולא נראה לי שכל הביינישים כאלה.

גם שחיה אי אפשר ללמוד בהתכתבות.

צריך להתנסות עד שתופסים את העסק.

והדברים אמורים כמובן גם לבנים וגם לבנות.

בנות יקרות!

בבקשה הפסיקו להתלונן,

תלמדי את הבייניש שאת יוצאת איתו להיות ג'נטלמן לפי הצרכים שלך.

בן אדם לא מושלם...

אני מעדיפה שהחיסרון יהיה בחוסר ג'נטלמניות מאשר בדברים אחרים.

אנחנו צריכות להיות פחות מפונקות.

יותר לומר דברים,

פחות להתבייש...

וגם בבקשה לא להאשים את הבחור בבושה שלך,

זה שבנות מתביישות להגיד מה שהן רוצות/מרגישות/מצפות,

זה לא אמור להפוך את הבחור לאשם.

בננות זה המצב!

כל אחד צריך לעשות את המקסימום השתדלות שלו.

יצא לי , להכיר מספר בנות שהבינה אכן היתה "יתירה" אצלהם

כנראה הם הזדכו עליה לפני שנולדו ....

אז בלי הכללות קחי אויר ותנסי להבין  אולי מה לא בסדר מצידך ....

מסרים מוטעים , לא בצורה שאומרת כן , תחשבי ותראי שאולי לא כולם כאלו "ביינישים "  חסרי רגישות

חוצ מזה שיהיבע"ה בהצלחה !

,קודם תלמד כך וכך שנים, תעשה צבא, ואח"כ נדבר..."

והפעם הראשונה שהם רואים בנות זה בדייט. אז מה את מצפה?

אני מאשים את המחנכים והרבנים.

הי בעיקרון אני לא כ"כ יוצאת עם בחורים ואם כן אז לא ביינישים..

אבל יש לי חברות דוסות שיוצאות עם בחורים ביינישים והן מספרות לי..

ככה שזה לא בחור אחד או שתיים... וזה לא רק מישיבה אחת..

אז קודם כול הרש לא מצעים לי ביינישים...ולא צריך לקחת ללב כול מה שאומרים..

אני שוב יחזור לפני שאני אתן דוגמאות מחברות שלי שאני לא מכלילה בהדגשה!!!!

אני רק אומרת שזה קיים... ושואלת למה זה קורה..

ואולי אפילו מפנה את צומת לבכם לתופעה!! (אולי אם יצאה לכם לפגוש בבחור כזה תוכלי לעזור לו...)

ועכשיו דוגמאות!!

אז ככה :

בחור אחד חברה שלי יצאה אתו 4 שעות והוא לא הפסיק לדבר על שיעורי תורה והיא לא יכלה לומר איפלו לא מילה אחת..

וכשהוא שאל אותה "למה את לא מדברת" היא אמרה "קפאה לי הלשון.." והוא לא הבין את הרמז..

שמעתי על עוד סיפור שהבחורה עשתה מבחן לבחור: אמרה לו "אז נשלם חצי חצי בקפה??" והוא פשוט הסכים בלי בעיה..

ברור שזה לא העניין של הכסף.. ובשביל כתמר יפרח היא יכולה לשלם!!

אבל אתם מבינים לבד שזה לא העניין...

בחור שישאיר את חברה שלי לבד בגשם שתלך הביתה..

בחור שישאיר לבד בחורה בטרפדה  לבד בחושך באיזה חור! (במקרה זה לא אותו אחד...)

בחור שלא הסכים להתקשר לבחורה כי זה עולה לו כסף!! ברצינות!! 

ויש לי עוד מלאא דוגמאות זה באמת קצה הקרחון...

כי אני יכול להביא לך אלף מקרים ההיפך..

אני לא אומר שזה לא מצוי,אבל א"א להכליל.

" אני שוב יחזור לפני שאני אתן דוגמאות מחברות שלי שאני לא מכלילה בהדגשה!!!! "

בבקשה לקרוא הכול לפני שמגיבים!!

וזה הוכח מחקרית! 

הם פשוט לא יבינו אותך אם לא תגידי להם את זה בפה! וזה לא בגלל חוסר ג'נטלמניות או חוסר רגישות זה פשוט כי הוא לא מסוגל לקלוט מה את רוצה מהחיים שלו..

פעם הבאה, רוצה משהו?! דברי על זה! זה יהיה הרבה יותר קל

שוב אני לא מכלילה!! 

יויו לא הבנתי את הפואנטה שלך?? אז מה אתה רוצה לומר לי בזה שהבאתי דוגמאות ??

לירזוש אפילו בנ"א סתום את אומרת לו "קפאה לי הלשון" הוא לא מבין??

זה לא מובן שלא זורקים בחורה בטרפדה בחושך?? או נותנים לה ללכת לבד בגשם?

לפעמים לא צריך לומר אלא להבין לבד...

ולא שתביני ברור שאנחנו צריכות לדבר ולעשות... וברור שאם הבחורה אמרה לא,

אז אין מה לדבר כאן... זה בעיה שלה...

מצד שני הכי קל להאשים את הבחורה... להגיד לה "את לא דיברת" או "את לא עשית" אבל זה לא הולך ככה...

נשים ניחנות באמפתיות ואילו גברים ניחנים במערכתיות.

מזה אמפתיות?

(ואני אצטט מויקיפדיה)- "אמפתיות היא הדחף לעמוד על רגשותיו ומחשבותיו של אדם אחר ולהגיב עליה ברגש הולם". הבאת לחברה שלך ספר שהיא מאוד רוצה מתנה ליומולדת אבל בכל אופן היא עדיין עצובה. אישה תיכנס לנפש האדם ותחשוב- וואלה, היא אומנם קיבלה את המתנה שהיא רצתה בה אבל השבוע היא חתכה קשר עם בחור מסויים ואולי היא עצובה בגלל זה ואני צריכה לשאול אותה על זה. אמפתיות היא דרך טבעית להבין בני אדם.

לעומת זאת גבר חושב בצורה מערכתית- (ושוב ויקיפדיה..)- "מערכתיות היא הדחף לנתח, לחקור ולבנות מערכת. המערכתן מבין באופן אינטואטיבי איך דברים פועלים, או חושף את כללי היסוד השולטים בהתנהגותה של המערכת. הוא עושה זאת כדי להבין את המערכת ולחזות את פעולתה או כדי להמציא מערכת חדשה".

תראי, השאלה היא האם אפשר להתנהג במערכתיות כלפי בני אדם? התשובה היא לא! הוא יבין יפה מאוד איך המערכות בגוף של האדם פועלות אבל המערכתיות הזו כמעט ולא מקדמת ברוב האינטרקציות החברתיות היומיומיות.

מערכתיות זה כללים כמו כללי "אם אז" או הכללות.לדוגמ' אם עבר עליך יום נפלא סימן שתרגיש טוב. אבל ההרגשות שלנו לא יכולות להיות נשלטות בידי חוקים מסויימים. אם נלך לדוג' שניתנה למעלה- גבר יחשוב שאם נותנים לאדם מה שהוא רוצה הוא יהיה מאושר. ואז הוא לגמרי לא יקלוט למה הבחורה לא תהיה מאושרת אם היא קיבלה את הספר שהיא רצתה!

אם אתה רוצה פירוט יתר שנקרא גם חפירה יתר על המידה את בהחלט מוזמנת לפנות ()

אני שומרת עוד כמה דברים מעניינים בכיס...

אבל זה מאוד מושפע מאיך הבנאדם גדל וממה הוא הושפע.

אני מכיר בנות שהם כמו הבנים שהגדרת ובנים שהם כמו הבנות בעניין הזה.

אני לדוג' נחשב יותר רגיש, ומבין בנות יותר מחלק מהבנים

אני לא מכלילה שום קבוצה אבל אם נסתכל בצורה סטטיסטית רוב הנשים ניחנו באמפתיות ורוב הגברים ניחנו במערכתיות.

להגיד שכולם ככה? אי אפשר. הרי תמיד יש מוטציות.. 

שמרכיבים אותם. להגיד- כל הבנים ככה- וכל הבנות ככה- לא מדויק בכלל וחבל...

1. זה באמת מקרה של חוסר טקט, אבל לא קשור דווקא לגנטלמניות זה קשור לדברנות

אני בטוח שהוא לא עושה את זה רק ליד בנות. או שזה מלחץ.

2. אם כבר מדברים על מה ' לא עושים'? אז "לא עושים לאנשים מבחנים"

את רוצה שהוא בכוח יציע לשלם הכול? זה לא כזה ברור מאליו. הוא מן הסתם חשב שזה מה שהיא רצתה ולא

רצה ללכת נגדה בכוח. סיכוי גדול שאני אישית הייתי מסכים אם מציעים לי לשלם חצי חצי(כמובן אני  מעצמי הייתי מציע לשלם הכול אבל אם בר מציעים לחצ חצי זה משהו אחר)

3. לגבי הבחור שהשאיר בחורה-זה סוג הדברים שאת צודקת ולא צודקת.

זאת אומרת-זה לא ג'נלטמני=זה לא משהו שעושים לבחורה. אבל זה כן משהו שעושים לבחור.

את חבר שלי כן הייתי משאיר לבד בטרמפיאדה, מבינה? ואם אין לך ניסיון או שאתה לא מכיר בנות

אתה לא יודע שזה מה שמצופה ממך. לעשות.

4. אויש זה באמת מגעיל.

למה הבחור צריך לשלם על הקפה\עוגה שהבחורה אכלה?

למה הוא צריך לשלם סכום כלשהוא (שלפעמים זה מסתכם בכמה עשרות שקלים שלא ממש מיותרים) על בחורה שהוא מכיר אותה בסך הכל שעה וחצי?

ואם הוא יוצא לכמה וכמה דייטים? אז כל פעם הוא צריך להוציא את הסכום הזה?

כולן פמינסטיות- רוצות לצאת לעבודה, רוצות ללכת לצבא, רוצות להיות עצמאיות (ולדברים האלה אני מסכימה וחושבת שהם טובים- ולא, אין לי פה כח לדיון על בנות בצבא, פשוט רציתי להבהיר את הנקודה)-

אבל, כשזה מגיע לקטע של החשבון- מה פתאום? למה שאני אשלם על עצמי? ברור שהבחור צריך לשלם!!!

כל פעם שאני שומעת משהי שאומרת בהלם: "מה? למה הוא לא משלם עלי?" אני מתפוצצת.

אם הייתי בחור, והייתי יוצאת עם מישהי שמצפה שאני אשלם עליה- הייתי מעיפה אותה, וכמה שיותר מהר.

(זה בתגובה ל"פעם הייתי...)   - וזה מה שהוספתי בעריכה, אם ממש מסקרן אתכם.

איזה ביינייש נפלת..

נראה לי זה הכללה.. אני מכירה בייניש אחד יחיד ומיוחד שדרך ארץ זה אחד הדברים הראשונים אצלו!!!באמת זכיתי..

בנים לא יודעים לקרא מחשבות.

מה לעשות, לא ניתנה להם היכולת הזו..

נורא חשוב לך שהוא ישלם? תגידי! לא אמרת- אל תתלונני.

וכל בן בנוי אחרת.

אני למשל, יכולה לומר שאני ממש נגד הג'נטלמניות הזו, הייתי לא מזמן באיזה מקום והיה לי תיק גדול, ואחד הגברים- בלי לשאול אותי אפילו- לקח לי אותו כי "זה כבד, אל תסחבי" התעצבנתי עליו! מה אני,נכה? לא! אני אישה! ואני יכולה לסחוב לבד ת'תיק שלי...

היום זה הרבה פחות בנורמות להיות ג'נטלמן. מחנכים את הבנים בישיבות להיות נחמדים, להוביל, להתקשר בזמן- לא תמיד מחנכים אותם לג'נטלמניות- שד"א זה דבר בלתי יהודי בעליל שהתפתח בתקופת הרנסנס בעקבות המעבר מהתקופה שבה האבא החליט עם מי הבת תתחתן לתקופה שבה הבנות החליטו על עצמם, וכל הכללים הללו נועדו כדי לשמור על הבנות מפריצות. 

מה העניין של ג'נטלמניות? ברמת העיקרון, לגברים אין באופי רצון או צורך למחויבות. הפוך- מבחינתם, כמה שיותר חופש וכמה שיותר נשים. אבל בעת העתיקה וגם בימי הביניים- לאישה לבד, בלי גבר, לא היה סיכוי. היא הייתה חייבת להתחתן, מחויייבות של הגבר כלפיה לפרנס אותה ולהגן עליה- ולכן נקבעו כללי החיזור. הגבר היה משלם- כי רק לו היה אז כסף. הגבר היה מלווה אותה (חוצמזה שתמיד היתה איתה משרתת, נשים לא הלכו אז לבד אפעם) כי זה היה מסוכן באמת ללכת לבד. והאישה היתה גג רוקמת לו מטפחת...  ואז אחרי שהגבר השקיע כ"כ הרבה כסף וזמן ומאמצים באישה אחת עד שהתחתן איתה- יהיה לו יותר קשה לגרש אותה, כי למי יש כוח להתחיל מהתחלה? 

אבל מה לעשות- היום הכל שונה לחלוטין. לאישה יש כסף לא פחות מאשר לגבר (ואם הוא בייני"ש אז יותר..) והיא בנורמה הולכת לבדה לכל מקום (גם לטמפיאדות חשוכות) והיא אפילו יודעת לפתוח לעצמה את הדלת (!) 

זה לא אומר שהגבר לא צריך להיות גבר- להוביל את הקשר, להיות דומיננטי, להתחשב, להתעניין, להיות בנ"א.

אבל תפסיקו כבר להתעצבן כל פעם שהוא לא מתייחס אליכן כאילו אתן מלפני 200 שנה...

לשני המינים יש בעיות ואף אחד לא מושלם....

צריך לעשות את כול ההשתדלות לדון לכף זכות

למה הוא צריך לשלם.?. את קנית - תשאי בתוצאות!!! לא מבינה אתכן בכלל. רוצה שילוו אותך - תדברי. למרות שבהחלט יש עניין בקטע הזה.

זה לא כולם אבל יש הרבה שלא ממש מקפידים ללוות את הבת לאוטובוס ולחכות איתה עד שיבוא. זה דבר בסיסי אך גם בחורים טובים לא מספיק רגישים ולא חושבים על הפחד להשאר בלילה לבד ולהמתין זמן רב לאוטובוס.

וגם לגבי הזמנה לשתייה בפגישה ראשונה- זה באמת לא נורא לשלם לפחות בפגישה ראשונה על כוס מיץ. זה נימוס בסיסי. במיוחד אם טיילתם שעתיים. וכן..צריך ללמד את הדברים האלה בישיבות.

אגב, יצאה פעם חוברת תכולה שנסתה להדריך ולתקן את המצב הזה שקיים כבר שנים. איני יודעת היכן אפשר להשיגה היום.

יש כאלה יותר רגישים ויש פחות,לא?

לי ניראה שזה אופי או ממה שספג  מהבית.

מי שמחפשת גבר גברי ורציני שתדע שהוא יכול להיות במקביל קשוח וקר.

ומי שרוצה רגיש ועדין שתתכונן לזה שהוא גם יכול להיות יותר פגיע וכו' ודי לחכימא ברמיזא 

מה זה אמור להיות?!?!!

בלי קשר לרנסנס ולשום תקופה אחרת!

אם כבר רנסנס - זה הרנסנס שהנשים קבעו כלפי עצמן וכלפי הגברים!

אני שונא להגיד את זה,אבל כנראה שחייב (מכליל בכוונה): כל הבנות כיום פמיניסטיות!

הגבר עושה מחווה של נימוס - שובניסט!

הגבר לא מציע עזרה - לא ג'נטלמן!!

הגבר תופס את הגרזן שעומד ליפול לך על הראש - "למה תפסת?! אי אפשר אפילו למות בעצמי?! למה, כי אני אשה?!?!?!"

ככה זה על כל דבר!

את לא מוכיחה לי שום כח נשי מיוחד בכך שאת לא רוצה שהגבר ישלם עלייך (ולפחות בדייט הראשון, מה הבעיה?!?!).

בעיניי את נתפסת כפמיניסטית שכל מה שיש לה בראש זה להוכיח שהיא אלא פחות חזקה\טובה\מצליחה\כל דבר מהבן.

תביני, בתור בן - אני *רוצה* לשלם עלייך. תקראי לזה אגו או איך שאת רוצה. כל דייט שהיה לי והבת הציעה לשלם - סירבתי בנימוס. אבל הייתה אחת שממש התעקשה ואמרה שכל העניין שהגבר משלם זה שטויות. רציתי להוריד לה סטירה.

תני כבר לשלם בשקט...

לרגע רצינות, אתה באמת מוכן לשלם עליה כל פעם?

אני כל פעם מחדש מתלבטת האם בכלל להציע לשלם על עצמי או לא? אני דווקא מהבנות השובניסטיות אבל באמת זה נראה לי לא 'פייר' שכל פעם תשלם? יש לך כסף מיותר?

אבל בחייאת, עד דייט שלישי לפחות (אפשר לחשוב מה כבר מזמינים) אני אשלם. מה הענין הגדול כאן?!?!

תנסי לחשוב על זה הפוך - את הבן (דייט ראשון), את באה לשלם ואני מטריף לך את המח על כמה שזה שובניסטי

אם הבחור אפילו לא הציע לשלם והיה לו ברור מאליו שאשלם על עצמי (בדייט ראשון)? אז במקרה כזה הוא היה לא בסדר??  ברמה האישית אני באמת כבר לא יודעת באיזה דרך לנקוט.. אני אמורה לשדר שברור מאליו שהוא משלם? בחיים לא!

אגב, לא קראתי את מה שכתבו לפני אז אני מקווה שאני לא חוזרת על דברים שכבר נכתבו..

אם הבחור אפילו לא הציע לשלם - הוא חתיכת יצור! ברור שהוא לא בסדר!

מצד שני, לא אמרתי לך להתנהג כמו רובוט לפי כללים מסויימים. זה שהוא שוקיסט ולא הציע לשלם, לא אומר שאת צריכה לשדר לו משהו.

אגב, קרה לך פעם שבחור לא הציע (הציע?! קום ותשלם!!) לשלם? ואיך הרגשת?

אם הגבת בהתחלה על מה שאני אמרתי אז אני רוצה להבהיר כמה דברים-

אם בחור יתעקש לשלם, אז אני לא אתווכח איתו כמו איזו אידיוטית מי ישלם- הוא מרגיש גבר בזה שהוא משלם- מי אני שאפריע לו?

עוד משו- תתפלא, אבל לא כל הבנים הם כמוך. לא כולם כ"כ אוהבים לשלם על כל בחורה שהם יוצאים איתה. כסף לא גדל על העצים, במיוחד לכאלה שעדיין בצבא\לומדים וכו'. וזה ממש לא "יצורי" לא לרצות לשלם על מה שהבחורה אכלה.

אתה צודק! די כבר תהיו בנות!

סליחה בת זה לא בן!! אין מה להשוות בכלל!

אולי תתחילו להשוות בין שולחן לכיסא?? 

אין מה לעשות שולחן זה שולחן והוא עושה תפקיד מסוים וכיסא זה כיסא והוא עושה תפקיד מסוים

לגבר ואישה אין אותו תפקיד! יש לכן תלונות תגידו לה'... כרגע זה המצב! 

מה לעשות אפי' אם תסתכלו בחיצוני אישה ואיש בנויים אחרת!

אז לא אני אמרתי שאיש צריך לחפש את האבדה ולא ההפך!!

ולא אני אמרתי שהגבר צריך לבקש את ידה ולא ההפך!(ואת אביה)

וגבר הוא זה שצריך לפרנס!! 

וגבר הוא שצריך לדאוג לאישה.. אם הוא לא מסוגל הוא צריך להתגרש!

ואישה היא זאת שצריכה לדאוג לגבר! 

נכון ששום דבר לא צריך להיות מובן מאליו! ותמיד צריך שני הצדדים להוקיר תודה וכו'.. 

אני ממש מסכימה איתך עם כל מילה!

ואפילו מוסיפה שהלוואי שלפני שננסה (הבנות) להיות בנים נהיה באמת בנות ללא משחקי פמניזם- שובניזם אלא כפי שהתורה מלמדת אותנו מהן תפקידיה של אישה..

אבל, ואבל גדול, מה נעשה שלרוב המציאות לא ממש מאפשרת ומעודדת את זה? וכן, יש גם בנים בעולם הזה שנחשבים 'טובים מאד' שלא מבינים את זה! אני צכה ללמד אותם שהם צריכים לפרנס, לשלם וכו?

ודוני, קרה גם קרה! הייתי בטוחה שאולי הוא לא רוצה להמשיך והחליט שלא שווה לו להשקיע.. אבל המויזר דווקא רצה להמשיך.. אבל לא, בעלי הוא בהחלט לא!

אז הנה אנחנו מסכימים.

עובדה שאמרת שבעלך הוא לא...

תראי, אני שונא משחקי כבוד ומשחקי בנים בנות, אבל יש דברים שהם מאד מאד ברורים!

ובתור בן, מעצבן אותי לדעת שעל אמת יש בנים שלא משלמים בדייט ראשון...!

מסכן הבן אדם! אם הוא יוצא עם הרבה בנות לצערו.. הוא צריך לשלם בכל דייט ראשון! זה המון כסף לבזבז!!! ואם אין לו כסף?

למה הבחורה לא יכולה לשלם על עצמה?

אני יודעת שאני ארגיש לא נעים אם הוא ישלם עליי..

או שהטילו אגרה על הספסלים בזמן שישנתי..?

אבל את יודעת-לפעמים רעבים או שפשוט קר ורוצים שתייה חמה..

לא קראתי את כל התגובות...

אבל אני דווקא מסכימה  עם  כתמר יפרח,  ועם הרבה אחרים... שאין שום סיבה שהבנים ישלמו על דייט ראשון...

מנסיון שלי  עם  כמה שיצאתי  איתם,  דייט ראשון לא היה  בכלל במקומות של קנייה וכאלה פשוט יושבים בפארק נחמד...

מעצבן אותי בנות שמתבכיינות כי הוא לא שילם.

בשבילה זה עוד 15 ש"ח לפגישה, בשבילו זה 30 ועוד לא דיברנו על זה שמן הסתם הוא הוציא יותר על נסיעות...

זה לא נראה לי פייר, לא נכון, ולא יהודי.

וגם בנים שהתעקשו לשלם עלי- לא נתתי להם. 

ואם יצא והוא שילם עלי בטעות או בכוונה (למשל כשלרגע לא הסתכלתי והוא כבר שילם..) אז בפעם הבאה- שילמתי עליהם. (חוץ מאחד שלא הייתה פעם באה..)

כמו שאני יוצאת עם חברה לעיר, וזה ברור שכל אחת משלמת על עצמה.

רק כשיצאתי עם אמא שלי\אבא\אח\אחות היה על מה לדבר..

וגם עם בעלי כזה היה כבר רציני (אבל גם אני שילמתי עליו כמה וכמה פעמים...)

זה קשור לזה שאני בנ"א עצמאי.

זה קשור לזה שאני מאמינה שלא חייבים לי כלום. 

למה הוא חייב לי? מי החליט? (רמז, לא התורה. התורה אומרת דברים אחרים (קצת דומים, אבל אחרים במהות))

באותו הקשר- אם יצאתי עם בחור שגר רחוק, תמיד השתדלתי שהנסיעות יצאו כמה שיותר שוות. למה שרק הוא ייסע רחוק? לפעמים נפגשנו באמצע, לפעמים הוא נסע אלי ולפעמים נסעתי אליו. כששמעתי על כאלו שנתנו לבחור כל פעם לנסוע את כל המרחק עד אליהן- ממש התחרפנתי.. מה זה פייר? למה שבייני"ש שב"ה משקיע את רוב שמנו בתורה ואין לו כסף מיותר והזמן שלו שווה ביטול תורה ישקיע זמן וכסף והיא תשב בבית כמו פרימדונה? ועוד תצפה ממנו לשלם עליה?!

אנשים! (בנים ובנות..)

אף אחד בעולם לא חייב לכם כלום.

אז תפסיקו להתבכיין.

תפסיקו לצפות מאנשים אחרים ותתחילו להסתכל על מה אתם יכולים לעשות ומה אתם יכולים לתרום לקשר. 

זה גם טוב אח"כ לזוגיות.

לא לבוא ממקום של "מה אני צריך\ה לקבל מהצד השני"

אלא ממקום של "מה אני יכול\ה לתת לקשר ולשנינו"

1. לא אמרתי ואני לא אומר שרק בנים צריכים לשלם..או שרק הוא צריך לבוא לבחורה..

2. היא יכולה ללכת לבד בחושך והיא יכולה לתפוס טרמפים לבד היא לא צריכה את הבחור בשביל זה!

3. היא גם יכולה להתקשר אילו כי היא עובדת ויש לה כסף אז מה הבעיה!

4. בעצם היא יכולה לקבוע עם הבחור את הדייטים בעצמה כי היא לא צריכה שיחזרו אחריה!

זה אפשרי הכול! אבל באמת זה לא אמיתי..

ונכון שיש כאן דברים נכונים במה שאת אומרת.. שצריך לשלם חצי חצי... 

1. לא אמרתי שאמרת את זה, זאת אמירה כללית שרווחת בציבור הנשי.

2. נכון

3. גם זה נכון. אני הייתי מתקשרת לבחורים (כולל טל' ראשון שעשיתי פעם ) וזה לא גרם לשמיים ליפול. אם הבחור לא יתקשר- אני אתקשר. מה שבטוח- אני לא אשב בבית ואספור שניות עד לטל'.

4. גם זה נכון. היא גם יכולה להתחיל עם בחור שמוצא חן בעיניה, לפתוח שיחות "יחסינו לאן" ואפילו להציע לו נישואין.

אני יכולה לתת 2 מקרים שקרו לי-

יצאתי פעם עם בחור, הוא אמנם התחיל איתי קודם- אבל אני הייתי זאת שהשיגה את המס' והתקשרה לקבוע פגישה, הפגישה הראשונה הייתה ממש קרוב לבית שלו (כי במקרה הייתה באיזור...) ואת כל שיחות ה"יחסינו לאן" אני פתחתי. 

הוא לא שילם עלי אפעם, תמיד כל אחד שילם על עצמו, ולא הייתי לי בעיה להתקשר אליו בשם שלב.

והוא היה גבר-גבר והקשר שלנו היה מאד נכון מהבחינה הזו- אני הרגשתי שהוא גבר והוא הרגיש שאני אישה.

בפעם אחרת, שידכו לי מישהו והשדכן (שהכיר אותי ואת דעותיי) אמר לי להיות ילדה טובה. לא להתקשר, לא "להשתלט" (כדבריו) ולא "להיות גבר" (כדבריו) והקשבתי לו, עבדתי לפי כל הכללים, רק לא הסכמתי לו לשלם עלי. וכל הקשר הרגשתי שהוא "נקבה" לידי, הוא אמנם היה זה שהתקשר, וקבע, והוביל, והחליט- אבל לא הרגשתי שהוא באמת מוביל. שהוא באמת נותן לי תחושה שהוא ה"גבר" בקשר. 

ושוב יש הבדל!!

יש הבדל בין גבר ואישה !!

ובכול מקרה אני לא מסכימה עם הגישה הזאת.. "אני אישה שיכולה להיות גבר!!"

1. לא בכל מקרה הרגשתי האשה בקשר מבחינה מהותית. לא הרגשתי שיש לידי "גבר" שהוא מוביל, נותן לי תחושה אמיתית של ביטחון וכו'.

2. אפעם לא אמרתי שאני אשה שיכולה להיות גבר. אני אשה. ואני גאה בזה מאד. ומאז שהתחתנתי- אני אפילו נשית.. וזה באמת אחד הדברים שהיו לי חשובים- להרגיש אשה ליד המדוייט. 

אבל אומר שני דברים

א. את מכלילה (ותאמיני לי שיצאתי עם יותר גברים ממך) נכון שזה מבאס כשזה קורה , אבל יש גם בנות שלא ממש בסדר... והיעקר שזה באמת לא הרב המוחלט

ב. אם את מתחתנת כי את לא מסתדרת בלעדי גבר אז את מתחתנת מהסיבה הלא נכונה.... . הקלישאה שמתחתנים חצי עם חצי ליצור אחד היא שגויה. כל אחד צריך לבא ממקום שלם של עצמו כדי להמשיך ולהשתלם עם ובעזרת השני

בהצלחה

שאני בחור נורמאלי.. לא עושה את הפאדיחות האלה.. (חוץ מאיזה פגישה אחת שבאתי ישר מהצבא עם מדים ונשק ועייפות.. לא מומלץ!).

אבל אני רוצה לראות את הבחורה גם משקיעה. נכון, אני מציע לשלם ואני מלווה אותה לתחנה.

אבל אם אני רואה כמה פגישות שאין שום יוזמה או הכרת הטוב מצידה, אז זה מראה לי על הבחורה.

לא רוצה מישהי מפונקת ברמות, שלא יודעת להעריך את ההשקעה שאני משקיעה.

אני לא מצפה שהיא תשלם, יש לי את היכולת הכלכלית, ואני יודע שזה מוטל עליי.

אבל אני רוצה שתיהיה אחת שתגיד תודה רבה, שתעריך את זה שבייניש\חייל מגיע בזמן המועט שלו לפגישות. שהוא משלם מהכסף שאין לו וכו'.

לכולם  - ברור שהגבר לא צריך לשלם כל החיים, אבל כשבחורה  באה ומתעקשת לשלם בדייט (במיוחד ראשון!!!) - זה מעצבן!

תראו לי גבר אחד שלא מרגיש ככה. 

זה מעצבן לא בגלל אגו, אלא כי זה נראה כאילו הבחורה אומרת "אני חזקה, יש לי כסף" ועוד כל מיני שטויות כאלה. ובשיא הכנות - זה לא מעניין!!!!!

אז בואו פשוט נסכם: עד דייט שלישי כולל - הגבר משלם (לא שחייבים לקנות משהו בכל דייט...). 

מעבר לזה - תסדרו לבד, אתם ילדים גדולים!

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה