וטוב שכך,

אחרת לא היה לאף אחד כח להתחיל עם כל הדבר הזה....

וכמו שאמרת יש גם הפוך...

כאלה שאמרת "עד שהיא תתחתן ,יש עוד זמן..." ,והנה היא התחתנה ויש לה גם ילד....

אין דרך לדעת ואין מה להילחץ,צריך לעשות השתדלות,וה' יעזור!

שיהיה בהצלחה

יש פה (כולל אותי) גדודים של רווקים לחוצים.

לחץ עדיין לא עזר לאף אחד

תפסיקו להכניס אנשים להיסטריה, עדיף תעזרו להתמודד עם המצב, או תיעצו לה (מה שאני הייתי עושה) להפסיק לשאול שאלות כאלה כי אין בהן מועיל.

אם התשובה היא כן - סימן שאין מה לעשות בנידון, זה גנטי, או לחילופין איחרת את מועד ואת רווקה מאוחרת שלא אובחנה בזמן.

אם התשובה היא לא - אז זה לא עוזר לך לפתור את המצב הנוכחי.

לכן חבל לשאול.

עדיף לשאול איך לקבל ייעוץ מתאים (אם יש צורך ונכונות) ועזרה בהצעות שידוכים.

בעזהי"ת.

סיבות נפשיות וכאלה..

לא הכל שכלי, קר ומחושב כמו שהצגת לעיל.

[ואם אני אומרת את זה... אז כנראה שזה *באמת* היה קיצוני.]

זה בדיוק כמו לשאול "למה אף אחד לא אוהב אותי"

את באמת רוצה לשמוע את התשובה או שזו בעצם שאלה רטורית ובסה"כ את רוצה שיאהבו אותך?

אגב זה בדיוק ההבדל בין חשיבה של בנות לחשיבה של בנים

השאלה הסמויה כאן ברורה לכל בת ולא לכל בן.

בעזהי"ת.

אבל מה לעשות ויש בחיים שלנו גם דבר כזה, מוזר, שגורם לאנשים לעשות דברים שאין לך מושג למה הוא עושה את זה, שקוראים לו "רגשות".

הולך בודאות לאבדון.

ברור לי שבנות פועלות יותר מתוך הזרימה הטבעית של הרגשות שלהן (וטוב שכך אחרת לא היה לי בעולם הזה עם מי להתחתן)

אבל אבל אבל

כאשר מדובר במצב שחייבים לפעול, לקחת יוזמה ולעשות משהו - שמים את הרגש הצידה לרגע,

מחפשים את הפתרון הכי נכון לבעיה ואחרי משתפים את הרגש לאט וזהירות

בעזהי"ת.

וגם לפעמים צריך לתת לרגשות ביטוי. וזה לא רק רגשות במקרה הזה, זה גם הרבה תהיות נפשיות, מחשבות שהן קצת מעבר ל-תכל'ס של העולם הזה.

וסתם נקודה-

א"א לרצות להתחתן עם בחורה מלאת אמוציות מאידך, ולשנוא את הדבר הזה מאידך.

זה פשוט לא הולך.

עד הנקודה שבה צריך להציל מישהו - כי לבד הוא לא יצליח להתגבר על כל המכשולים

ולדעתי יש היום הלחצה מהנושא,

מפחידים אותך שאם תהיה בררנית ולא תתפשרי על.......................

אז תמותי זקנה ,ערירית במחסן ישן...

"אין דרך לדעת ואין מה להילחץ,צריך לעשות השתדלות,וה' יעזור!"

אין פה שום יעוץ מעשי - במקרה הטוב השתתפות בצער.

ידוע לי שלרוב בנות מחפשות דווקא את הנחמה ואת השתתפות והדאגה, מאשר משהו מעשי.

אבל במקרה הזה אין מנוס.

והמסקנות מהן

אני לא נוהגת להגיב סתם...

התכוונתי לאופציה של אם התשובה היא לא.

היא רווקה מאוחרת?

שזה יתן לה תקווה?!

זה, מכל הדברים שבעולם, יתן לה תקווה וכח להמשיך?!

אם זה הדבר היחיד - אז אני מרחם עליה.

ולילה טוב - אני קם ב 6

אני ממש לא רווקה מאוחרת (אלא אם כן 18 נקרא...) אני באמת עדיין בשלב של הלדמיין ולכן רציתי לדעת אם יודעים לפני או אם יש קווי אופי מסוימים. סליחה שלא הדגשתי את זה קודם, חשבתי שזה יחסית ברור...

(אם מפריע שאני כותבת פה אז תגידו, זה פשוט היה נראה לי המקום הכי הגיוני לשאול את זה)

בעזהי"ת.

אומרים שכשאדם מבקר חולה, הוא לוקח ממנו 1/60 מהמחלה שלו...

וזה למה? זה לא ששהוא אשכרה לוקח מהמחלה שלו משהו... אלא הוא משתתף בצערו, עוזר לו להרים את המשא של החולי הזה, ואז לכן יותר קל לחולה..

ועדיין רוב המחלה נותרה בעינה ודורשת את הטיפול האמיתי שלה.

אבל אם אפשר לשמח יהודי- למה לא?  

אבל אם להיות רציניים (רק לרגע) - מעולם לא אמרתי שבקשת הנחמה היא דבר של מה בכך.

זה ממש עיוות של דברי - או לכל הפחות קריאה מאוד רדודה שלהם ביחד עם דעות קדומות (על הבנים).

זה חשוב.

אבל נחמה לא תעזור לפתור את הבעיה.

במקרים מסויים נחמה היא מספקת כדי שהאדם יקום על הרגלים, ישקם את עצמו ויתקן את כל מה שצריך לתקן.

ולפעמים זה לא מספיק - האדם כבר לא במצב לפעול בלי עזרה של זולת.

וכל הנחמות שבעולם לא יעזרו כאן.

בעזהי"ת.

[סתם כי אין לי כח להקליד את דבריי שנית ]

פנו ליועצ/ת להורים ,הם לרב היועצים הטובים ביותר

פנו כשאתם בגיל צעיר ,אל תחכו למצב שתהיו מיואשים ומבולבלים

1.יצאת תוך שנה אחת עם יותר מ100 בנים(וא"א לא היה בכלל בכיוון שלך)

2.סיימת תואר ראשון בהצטיינות(בזמן הלימודים השקעת רק בהם)

3.סיימת תואר שני בהצטיינות(כנ"ל)

4.לעיתים "חפיפניקיות דתית" מסייעת בעניין(אך אל לך להסיק מהכלל אל הפרט)

את הבנות שעונות על הנקודות 2-4 לא רציתי לפגוש עוד מהרגע שנתנו לי את הפרטים שלהן.

ובכל זאת יצאתי

מיותר לציין שזה נגמר אחרי פגישה אחת.

חוסר בטחון עצמי. אדישות. עצלנות. חוסר רצינות. דכאון. חוסר בגרות.

כל אחד מהם כאשר קיים בצורה קיצונית, או שילוב של חלק מהם גם אם במעט.

אדם שבכלל לא בכיוון של עבודה עצמית, יתקשה לראות התאמה.

עודף בטחון עצמי..

אנחנו רואים הרבה מאוד רווקים מעולים!! שלצערינו לא מתחתנים..

יכול להבריח אנשים...

ויש עו סיבות למה זה יכול לגרום לרווקות מאוחרת,(זורק מהר וכו')

אפי' שצריך לזכור שהכל בידי שמיים.

יש כאלה עם עודף ביטחון עצמי שמתחתנים די מהר....

ולפעמים - גם הערכה עצמית גבוהה, ללא גאוה, גורמת לזה.

בעזהי"ת.

יש רווקות מאוחרת- סתם כי לא מצאת את האחד,

ויש רווקות מאוחרת מתוך בחירה, שבנאדם אומר לעצמו "וואלה, אני לא רוצה לצאת לפני גיל XY".

אז הסיבה של השנייה ברורה,

ולגבי הראשונה... נראלי בעיקר חוסר אחריות, או רצון אמיתי להיכנס למחוייבות הזאת.

ואולי פשוט החצי השני עוד לא מוכן, והקב"ה מחכה איתנו למצב הכי טוב בשבילנו.

קודם כל - אני מאוד מבינה מאיפה השאלה מגיעה,

פעם גם לי היא ניקרה... עד שהבנתי- שלא.

לדעתי כלומר, אין איך לדעת לפני,

אלא אם כן הבחור/ה לא מתחילים לצאת עד גיל מסויים.

אנחנו, בעולם הזה עושים את ההשתדלות שלנו-

וה' מוריד את השפע כשזה נכון...

צריך  לזה אמונה. לדעתי.

זה תלוי..

יש כול מיני סוגים...אבל אנחנו מדברים על אנשים נורמאלים שיש להם חברים ומשפחה טובה ובסה"כ הם אנשים טובים

אז אנשים כאלה יש כמה סיבות

1. זה קורה לא מעט שיש פחד מאינטימיות, אולי הם לא מודעים אליו... אבל זה קיים-וזאת לא הככלה אבל קיים!

2. לפעמים לא עצל כולם (כול אחד שיבדוק את עצמו) יש חוסר אהבה עצמית ומכאן זה מתגלגל.. אם לא אוהבים את עצמנו איך אפשר לאהוב בעל/אישה??

3. שוב מה שאני אומרת זה לא כולם אבל זה אלול לקרות שיש בעיה עם הדמות של אבא(לבנות)/אמא(לבנים) שגורם להם להדחיק (במודע או לא במודע) את ענייני החתונה...

4. או שיש בעיה הפוכה.. שלבת יש בעיה עם הדמות של אמא ואז הדמות הנשית עצלה מתפרשת לא נכון ואז יש לה בעיה.. שוב ביום יום זה לא יראה כבעיה אבל בזוגיות זה אחרת.. (וכן להפך לבנים... עם הדמות של אבא וכן הדמות של גבר..)

5. לפעמים זה פשוט נסיון של ה' אותנו... וזה לא קשור אלינו או לעניינים פסיכולוגיים כאלה ואחרים..

אני אומרת שוב זה לא הכללה זה בעיות שאלולות להיות!!!!!!!!!! ואני לא אלוקים אני לא יכולה להגיד: " היא הבחורה הזאת יש לה בעיה עם הדמות הנשית! " לא!! לא!! לא!!! אני לא מאבחנת!!!!

וב"ה שידכתי גם שני זוגות....

רוח קטנה - נכון, השאלה קצת קשה -

מצד אחד, אם נתאר קווי אופי נקבל תחושה שעלינו על הבעיה ,

מצד שני אם אנחנו יודעים שיש בעיה באופי מה יעשה מי שיש לו אופי כזה? אין סיכוי לשנות?

ההתעסקות בשאלה נראת כהתעסקות רגשית. ובכל זאת,

כשהאדם שואל את עצמו - "מה גורם לי לצאת שוב ושוב ולא להתקדם?" בלי פחד וללא רגשות אשמה, אלא מתוך תחושה של עשייה וקידום המציאות אז גם המציאות מתקדמת...

יכולות להיות הרבה סיבות כפי שכתבו לעיל:

מחסום ריגשי,

חוסר בטחון,

בטחון מופרז,

שייוק לא נכון של האישיות,

אדישות, לחיצות

אשליות  וכו'...וכו'....

צריך להתמודד בלי פחד ובלי תחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים.

תעמדו מול המציאות, בלי פחד, אתם טובים ורצויים ובכל זאת, כמו כל האדם-

לעמל נולדתם ....

שבהם אדם לא רוצה להיות נשוי, רוב הסיבות לרווקות מאוחרת הם עניין של חוסר מזל.

פשוט לא פוגשים את האדם שאתו רוצים לחיות את כל החיים.

יש כאלה שמוצאים, יש כאלה שמתפשרים ויש כאלה שלא.

והשתדלות,אין שום תרופה אחרת

ולפעמים יש גאולה אחרי יאוש, אז לא צריך להתייאש, אבל זה גם לא נורא 

אני חושבת שבחורה שהלימודים מאוווווווד חשובים לה והיא ממקמת אותם באופן טבעי הכי למעלה גם תזכור להתחתן מאוחר יותר מכולן.

את יודעת כמה מורות/גננות רווקות יש? המונים.

 ואת לא יכולה לומר שהלימודים או הקריירה שלהןמנעו מהן להתחתן. יש בנות שיוצאות מגיל מאד צעיר ונתקעות- זה ממש לא קשור ללימודים. 

מה עם בחור ששסיים תואר בהצטיינות? הלימודים לא בראש סדר העדיפויות שלו?

המוסכמה היא שלבנים זה בסדר להתחתן בגיל 26-27, כשבנות בגיל הזה נחשבות רווקות זקנות.

וכדברי המשורר- יאללה יאללה.

אני התכוונתי שיש כאלה שאומרים- אז אני אסיים עוד תואר ואח"כ אצא, אני אעשה דוקטורט וא"ח אהיה פנויה להצעות. סליחה מכבודך, אבל מורה או גננת זה לגמרי לא מקצוע שאפתני (את את משווה את זה לרופאה, עורכת דין, אשת הייטק).וכן, יש בנות שיוצאות בגיל צעיר ונתקעות אבל לפחות הן יוצאות ולא דוחות את זה אחרי סיום התואר.

3 דודות שלי כאלה. כשהציעו להן, הן אמרו שהן מעדיפות עכשיו להתרכז בלימודים וכשהן הגיעו לגיל 34 עם דוקטורט ביד הן נזכרו שיש חיים מאחורי הקריירה. זה לגמרי לא שטויות. יש (כדי שלא יסקלו אותי על ההכללות)

נשים שאפתניות והרבה כאלה שמתחתנות מאוחר בגלל שהן מעדיפות להתרכז בלימודים. ויש לי כ"כ הרבה דוגמאות.

מקצוע שאפתני לא בהכרח זה שגורם לרווקות מאוחרת כי יש הרבה מורות לא נשואות בגילאים מאוחרים ויש לי המון דוגמאות. 

חוץ מזה יש הגיון מאד גדול בהתחלה של ביסוס כלכלי כדי להתחתן. תואר ראשון בד"כ לוקח מקסי' 4 שנים, ככה שבנות שלא מרחו את הזמן בשנתיים ש"ל+שנת חופש+שנת מדרשה יכולות לצאת עם תואר בגיל 23. סביר בהחלט לחכות עד אז כדי שתהיה אפשרות בסיסית של פרנסה בכבוד.

שוב, במחילה מכל המורות- מורה זה לא מקצוע שאפתני. אני לא חושבת שרוב הבנות שלומדות להיות מורות עושות את זה מאידיאל ומשאיפה להיות מורה.רובן לומדות הוראה בגלל הנוחות שבעניין.

גם אני חושבת שיש היגיון מאוד גדול בביסוס כלכלי. כל עוד הביסוס הזה לא נמשך עד גיל 34 שיש לך דוקטורט ואת עוד חושבת על להיות פרופסור ועוד לא מיקמת איפשהו את הנישואין בחיים שלך כי הקריירה תמיד הייתה קודמת בשבילך. זה כבר מטורף לגמרי..

לכי לאוניברסיטה ותראי.

לא חייבים להיות במקצוע שאפתני כדי להישאר רווקה מאוחרת!

יש נשים שהבחירה בקריירה ע"פ משפחה היא זו שגורמת להן להישאר ברווקותן, אבל יש רבות-רבות שהקריירה נמצאת בתחתית סדר העדיפויות ועדיין רווקות! את מה תאשימי עכשיו?!

השכלה היא לא גורם לרווקות מאוחרת. כל אחת בוחרת את הזמן שבו היא מרגישה שהיא יכולה להתחיל להתבסס כלכלית.  

 חוץ מזה, את חושבת שאחרי כל מה שכתבתי אני לא נמצאת באוניברסיטה ומכירה מה שהולך שם? 

 האמיני שלי שאני מודעת לחלוטין להשלכות בעניין. 

שמפניה, בת 21, לומדת לתואר שני במקצוע שאפתני.

בחורה ששמה את הקריירה שלה מעל הכל ולא מסכימה לשמוע הצעות עד שהיא לא תספק את עצמה מבחינה לימודית לא תתחתן אלא אם כן היא תצא עם מישהו..מסכימה עם זה?!

זה מה שאני רוצה להגיד!!!!!! לא כתבתי כאן שמקצוע שאפתני הוא הוא גורם לרווקות מאוחרת אבל מקצוע שאפתני בהחלט יכול להוות גורם.

והרבות רבות האלה שהקריירה נמצאת אצלן בתחתית סדר העדיפויות כן שומעות הצעות וכן יוצאות והן תקועות כנראה מסיבה אחרת.

בהצלחה בתואר

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.