בס"דיום שני יא"צ רבי גדליהו משה זי"ע מזויעל
כתוב בפרשת חיי שרה כשיצחק הביא את רבקה לביתו, אומר הפסוק "ותהי לו לאשה, ויאהבה" אז ראיתי בספר אחד שמדייק, רק אחרי שהתחתנו אז היה אהבה. ודו"ק היטב.
בס"ד המשך-
מהו בית שהשכינה שורה בו? הפירוש: בית שמבוסס על ה'מתכון' שהתורה, השכינה, קבעה את הנוהלים שלו.
ראיתי היום סיפור על מרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מובא בהקדמה לספרו "אגרות משה" הידועים.
כשהתחתנו [אגב, השידוך נעשה ממש במקרה, באותו זמן ר"מ זצ"ל בבחרותו הי' חולה אנוש, והקהילה שלחה בת אחת לדאוג לצרכיו וכו'. ולבסוף התחתן איתה..]
ביקש ר' משה, שלא יהיה עליו שום עול הבית, כלום ממש, רק שישב וילמד תמיד.
פעם אחת הרבנית פנתה אליו, היא צריכה לטאטות את הבית, ושיעזור כמה רגעים לשמור על הילדים, ואז תטאטא וכו'.
אז אמר ר' משה כך:
ממה נפשך, אם הבית מלוכלך, "אז אני צריך לטאטאות אותו! מה את משרתת שלי??"
ואם כנראה שהבית עדיין לא כזה נורא.. [רק הנשים 'מחמירות'] אז גם לשמור על הילדים זה כבר ביטול תורה.
וחזר שוב, ואם את באמת חושבת שהבית מלוכלך, אני קם הרגע, ואני אטאטא! מה את חייבת לשרת אותי??
מבהיל. כשרואים איך שמתוך התורה עצמה [והרי מתווכח איתה רק בכדי שיוכל להמשיך ללמוד], מיד אומר בעצם איך שמכבד ומעריך את אשתו, "וכי את משרתת פה??", הוא הוציא את המשפט הזה, מתוך התורה עצמה, שלומד אותה, שעל זה כל המשא ומתן התחיל בכלל.
זה בית של תורה, של שכינה.
בית שאהבה אמיתית, והוא מכבד אותה באמת.
ולכן כאשר הוא צריך ללמוד תורה ולא להפסיק, אז היא תתחשב בו.
כך 'פועל' הבית של שכינה.
ולסיום: דוקא מי שה"אהבה" שלו היא על פי התורה, והוא לא "אוהב" בעצם את עצמו, אלא כהדרכת התורה לאהוב אותה כנאמר "ויאהבה" [וגם לא נא' "ויאהבו זה את זה"].
וכך ההלכה "אוהבה כגופו", זה הלכה שמוטלת עליו לאהוב אותה, האהבה תהיה אליה, לא אהבת עצמו, ותאוותיו.
להבדיל בעולם הגדול, כביכול קוראים לזה "אהבה", אבל זו אהבת עצמו. לכן, אחרי שנה כשפגה ההתאהבות, הוא זורק אותה לרחוב..
משא"כ היהודי שכל האהבה זה חיוב הלכתי "ואוהבה כגופו", אז גם אם יש החלשות אחרי זמן וכו', הוא עדיין מחויב להתחזק כל יום בהלכה לאוהבה.
וזה ההבדל, כי אם היה אוהב את עצמו, ודאי לא היה מתאמץ בשבילה, כי אם על עצמו.
וזה שורש הנצח שבבית היהודי, ולהבדיל, איך שמתגרשים אצלהם כל הזמן.
הגירושין וכו' אצלהם, נובע, מהתפיסה העיקרית בגישת הנישואין, שזה לצורך עצמי, וכביכול קורים לזה "אהבה" שלה.
ודוקא מי שבאמת אוהב אותה, והאהבה היא כלפיה, הוא מתבטא כמו ר' משה זצ"ל "וכי היא משרתת שלי?" [אפילו שהלכתית הלא היא משועבדת לו לצרכי הבית, כמובא בגמ' מסכת כתובות].
אבל מי ש"אוהב את עצמו", הלא ודאי שהיא משרתת שלו. הרי הכל היה רק בשבילו.
וזה שורש ההבדל המהותי, לכל אורך הדרך, בין הבית היהודי, והאהבה האמיתית, לבין האהבה המזויפת, אצל העולם הגדול.
והתוצאות ניכרות בכל עת בשטח. בגירושין, בגידות, ולבסוף רצח וכו'. עצוב ביותר.
וכל זה טמון בעומק של המילים הקצרות כאן של התורה הק' מה היא אהבה אמיתית, איך שהתורה מגדירה זאת.
ולכן "ותהי לו לאשה, ויאהבה". זה המתכון.
[וכמובן החילוני ילעג על דברי התורה הללו. אך בד בבד רגע אחרי זה ימשיך ליפול כתרבות המערבית להכל..]
וכאמור, בית שמבוסס על המתכון שהתורה, השכינה, קבעה את הנוהלים שלו.
אחרי שמקיימים את הוראות היצרן, וממילא זה בית מנוהל כדרך התורה והשכינה, אז ממילא השכינה שורה בו, ואז יש ברכה, וקדושה, וכו'.
זה כבר תוצאות.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.