הנשק הזה "לכולן יש" הוא נשק מאוס ומצוי..

עלהשאלה השניה קשה לענות, בלי להכיר את המבנה המשפחתי, הילדה, וכו'. 

בעיקרון - ילד צריך לדעת שבכל משפחה נורמלית יש גבולות (גם אצל כאלה שכאילו "מרשים להן". אז זה בדברים

אחרים). ואצל מי שאין - אז הם מאוד מסכנים, למרות ה"אושר" הריגעי, מפני שאח"כ הם צריכים ללמוד על בשרם

מנסיון  כאוב, מה שאחרים חסכו לעצמם.

בהנחה שהאינרנט אצלכם עם "רימון" או משהו דומה - אתם יכולים לומר לה, שאצלנו בבית זה עיקרון שאינטרנט זה

רק עם חסימה. באינטרנט כל אחד יכול להעלות כל העולה על רוחו, גם כל פושע ועבריין, וזה כלל אינו שייך לסומכים

עלייך או לא. לא לכל דבר נכנסים בכוונה. גם בפח זבל לא מחטטים, גם מי ש"סומכים עליו", כדי לא להיתקע

בדברים מסריחים. 

אך כנ"ל - אינני מכיר את הנפשות הפועלות...

אבל זה מה שנתון ולפי זה אני מסיקה את המסקנות, יכול להיות שאני טועה.

אני יכולה מאד להבין למה היא הגיבה בצורה קיצונית. כשאת מכנה אותה "הגברת" זה מסביר הרבה מאד.

את התגובות שלך, שמגלות מבט חדש על הנושא מכיוונים שונים ומפתיעים,

בלי לחלוק על זה שאמת, עקרונית, לא טוב "להקטין" ולהתייחס בציניות.

בנידונים כמו זה, הבעיה קשה מאוד - כי לא מדובר על קושי עם "רצונות עצמאיים" של נער, אלא עם סיכון שאינו יכול להיות מודע להשלכותיו. ועדיין להורים יש אחריות. זה ממש "בין הטיפות" - וזו הבעיה הקשה בשלב הזה.

והביטוי "גברת" - משמש לעיתים הורים כשמתארים "תסכול" מעמידה פתאומית כזו של ילדתם מולם.  לא יודעים בדיוק איך להתייחס.. 

ראשית, תודה על התגובות.

לגבי ההערה של שירק, ראשית תודה. לעצם העניין, אני הייתי בסערת רגשות למול תגובתה ולכן כיניתי אותה "גברת" כי הרגשתי באותו הרגע שאני הילדה והיא הבוגר... היא היתה מלאת ביקורת, וכעס כלפנו שלא הבנו אותה וכו'

היום יומיים לאחר הארוע היא אומרת שהיא מאוד מאוכזבת אבל מבינה מה עומד מאחורי החלטתנו מה שמאוד שימח אותי שהיא מפגינה כישורי "גברת" גם בכיוון חיובי...

תגידו שאתם מסרבים ואם היא רוצה שתלך לקנות את זה בעצמה, ועל חשבונה. ילמד אותה משהו על אחריות למעשיה ועל בחירה חופשית של מי שעובד ומפרנס.

המכשיר הזה גם די יקר. יקח לה לא מעט זמן ביביסיטר בשביל להשיג אותו.

אולי אפשר להתפשר איתה על דגם חלש יותר, כזה שיודע לנגן אבל לא להתחבר לאלחוטי.

(אין גלישה חופשית באייפוד אם אין רשת אלחוטית פתוחה)

אתה מכיר מכשיר שהוא עונה על פונקציות של אייפוד אך אין לו גלישה חופשית?

היום בהרבה מקומות יש רשת אלחוטית פתוחה ולכן לא היינו רוצים מכשיר שמאפשר גישה ואפשרות לגלישה חופשית ולא מבוקרת.

היא מכורה למחשב? היא עושה בו דברים יעילים או מבזבזת זמן בפייסבוק ובסרטים טפשיים?

אולי לא כ"כ נורא שתהיה לה גלישה חופשית, אם היא תעשה עם זה דברים יעילים או לפחות לא מזיקים.

לי כמתבגר הייתה גלישה חופשית ולא קרה עם זה משו נורא במיוחד...

כל זמן שאין אפשרות במכשיר עצמו לא להתחבר לרשתות אלחוטיות בלתי מבוקרות - זה דבר בלתי אפשרי להרשות..

ראשית, היא מסוג הבנות (למרות שמאוד חכמה וסקרנית) שעשויה להתמכר ולשכוח את כל העולם... ושנית גם  אם לא היתה, הפתוי בגלישה חופשית הוא עצום, חשיפה לסדרות, סרטים, צ'טים, צריך להיות מחומר אנושי מיוחד מאוד לא להתפתות ולא לבזבז את הזמן מול הדבר הזה (אנחנו כאנשים בוגרים לא פעם ולא פעמיים נופלים בזה ומעבירים זמן יקר מול שטויות מסוג זה) ולכן אנחנו לא רוצים לתת את האופציה הזו בכלל...

לפעמים זה בדיוק בגלל זה...

ותשאלו אותה אם יש לה רעיון איך להתמודד ולהרגיע את החששות שלכם.

אולי יהיו לה רעיונות טובים (אם היא כל כך בוגרת וחכמה כמו שאתם מספרים )...

אתם צריכים להסביר לה שגם אתם מונעים מעצמכם כל מיני דברים מחמת חשש שתגלשו, אם לא תסבירו ככה היא לעולם לא תקבל שהיא פחות חכמה מההורים שלה. וזה גם קשור למה שאמרה יקטנה, זה לא יעזור שישאלו אותה איך להתגבר על החששות, כשהיא תענה תשובה פשוטה - כמו שאתם לא חוששים לעצמכם כך גם אני איני חוששת לעצמי. הדור הצעיר חכם מהדור המבוגר עשרות מונים. כי העולם מתקדם בצעדי ענק ולא בצעדי צב.

היי

אני מבינה את החששות שלך והם אכן נכונים , אולם חשבי שנייה על הילדה: נכון שהיא מרגישה שונה מכולן וזה  פוגע, נכון שהיא אולי תיפגע ממכם ותחשוב שאתם שונים מהורים אחרים ותכעס מאוד, אך יותר מכל היא תפגע מכך שתרגיש כי אינכם סומכים עליה! אני חושבת שגם בלי אייפוד יש התמודדות לכל אחד ואחד: כי אם אין לה אייפוד היא תיקח את של חברה, ואם לא אייפוד אז אפילו פלאפון ואם לא זה אז אפשר למצוא מחשב. זו באמת לא בעיה. אי אפשר להתחמק מכך. ועם כל זאת הגבורה הגדולה ביותר היא של רוב נוער היום עם כל שלל השפע האלחוטי הזה ממשיך להיות דתי ולהתגבר. אני מניחה כי היא הבינה ממה אתם חוששים, ועם כל הכאב, אני חושבת שהתגובה של הנער הוא לעשות דווקא ואז לכשתהיה לו האפשרות הוא ייגלוש דווקא למקומות שאתם לא רוצים כדי למצוא ממה אתם כ"כ מפחדים. ונניח שיהיה לנער מכשיר אייפד, זה יביא לו סיפוק עצום! אמנם בתחילה אולי בטעות הוא יגיע למקומות לא רצויים מבחינתכם, אך לבסוף ירגיש כל רגע ורגע שמחזיק בידו את המכשיר שהוא גיבור. מכל מה שראיתי בחיי - הילדים החוזרים בשאלה אינם דווקא להורים שהראו להם את העולם, וכן גם את הדברים הפחות יפים, אלא הרוב הם הורים שגידלו ילדיהם בחממה ולא הרשו להם כלום, ובגלל זה כשנהייתה להם האפשרות הם עשו דווקא ונשארו שם. אני חושבת גם שלכל נער ונערה יש נשמה אלוקית ובגלל זה כשנפגש עם דבר לא יפה ולא טוב הוא נסוג מטבעו, ולכן המפגש הקטן הזה הוא לפעמים אפילו הכרחי כדי שהיא תרגיש שיש לה הבחירה החופשית והנשמה הטהורה ולכן היא תשאיר את נשמתה טהורה, וכל זאת מלווה בהרגשת גבורה גדולה.

איך לדעתך היא תגלוש ב"עולם הגדול"? תצמידי אליה שומר? היא לא תצא לשירות לאומי ותשאר בבית? סליחה על הבוטות, לא מתכוונת לפגוע.

נשמע כאילו היא חושבת על המכשיר כבר הרבה זמן, חוסכת כסף וכו', לכן האכזבה שלה מובנת.

אם לרוב החברות שלה באמת יש מכשירים עם גלישה חופשית - איך את יכולה בפועל למנוע ממנה "לבזבז זמן" באינטרנט? היא פשוט תעשה את זה יחד עם החבר'ה, את רק עלולה ללמד אותה לשקר שהיא הלכה "לעשות ביחד שיעורים" .

את כותבת: אנחנו כאנשים בוגרים לא פעם ולא פעמיים נופלים בזה ומעבירים זמן יקר מול שטויות .

הדרישות שלך מבתך גבוהות יותר מהדרישות מעצמך? כמובן, אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו הכי טובים בעולם, ילכו בדרך הנכונה ביותר ולא יחזרו על הטעויות שלנו. אבל זה בלתי אפשרי, כמו בסיפור על האב שחזר ושינן לבנו שהוא צריך ללמוד תורה. אז גם הבן שינן את זה לילדים שנולדו לו.

(לא מבינה בזה יותר מדי) אבל לבעלי יש איפון והוא חסם את השימוש באינטרנט. נחוץ לו הפונקציות האחרות ולא האינטרנט. יכול להיות שזה אפשרי גם באיפוד?

(מכל הבחינות) אך גם הוא צריך להזהר ולכן אשריו שחסם ! .

אני בת 15, והרבה זמן רציתי אייפוד, נדנדתי המון להורים שלי.

ההורים שלי, ששניהם אנשי מחשבים, חקרו אותי למה אני צריכה אותו בכלל, בסוף הגענו למסקנה, שהסיבה היא לא האינטרנט, אותו יש לי בבית, מוגן וחסום, אלא המשחקים וכמובן הרושם שזה עושה על החברה.

אם בתכם רוצה אייפוד מהסיבות האלו, יש אופציה לחסום את האינטרנט מהאייפוד, כך שיש בו רק אימייל, ושאר האפליקציות של אפל שלא דורשות האינטרנט.

אם אתם מוכנים למחיר הכלכלי הגבוה בשביל מכשיר שהוא רק צעצוע,מומלץ...!

בהצלחה!

ממש ממש ממש לא.
‏
אז להורים שלך יש את הכסף, אבל יש נער אחר, שיעדיף לא לאכול ימים ושיהיה לו "אייפון".
‏
צריך פורפורציות בחיים. וצריך לדעת גם להסתפק במועט ולא לבזבז משאבים לדברים ראוותניים שלא לצורך.
‏
אני רואה את האלה שמסתובבים עם דבר כזה, ומרחמת עליהם.

כחוזר בתשובה (בן 19) אני יודע לאן אפשר להגיע עם המכשירים הללו במיוחד כשהם בעלי גישה חופשית לאינטרנט,מעבר לבעיות עם האינטרנט עצם המכשיר עצמו מעין מוציא את האדם מן העולם וגורם לו לבזבז זמן יקר על הבלים,בלימד תפעול המכשיר המורכב והורדת תוכנות חדשות אליו והן בשימוש בו לבדו,לדעתי זה יכול להוביל לבזבוז זמן נורא להתמכרות להבלים ורדידות.. ואני אומר את זה מנסיון של אנשים בעלי המכשירים הללו(אומנם חילוניים).

באופן כללי הייתי אומר שהבעיה היא לא בטכנולוגיה אלא בתוכן,אלא שכאן הטכנולוגיה גורמת לאדם להתעסק בה באובססיביות ולשפוך עליה זמן יקר של התבגרות,לימוד,הליכה בדרך הישר,תיקון וכו'.

נסו לעשות זאת עם כמה שיותר נעימות ,נסו לגרום לה להבין,עצם כך שהיא פנתה אליכם ושאלה זו מעלה גדולה וחשובה לדעתי ,חשוב גם לא לגרום לתוצאה ההפוכה של מלחמה ומרדנות.

כמובן ששימוש באייפוד לא חייב להיגמר כך אבל זה בעייתי, ולדעתי אתם צריכים להתייעץ באופן פרטני עם רב ולפרט את המציאות וכמובן לא לסמוך על התייחסויות כלליות וביחוד לא שלי(מי אני שאייעץ?),להתייעץ אולי למצוא חלופה ללא טכנולוגיית ה WiFi שמאפשרת גישה חופשית לאינטרנט מרשתות אלחוטיות שזמינות כיום בתפוצה רבה,ומכשיר פשוט יותר שסביר שיהיה פחות אפשרות לבזבז עליו זמן יקר וחשוב.

בהצלחה !

עד כמה המילים שלך מחזקות. תודה רבה על הזמן שאתם מקדישים לשבת ולענות

אל תעליל על מכשירים בגלל צרות שגורם המשתמש.

מכשירנ הסמארטפון השונים, כולל ובעיקר חיבור האינטרנט שלהם יכולנם להיות לתועלת הרבה יותר מאשר לנזק. העיקר הוא המשתמש ולא המכשיר.

ירצה, ינצל את הזמן לדברים יעילים שהמכשיר מאפשר. לא ירצה, יבזבז את הזמן.

הודעה זו נכתבת מסמארטפון תוך המתנה לאוטובוס שפוספס ונסיעה בטרמפ, ואחרי שנים ארוכות בצה''ל בהן נעזרתי באינטרנט וסמארטפונים כדי לברוח מחברה רדודה וחילונית.

אבל להורים צריכה להיות אחריות - גם אם ילדיהם לא בדיוק במצב כזה.

הנערה הזו, שרוצה "כמו כולן" - מחר גם "כמו כולן" , אם כך תהיינה חברותיה, יכולה להתחיל לגלוש במקומות ששטויות של מישהי בגיל זה יכולות לחשוב לשעשוע מתריס. ולהינזק.

גם הנושא של ה"התמכרות" הוא כבד מאוד. ויכולה לבזבז המון זמן על לא כלום מחוסר יכולת להתנתק.

ולהורים יש גם אחריות על ההרגלים - בצד ההסברה הנינוחה לילדיהם את ערך הדבר - באופן שיקנה כלים גם בבגרות, לעמוד מול זה.

מה גם שעד אז יתכן שחייה יהיו מלאים יותר בתכנים ותעסוקה אחרת.

כמובן, לא מספיק ה"לא". צריך גם להשתדל לעזור לילדים למלא את חייהם בדברים אחרים, שיש בהם גם טעם..

הרי זה לא שלא תהיה לה נגישות למכשיר הזה, זה רק שלא יהיה לה של עצמה, ובעצם - היא תספוג (דרך חברות שלה) את עיקר השליליות של המכשיר בלוא צדדיו האחרים (שאני מתפלא שחוץ ממני אף אחד לא הזכיר אותם פה, החל מנגן MP3 מורחב ויכולות רבות ומגוונות נוספות, סידור למשל).

רואים את זה בעוד מקומות בהם ההורים מנסים "להחביא" טכנולוגיה. אלו שלומדים על האינטרנט מהחברים שלהם (שבד"כ לא חכמים במיוחד) לא ילמדו תכנות, אלא ילמדו על פייסבוק ועל צ'אטים ועל עוד אי-אלו שימושים רדודים.

מי שמכיר אותי מכיר אותי כקפיטליסט מושבע , ובעיני, המוכנות של הנערה להשקיע כספים עליהם עמלה רבות (בייביסיטר) אומרת משהו.

הרבה מאוד פעמים הורים מהסוג הרלוונטי מעודף טוב לא גרמו ליותר מדי תועלת. אני יכול לראות הרבה חבר'ה שהוריהם אסרו עליהם בכח, והדבר הראשון שעשו עם קבלת המשכורת הצבאית/ש.ל הראשונה (משהו כמו שנה וחצי מעכשיו, לפי גיל הבת) היה לדאוג לעצמם לאיזה iPhone/Android עסיסי וחדש.

ולאם ששאלה

האם חשבתם על מכשיר  דומה המחובר לאינטרנט דרך רימון/מורשת? (חבילה סלולרית זה אכן לא זול במיוחד, אבל יכול להיות עדיף כדי להשקיט את נושא ה-WiFi)

אבל אם למשפחה יש גבול אדום שמכשירים כאלו לא מכניסים לבית שלנו כי הם לא מבוקרים (בלי להזכיר את הדברים הטובים שבהם) אז זה גבול שלא עוברים.

כמובן שכל הורה צריך להכיר את הילד שלו כי מי שרוצה ליפול יכול לשלם על אינטרנט בספריה הציבורית...

אבל כולם יסכימו שילדה בת 16 קצת פחות אחראית למעשיה מחייל בן 18+

והסיכוי שילדה בגיל הזה תעולל שטויות מחוסר חשיבה לעתיד הרחוק גדול יותר מנער בגיל צבא.

אם ילדה בת 16 עדיין מסווגת בעיני ההורים שלה כ"ילדה", אז זה נראה שיש פה בעיה חמורה הרבה יותר מבעיית האייפוד או כל כלי דומה אחר.

או שהבעיה בהורים שלא מבינים שהיא גדולה לכל דבר ועניין (בטח במשמעות ההלכתית), או (וזה יותר סביר) שהבעיה בילדונת עצמה.

לצערי (ואני מסתכל על הדברים ממבט של מי שעדיין קרוב לגיל הזה, אבל עבר אותו בצורה אחרת), התנהגות תינוקית וחסרת אחריות קיימת גם אצל בנות 16 וגם אצל קצין לוגיסטיקה, רב סרן בן 30 ששלח SMS מאוהב לקצינה בת 20 מהפלאפון של רב צבאי נשוי (מעשה שהיה, מכלי ראשון).

לבוא ולהילחם מלחמת מאסף על צעצוע כזה או אחר, לענ"ד - זה חסר תועלת ולא ישנה את המציאות שבה היא חיה או סכנות שיש אם בכלל.

שיש בהסתכלות של מי ש"קרוב לגיל" - אבל יש דברים שרואים יותר אחרי שמתנסים מהצד של ההורים עם חינוך ילדים, כולל אי הצלחות..

ילדה בת 16 היא אכן בדברים רבים "ילדה", לעיתים עם יותר שטויות מאשר לפני כן, אופייניות לגיל זה (בלי סתירה ליכולת עשיית שטויות גם בשלבי חיים אחרים..). וזה לא אומר שמתייחסים אליה רק כילדה. אפשר להתייחס באמון כאל אדם בוגר, ועם זה לדעת את הצדדים של ה"ילד". זה ממש כך. גיל מענין...

וכמובן, אין ענין במלחמת מאסף.. זה חלק ממערכה כללית, שרובה על דרך החיוב, ויש בה גם מניעת אלמנטים שליליים בעלי השלכה מאד משמעותית. כמובן, תלוי במי מדובר ובנסיבות.

ולכן, בוודאי שעבודת החינוך אינה מסתיימת בכך.

ואתה צודק, שיש כאלה שהכבדת יתר גרמה אצלם לההיפך (וכבר כתבתי בזהירות בתגובתי הראשונה שאינני מכיר את הנפשות הפועלות. בדיוק מהסיבה הזו..).

צריכה להתלוות הסברה ויצירת הזדהות עם המטרה. כאשר אי ההסכמה למכשיר, היא כדי לעזור לא להיסחף למה שמבינים שלא טוב להיסחף.

זו אחת הבעיות הכי קשות בחינוך, וביחוד בזמננו; מצד אחד ההבנה שדברים מסויימים מזיקים - ובפרט בגילאים שעדיין יש מקום ויכולת לאימון שליטה על הרגלים - והצורך לעצור זאת. ומצד שני - ה"אנטי" שיוצרת כפיה. 

אבל זה לא פוטר אותנו מלהתאמץ.  הנושא של האינטרנט עם החסימה - הוא דוגמה טובה: הולכים "לקראת" אבל מבינים ביחד שלא טוב לאפשר מעבר לגבול מסוים.  כמובן שמי שמאד רוצה יכול - כפי שאמרו פה - לחטוא גם כך, ל"ע - וגם יכול להיות ההיפך. אך שביל הזהב הוא, לדעתי, שאנחנו מגיעים להבנה, נותנים כלים, ומסייגים את הנגישות ל"נפילה". במקרים רבים, ילדים מקבלים בהבנה את הגבולות הלוו ומגלים שותפות, אם אין הקצנה של תחושה כפייתית. זה באמת נושא מורכב ורגיש.

לא עם כל התלבטות יש לפנות להתייעצות עם רב . הסיבות שהכריעו את החלטתנו היו  חינוכיות ערכיות ולאו דוקא דתיות , כך שהורים חילונים בהחלט היו יכולים להגיע לאותה החלטה כמו שהחלטנו .

ראיתי את זה בעמוד בראשי של הפורומים..

אל תסכימו-בקלות כל כך אפשר לגלוש שם באינטרנט, ולראות מה שרואים..(ל"ע)

מנסיון.. לצערי..

חסמים נגד ניסיון חוזר..

זה כלי מעולה בשביל להתמודד עם בעיות של סביבה בעייתית.

תעמדו מאחורי זה.

אף פעם אי אפשר לדעת מה יכול לצאת מדבר כזה.

גדולים וטובים מנוער בגיל הזה נפלו, אז ממש ממש קשה לסמוך במיוחד בגיל המיוחד הזה.

וסתם ליידע כללי, מי שרוצה לחטוא- חוטא!

אצל חברים טובים שלנו משפחה לתפארת חיברו אינטרנט אתרוג עם מס' אתרים בודדים ממש חסום

והבן הגדול חיבר מס' תוכנות שיתוף (אימיול ודומיו) וראה דרכו את כל התועבה.

חסום או לא, לא נותנים לחתול לשמור על החלב.

תצליחו ותתפללו שההחלטה שלכם תתקבל על ליבה בהבנה במשך הזמן.

קראתי רק כמה מההודעות הראשונות ולא את הכל, אבל ממש חשוב לי להוסף איזה נק'.. 
מובן לי ממש המקום שלכם וההתנגדות לזה שהיא תקנה אייפוד, וזה שאת כועסת שהיא הגיבה בצורה כ"כ קיצונית.
אבל, ראיתם גם את המקום שלה בסיפור הזה? את יודעת מה זהאומר מבחינתה לבוא ולבקש רשות על מה שהיא עושה עם הכסף של עצמה? אין לי מושג איפה אתם גרים ואיך אתם מגדלים את הילדים שלכם, אני יודעת על עצמי שגדלתי בבית שממש ביקשנו רשות מההורים על דברים גדולים [כן,גם שקנינו מהכסף שלנו] גם בגיל ממש בוגר והכל, ואני האחרונה שתגיד להורים להודות לילדיהם על זה שהם מקשיבים להם או משהו כזה.
אבל- אני זוכרת את עצמי בגיל 15-16 עם חברות שהיו בשוק מזה שאני מקשיבה להורים שלי, כי: "מה, זה כבר גיל שאת צריכה לעשות מה שאת רוצה! למה אכפת לך מההורים שלך?!" אז גם שאתם נשארים נחרצים בעמדה שלכם, תראו את המקום הזה שלה.. זה לא אומר להודות לה או לתת יותר דברים, אבל זה כן אומר להבין, להעריך, וגם אף פעם לא מזיק לילד לשמוע שההורים שלו מעריכים אותו על הבגרות והכבוד וכו'.. 

הילדה הזאת ביקשה ממכם לקנות אייפוד מהכסף שלה ?!

אני לא יודעת מה נהוג אצלכם אבל הילדה שלכם יצאה שיא החמודה בקטע הזה!

היא גם בת 16 וחצי, גם זה מהכסף שלה, וגם שואלת?!

אני בת 15 ואם אני יקנה אייפוד או משו בסיגנון אני לא ישאל אותם אם הם מרשים לי לקנות!

אם אני הייתי רוצה סמארטפון הייתי חופרת להורים שלי שיקנו לי..

יותר מזה לא..

ואתם לא תמנעו ממנה להחשף לכל התכנים שאתם מבקשים להסתיר ממנה ככה..

יש לה חברות.. תסמכו עליהם שהם יספקו לה כל מה שהיא רוצה לדעת..!

(במיוחד אם הם פחות דוסות ממנה..)

וגם זה לא ביג דיל לקחת למישי ת'אייפון לחצי שעה להתחבר לווי פיי ולראות מה שבא לה...

וגם שהבהרת מה הבת יכולה לעשות...

תמיד טוב לראות גם את נקודת המבט של מישהי בגיל זה.

אבל יש גם מבט של הורים:

מה שוקרה אצלך אינו בהכרח התמונה הרגילה, וכנראה גם לא הטובה..

ילד שיש לו כסף משלו ושואל את ההורים אם לקנות דברים שאינם מקובלים בבית - זה ראוי ומצוי.

[גם אם לא נעשה את החשבון ה"מתמטי" הפשוט שההורים יכולים לומר שכל מה שיש לו בערך הם קונים "משלהם", אז לומר ש"הכסף שלי" אני קונה מה שאני רוצה - כמובן לא אוכל, ביגוד, חוגים, רופאים וכו' - זה אולי לא חוצפה, כי לא שם לב, אבל וודאי "צעיר" מאוד...]

ואת צודקת, שילדה שרוצה להיחשף לתכנים שליליים, יכולה להגיע לזה.

אבל כנראה שזה לא מה שהיא רוצה - כמו עוד רבות. היא רוצה מכשיר, זה משחק יפה.

וההורים יכולים לחנך, יכולים להסביר, מה הנזק שיכול להיות מזה - ולא להסכים.

וזה כלל לא מחייב שהבת תחפש תכנים שליליים אצל אחרות, אם היא לא כזו.

זה רק גורם לכך שהיא תוציא על כך פחות זמן (מחברות לוקחים לזמן קצר) - וגם תסתכן פחות בחשיפה למה

שגם היא לא דווקא מעוניינת, אבל עלולה אםהמון זמן היא תגלוש בזה.

אז אני מציע - עם הערכתי האמיתית לכנותך ולכתיבתך  הבהירה - לא להיות כל כך ב"שוק";

וגם לחשוב שוב - אם זה הסיגנון הנכון כלפי ההורים שלך, שסה"כ אוהבים אותך, משקיעים בך, אוהבים אותך:

"אני לא ישאל אותם"...  נכון שאת לא היחידה שמדברת כך בגיל הזה - אבל זה עוד לא עושה את זה כשר..

וגם מחוץ לסיגנון, אולי בכל זאת כדאי לחשוב על כך שהם יודעים משהו מנסיון החיים שלהם - ובמקום "לא

לשאול" לדון איתם על דברים. לשאול, בכבוד, בהתענינות,בהערכה; אני כמעט בטוח שזה יגרום שגם אלייך

יתייחסו בתור בוגרת יותר.

[אני מניח שכאשר כתבת לפורום של הורים - הבאת בחשבון "סיכון" גם לתגובות כאלה...]

אני לומד בישיבה שבה לכמה חבר'ה יש ipod ו galaxy וכו' וכו'.

לפי דעתי המכשירים הללו הם רעים מאוד ואין לקנותם לבתכם.

החבריןם שלי פשוט כל היום עם הדבר הזה ביד!!!!

משחקים, רואים סרטים, בודקים דברים באינטרנט....

זה בזבוז זמן!!!

בזמן הזה הילדה יכולה ליצור, לבנות ולהיבנות, ללמוד, ליצור קשרים, ומה לא?!

סתם חבל שביתכם סתם תבזבז את זמנה על איזה משחק מטופש ותהיה גאה שהיא ישבה שעה והשיגה את השיא של חברה שלה....

האם הם היו נהיים אנשים טובים יותר? יוצרים קשרים ראויים יותר?

אני משער שלרובם לא היה המכשיר הזה לפני שנתיים. האם אז הם היו ילדים טובים או לא ?

אני אישית יכולתי לקבל סמארטפון ולא רציתי וגם אבי לא רצה.

וגם לי יש חברות כמו שחגי תיאר.

אבל זה ממש תלוי- מצד אחד יש לי חברות שבאמת מכורות לזה משחקות משחקים טיפשיים בעליל וגולשות כל היום באינטרנט

אבל מצד שני יש לי חברות שהן לא כאלה.

הן יושבות ומדברות וצוחקות.

הסמארטפונים לא גורמים לכולם להיות מרוחקים ווירטואלים.

זה ממש תלוי מי האדם.

אני מסכימה שהסמארטפונים הפכו את הטלפון הנייד מהמשמעות האמיתית שלו למשמעות אחרת יותר גרועה אבל אפשר לנסות לנתב אותם לדברים חיוביים יותר.

זה תלוי מה עושים בהם.

אני חושבת שלפעמים הורים פוחדים מזה אולי כי הם לא יודעים איך לאכול את זה ואולי הם צתודקים אבל אני מדברת בתור בת מתבגרת שימו לב שזה לא נובע מהפחד הזה מהרצון לסגור את הילדה כדי שלא תגיע לזה.

כי אם זה נובע משם יש המון סיכויים שהילדה בעצמה תמרוד, תרצה לצאת, תרגיש חנוקה.

אני לא אימא ואני לא מכירה את הדילמות אבל אני יודעת שכשלוחצים מישהו הוא בדרך כלל פורץ ביתר שאת.

אגב, אני בת 15 ואני באמת מעריכה אתץ הבת שהלכה להוריה לשאול אותם.

כי כמו שכבר אמרו מעלי הגיל הזה זה לא גיל שבאמת שואלים את ההורים.

למרות שבחלק דברים כן.

אבל אני נגיד ממש עצמאית ושואלת בכלליות אבל לפרטי פרטים הורי לא יודעים.

אני באמת מעריכה את הבת.

אה ואני לא משוטטת פה פשוט ראיתי בכרטיס אישי של מישהו שהוא הגיב פה והיה לי מוזר אז נכנסתי

תובנה שלא נפגוש הרבה בין בני גילך: "תלוי מי האדם"

אהבתי!

ולכותבת: אכן, את צודקת. צריך שזה לא יבוא מסתם פחד - אלא כחלק מחינוך כולל, שבו גם מגיעים להבנה משותפת מה טוב ומה לא, וגם יודעים להציב גבולות שמתאימים להבנה הזאת, כדי להקל על המאמץ לעמוד בה. כל ילד יודע.. כמה לפעמים גם דברים טובים צריכים חיזוק ע"י נסיבות מתאימות, חברה מתאימה וכד'.  וכל ילד גם יודע מנסיונו - שלפעמים, דברים שהורים עומדים עליהם ומבינים למה, בסוף די יכולים לשמוח על זה, גםאם התגובה הראשונה מתקוממת.

את באמת בעלת - מעלה, לדעתי.

ורוצים בטובתם.

אבל גם כי זה גיל ההתבגרות ומטבע הדברים זה גיל שבו מורדים וגם כי זה דבר שאני מאוד מאוד רוצה ואני חושבת שהורי סתם לא מסכימים (יש סיכוי שזה לא נכון אבל בעיקרון).

אני יודעת שהורי אוהבים אותי ורוצים בטובתי אבל אני גם יודעת שהורי עם כל הניסיון שלהם גדלו בצורה שונה.

אני חושבת שצריך גם להקשיב למה שיש לילד לומר, ברור שאני לא מדברת על גילאי 10-13 אבל גילאי 15 ואולי מ-16 ילדים כבר יכולים להסביר להורים מה הדברים האלה מנקודת מבט אוביקטיבית כמובן ששוב זה תלוי מי הילדים אבל להסביר על הדבר מה טוב בו ומה רע בו ולהציגו נראה לי שבגילאים אלו כבר אפשר.

אבל כל הורה מכיר ויודע אם ילדו יכול להיות אוביקטיבי ולהגיד לו גם את הצדדים הרעים.

כל הורה מכיר את ילדיו ויודע מה טוב להם אבל אני מקווה שהוא גם יודע שהדורות משתנים.

הורי למשל מכירים אותי ויודעים שאני עצמאית ושאני יודעת לשמור על עצמי אבל אני מכירה הרבה בנות בנות גילי שהוריהם לא מרשים להם ואני חושבת שאם הייתי במקום הוריהם גם אני לא הייתי מרשה (זה לא מגאווה פשוט כל אחד עצמאי בזמן אחר.).

אני דווקא מצדיקה את ההורים האלה שלא מרשים לילדתם סמארטפון הם כנראה יודעים מה טוב לה ודואגים לה.

אבל אם זה כי רוב האנשים עם סמארטפונים לא ממש משתמשים בהם לטובה אז אני חושבת שההורים האלה צריכים לברר את זה עם עצמם מאין זה נובע.

אם זה נובע כי באמת הם יודעים שזה לא מתאים לבת שלהם ויגרור אותה לדברים לא טובים אז שלא יתנו לה אבל אם זה נובע מפחד אז שיבדקו שוב.

אה ויוקטנה ודן תודה

ואגב, אולי זה טוב שנשוטט פה...

זה טוב לראות גם את הצד של ההורים כי המון פעמים לא מבינים למה הורים אמרו ככה ואתם לפעמים יכולים אפילו בלי לדעת לענות על זה .

את צודקת - גם הורים צריכים לבדוק כל פעם מאין דבריהם באים.

מאידך - הורים סבירים יודעים את השינוי ב"אמצעים" שהדורות מביאים איתם; ועם זה - גם מבחינים מה הנקודה ה"עקרונית" שאחרי הדברים (דוגמה קטנה: " התמכרות" יכולה להיות בכל מיני דברים. התחום ונזקיו מישתנים - אבל חלק מהעיקרון, נשאר. ומשמעותו ידועה). 

וגם... ההורים בדרך כלל הרבה-הרבה פחות "זקנים" ממה שזה נראה לילדים. הם די מעודכנים, ולא כל כך מ"פעם"...

ואכן, "אין נביא בעירו"... לפעמים (לא תמיד) כששומעים מאחרים שהם גם הורים - אנחנו מבינים יותר גם את ההורים שלנו...

[ואגב, גםבגיל 10 ו13, וגם פחות, צריך להקשיב ברצינות, ו"להרגיש" מה שיש לילד לומר. כל ילד עולם מלא.. גם אם יש הבדל בין הגילאים בדברים שונים]

אבל מי שמכיר את הדברים אני חושבת שיכול להסביר מה רע אבל גם מה טוב בו.

סמארטפון לדוגמה יש בו גם צדדים טובים למרות שגם אני לילדיי לא נראה לי שהייתי מרשה.

יש דברים שמודעים ויש דברים שלפעמים הילדים יכולים להסביר כמובן  תלוי ברמת הבגרות שלהם.

אני יודעת שנגיד אחותי סיפרה להוריי על ההתנדבות שארגנו בנוג"ה ואבא שלי בא ואמר לי שהוא לא מוכן שאלך (לא התכונתי גם כי זה רחוק וליום אחד לנסוע לי-ם זה לא אקטואלי אבל עקרונית) ואני ממש כעסתי על אחותי.

אחר כך הסברתי לאבא שלי שזו לא פעם ראשונה שמתארגנת התנדבות ושהיא יחסית נפרדת והראיתי לו את כל הצדדים.

כי לפעמים נבהלים ממה ששומעים אבל שומעים רק צד אחד וצריך לזכור שלכל מטבע יש שני צדדים .

אבא שלי אמר לי שאם אני בי-ם בכל מקרה אני  יכולה ללכת כי הוא הבין שזה גם טוב ולא רק רע כמו שזה נראה מפגש פורום, בנים- בנות וכו'.

בדרך כלל, גם הורים שמים לב לצדדים השונים בענין (כמו במיכשור הזה) - אבל אם ילדים חושבים שלא הבינו את הנושא, באמת הכי טוב להסביר. הורה "מבין ענין" גם יקשיב בשימת לב. לא יבטל מראש - וגם אם יחשוב אחרת, יסביר.

היא לא הייתה מבקשת....

אין לבן אדם למה להחזיק מכשיר כזה אם הוא משתמש בו כפלאפון רגיל.

כי יש גישה נוחה?

כי זה טלפון נוח?

לא חסרות סיבות וזה ממש לא חייב להיות בשביחל ה"שטויות הממכרות שיש שם"

אני ממש רוצה סמארטפון

כי הוא יפה

וכדי להיות מאלה שיש להם

(אבל חוששת שהילדים יטבלו לי אותו באסלה או שיגנבו לי אותו או שאני אשב עליו, אז אני מוותרת)

נהנתי לראות את נקודת מבטן של הבנות בגילן של ביתי. אז ככה, אני באמת חושבת שביתי מיוחדת וילדה (נערה) טובה גם באופן כללי וגם מעצם העובדה שבקשה את רשותנו לקנות את המכשיר מכספה האישי.

גם אמרנו לה שאנו מעריכים את זה שפנתה וכו'.

גם את התשובה שלנו לא נתנו לה מיידית הבטחנו לבדוק, ואכן בדקנו ברצינות רבה, גם מול חבר שהוא איש מחשבים שהבהיר לנו שאין מצב למכשיר מעין זה בלי גלישה חופשית וכו'. בנוסף התייעצנו גם עם קרוב משפחה שהוא איש חינוך שגישתו החינוכית מאוזנת מאוד לדעתנו. ורק אז נתנו לה את תשובתנו.

גם את הכעס שלה הבנתי, היא התאכזבה, כבר דמיינה את עצמה עם המכשיר הנכסף ולא היה לה קל לקבל את ה"לא" ועל כן הגיבה בקיצוניות ובכעס.

אני באמת מנסה לעודד את רוחה בדברים אחרים (הצעתי לה שתשמור את הכסף ובקיץ היא תטוס ביחד עם חברה לחברים שלנו בשוויץ ואז יהיה לה כסף לבזבוזים...)

ברור לי שאם היא באמת תרצה היא תוכל למצוא דרכים להגיע לסרטים, סדרות וכו' אבל אני מאמינה ומקווה שהידיעה שזה לא לטובתה ואנחנו נגד בכל זאת ימנע ממנה להגיע לשם...

בשורה התחתונה אנחנו עושים את ההשתדלות, ההליכה בין הטיפות לא קלה מצד אחד לבוא לקראת המתבגרים, לאהוב, לחבק ולהבין ומצד שני להציב את הגבולות כשצריך גם אם זה במחיר של כעס, שנאה, כליפנו.

תפילות, תפילות והשתדלות... תודה לכולם על התגובות.

וצריך להשתדל ליצור הזדהות של הילדה עם הסיבות המהותיות שבגללן לא מעוניינים,  בלי לנפח מידי.

אני חושבת שהיא תבין.

וסתם ככה אני ממש מסכימה עם דן.

אתם הורים באמת טובים

ולמען האמת אני חושבת שכולכם הורים טובים כל אחד בדרכו שלו

אבל ממה שכתבת אני בטוחה שילדייך אוהבים אותך ושמחים שאת אימם.

ההורים מכירים את הילדה ומותר להם לסמוך על שיקולם אם זה נראה להם לא טוב בשבילה..

למשל יש דברים שבהם אני יודעת שאני יכולה לסמוך על הבת שלי ועל אחותה לא ,ובדברים אחרים אני יסמוך דווקא על השניה ולא על הראשונה..זה מאוד תלוי במי מדובר.אם ההורים מרגישים שבשבילה זה יהיה מכשול גדול מידי...אז זכותם וחובתם להתנגד.

אם כבר יש לה כאלה סכומים אולי זאת הזדמנות לדבר על השימוש הראוי בכסף.האם זה נכון לבזבז כסף על מותרות או בשביל הרושם..אולי צריך להשתמש או לשמור אותו לדברים יותר ערכיים וחשובים (כמו לימודים/חתונה או חסד..)

החלטות טובות והרבה נחת

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....