1. אני עושה קנייה גדולה לקראת כל שבת אחרי שאני מתכנן את התפריט ובודק איזה עוד דברים שגרתיים נחוץ לקנות

2. כמעט ולא. בד"כ אם יש צורך זה בעיקר חלב, פירות וירקות. לפעמים עוד כמה דברים קטנים.

3. בביתנו 4 נפשות שאוכלים מזון רגיל. בעיקר ארוחת ערב. (צהריים אני בעבודה והילדים במוסדות החינוך / צהרון)

ההבדל הגדול בינינו (חוץ ממספר הנפשות) זה משך השהות בבית - אתם כל היום בבית כולל ארוחת צהריים וארוחות ביניים. אצלנו אנחנו כמעט ולא בבית.

1. כמה פעמים בחודש?  לקראת כל שבת קניה שממלאת את המקרר והארונות. (ביום שישי השלמות לפי התפריט המעודכן)

2. כמה פעמים בשבוע? לפי הצורך ממוצע פעם או פעמיים ללחם וחלב והשלמות מינוריות בד"כ של מזון לאירוח שמתכלה גם כשאין אירוח. 

ירקות מספיקים משבת לשבת וכמעט שלא משלימים פשוט כי רוב הילדים לא אוהבים. (נשמח לעצות. או אולי נקדיש שרשור מיוחד)

3. 6 ילדים ו2 הורים

נוסיף לזה גם את בעלי, שלומד ולכן נמצא יותר מהרגיל בבית (ב"ה!).

אנחנו עושים קניה גדולה פעם בשבועיים, והשלמות עוד פעמיים-שלוש בשבוע בררר...

7 נפשות , כל מה שאוכלים עובר בבית ... 

ירקות ופירות הולך בכמויות , ב"ה , אין לי מקום רב מדי לאכסון יבשים , אז גם זה בהשלמות ( יש לנו סופר די זול קרוב אלינו ) , כמעט כל יום קונה חלק

מרגישה שאני כל היום בקניות , וכל הזמן חסר משהו ונגמר למרות זאת....

נגמרות בכל קנייה של איזה 70 -100 ש"ח?

פעם שמעתי מישהי אומרת שלשבת הם עושים 4 פעמים קניות וזהו....

הבעיה זה מקום האחסון או זה שכל פעם שוכחים לקנות דברים וצריך להשלים?

לא יודעת אם העצה הזאת רלוונטית, היא בטח מעצבנת את מי שלא רגיל אליה, ונראית מאד לא מעשית,

אבל מכינים אצלכם רשימת קניות "לכבוד" הקניה או כותבים כל פעם שנגמר משהו?

אצל ההורים שלי, וגם אצלנו- כל פעם שנגמר הרזרבה האחרון רושמים מיד. מה זתומרת? זה אומר שאם יש לי נגיד קטשופ אחד ספיר, וכשנגמר הקטשופ פתחתי את הבקבוק האחרון שהיה בארון- אני מיד רושמת לקנות. ואז זה ממש לא דחוף- אין שום בעיה לחכות עם זה עד הקניה של השבוע הבא, הרי הקטשופ לא יגמר בינתיים. כנ"ל לגבי הכל.

גם לי אין מקום להרבה ספיר, אבל יש מספיק לפחות לאחד רזרבה מכל דבר (או יותר- תלוי כמה אני עלולה להצטרך בפתאומיות. נגיד קמח יהיו לי תמיד 2-3 רזרבה. ואם אני רואה שיש אחד- אני ארשום לקנות עוד. גם אם במהלך השבוע אני אצטרך קמח, את האחד הזה יהיה לי).

וכך מחנכים גם את כל בני הבית!!! כל מי שלוקח את הרזרבה האחרון- יכתוב מיד או יגיד לאמא לכתוב!

בנוהל אני בדר"כ לא זקוקה להשלמות בזכות השיטה הזאת.

תמיד יש תקופות שכן כמובן. ואז זה אכן 70-100 שח ומעלה כל "השלמה" כזאת.

(למשל כשהגננת מודיעה לי ביום רביעי שהילד הוא אבא/אמא של שבת וצריך להביא לגן XYZ... . זה תמיד מרגיז אותי, מה- לא ידעת שהוא יהיה אבא של שבת כבר ביום ראשון??! ואם אני עושה קניות ביום שלישי? לרוץ לסופר במיוחד בשבילך?)

אם הבעיה היא באמת מקום- את זה אין לי דרך לפתור.. אצלנו יש 6 נפשות ב"ה, אבל חלקן נפשות קטנות .. בינתיים ירקות ופירות של שבוע מאוחסנים אצלנו במקרר סבבה.

[יוקטנה- נראה לי שבמקום לעודד אותך עצבנתי עוד יותר  המסודרים האלה עם השיטות המסודרות שלהם...]

ואולי זה יהיה יותר קל...(גילוי נאות: אני לא משתמשת בשיטה...)

הם ערכו רשימה של כ-ל המוצרים והמצרכים שנכנסים הביתה דרך קבע, ממש ממש ה-כל. החל בשרוכי נעליים וכלה בתכשיר הגנה נגד שמש...סתאם... אני מתכוונת למוצרי אוכל.

הם ערכו את הרשימה יפה יפה, באקסל, לפי קטגוריות - פירות וירקות/מוצרי טואלט/מוצרי חלב.. וכו'.

הרשימה מודפסת מחדש כל שבוע ותולה על המקרר. וככה כשנגמר משהו פשוט עושים V לידו, וככה כשהולכים לקניות הרשימה למעשה מוכנה, ואין צורך להיזכר ולערוך אותה מחדש. אם רוצים לערוך שינוי קבוע בתצרוכת הבייתית, עורכים אותו במחשב.. וככה לא שוכחים אותו אף פעם.

על זה נאמר: אשרי (המאמין...)המסודרים!

השיטה הירושלמית נשמעת משהו לשאוף אליו

אין מצב שהייתי זוכרת מה חסר לקניה!

לפעמים אנחנו עושים את הקניה אצל אבא שלי, ופעם ב... אנחנו שוכחים את הרשימה על המקרר. אני מעריכה שבמקרים הללו אני שוכחת 50% ממנה. בלי שיטת קיפי הייתי יכולה לנעול את הבית ולזרוק את המפתח...

אני חושבת על שהעניינים היו מתנהלים בבית של סבתא שלי כשהייתה ילדה - ברור שכל יום עוברים בשוק וקונים מה שצריך. זה דווקא נראה לי רומנטי כזה ויכול להיות גם יעיל מבחינת הוצאות ובזבוזים (תכנון אוכל יומי יכול להיות מדויק הרבה יותר מתכנון שבועי).

אלא אם הבעיה היא שרק פעם בשבוע אתם יכולים להרשות לעצמכם להגיע למקום זול, ומה שקרוב לבית הוא יקר יותר - אז באמת אין לי פתרון.

מצד שני, אם אתם קונים הרבה במכולת ומעט בסופר אתם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם שאתם מוסריים יותר. לי יש רגשות אשמה שאנחנו קונים בעיקר בסופר... אני זוכרת מהספר על הרב אויערבאך זצ"ל ששמר קשר עם בעלי עסקים קטנים וקנה רק אצלם את היין לפסח וכאלה. צדיק יסוד עולם (-:

אנחנו פשוט דור אחר ואנחנו הרבה פחות מתוכננים (רובינו)

יכול להיות שקניות תכופות ואפילו  לפני כל ארוחה היה יותר חסכוני ורומנטי

אבל קצב החיים שלנו שונה אין לנו זמן לתכנן ללכת כל יום (בדיעבד אין ברירה אז הולכים להשלים)

אנחנו הרבה יותר רכושניים ולכן כל "קפיצה" להביא חלב עולה כמו בית קפה כי קונים גם מה שלא מתוכנן

אם קונים רק מה שמתוכנן אז באמת אין הבדל בין קניה יומית לחודשית עם השלמות

הניסיון מוכיח שלא המקום הזול או היקר קובע מה המאזן המשפחתי אלא הרגלי הקניה הנכונים או הלקויים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות