זה לא יעזור כלום. היא לא יכולה "להרגיש" את זה.

פשוט, תחליטי שלפני שאת מגיעה אליה - את שואלת מספיק זמן מראש. לצורך זה, גם מתכננת קצת. ותחליטי שזה לא מפריע לך - שהרי זה לא בא מתוך חוסר הרגשת קירבה, אלא קושי מובן של מי שלא רגיל.

מה שכּן, את יכולה להגיד לה שאת רואה שכאשר אתם נוחתים בהפתעה עם כל ה"גדוד" זה קצת קשה ואת מבינה את זה. ואם היא חושבת שאם אתם מודיעים זמן הגון מראש - זה יקל?

זה עצמו יכול לגרום, שהיא אכן תרגיש בנוח כשמודיעים.

ודרך אגב - במחילה, ובוודאי גם את מסכימה כי מתאים לך להסכים לכך - אין ילד ש"הוא adhd".. יש ילד שיש לו בעיות עם ריכוז, או גם היפראקטיביות. אבל זה לא "הוא". זה פרט באופי/התנהגות שלו, גם אם פרט עם השלכות לכל מיני עניינים..

חשבתי להגיד לאחותי השניה (ואז היא היתה מעבירה לה) אבל גם על הערוץ הזה אוותר

(ואתה צודק לגבי האחיין שלי גם כן!)

אמנם אנחנו 'רק' עם ארבעה שיחיו, אבל מתוכם שלושה בנים שובבים, בהחלט מרגישים שלא לכל אחד אפשר להגיע, בהרכב מלא.

אולי זאת רגישות שלי, אבל אני מרגישה שלרוב האנשים אעדיף להגיע בהרכב מצומצם...

סבתא שלי, שתהיה בריאה, שואלת אותי כל פעם, למה אתם לא באים יותר?

אבל כשאנו באים, והחבריה, ב"ה, 'מראה את יכולותיה' , אז די מהר, היא מתחילה לקטלג אותם, ולסווג אותם, לפי:'שובבים יותר' ו 'שובבים עוד יותר'... וזה בהחלט לא נעים לי, ולא מותיר בי תחושה טובה.

אני רוצה לומר לך, שלפני שנה בערך, אירחנו את גיסתי על ששת ילדיה שיחיו, לסעודת שבת, סבה"כ, אבל מאחר ואנו גרים בדירת 90 מטר ולא יותר, בלי מרפסת או גינה, היו כל עשרת השובבים (טוב נניח שמונת השובבים, בלי התינוקות דאז) צריכים להוציא את כל המרץ במתחם לא גדול... והיה די.. איך לומר... עמוס... גם פיזית אבל בעיקר נפשית...

ואת רוב זמן הסעודה בילינו כמשכיני שלום, מפשרים ומחלקי טריטוריות...

אגב, נדמה לי שהיא למדה מזה לקח... ועד היום לא הזמינה אותנו לכל ביקור תגמול...

מאז די הפסקתי להסתכל על אופציה של התארחות בהרכב מלא, כאופציה אפשרית חוץ מאשר אצל ההורים, וגם זה לזמנים קצובים...

(פתאום נזכרתי שיש לי גיסה אחת מהממת, שמארחת אותנו ממש בשמחה ובכייף, אבל היא באמת משו מיוחד.. חוץ מזה אחותי גם תשמח לארח אותנו לפרקי זמן לא ארוכים...)

בקיצ' איך אמרת? צרות של עשירים!

ועם זאת, אני מרשה לעצמי לתת לך חיבוק וירטואלי! כי אני בהחלט מבינה שעם כל העושר... לפעמים זה טיפהל'ה מפריע! IחיבוקI

תודה על ההזדהות... אוף כמה זה עצוב שאת צודקת???

ככה זה כשיש גדוד ב"ה,לא קל לנחות איתו בכל מקום,גם לא אצל סבאספתא..

אז לא עושים את זה הרבה (ממילא זה יציאת מצרים : )  ),אפשר לרמוז או לשתף בקושי כדי שאולי אחרים יבינו שיותר קל לכולם שהם יגיעו יותר אליכם או שלפחות יהיו מודעים לקושי. וכשכן מגיעים לנסות להערך עם איזה הפעלה לילדים או להגיע לא עם כולם (אם יש מצב,זה דווקא מבורך לקחת כל פעם משהו אחר-תשומת לב אישית וכו)

ב"ה צרות של עשירים...הרבה נחת.

אולי כן כדאי לדבר איתה ,ברגע טוב,אולי תגלי שהיא דווקא שמחה מההמולה והחברים לילדה..איך שאת מרגישה...

הרבה פעמים רוצה מאוד מאוד להזמין חברים אהובים לסעודת שבת או לשבת שלמה, אבל נמנעת בגלל גודל המשפחה. זה לא הרעש והבלגן, לא הכמויות, כל אלה לא מטרידים אותי בכלל. אבל טכנית אין לי דרך להושיב יותר מעשרה אנשים סביב השולחן שלנו, ואין לי עוד שולחן, ואין לי גם מקום לפתוח עוד שולחן. הבית קטן! בע"ה כשנגדל נעבור לבית יותר גדול.

גם לי זה עצוב מאוד שאין לי איך לארח משפחות גדולות.

אנחנו מרגישים שאנחנו מפריעים מעצם זה שאנחנו שם.

ב"ה יש להם בית מרווח וחצר גדולה.

ב"ה הילדים שלי הם על הצד היותר רגוע של הסקאלה.

אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים ללכת על קצות האצבעות כשאנחנו שם. פשוט לא נעים!

וחבל

זה מגניב אותם וחוסך מקום על השולחן הגדול,

גם ככה יותר מחצי מהסעודה הם משחקים בכלל ולא קשורים לאוכל..

ואנחנו אפילו במרחק נסיעה קצרה ממכם...

היא אמא לעשרה ילדים מלאי מרץ ב"ה אמרה לי: קיווי תנצלי את הזמן שאתם רק 3 ילדים ותתארחו אצל כל מי שמזמין אתכם!!!!!!!!!!!!! 

אף אחד לא מזמין אתם (הם כבר מארחים את ההורים ואחרים בכלל אין מה לדבר)

אז אול יהציפייה ל"התארח" אצל משפחה יורדת?! אני מקווה מאוד כי אני נשואה 7 שנים ועדיין מתחשק לי לבוא למשפחה.. או שמא אני טועה ועדיין רוצים גם אחרי 10 שנים וןמעלה מרגישים צורך אע"פ שהבית "מלא" ב"ה. במשפחה ברוכה. מה, מחפשים עדיין חברים?! אני מקווה שכשילדי יגדלו (ב:ה יש לי קטנים) ירד לי הצורך להיות עם חברה כי למרו תהשבת הנפלאה עם דברי התורה של הילדים מהגן וכו' ואחת בכיתה א'- אני מרגישדה צורך בחברה כשהם קטנים.

אני גם מקווה שעם השנים וכשהילדים יגדלו ארגיש פחות צורך לנסוע שבתות. בינתיים אני לא רואה את זה, מגיע השלב שבו אני צריכה אוויר... מזל שאצלנו משני הצדדים כולם שמחים לארח, גם משפחה בת 7 נפשות.

בעלי דווקא אוהב להיות בבית אבל זו לא חכמה, יש לו את הלימוד הקבוע שלו כמעט כל השבת, ואני נשארת עם הקטנים בבית. יאמר לזכותו שהיום הוא כבר חוזר הביתה כדי ללמוד עם הגדולים וכדי שאני אוכל ללכת לשיעור נשים, מה שמקל על השיעמום

כשאתם בסביבה ורוצים "לקפוץ" לאחות, תקפצו קודם לסופר, תקנו פיתות וסלטים מוכנים עבור שתי המשפחות (אפשר גם פסטרמה וכאלה אבל לא מנגל או דבר אחר שמצריך בישול), גם כלים ומפות חד פעמיים יועילו, גיסתי הייתה עושה כך כשהיו באים אלינו... אחרי כמה שנים כבר הזמנתי אותם לשלושה ארבעה ימים אצלי... פשוט ידעתי שהם ישתתפו באירגון, בעלויות וכו... והכי חשוב - שהם לא מצפים למשהו חוץ מאשר להיות ביחד!

וכמו במקרים רבים -אם תגידי שאת לא מצפה ליותר מאשר להיות ביחד - זה לא יועיל כמו מעשה...

דבר נוסף - כדאי מאוד לתכנן מראש טיולים ביחד, נפגשים - אבל בחוץ, אף אחד לא בלחץ של להיות מארח (יש כאלה שזה מלחיץ אותם ולא משנה מה תגידי...), ואם אתם בסביבה ולא תכננתם - אולי תנסי להציע ללכת יחד עם הילדים לאיזה גן משחקים לא שיגרתי באזור + פיקניק כנ"ל.

וגם חשוב לדעת שיש אנשים שלא מתאים להם דברים לא מתוכננים, פשוט לוקח להם כמה שעות לקלוט את השינוי מבחינה רגשית, לכן כשאת "קופצת"- טכנית הם מתארגנים, אבל הם נראים מוטרדים כי הם עדיין לא עיכלו ריגשית את השינוי, ומספיק שאחד מבני הזוג כזה - גם בן הזוג השני יראה קצת לחוץ... (אגב קוראים לתופעה "יקה" או "פרפקציוניזם" מה שתבחרי...)

מה שמצער אותי ביותר, זה שהבעיה לא האמצעים, אלא הרעש, לכלוך, צלחת שנשברת... פשוט הפרת השגרה.

נראה לי שזה התגבר מאז שנולדה להם התינוקת (אתם יודעים איך זה ילד ראשון... צריך לדבר בלחש כשהוא ישן וכאלה). אני ממש מקווה שזה ישתנה בעתיד!

אותנו מזמינים פחות ופחות בגלל העומס שאנחנו מגיעים

בדרך כלל זה ממש לא משנה לי

רק כשבא לי להתפנק - אין לי כל כך לאן ללכת

מאידך - גם אני לא קופצת על מציאה בדרך כלל לארח משפחות גדולות....

ברוך ה',

לפעמים אני מרגישה מאוימת לארח משפחות עם הרבה ילדים או ילדים רועשים,

כי ברוך ה' לי יש גם ילדים שצריכים מאוד את אמא,

ולי אישית קשה לתפקד כמארחת שצריכה לנצח על כ"כ הרבה תחומים

(כמובן שמקל מאוד כשההורים המתארחים נוטלים אחריות מלאה על ילדיהם ושאני לא צריכה לשים לב כל הזמן לאיך הדברים מתנהלים איתם).

ומצד שני עם שלושה בנים שיחיו, פעילים ושמחים, גם קשה להתארח ואני לא מרגישה בנוח לנחות על אנשים.

גם אצל ההורים שלי שתמיד רוצים שנבוא אני צריכה להיות בכוננות מתמדת וזה מגביל.

כשיש בית עם גינה או חדר משחקים שניתן לשלוח אליו את הילדים, זה מקל.

יש לי כמה חברות יחידות סגולה שנותנות תמיד הרגשה כיפית כשבאים.

אחת עם ילדים כבר גדולים, אז היא פנויה לארח ותמיד אוהבת להשתעשע עם הילדים שלנו.

אחת עם ילדים קטנים משלה, אך גם כמה גדולים, ובית גדול ועם אופי שמח שחבל על הזמן.

וגם דודה מפנקת עם לב ענק!

אז אולי זה עניין של אופי - איך לוקחים את החיים.

נזכרתי שגם כשהיה לי רק שובב אחד,ברגע שהוא עלה על השולחן בסלון...דודה שלי כ"כ הזדעזעה שידענו שיותר אנחנו לא מתארחים שם עם השובבון שלנו,זה לא שייך...ולצערי עד היום זה כך,למרות שאני מעריצה את דודה שלי ,אני מוצאת דרכים אחרות להפגש איתה,מה לעשות,כל אחד וה"סבלנות" שלו...(והלוואי שלי תהיה יותר סבלנות לחברה של עצמי ).

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....