לא בהכרח בסדר הזה.

2. לב טוב, אמת, זרימה.

3. לב טוב, אמת.

לב טוב כולל כמעט את כל המידות....

2.יראת שמיים,אמון,שמחה

3.יראת שמיים,אמון

ו..

נשאר לי יראת שמיים..

אני לא יודע איך לומר את זה, אבל זה נראה לי טעות חמורה בכתובת.
לב טוב מקום רביעי?
את יכולה להתחתן עם אדם ירא שמים, אבל סמרטוט מבחינה אישיותית.

יראת שמים זה אכן אחד הדברים החשובים, אבל עם כל זה שזה נשמע כפירתי,
זה לא תמיד זה הופך את האדם לאחד שנעים וטוב לחיות איתו.

אני מכיר כמה כאלה, יראי שמים, שיכול להיות שאת לומדת\ קוראת את הספרים שלהם ביום יום
בענייני דשמיא, אבל בחייהם האישיים, איך לומר...

דרך ארץ קדמה לתורה. למדתי את זה על בשרי. כמה אמת יש במשפט הזה.

אני לא רוצה להישמע קיצוני, אבל זה שוב מעלה בי מחשבות שיש בנות שרוצות להתחתן עם

ישיבה\תורה, ולא עם בנאדם.

חושבת אתה לא יכול להגיד על זה שזאת טעות.. (שם, שם, דקארט..)

לעניות דעתי, אם בנאדם באמת ירא שמיים אז זה יקרין על האישיות.

אבל אני מסכימה עם הרעיון שדרך ארץ קדמה לתורה.

כמובן כל אחד חופשי לחשוב ולהגיד, רק הבעתי דעה.
לחלוטין אני לא מתכוון לפגוע.

יש בנאדם לחברו..

אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.(מסכת אבות)

א. את ה5 הראשונים לא כתבתי לפי סדר חשיבות..

ב.אני בעז''ה רוצה להתחתן עם אדם שלומד תורה

ג. אדם שיש לו יראת שמיים והוא ירא אלוקים אמיתי והוא מבין איך באמת צריך לחיות ..

זה יביא אותו לידי כך שהוא יהיה עם לב טוב וכו'..

אני מקוווה שהובנתי..

ללב טוב או מידות טובות.

בלי להכליל.

אז-תודה על הנקודה למחשבה..

 ו..אני כנראה על הירא שמיים של אז..(למרות שאין דבר כזה. ההגדרה נשארת לעולם אותה הגדרה)

יראת שמיים היא המפתח להכל.

יראת שמיים אמיתית היא העמידה מול ה', המחוייבות לדברו, למידות טובות, ללב טוב, למעשים טובים.

אכן, יכול להיות אדם שיש לו מטבעו תכונות קשות יותר - ואז היראת שמיים תגרום לו לאיפוק ולעבודה עצמית. כמובן, זה לא אומר שבפועל כבר צריך להתחתן איתו.

כמו שבאדם יש גם ראש גם לב גם איברים וכו' - כך גם כאן: אי אפשר לנתק דבר מדבר. אבל יש "הירארכיה", ובהחלט יראת שמיים אמיתית תופסת מקום עיקרי לגמרי בראש הכל.

"לב טוב" ללא יראת שמיים, אמנם מידה נחמדה לכשלעצמה - אך אין בה מחוייבות לכל מיני ערכים חשובים ועם השנים עלולה לצאת לעיתים גם נגד עצמה..

ו"יראת שמיים" שהיא ללא מידות טובות - אינה יראת שמיים באמת; או שהוא, כנ"ל, בשלבי עבודה עצמית. זה יפה מאוד, אך זה לא אומר שחייבים להתחתן בשלב כזה.

צריך לראות שיש יראת שמיים אמיתית, לא רק ביטוי מהשפה ולחוץ, וגם מידות טובות שעליהם היא מופיעה ואותן היא בונה.

לפעמים יש אנשים שיש להם נסיון מר - מדומה או אמיתי - עם כאלו שנקראים "יראי שמיים" ואין מידותיהם או מעשיהם מתוקנים. זה דבר כאוב מאד. אולי גם יכול לשמש כנורת אזהרה לא להסתמך רק על ה"פלומבה" החיצונית.

אבל הגישה היסודית שלך בריאה מאוד וחבל לאבדה או להחלישה. ו"הולך תמים - הולך בטח".

מה שאתה מדבר זה באידיאל,

ככה צריך להיות, ברור.

אבל בתכל'ס, במציאות זה ממש ממש לא ככה.

אני מכירה כמה יראי שמים שהיחס שלהם לסביבה בכללה לא משהו, והיחס לנשותיהם לא יותר טוב בכלל.

ו- אם זה המדד, אז כדאי מאוד שלפני שמתחתנים לאבד את התמימות הזאת, מאשר לאבד אותה אחרי ח"ו....

וצריך ממש לזכור את זה טוב טוב,

שיראת שמים זה לא אומר כלום! על המידות! על האישיות! עם זה חיים אחרי הכלץץץ

וכמו שאמרו לנו עוד באולפנא-

כשאתם יוצאות, גם אם הוא הצדיק, פאר הישיבה- יכו להיות בעל מכה. ויכול להיות עם כמויות של יראת שמים, דקויות הלכתיות, תפילה אמיתית, תלמיד חכם עצום.

אני שואפת למצוא בעל כזה.זה באמת באידיאל ושבעז''ה נזכה..

ומי שירא שמיים אמיתי בכל המובנים הוא גם אדם טוב עם מידות טובות!!

אדם לחוּץ כזה, צריך דווקא לעורר נורות אדומות. המועקות הנפשיות וקוצר הרוח

שלו מתגלמות גם ביראת שמיים פגומה. דווקא מידת הבטחון בקב"ה צריכה להוביל

את האדם לשלווה והרמוניה פנימית, ליכולת לקבל ולהכיל מצבים קשים.

צריכים לדייק: לא שחס ושלום יראת שמיים לא אומרת כלום, אלא שצריכים ללמוד

מהי יראת שמיים אמיתית, ואיך ניתן לזהותה. אני לא מסוגל להכיל מושג של "יראת

שמיים" שכרוכה עם יחס יהיר, מתנשא או אנטיפתי לסובב, ובטח שלא לאשתך.

מה שאני כותב זה לא ב"אידיאל" בלבד - זה הפירוש של "יראת שמיים". וכמו שהסברתי בראש הודעתי הקודמת, מה הגדר והפירוש שלה.

ואם, "אני מכירה כמה יראי שמים שהיחס שלהם לסביבה בכללה לא משהו, והיחס לנשותיהם לא יותר טוב בכלל" (חותך את הלב לשמוע את זה), אז - מלבד מה שעלי לדון קודם כל לכף זכות, שאולי אינך מכירה באמת את הנסיבות של מה שאת רואה; ובוודאי בין איש לאשתו, שלפעמים אי אפשר כלל לדעת ממה דברים מתחילים, וגם אדם יר"ש אינו אמור להפוך ל"סמרטוט" ותמיד "להעמיד עצמו כקיר" כלשון ספר החינוך -

אבל אם זה באמת כך - הרי זה עצמו מה שהסברתי, שיש כאן אחת משתי אפשרויות: או בעיה ביראת שמיים, או מידות קשות מטבעו, שהוא עובד עליהן ומשתדל להתאפק.

כלומר, ביֶתֶר בהירות: יש אכן טעות לא פעם בהבנת המושג הזה: חושבים שירא שמיים זה מי שעוצם את העיניים ומתנענע חזק..(מביא סתם, בתור "ציור"..). זה נושא שמדברים עליו הרבה בספרים שעוסקים בכך. למשל, בהקדמת מסילת ישרים על החסידות. אצל הרב קוק זצ"ל המון, ועוד.

אבל אין הדבר כך. יראת שמיים היא פניה פנימית ואמיתית לה', ומחוייבות לדברו, במידות ובמעשה. זה דבר שצריך הרבה עבודה.

כעת - זה נכון שזה עדיין לא מיישר אוטומאטית את כל המידות וההתנהגות. הרי יש גם יצה"ר (לפעמים..), יש מידות והנהגות שבאות מהטבע, מהסביבה, מהחינוך. צריך לבוד גם על זה. לא פשוט להשליט את הרוכב על הסוס, וגם לגרום שהסוס מעצמו ירוץ בשמחה בכיוון הנכון...

המידות הטובות, ה"דרך ארץ" האנושית, המוסר האנושי, היושר הטבעי שבלב - זה דבר בסיסי, שהתורה באה להעלותו ולהאירו יותר. מי שלא מבין זאת, וחושב שימצא תורה קרועה מכל זה, כותב הרב זצ"ל שאינו מבין ערכה של תורה ועל כך נאמר: עם נבל ולא חכם - אונקלוס: דקבילו אורייתא ולא חכימו..

על כן כתבתי שהתורה באה על גבי המידות הטבעיות (שצריכות עבודה ועיבוד), והיא גם מיישרת אותן. התורה, היראת שמיים.

אבל חלילה-חלילה לומר מה שהיקצנת, בחום ליבך על הענין, ש"יראת שמים זה לא אומר כלום על המידות, האישיות".. חס ושלום. צריך לעשות תשובה על זה....  היחס לה' והמחוייבות לדברו, אינם אומרים על האישיות או פועלים עליה? חס ושלום. הם היסוד לאישיות. ואני בטוח שגם את לא התכוונת לזה.

אלא כמו שהסברתי לעיל: לא כל דבר שמתדמיין כיראת שמיים הוא אכן זה. וגם - יתכן בעלי יר"ש שעדיין "באמצע העבודה".. לא חייבים להתחתן דווקא איתם. ואם הם לא היו יר"ש - אולי הם היו "חיות טרף"?..

לכן, כפי שהסברתי בהודעתי הקודמת, הסדר הוא לדעתי, קודם כל ירא שמיים - זה המכנה המשותף הבסיסי, המחוייבות הבסיסית לערכים - ועם זה בעל מידות טובות וכו', שגם הן מוקרנות מהיראת שמיים וגם משפיעות עליה. וגם, צריך שיתאים אישית...

ובוודאי שלא מתחתנים עם "חצי אדם" - עם ראש בלי לב, עם יד בלי מח.. זה הכל מכלול אחד.

וב"סוד" אומר לך, שגם מישהו עם "מידות ואישיות" כלשונך, יכול במשברי החיים להיקלע למצבים, שבהם בלי יראת שמיים מחייבת ועמוקה - המידות שלו לא יחזיקו כ"כ מעמד, בגלל שאינן מעוגנות ביסודן במחוייבות אמיתית ופנימית לדבר ה'; ופתאום יתגלו גם צדדים אחרים..  לא פחות ממה שציינת לגבי מי שהיראת שמיים שלו חיצונית, או אינה מופיעה עדיין במציאות הטבעית של מידותיו.

על כן, בוודאי נכון, שלביא צודק, וגם את צודקת, שיכול להיות מצב של מישהו שמכונה "ירא שמיים" והנה.. (וגם לפעמים זה לא באמת כך - רק נראה למי שנפגע סובייקטיבית מאותו אדם). אבל לא נכון לומר שזו המשמעות, או חוסר המשמעות, של יראת שמיים באמת. גם "פעם" וגם היום.

אלא שצריך לקחת מדבריכם (שחלקם באמת כאובים וכואבים) את יתר הזהירות - הן בשימת לב, אם זו יראת שמיים או "גולמי יראת שמיים ללא תואר וללא צורה" - כלשון אחד הספרים הקדמונים (פעם..); והן את שימת הלב למצב המידותי וההתנהגותי - אם הוא כבר תואם, במידה ראויה, את השאיפות וההשתדלות של היראת שמיים.

ומאוד חשוב לא לאבד את ה"תמימות". התמימות אינה טפשות, ח"ו. היא ההרגשה הטבעית והזכה, הנכונה, מהלב, את האמת. חלילה לאבד אוצר יקר כזה מרוב אזהרות פרקטיות של בעלי ניסיון מר וכאוב באמת. לא לקלקל לה.  אלא שצריך להפנות שימת הלב, שתמצא את מי שבאמת מתאים לרצונה. כי ירא שמיים אמיתי ובעל מידות טובות, זה דבר עצום ונפלא. ובלי היראת שמיים הוא לא היה כך.

וצר לי מאוד על מה שאמרו לכן באולפנה. זה נורא ואיום. בעל "תפילה אמיתית, צדיק, תלמיד חכם, יראת שמיים, דקויות הלכתיות" לא יכול להיות כך - כי זה ההיפך מכל ההגדרות הללו. אלא אם כן יש לו פשוט מחלה.

ואני מניח שזה מה שרצו לומר לכן: יכול להיות מי שנראה כך והוא לא כך.  ויכול להיות מישהו שהוא אכן טוב כזה, ויש לו מחלה של חוסר שליטה עצמית שמתפרצת לפעמים. הם פשוט רצו להיות "פרקטיים" - שתדענה להיזהר כשצריך.. ולא כ"כ היה איכפת להם באותו רגע דיוק ה"הגדרות" של מה זה יראת שמיים (ואולי מי שאמר/ה בעצמו/ה נכוותה והוציא/ה את הנסיון של המיעוט הזה עליכן?... אינני יודע).

אבל הם עשו לדעתי, טעות חינוכית חמורה. שהרי ברור שאדם נורמלי ובריא, שיש לו כל המעלות הללו, כך הוא גם יתנהג בביתו; הצדיק כלפי כל חבריו והירא שמיים, והת"ח, והמדקדק בהלכה , והמתפלל מהלב..

אז בשביל להזהיר ממיעוט חולני - הורסים את ה"תמימות" ביחס למושגים הללו?! אפשר להזהיר מפורש בצורה אחרת ובלשון אחרת.

במקום שבחורה תחפש מישהו נפלא כמו שתיארת, היא תהפוך למזלזלת בכך, בלי לשים לב, כי זה "לא אומר כלום", כביכול? רחמנא ליצלן. ודעי, שאם מישהי תתחתן עם מישהו כזה - והגישה הזו תישאר לה, היא עצמה עלולה  ל ע ש ו ת  אותו לאדם כזה. כשאין אמון והערכת אמת לדברים שהאדם משקיע בהם את כל-כולו ועבודת חייו, כשזה נחשב ל"לא אומר כלום" בעיני הנפש הכי קרובה, זה ניסיון גדול גם לגיבור שבגיבורים.

תמימות הלב - וזהירות המעשה. ובלי לקלקל אותה.

סליחה שהארכתי - אך חשבתי שזה נושא חשוב (למי שהצליח לקרוא הכל).  ותכל'ס - אולי טוב שהעליתם גם את הצד הזה, שאפשר יהיה באמת להבחין יותר ביראת שמיים של אמת ובתוצאותיה הראויות בחיים.  ובאמת שאני מכיר המון יראי שמים ובעלי מידות נפלאות, גם בהנהגתם המעשית - וגם אני מכיר גם אחרים.. הסברתי לעיל. שנצליח כולנו. בעז"ה.

יראת שמים כפשוטו- זה אדם שירא מרבש"ע

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ..."

יראת שמים אינה כוללת בתוכה מידות טובות. לצערנו.

מצחיק שכשמבררים על מישהו שואלים- "ירא שמים"? וזה ההכשר הכללי לבנאדם...

אחרי שמתחתנים נשארים עם בנאדם ירא שמיים אבל לא ירא מלצעוק על אשתו.

וזה נכון שבאופן מתוקן אדם ירא שמים צריך שיהיה לו גם מידות טובות,

אבל אם מדברים למעשה ולא רק בתיאוריה-

אז, כן!

יש כאלו! אז אולי תגידו שהיראת שמים שלהם פסולה ואני לא יחלוק,

אבל אם תכל'ס כשיוצאים בודקים לפי יראת שמים, ולפי זה שכל רבני הישיבה מתפארים בבחור הצדיק, אז יש סיכויים לגלות אחרי זה יחס לא נעים. וזה קורה.

וכן, גם יראי שמים צריכים לעבור במסננת של מידות טובות, זה שבחור הוא צדיק, זה לא אומר כ-לו-ם!

ו-דן, אני מאוד שמחה שאמו לנו את זה עוד באולפנא, וחבל שלא עושים את זה בכל מקום.

כי ממש לא כל ירא שמים הוא בעל מידות טובות, וזה לא משהו שניתן לראות תמיד בצורה שטחית, וגם החברותא והר"מ לא....

שזה השורש.

שהרי מה זה "ירא מרבש"ע" - פחד? זו יראה קטנה.

היראה האמיתית היא יחס עמוק, מחוייבות, וקרובה לאהבה. וזה מוליד גם מידות טובות.

כמובן, מתוך תפיסה של "רבש"ע" לא כמו אליל או "איש"כזה ח"ו, אלא כמקור כל הטוב, אין-סוף,

המופיע בכל הטוב, במידות הטובות, בערכים, בכל היפה והנשגב. עי' מאמר "דעת אלוקים" לרב קוק

זצ"ל ובעוד הרבה מקומות. זה נושא רחב, ואני כבר הארכתי הרבה...

אבל אתה צודק, שבוודאי צריך גם עבודה על המידות בפני עצמן.  והסברתי, שהיראת שמיים נבנית

על מידות טובות - וגם בונה אותן ונותנת להן ערך מרומם יותר.

ולכן - יראת שמים אמיתית, באמת כוללת  בתוכה מידות טובות - אבל צריך לעבוד "להוליד" את זה

בפועל, ולתרגל על מרחב החיים. גם צריך "לעבד" את הכחות הטבעיים של האדם שיהיו מתאימים

למה שהוא בפנים. שהרי יש גם נטיות חומריות, וגם יצה"ר, וגם אופי, וגם נסיבות חיים וכו'.

אך מכל מקום, זה השורש והלב.

אבל בוודאי שהשאלה אם הוא "ירא שמיים" איננה "ההכשר הכללי". קודם כל, כי מי אומר שעמדו על

עומק עניינו; והביטוי הזה גם משמש לדברים יותר שטחיים, כלליים. דבר שני, כבר אמרתי שגם יר"ש

אמיתי צריך לפעמים עבודה על כל מיני תכונות - וגם אם בגלל היראת שמיים הוא מאופק לגמרי - מי

אומר שהוא כבר זורם בנעימות המידות הטובות?

זה לא "הכשר כללי" - זה רק כניסה למסעדה... אח"כ צריך לבדוק את המשך התפריט וכמה ה"שער"

כבר מופיע בו. אבל זה מאד חשוב.

אני מתרשם שאולי יש לך תחושת נסיון לא נעים עם דברים כאלה. זה באמת מאד מכאיב. ולדעתי, גם

טוב שאתה מזהיר שלא להסתפק ב"המלצה" על הפרמטר הזה בלבד, כפי שביארתי.

עם זה, חבל לקלקל את האמת הגדולה שבדבר הזה עצמו.

[וירא שמים ירא גם מלצעוק על אשתו, כמובן... אחרת זו בעיה ביראת שמים. אלא שלפעמים איננו

יודעים את הנסיבות, ומה גרם (כבר ציטטתי את ה"חינוך, שגם לפי היראת שמיים לא תמיד אדם חייב

להעמיד עצמו כקיר... ) וכמובן - גם לירא שמיים יכולים להיות נסיונות. לא תמיד הוא עומד בהם. אם

הוא ירא שמיים, ולא רק מידות טובות בהתנדבות, הוא גם אמור להזדרז לתקן כשצריך..]

לא מתייחסים לסביבה שלהם ולא אכפת להם מה האישה אומרת..-אז הם לא יראי שמיים!!!

ירא שמיים, לפי דעתי לפחות, הוא מישהו שלומד תורה ומאמין בה' ויש לו מידות טובות..-הוא מיישם את מה שהוא לומד..

למצוא חן ושכל טוב בעיני "אלוה-ים ואדם". טוב גם לאדם וגם לבוראו. אז תגובתך- לא מתאימה. הרי יראת שמיים זה לדעת שד' רואה אותי אז מובן שגם ב"בין אדם לחברו.."

אותך.

זה לבוא נקי,פתוח לקבל ולהקשיב.

זה לנסות לפגוש את הפנים,לראות מעבר לחיצוני.

זה להיות מחובר לעצמך.

בין היתר...

שכששאל אחד הרבנים את תלמידיו מהי הדרך הטובה שידבק בה באדם,אמר ר' אלעזר בן ערך-לב טוב.אמר להם הרב,(לשאר התלמידים שאמרו כל מיני דברים ואני לא זוכר..)-רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך,שבכלל דבריו-דבריכם.

הכל מתחיל מלב טוב.

לי בבן זוג,ושזה עוזר...

תכלס,יש מישהו שזה הועיל לו??

אני ממש אשמח לדעת..כלומר אם הוא נפגש והסיבה לסיום הקשר הייתה חוסר התאמה במידה מס'....

לי זה קרה.

יצאתי עם מישהו מאד נחמד, שלא הפסיק להסתכל בצורה שלילית על כל מי שראינו, 

ישבנו בגינה ועברו שם זוג חרדים עם ילדה- והוא הסביר לי למה החרדים מעצבנים אותו

עברו שם כמה ערסים- והוא התעצבן על כל הערסים בעולם.

קילל את הערבים, התעצבן על שוטרים וכו'

אחרי זה (למרות שמהרבה בחינות אחרות הוא היה ממש מתאים- גם באופי, גם השקפת עולם, גם חיבור טוב) היה לי ברור שאני לא ממשיכה.

שנה אחרי החתונה מה שתכל'ס יש לך- זה בעיקר המידות. זה מה שמעצב את היומיום שלכם, הרבה יותר מהשקפות עולם, זרימת שיחה, חיבור רגשי וכו'. (שהם חשובים מאד, אבל פחות מתבטאים ביומיום)

השאלה היא אם עשית ממש רשימה מלפני כן,

ברור שיכול להיות שמידה לא התאימה לך ,ופסלת,

כל העניין הוא שיש כאלה שממש דלוקים על הרעיון של רשימה וללכת איתה עד הסוף...

וזה הייתה השאלה שלי,

אם יש מישהו שזה עזר לו בכלל....

כלומר,למרות שיש רשימה ואת רואה מידה לא משהו,להיסתפק במידות החשובות,

כי לכל אחד תגלי עוד מלא חסרונות....

אגב,

אני לא מאמינה בשיטה הזו...

אילו מידות אני צריך לחזק בשביל שאהיה ראוי לבן זוג כזה?...

אבל אם כבר שאלתם מה הייתי רוצה שיאפיין אותו אז..

1. דובר אמת

2. בעל ביטחון עצמי

3. ענוה

4. אוהב את הבריות

5. שואף להתקדם 

לב טוב

שמחת חיים

אהבת חסד

צניעות

יושר

שמחה, קבלת השונה, ענווה, אהבה, נתינה.. ויושר. חובה.

צריך לשים לב שיש הבדל בין מידות לתכונות...

5:

ענווה

עין טובה

התחשבות בזולת

דובר אמת בפיו ובלבבו

מסתפק במועט

לאחר סינון- 3:

עין טובה

דובר אמת בפיו ובלבבו

מסתפק במועט

2:

עין טובה

דובר אמת בפיו ובלבבו

ואחרי סינון קשה ביותר:

עין טובה.

כשיש עין טובה רואים הכל בצורה נכונה, ולוקחים דברים בפרופורציות.

עין טובה תגרור להתחשבות בזולת, ענווה, המנעות משקר וכל שאר המידות...

ככה ש- עין טובה לוקחת

גרמת לי לחשוב טוב טוב, תודה!

סתם עכשיו באמת חכמה וטובה

הייתי חייב...

1) צניעות (בנפש)

2) אמינות

3) נאמנות

4) עין טובה

5) יושר

-------------------

1) צניעות

2) אמינות

3) יושר

------------------

1) צניעות

2) אמינות

------------------

1) צניעות. בשבילי זו גישת חיים מופלאה שחז"ל הנחילו לנו. (לגבי הגדרתה - היא למעשה ענף של מידת הענווה (הרחבות בספר "אורחות צדיקים"), אבל אני לא מתיימר לכתוב ולמצוא מישהי ענווה מושלמת, כי אני לא כזה...)

* לסיום, סיפור קטן עם מוסר השכל, על מהותה של יראת שמים (לאור הדיונים בשרשור):

שלחתי sms לדוד שלי, שהוא לומד לרבנות (בן 40), וחלה במחלה שיתוק נדירה ברגליים לא עלינו:

- "קראתי עכשיו על יראת שמים, הזכיר לי אותך... מה שלומך?"

והוא ענה לי תשובה שלימדה אותי המון:

- "ישתבח שמו על הפנים. ויש לי עוד דרך ארוכה להימנות עם יראי שמים".

אדם ישר - התכוונתי לאינטרקציה בין האדם לסביבתו ביומיום, בכל מעשה שהוא - הגינות וחתירה לצדק. לא מרמה, לא מזייף, לא עושה הונאות, לא ינצל מעמד לטובתו האישית ע"ח אחרים.

אדם אמין - התכוונתי ברמת היחסים האינטימיים של בני הזוג - מישהו שאפשר לסמוך עליו, שאפשר להאמין לו. אפשר לחלוק איתו תחושות וסודות, מתוך ידיעה שהוא פה בשבילי וחפץ בטובתי באמת ובתמים.

הובנתי?

וחמשת תלמידיו הגדולים התחבטו בה כמונו... (מסכת אבות, פרק ב', משנה ט')

מי אני הקטנה שאביעה דעתי בנושא, אך בכ"ז ונראה לי שלב טוב / טוּב לב.

ובעז"ה נצליח למצוא אדם עם כמה תכונות טובות... ושגם לנו הם יהיו...

אתה מוזמן להשלים תעודת רבנות ולבא ללמד במדרשה.

5 מידות:

כנות

יציבות נפשית/ שלווה פנימית

שמחת חיים

רגישות חברתית

תמימות

3 מידות: (ארר)

רגישות חברתית

שלווה פנימית

תמימות

2 מידות: (ארר כפול)

רגישות חברתית

תמימות

מידה אחת: (לא, זה כבר מוגזם..)

רגישות חברתית

ארר זה היה קשה!!

כמו שציטטו 'חושבת...' ו 'ביניי"ש'.

לא ברור לי איך אתם מודדים "יראת שמיים". לא יתכן שלמות ב"יראת שמיים" כל זמן שיש חסרון בבין אדם לחברו (-לב טוב), עד כדי שאפילו אם אני בסדר עם הזולת, עלי לדאוג כי הוא יראה זאת - "והייתם נקיים מה' ומישראל".

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך