מזל טוב. היא אחותך...

עם זה שאני לא סובל את הביטוי "חבר" (חוץ מבנישואין "היא חברתך ואשת בריתך"), הכוונה מובנת.. אם אפשר לעזור לך במשהו - תגידי. זה נשמע בהחלט לא טוב.

תצליחי.

זה בהחלט לא פשוט, מה שאת עוברת...

הרגשה ממש ממש לא פשוטה.

משתתף בצערך, ויכול רק לאחל, שהקב"ה ייתן לך את הכוחות להתגבר!

בעזרת ד' שתשמעי רק בשורות טובות גם אצלך, שיעודדו אותך,

ושתמצאי את ישועתך ושמחתך בקרוב!!!

בעז''ה, ש-ה' יתן לך כוחות...

ושתורך יגיע בקרוב! (תגידי אמן!)

אם את צריכה לדבר- את מוזמת באישי!!!

שבוע טוב!

לא מכיר באותך, וגם לא את ההורים. רק יכול להעריך שהם מתנגדים מאהבתם אתכם.

אם יש רב כל שהוא שמקובל גם עליכם וגם על ההורים הייתי פונה אליו.

קבלת שמחתה של אחותך בלב שלם רק יזרז את שמחתך. מזל טוב!!

זה יכול להיות סתם בן אדם שמוסכם על שני הצדדים.

מחרפן אותי שכל דבר  בחיים צריך לערב- "רב"

או "דעת תורה" יש גם חכמת חיים מעבר...

מקווה שהבהרתי את עצמי נכון ולא השתמע מזה שיש לי משהו נגד רבנים ח"ו...

כאילו-תלוי איזה רב אבל הרוב מפוצצים בידע =]

מניסיון..

יותר מאדם אחר.....

בן אדם שמוסכם על 2 הצדדים?
סבבה!!

אבל בנאדם שמכוון בעצמו ויכוון אותם לרצון ה'

ולא סתם יסדר איזה משהו

(כלומר תלמיד חכם

כלומר רב...)

חבל מאוד שאתה לא יודע מה זה רב!

אנחנו צריכים להבין שיש כאלו שקצת מבינים יותר מאיתנו.

וחוץ מזה לרב יש סיעתא דשמיא. לא סתם אומרים "עשה לך רב"                             מקוה שתשכיל להבין

נשמה, שיהיה לך רק טוב!

אם צריכה עידוד- מוזמנת בכיף.

שתראי בקרוב את המתוק שיוצא מזה!

בזמן האחרון זה ממש מעסיק אותי כל הנושא הזה, של אחות קטנה יותר שתעקוף...

זה קרה לחברה קרובה שלי וזה שבר אותה לגמרי.

תראי,

אני מבינה שזה ממש קשה כי את הגדולה יותר ומקובל יותר שהגדולים קודם.

לא תמיד זה ככה,

הקב"ה מתכנן לנו דברים שאנחנו לא מבינים.

זה קשה אפילו יותר כשלא מקבלים את הבחור שאת יוצאת איתו.

אולי יעזור לך ללכת להכוונה כלשהי אצל רב או אצל מישהי שתוכל לעזור לך.

לפעמים זה פותח דרך חדשה לחשיבה.

רק תזכרי תמיד,

אופטימיות עוזרת בכל מצב,

גם כשהכל נראה קשה ובלתי אפשרי.

בהצלחה!

תודה שאתם פה...

אחים...

ואי אפשר להכנס לבית,

אז האח הקטן (או האחות.. ) נכנס דרך החלון

ופותח את הדלת לכולם...

בעז"ה שיפתח השפע  והטוב שלך

בזמן הנכון

ובעיתו אחישנה

בחרת בו ואת יודעת שהוא בעלך לכי ותתחתני איתו!

בסופו של דבר הם יקבלו את זה!

לפעמים הורים מתנהגים בצורה איומה ומונעים אושר מילדיהם

כי הם דואגים מידי ויש להם מערכת שיקולים אחרת משלך,

לפעמים צריך לקחת את העניינים לידיים

כמה שזה כואב ולעשות את הצעדים לבד.

לי ממש לא משנה מה תהיה הדיעה של ההורים שלי

על בעלי כשאני אתחתן מתישהו בעזרת ה'

כי זאת בחירה שלי ושיקול שלי ואהבה שלי ולא שלהם!!!

(וגם בגלל שאני לא ממש קשורה אליהם אלה לסבתא שלי)

זאת את שתחיי אותו כל החיים לא ההורים שלך!

אל תשכחי את זה.

עם כל הכבוד לאני יודעת, אני בטוחה, אני בחרתי בו והכל לגבי החתן

שיבוא בעז"ה או שבא כבר יש לתת את הדעת לכך שההורים שלנו

רואים דברים מעבר למה שאנחנו הצעירים המאוהבים רואים...

את מבינה?, נכון שלפעמים זה שיא המעצבן והמבאס שהם מתערבים

לנו אבל צריך לשקול זאת הייטב.. הם לא עושים זאת מצד שלילי אלא רק

מתוך הבנה ואכפתיות כלפי הבת\ בן שלהם..

עם כל הכבוד הם גדלו את הילד\ה הזה 20-30 שנה ולכן חשוב להם להיות

רגועים לגבי מי שהולך להיות איתו מעכשיו והלאה.

שנזכה לזיווגינו הנכון והמתאים במהרה. אמן!

אז בהחלט יש מקום לדעתם

כשהם לא כאלה ממש לא אמור להיות אכפת לך הדיעה שלהם.

אמא שלי מבועתת מהמחשבה להיות סבתא,

ואני אישית מאוד רוצה ילדים ברגע שתהיה לי הזדמנות לא רואה טעם לחכות.

אני רוצה להתחתן מוקדם ומבחינת אמא שלי רק שאני אתחתן כמה שיותר מאוחר

סבתא שלי המדהימה אומרת לה:

"אף אחד לא שואל לדעתך כשזה יקרה זאת החלטה של הבת שלך"

זה צריך להיות המציאות המתוקנת

לא רב ולא הורים לא יכולים להחליט מי הבחור שלך

(אני לא מדברת על מקרים חריגים אלא על כאלה נורמליים)

זה מאוד נורמאלי להקשיב לעצות ההורים (כמובן לא חייב לקבל אותם).

יש מקרים חריגים שלא כמו שציינת...

נורמלי כשיש לך הורים נורמליים ומערכת יחסים תקינה,

אבל לטעמי לא אמור להיות להם את המילה האחרונה

זה השיקול של הילד והבחירה שלו!

יש מספיק סיפורים על הורים שאמללו את הילדים שלהם

בגלל סיבה טיפשית למנוע חתונה

יש לזה מקום אבל בפרופורציה!

קרובת משפחה שלי עשתה את זה

וכל המשפחה שלה לא דברה איתה שנתיים,

כלומר ההורים והאחים.

הם משפחה מקסימה ממש, ומאוד מאושרים,

אבל היה להם ממש לא קל בתחילת הדרך.

לפעמים היחסים עם ההורים יכולים לפגוע גם

ביחסים עם בן הזוג,

אבל האמת שהמשפט הזה נכון בכל זוג ובכל סיטואציה

בקיצור, בהחלט לשקול את האפשרות,

ולהיות מוכנה לזה שההורים לא יפסיקו לאמלל אותך רק

בגלל שהחלטת....

לצערינו מה שהסהר מתארת, זה לא חריג בכלל בימינו..

הלואי שכך היה

לפעמים זה נכון מה שאת אומרת אבל בד"כ ההורים הם בעלי נסיון יותר מאיתנו ורואים את הדברים בראיה רחבה יותר והיא לא ציינה מה הסיבה אז..... לא בטוח שזו עצה נכונה כ"כ..

בעז"ה שה' יסדר את הכל בדרך הכי טובה!!

גם אני התחתנתי לפני אחותי ...... הרגשתי נורא וזה העיב מאוד על שמחתי  בבקשה!!!!!! אל תעשי לאחותך פרצופים שימחי בשימחתה  ואושרך גם הוא יגיע במהרה. (אחתי התחתנה שנה אחרי ואותו דבר קרה גם עם זוג נוסף של אחיות) בבקשר להורייך - איני יכולה לעזור אם אני לא יודעת מה הסבה רק בטוחה שזה מאהבה!!!!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.