אני לא טובה בכתיבה, אבל ככה יצא ספונטני.
ערב שבת קודש פרשת ויצא, השעה 22:00 כולם הולכים לישון שנת שבת ערבה ורק אני יוצאת לעוד משמרת לילה בשבת לעזור לנשים יולדת המגיעות ללדת, וכמו שהסברתי לילדים שלי התינוקות רוצים לצאת בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע ולכן אמא צריכה ללכת לעזור להם גם בשבת.
אני מגיעה לבי"ח ורואה שב"ה המחלקה יחסית ריקה ומתפללת שאולי הלילה לא נעבוד בטרוף ויהיה לנו טוב.
ואז בשלב מסוים מודיעים לי שאני מקבלת יולדת לקראת לידה שניה עם ירידת מים ופתיחה של 2.5 ס"מ והיא מעוניינת באפידורל. אני מגיעה לאישה מציגה את עצמי, מבררת איתה איך היא מרגישה, איך היה ההריון ואיך היתה הלידה הקודמת, היא מספרת שהלידה היתה ארוכה וקשה, היא לא היתה בארץ ולא היה לה אפידורל. וכעת היא ממש מעוניינת להספיק לקחת אפידורל כדי לא לסבול ושלא יהיה לה כואב מאוד בלידה. אני מסבירה לה שיש דרך לאפידורל: חייבים מוניטור של עשרים דקות-חצי שעה, שיהיה תקין ונקבל אישור מהרופא לעשות אפידורל, בנוסף חייבים לקחת בדיקות דם ולקבל שקית נוזלים לפחות אחת כדי להימנע מתופעות של ירידה בלחץ דם בגלל אפידורל, ובנוסף צריך שהמרדים יהיה פנוי ולא יהיה בניתוח שמנטרל אותו לשעה לפחות. אני מתארגנים ומשתדלים להספיק לעשות הכל כדי שהפעם תקבל אפידורל, תכלס זה אפשרי כי היא רק בפתיחה של 3 ס"מ אחרי בדיקה חוזרת שלי. אני קוראת לרופא שיגש לתת אישור לאפידורל, הרופאים עסוקים ואני אומרת לה עוד כמה דקות.
האישה ממתינה ובנתיים עושה נשימות בזמן צרים, היא מתלוננת על כאבים רבים אני בודקת שוב, 4 ס"מ מתקדמת קצת אבל עדין יכולה להספיק אפידורל, אני יוצאת שוב לקרוא לרופא ואז הבעל קורא לי בואי מהר לוחץ לה, אני נכנסת והאישה בפתיחה מלאה והראש תכף יוצא, תוך רגע ציר אחד והתקדמה כ"כ מהר, אני אומרת לה: איזה יופי, עשית את זה ברגע אחד, את מסוגלת, ועושה את זה כמו גדולה. אני מבקשת ממנה רק לנשום ולא ללחוץ כדי שאוכל להתארגן ולקבל את התינוק במקום נקי, היא משתפת פעולה נהדר ותוך רגע אני מנחה אותה איך ללחוץ ואיך לנשום כדי שהתינוק יוכל לצאת ונשתדל לשמור על הפרינאום שלא יקרע. וזהו התינוקת יצאה והיא חמודה וחייכנית שוכבת על אמא שלה ורגועה אחרי כמה דקות כשהדופק בחבל טבור מפסיק אני מנתקת את התינוקת, מנקה, שוקלת, ועוטפת.
ועכשיו יש לנו עוד משימה, הלידה עוד לא נגמרה יש להוציא שיליה, והאישה מדממת בלי הפסקה, דבר שלא תקין עדין, עושים קטטר כי כאשר כיס השתן מלא הוא מפריע לרחם להתכווץ ולהפריד את השיליה ויש דימום רב, מריצים נוזלים, מודדים לחץ דם ועדין יש דימום רב מהרגיל, קוראים לרופא אפילו שלא עברה עדין חצי שעה, הרופא מכניס יד והיולדת הגיבורה פשוט נושמת ומשתפת פעולה בצורה מדהימה, זה ממש לא פשוט, בלי אפידורל, פעולה ממש לא נעימה. הרופא מפריד ידנית את השיליה ובודק שהרחם נשאר נקי ואין שאריות. עכשיו התינוקת יכולה לחזור לאמא לינוק ולהיות ביחד, איך היא יונקת החמודה, ישר תופסת, שוכבת על יד אמא שלה ושתיהן נהנות.
עכשיו אפשר להגיד הרבה מזל טוב! בריאות, שמחה ונחת.
אשריכן!
)