וטוב שכך,

אחרת לא היה לאף אחד כח להתחיל עם כל הדבר הזה....

וכמו שאמרת יש גם הפוך...

כאלה שאמרת "עד שהיא תתחתן ,יש עוד זמן..." ,והנה היא התחתנה ויש לה גם ילד....

אין דרך לדעת ואין מה להילחץ,צריך לעשות השתדלות,וה' יעזור!

שיהיה בהצלחה

יש פה (כולל אותי) גדודים של רווקים לחוצים.

לחץ עדיין לא עזר לאף אחד

תפסיקו להכניס אנשים להיסטריה, עדיף תעזרו להתמודד עם המצב, או תיעצו לה (מה שאני הייתי עושה) להפסיק לשאול שאלות כאלה כי אין בהן מועיל.

אם התשובה היא כן - סימן שאין מה לעשות בנידון, זה גנטי, או לחילופין איחרת את מועד ואת רווקה מאוחרת שלא אובחנה בזמן.

אם התשובה היא לא - אז זה לא עוזר לך לפתור את המצב הנוכחי.

לכן חבל לשאול.

עדיף לשאול איך לקבל ייעוץ מתאים (אם יש צורך ונכונות) ועזרה בהצעות שידוכים.

בעזהי"ת.

סיבות נפשיות וכאלה..

לא הכל שכלי, קר ומחושב כמו שהצגת לעיל.

[ואם אני אומרת את זה... אז כנראה שזה *באמת* היה קיצוני.]

זה בדיוק כמו לשאול "למה אף אחד לא אוהב אותי"

את באמת רוצה לשמוע את התשובה או שזו בעצם שאלה רטורית ובסה"כ את רוצה שיאהבו אותך?

אגב זה בדיוק ההבדל בין חשיבה של בנות לחשיבה של בנים

השאלה הסמויה כאן ברורה לכל בת ולא לכל בן.

בעזהי"ת.

אבל מה לעשות ויש בחיים שלנו גם דבר כזה, מוזר, שגורם לאנשים לעשות דברים שאין לך מושג למה הוא עושה את זה, שקוראים לו "רגשות".

הולך בודאות לאבדון.

ברור לי שבנות פועלות יותר מתוך הזרימה הטבעית של הרגשות שלהן (וטוב שכך אחרת לא היה לי בעולם הזה עם מי להתחתן)

אבל אבל אבל

כאשר מדובר במצב שחייבים לפעול, לקחת יוזמה ולעשות משהו - שמים את הרגש הצידה לרגע,

מחפשים את הפתרון הכי נכון לבעיה ואחרי משתפים את הרגש לאט וזהירות

בעזהי"ת.

וגם לפעמים צריך לתת לרגשות ביטוי. וזה לא רק רגשות במקרה הזה, זה גם הרבה תהיות נפשיות, מחשבות שהן קצת מעבר ל-תכל'ס של העולם הזה.

וסתם נקודה-

א"א לרצות להתחתן עם בחורה מלאת אמוציות מאידך, ולשנוא את הדבר הזה מאידך.

זה פשוט לא הולך.

עד הנקודה שבה צריך להציל מישהו - כי לבד הוא לא יצליח להתגבר על כל המכשולים

ולדעתי יש היום הלחצה מהנושא,

מפחידים אותך שאם תהיה בררנית ולא תתפשרי על.......................

אז תמותי זקנה ,ערירית במחסן ישן...

"אין דרך לדעת ואין מה להילחץ,צריך לעשות השתדלות,וה' יעזור!"

אין פה שום יעוץ מעשי - במקרה הטוב השתתפות בצער.

ידוע לי שלרוב בנות מחפשות דווקא את הנחמה ואת השתתפות והדאגה, מאשר משהו מעשי.

אבל במקרה הזה אין מנוס.

והמסקנות מהן

אני לא נוהגת להגיב סתם...

התכוונתי לאופציה של אם התשובה היא לא.

היא רווקה מאוחרת?

שזה יתן לה תקווה?!

זה, מכל הדברים שבעולם, יתן לה תקווה וכח להמשיך?!

אם זה הדבר היחיד - אז אני מרחם עליה.

ולילה טוב - אני קם ב 6

אני ממש לא רווקה מאוחרת (אלא אם כן 18 נקרא...) אני באמת עדיין בשלב של הלדמיין ולכן רציתי לדעת אם יודעים לפני או אם יש קווי אופי מסוימים. סליחה שלא הדגשתי את זה קודם, חשבתי שזה יחסית ברור...

(אם מפריע שאני כותבת פה אז תגידו, זה פשוט היה נראה לי המקום הכי הגיוני לשאול את זה)

בעזהי"ת.

אומרים שכשאדם מבקר חולה, הוא לוקח ממנו 1/60 מהמחלה שלו...

וזה למה? זה לא ששהוא אשכרה לוקח מהמחלה שלו משהו... אלא הוא משתתף בצערו, עוזר לו להרים את המשא של החולי הזה, ואז לכן יותר קל לחולה..

ועדיין רוב המחלה נותרה בעינה ודורשת את הטיפול האמיתי שלה.

אבל אם אפשר לשמח יהודי- למה לא?  

אבל אם להיות רציניים (רק לרגע) - מעולם לא אמרתי שבקשת הנחמה היא דבר של מה בכך.

זה ממש עיוות של דברי - או לכל הפחות קריאה מאוד רדודה שלהם ביחד עם דעות קדומות (על הבנים).

זה חשוב.

אבל נחמה לא תעזור לפתור את הבעיה.

במקרים מסויים נחמה היא מספקת כדי שהאדם יקום על הרגלים, ישקם את עצמו ויתקן את כל מה שצריך לתקן.

ולפעמים זה לא מספיק - האדם כבר לא במצב לפעול בלי עזרה של זולת.

וכל הנחמות שבעולם לא יעזרו כאן.

בעזהי"ת.

[סתם כי אין לי כח להקליד את דבריי שנית ]

פנו ליועצ/ת להורים ,הם לרב היועצים הטובים ביותר

פנו כשאתם בגיל צעיר ,אל תחכו למצב שתהיו מיואשים ומבולבלים

1.יצאת תוך שנה אחת עם יותר מ100 בנים(וא"א לא היה בכלל בכיוון שלך)

2.סיימת תואר ראשון בהצטיינות(בזמן הלימודים השקעת רק בהם)

3.סיימת תואר שני בהצטיינות(כנ"ל)

4.לעיתים "חפיפניקיות דתית" מסייעת בעניין(אך אל לך להסיק מהכלל אל הפרט)

את הבנות שעונות על הנקודות 2-4 לא רציתי לפגוש עוד מהרגע שנתנו לי את הפרטים שלהן.

ובכל זאת יצאתי

מיותר לציין שזה נגמר אחרי פגישה אחת.

חוסר בטחון עצמי. אדישות. עצלנות. חוסר רצינות. דכאון. חוסר בגרות.

כל אחד מהם כאשר קיים בצורה קיצונית, או שילוב של חלק מהם גם אם במעט.

אדם שבכלל לא בכיוון של עבודה עצמית, יתקשה לראות התאמה.

עודף בטחון עצמי..

אנחנו רואים הרבה מאוד רווקים מעולים!! שלצערינו לא מתחתנים..

יכול להבריח אנשים...

ויש עו סיבות למה זה יכול לגרום לרווקות מאוחרת,(זורק מהר וכו')

אפי' שצריך לזכור שהכל בידי שמיים.

יש כאלה עם עודף ביטחון עצמי שמתחתנים די מהר....

ולפעמים - גם הערכה עצמית גבוהה, ללא גאוה, גורמת לזה.

בעזהי"ת.

יש רווקות מאוחרת- סתם כי לא מצאת את האחד,

ויש רווקות מאוחרת מתוך בחירה, שבנאדם אומר לעצמו "וואלה, אני לא רוצה לצאת לפני גיל XY".

אז הסיבה של השנייה ברורה,

ולגבי הראשונה... נראלי בעיקר חוסר אחריות, או רצון אמיתי להיכנס למחוייבות הזאת.

ואולי פשוט החצי השני עוד לא מוכן, והקב"ה מחכה איתנו למצב הכי טוב בשבילנו.

קודם כל - אני מאוד מבינה מאיפה השאלה מגיעה,

פעם גם לי היא ניקרה... עד שהבנתי- שלא.

לדעתי כלומר, אין איך לדעת לפני,

אלא אם כן הבחור/ה לא מתחילים לצאת עד גיל מסויים.

אנחנו, בעולם הזה עושים את ההשתדלות שלנו-

וה' מוריד את השפע כשזה נכון...

צריך  לזה אמונה. לדעתי.

זה תלוי..

יש כול מיני סוגים...אבל אנחנו מדברים על אנשים נורמאלים שיש להם חברים ומשפחה טובה ובסה"כ הם אנשים טובים

אז אנשים כאלה יש כמה סיבות

1. זה קורה לא מעט שיש פחד מאינטימיות, אולי הם לא מודעים אליו... אבל זה קיים-וזאת לא הככלה אבל קיים!

2. לפעמים לא עצל כולם (כול אחד שיבדוק את עצמו) יש חוסר אהבה עצמית ומכאן זה מתגלגל.. אם לא אוהבים את עצמנו איך אפשר לאהוב בעל/אישה??

3. שוב מה שאני אומרת זה לא כולם אבל זה אלול לקרות שיש בעיה עם הדמות של אבא(לבנות)/אמא(לבנים) שגורם להם להדחיק (במודע או לא במודע) את ענייני החתונה...

4. או שיש בעיה הפוכה.. שלבת יש בעיה עם הדמות של אמא ואז הדמות הנשית עצלה מתפרשת לא נכון ואז יש לה בעיה.. שוב ביום יום זה לא יראה כבעיה אבל בזוגיות זה אחרת.. (וכן להפך לבנים... עם הדמות של אבא וכן הדמות של גבר..)

5. לפעמים זה פשוט נסיון של ה' אותנו... וזה לא קשור אלינו או לעניינים פסיכולוגיים כאלה ואחרים..

אני אומרת שוב זה לא הכללה זה בעיות שאלולות להיות!!!!!!!!!! ואני לא אלוקים אני לא יכולה להגיד: " היא הבחורה הזאת יש לה בעיה עם הדמות הנשית! " לא!! לא!! לא!!! אני לא מאבחנת!!!!

וב"ה שידכתי גם שני זוגות....

רוח קטנה - נכון, השאלה קצת קשה -

מצד אחד, אם נתאר קווי אופי נקבל תחושה שעלינו על הבעיה ,

מצד שני אם אנחנו יודעים שיש בעיה באופי מה יעשה מי שיש לו אופי כזה? אין סיכוי לשנות?

ההתעסקות בשאלה נראת כהתעסקות רגשית. ובכל זאת,

כשהאדם שואל את עצמו - "מה גורם לי לצאת שוב ושוב ולא להתקדם?" בלי פחד וללא רגשות אשמה, אלא מתוך תחושה של עשייה וקידום המציאות אז גם המציאות מתקדמת...

יכולות להיות הרבה סיבות כפי שכתבו לעיל:

מחסום ריגשי,

חוסר בטחון,

בטחון מופרז,

שייוק לא נכון של האישיות,

אדישות, לחיצות

אשליות  וכו'...וכו'....

צריך להתמודד בלי פחד ובלי תחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים.

תעמדו מול המציאות, בלי פחד, אתם טובים ורצויים ובכל זאת, כמו כל האדם-

לעמל נולדתם ....

שבהם אדם לא רוצה להיות נשוי, רוב הסיבות לרווקות מאוחרת הם עניין של חוסר מזל.

פשוט לא פוגשים את האדם שאתו רוצים לחיות את כל החיים.

יש כאלה שמוצאים, יש כאלה שמתפשרים ויש כאלה שלא.

והשתדלות,אין שום תרופה אחרת

ולפעמים יש גאולה אחרי יאוש, אז לא צריך להתייאש, אבל זה גם לא נורא 

אני חושבת שבחורה שהלימודים מאוווווווד חשובים לה והיא ממקמת אותם באופן טבעי הכי למעלה גם תזכור להתחתן מאוחר יותר מכולן.

את יודעת כמה מורות/גננות רווקות יש? המונים.

 ואת לא יכולה לומר שהלימודים או הקריירה שלהןמנעו מהן להתחתן. יש בנות שיוצאות מגיל מאד צעיר ונתקעות- זה ממש לא קשור ללימודים. 

מה עם בחור ששסיים תואר בהצטיינות? הלימודים לא בראש סדר העדיפויות שלו?

המוסכמה היא שלבנים זה בסדר להתחתן בגיל 26-27, כשבנות בגיל הזה נחשבות רווקות זקנות.

וכדברי המשורר- יאללה יאללה.

אני התכוונתי שיש כאלה שאומרים- אז אני אסיים עוד תואר ואח"כ אצא, אני אעשה דוקטורט וא"ח אהיה פנויה להצעות. סליחה מכבודך, אבל מורה או גננת זה לגמרי לא מקצוע שאפתני (את את משווה את זה לרופאה, עורכת דין, אשת הייטק).וכן, יש בנות שיוצאות בגיל צעיר ונתקעות אבל לפחות הן יוצאות ולא דוחות את זה אחרי סיום התואר.

3 דודות שלי כאלה. כשהציעו להן, הן אמרו שהן מעדיפות עכשיו להתרכז בלימודים וכשהן הגיעו לגיל 34 עם דוקטורט ביד הן נזכרו שיש חיים מאחורי הקריירה. זה לגמרי לא שטויות. יש (כדי שלא יסקלו אותי על ההכללות)

נשים שאפתניות והרבה כאלה שמתחתנות מאוחר בגלל שהן מעדיפות להתרכז בלימודים. ויש לי כ"כ הרבה דוגמאות.

מקצוע שאפתני לא בהכרח זה שגורם לרווקות מאוחרת כי יש הרבה מורות לא נשואות בגילאים מאוחרים ויש לי המון דוגמאות. 

חוץ מזה יש הגיון מאד גדול בהתחלה של ביסוס כלכלי כדי להתחתן. תואר ראשון בד"כ לוקח מקסי' 4 שנים, ככה שבנות שלא מרחו את הזמן בשנתיים ש"ל+שנת חופש+שנת מדרשה יכולות לצאת עם תואר בגיל 23. סביר בהחלט לחכות עד אז כדי שתהיה אפשרות בסיסית של פרנסה בכבוד.

שוב, במחילה מכל המורות- מורה זה לא מקצוע שאפתני. אני לא חושבת שרוב הבנות שלומדות להיות מורות עושות את זה מאידיאל ומשאיפה להיות מורה.רובן לומדות הוראה בגלל הנוחות שבעניין.

גם אני חושבת שיש היגיון מאוד גדול בביסוס כלכלי. כל עוד הביסוס הזה לא נמשך עד גיל 34 שיש לך דוקטורט ואת עוד חושבת על להיות פרופסור ועוד לא מיקמת איפשהו את הנישואין בחיים שלך כי הקריירה תמיד הייתה קודמת בשבילך. זה כבר מטורף לגמרי..

לכי לאוניברסיטה ותראי.

לא חייבים להיות במקצוע שאפתני כדי להישאר רווקה מאוחרת!

יש נשים שהבחירה בקריירה ע"פ משפחה היא זו שגורמת להן להישאר ברווקותן, אבל יש רבות-רבות שהקריירה נמצאת בתחתית סדר העדיפויות ועדיין רווקות! את מה תאשימי עכשיו?!

השכלה היא לא גורם לרווקות מאוחרת. כל אחת בוחרת את הזמן שבו היא מרגישה שהיא יכולה להתחיל להתבסס כלכלית.  

 חוץ מזה, את חושבת שאחרי כל מה שכתבתי אני לא נמצאת באוניברסיטה ומכירה מה שהולך שם? 

 האמיני שלי שאני מודעת לחלוטין להשלכות בעניין. 

שמפניה, בת 21, לומדת לתואר שני במקצוע שאפתני.

בחורה ששמה את הקריירה שלה מעל הכל ולא מסכימה לשמוע הצעות עד שהיא לא תספק את עצמה מבחינה לימודית לא תתחתן אלא אם כן היא תצא עם מישהו..מסכימה עם זה?!

זה מה שאני רוצה להגיד!!!!!! לא כתבתי כאן שמקצוע שאפתני הוא הוא גורם לרווקות מאוחרת אבל מקצוע שאפתני בהחלט יכול להוות גורם.

והרבות רבות האלה שהקריירה נמצאת אצלן בתחתית סדר העדיפויות כן שומעות הצעות וכן יוצאות והן תקועות כנראה מסיבה אחרת.

בהצלחה בתואר

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.