ומצד שני - לפעמים יש דברים שהם באמת הלכה פשוטה.
אם כי כמובן לא כל הלכה היא "יהרג ואל יעבור". זה נאמר על שלשה דברים בתורה, חוץ מאשר בשעת השמד וכד'..
ואת צודקת שבדברים שהם "דעה" - אז כל אחד עם דעתו. ואיננה בהכרח "הלכה"..
מה שאין כן בדברים שהם הלכה. אלא אם כן הם בגדר מחלוקת הלכתית מובהקת - שאז הם מצריכים "שאלת חכם".
ובוודאי שבכל מקרה - תגובה למי שמביע דעה בתום לב, צריכה להיעשות בהשתדלות מירבית שלא לפגוע. דברי חכמים - בנחת...
ואפילו בדברים שהם באמת הלכה - לפעמים יש נסיבות חיים אישיות, שגורמות לאדם לנהוג בצורה מסויימת, "דיעבדית", ואף אחד לא יודע. אך במקרה כזה - הוא צריך להביא בחשבון שכאשר ישאל כללית, אנשים יגידו מה שידוע. נסיבות אישיות - מצריכות שאלה אישית, למי שבכלל רוצה לשאול..
וצריך להיזהר גם מהקיצוניות השניה: הרי אנחנו איננו "רפורמים" חס ושלום. ולא כל אחד קובע "הלכה אישית". ואם כל שאלה שיש בה הלכה פשוטה (אין לי דוגמאות כרגע), תיהפך לדבר שצריך לציין עליו "דעה אישית", כביכול, זה פוגע גם לצד השני; שאנשים נתבעים, כביכול בשם ההתחשבות, "להתרגל" בהרגל שכלל אינו נכון - כאילו אין הלכות מוצקות. אין מותר ואין אסור. וזה לא נכון.
ומה שבוודאי לא ראוי (אינני מתייחס לגבייך) - זה שבפורום שבוודאי הוא מוצהר כ"דתי" תוכל מישהי שמצהירה על עצמה כאינה מחוייבת כלל, לצערנו, לתורה ומצוות,"למחות" על הבעת דעה הלכתית ע"י מישהו (אני יודע על מי אני מדבר. וזה לא קרה ביחס אלי. כך שאין לי כל "נגיעה אישית" בענין...).
"סבלנות" אינה אנמיה. אלא יכולת לקבל כבן אדם גם מי שרחוק ממך. אך אין פירושה קבלת כל דעה כ"לגיטימית" או כ"לכתחילאית" (ולהדגיש שוב - איני מתייחס לדברייך הספציפיים, כי אינני יודע למה את התייחסת. דיברתי עקרונית - וביחס לענין מסוים שנתקלתי בו).
ותודה גם לך על ההקשבה...