יומיים ממילא לא תהיי בבית, ואז הוא יצטרך להיות ממילא במעון/מטפלת.

עוד יומיים עבודה מעשית אחה"צ - ואז בוודאי לא שייך, לכאורה, שלא תראי אותו גם בבקר - כי אז זה אומר שגם ביומיים האלה יהיה איתך רק בין 1 ל-3...

נשאר עוד יום- חוץ מיום ו'.

אז לכאורה,הסדר הנכון הוא שבימים שיש לך עבודה מעשית אחה"צ, - הילד יהיה איתך בבקר. בימים שאת בלימודים - אין ברירה: מטפלת ו/או מעון.  ביום שאין לך לימודים ועבודה מעשית - את יכולה לשים אותו בבקר במעון/מטפלת ולקחת ב1, אם את מרגישה שאת חייבת את הבקר הזה לעצמך.

באופן כזה - זה נראה אפשרי, בלי להביא בחשבון את הצד הכלכלי.

הקושי העיקרי הוא אם גם היום הנוסף שתצטרכי ללמוד הוא יום שלם. יומיים לגמרי בלי אמא - זה באמת קצת קשה..

אבל חוץ מזה - נראה סביר לנסות לגמור את השנה ולא לסחוב יותר.

הלוואי שנמצא את הדרך הטובה ביותר לעשות את זה....

בטח שזה עמוס! נשמע מטורף לגמרי!

אולי תוכלי לקחת מישהי שתהיה איתכם כמה שעות?

אפילו איזו ילדונת מהשכונה, ככה שזה לא יעלה הרבה

את תשבי ותלמדי, והיא תשחק איתו בבית (כמובן גם תצא איתו לסיבוב ותחזור אם יש מצב). ככה הוא ידע שאת קרוב (וגם את )

תודה על התגובה המבינה...

האמת שחשבתי על הפתרון הזה... ואני עדיין חושבת עליו...

אנחנו יחסית חדשים פה בשכונה (והשכונה לא משהו), אבל יש איזו ילדה בת 12 שנראת לי מתאימה לתפקיד.....

העניין הוא שרציתי לדבר על זה היום כמו שצריך עם בעלי, אבל הוא חזר אחרי 11 כ"כ עייף שפשוט נרדם על הספה ובקושי דיברנו =/

לא נורא... בע"ה הכול יסתדר....

אעדכן בע"ה בהמשך...

בני הבכור נולד בסוף שנה ב' כך שהיו לי 4 ימים מלאים ועוד יום אחד של עבודה מעשית, בהתחלה הוא היה במעון של המכללה אבל זה היה רק עד גיל חצי שנה ואז ראיתי אותו בערבים ובשישי שבת...

ב"ה שעברנו את התקופה בשלום ובלי נזקים נפשיים נראים לעין

למרות שלא עשיתי שימוש בתעודה  שהוצאתי, (למדתי הוראת מדעים) התואר והידע עזרו לי להשיג עבודות מזדמנות ששווה לצאת איתן מהבית (גם אם משלמים למטפלת...)

אין ספק שהיום לא הייתי עושה את זה כי לקמבן ימי לימוד ארוכים עם כמה קטנטנים זה ממש מורכב ויקר.

לוקחים נשימה עמוקה ושוחים מהר את השנה הזו, זה עובר

לפעמים זה מבהיל יותר מן המציאות, כי כמו שנאמר: שני בקרים שני אחה"צ, ייתכן שעכשיו זה הזמן הטוב ביותר לסיים את התואר כי אח"כ זה בעזרת ה' יהיה מורכב יותר עם ילדים נוספים.

יש לי חברה שסיימה שעברה את התואר, בגלל שרצתה להיות עם הילדים בבית, כשברוך ה' היו לה 5 ילדים וזה נסחב ונסחב עד שהתואר היה בסיכון ביטול, ואז בשנה האחרונה היא גם נאלצה להיעדר מן הבית ולשים את התינוק אצל מטפלת. נכון שזו הרגשה אחרת כשמדובר בבכור.

האם יש מישהי מהמשפחה: אחות/דודה/אמא וכו' שיכולה להיות איתו?

אולי הרגשתך תשתנה אם מדובר במישהו שהוא ואת מכירים ולא מטפלת.

ומעט התייחסות למשפט האחרון שלך: איך מקבלים החלטות קשות?

הרבה תפילות לבורא עולם, שחנן אותך בתינוק נפלא, שייתן לך הכח לגדלו בשמחה ובבינה, לדעת מה טוב לו ולמשפחתך,

לדעת שאומנם את משמעותית ביותר לגידולו אך יש עוד שותפים ודרכים לקבה לעזור לך בגידולו,

ולגבי העתיד, בעזרת ה' תוכלי תמיד לקבל החלטות קשות כי את מסוגלת לעמוד במצבים מורכבים אלו ומה שעלייך לעשות זה להאמין.

להאמין בדרך החיים שבחרת בה וללכת בה.

תהי ברכה במעשי ידייך.

תודה רבה!!!

התחזקתי

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....