[מתוך "למעש"]
בפרשיות השבוע הקרובות אנו עוסקים רבות בדמותו של יוסף הצדיק. אחד המאפיינים הבולטים בהיסטוריה של יוסף – הוא שתמיד הופקר ע"י אלו שהכי קרובים אליו.
בשנה האחרונה, חלה תאוצה משמעותית במגמה לחידוש הנוכחות והשיבה אל קברו של יוסף הצדיק זי"ע. במהלך שנה זו, נרצח בן יוסף לבנת הי"ד- רצח שהוביל להתעוררות נוספת בקרב עם ישראל בכלל, ובקרב אישי ציבור בפרט.
לדאבוננו, לא כל חלקיו של עם ישראל מבינים ומסוגלים להכיל תהליכים שכאלו, מה שמוביל לכך שההנהגה הפוליטית רואה את המגמה של החזרה לשכם, קבר יוסף ולערים העבריות בכלל, כנטל – ולפיכך פועלת בהתאם, מה שמוביל להגבלות רבות – בין השאר פתיחת הגישה לקבר יוסף אך ורק פעם או לעתים פעמיים בחודש, וכן סלקציה בין באי הכניסה לשכם- כאשר חלקים נרחבים מבאי הכניסה לא זוכים להגיע למחוז חפצם, וכל האזור נחסם לתנועה (לעיתים אף באלימות בלתי פרופורציונאלית).
המגבלות והסנקציות הללו – אשר מטילים הצבא והמשטרה – לעיתים מביאות עשרות ומאות של אנשים להיכנס עצמאית לקבר יוסף- ובכך הצבא שרק רצה לחסוך מעצמו את הנטל של שמירה על יהודים בתוככי שכם - גורם לסיכון גדול פי כמה, ולעתים אף מתעמת עם יהודים אלו.
לצערנו, השיקולים שמובילים את הצבא והמשטרה, הם כאלו, שעדיף לו מבחינת סד"כ (סדרי-כוחות) ומבחינה כלכלית, מעט בלאגן ועימותים פעם-פעמיים בחודש, רצח פעם בעשור (ר' הלל ליברמן, בן יוסף לבנת) מאשר לאבטח באופן קבוע ומוסדר את הגישה לקבר יוסף.
כל שיקול לאומי או ציבורי- נעדר ממכלול השיקולים של כוחות הביטחון באזור (רובו ככולו של דרג הקצונה באיזור, מורכב לכתחילה ובכוונת מכוון מאנשי שמאל).
