(צרות של עשירים)
נסענו לחגוג יומולדת משפחתי בצפון, ולי היה ברור שאחר כך אנחנו באים לאחותי, לה יש ילדה אחת קטנה ומתוקה מאוד.
לא נעים, אבל לה זה לא היה ברור (חלילה אני לא שופטת אותה על כך), וראינו שזה לא מתאים שננחת עליה ככה, על ששת ילדינו. אני יודעת שזה לא פשוט לה (ולבעלה) לארח אותנו, וגם על כך אני לא שופטת אותה. אנחנו בחרנו להקים צבא, וזו לא הבחירה שלהם.
חשוב לי לציין שאני ואחותי מאוד קרובות, וגם עם בעלה היחסים מצויינים (הוא ובעלי מאוד מחבבים זה את זה. למעשה הם מכירים עוד קודם לחתונות).
אבל זה כואב לי בלב... שאני לא יכולה להרגיש חופשיה פשוט לקפוץ אל אחותי כשאנחנו בסביבה 
כמובן שהם אמרו שאנחנו יכולים לבוא, אבל היה ברור שזה יהיה להם קשה. ואני רוצה שזה יהיה להם כיף, ובשמחה...
וחשבתי לעצמי (בלילה) כמה מעטים כיום האנשים שאני יכולה להרגיש בנח לבוא אליהם... זה בעיקר חברים ומשפחה שגם להם יש הרבה ילדים (בתכנון או בפועל), אל ההורים שלנו, ואל בת דודה שלי, שיש לה אמנם רק ילד אחד, אבל הוא ADHD (וגם כ-20 חתולים וכלבים).
האם לומר לאחותי איך אני מרגישה? זה בטח יכאיב לה
, אז די מהר, היא מתחילה לקטלג אותם, ולסווג אותם, לפי:'שובבים יותר' ו 'שובבים עוד יותר'... וזה בהחלט לא נעים לי, ולא מותיר בי תחושה טובה.
