זה לא אילולי הפעילות הם לא היו נפגשים זה פשוט איך שהקב"ה רוצה שהם יפגשו.

בתור אחד שגר בישוב כזה שחי בחברה נפרדת לאט לאט יש יותר ויותר זוגות ישוב.....והם הכירו בצורות שונות ומשונות.
משידוך ועד להיות באותו צוות בבנ"ע ביחד.

מלא דרכים יש לקב"ה לסובב את השידוך......אבל רצון ה' הוא שנחיה בחברה נפרדת.


ולגבי חתונה.....ראוי להפריד כמה שיותר.
הסיבה הכי פשוטה היא שכך כתוב בהלכה שאין לברך שבע ברכות במקום מעורב.

כמובן-חוצמיזה שאני לא גרה ביישוב =]

על כל זוג שיוצא מהתנועה התחתנו ב"ה יוצאים בערך 12 זוגות שהכירו בתנועה וביזבזו את זמנם לריק ביחד.

נכון שמרגש להכיר ככה ולהתחתן, אך הרבה סתם יוצאים תקופות ולא מתחתנים. לא צריך לתת לילדים בגיל הזה לארגן לעצמם את העתיד בנושא..

כלומר, על כל קשר שמצליח מנסים להפגיש עוד 30 וזה לא הולך.

אני לא זוכר מאיפה לקחתי את הנתון הזה, אבל אם כן - הנתון שלך מבנ"ע סביר לחלוטין.

ובטח שאין זה תפקידך להחליט איך ייפגשו.

צריך לעשות מאמצים. החיסרון העיקרי של חברה נפרדת, הוא רווקות מאוחרת.

ולזה- צריך למצוא פיתרון

"רצון ה' הוא שנחיה בחברה נפרדת"- לא נראה לי. יותר נכון להגיד שה' רוצה שנחייה בקדושה ובטהרה.

ובעייני- דייטים זה לא יותר טהור מלפגוש מישהי בבני עקיבא.

וסלח לי אבל שתדע לך שאולו שיותר סובלים מרווקות מאוחרת אלו חבר'ה שגדלו דווקא מחברה מעורבת.

-"רצון ה' הוא שנחיה בחברה נפרדת"- לא נראה לי. יותר נכון להגיד שה' רוצה שנחייה בקדושה ובטהרה.-

מה שכתבת הוא בדיוק מה שכתבתי לחיות בקדושה ובטהרה זה אומר חברה נפרדת זה הקדושה והטהרה שהקב"ה רוצה שנחיה בה.

וחוץ ממני יש רבנים ומנהיגי תנועות נוער ששוברים את הראש איך לפתור את הבעיות 
בתקשורת בין המינים שנוצרה בעקבות הפרדת תנועות הנוער.

לכל מנהיגי התנועות הנוער להפריד את התנועות שלהם לגמרי.

או לפחות בסניפים שאין בהם צורך של ממש שיהיה עירבוב בין המינים.


וזה ממש לא פירוש שלי.

לא שמתי לב שבחברה מעורבת מצב הרווקות טוב יותר

ואולי אפילו להיפך...

כן- אני רצינית

אמרת "דיון הלכתי"

קדימה תביא לנו פה שניים- שלושה מקורות או לינקים לספרי הלכה או שו"ת (שות רציני - לא "שות מיסרונים")

בנושא

(רצוי ממגוון פוסקים, אבל אפשר אחד של אותו פוסק... )

לא שאנחנו פה פוסקי הלכה

אבל להגיד "ככה ההלכה" זה טיעון שטוח מידי

זה חצי נכון

כלומר המציאות שיש היום- שחברה מעורבת זה גילאי 14-18 נניח (נניח- אוקי? הללכה גסה.)

זה בדיוק הגלאים שהכי בעולם צריך להיות נפרד!

הגיל הכי טיפש-עשרה שהראש מלה הורמונים, בנים-בנות זה שטויות לא יעילות (הכללה) ,

בני אדם מכלים את מירצם על "לצאת נראים טוב" במקום על "לעבוד להיות באמת טובים"

האישיות עלולה להתגבש- עקום קצת...

ואם יווצר קשר- מה יעשו? יחכו 100 שנה עד שיהיו בגיל כדי להתחתן? חבל קצת....

אבל אחרי זה- כשמגיע גילאי 18-20-22-24

שבהם באמת רלוונטי להכיר ויש בזה טעם ותועלת וברכה

אין את ה"מסגרת" בשביל זה!!! (לא כולל ביצות, סטודנטים ושאר ירקות)

ופה- לדעתי- הבעיה

ופה -לדעתי- הפורום שלנ"ו -מנסה לעזור משו...

יצר הרע עובד חזק מאוד גם בגילאי הנעורים וגם בגיל הבגרות. זה נסיון שעלינו לעמוד בו ונעמוד בו.

ואני לא נכנסת לדיון על חברה מעורבת\ נפרדת

חברה נפרדת לא מעכבת חתונות, ובמילים אחרות- הבעיה של הרווקות המאוחרת היא הרבה יותר מורכבת מכדי שנוכל להשליך את כל האשמה על "החברה הנפרדת".. 

ה' גילגל את זה כך שיכירו בדרך הזו, לא חושבת שמתוך זה אפשר להסיק כך או אחרת..

בתור אחד שיצא מחברה סגורה לחלוטין,

לחברה חילונית פתוחה לחלוטין,

יש לי תובנה רצינית בעניין,

בגיל הנעורים כלומר- עד גיל 19 בערך,

ממש לא שייך לערב בין בנים לבנות,

אבל דווקא אח"כ יש עניין כן לייצר אפילו במתכוון,

פעילויות התנדביות וכל מיני דברים כאלו- מעורבים.

מכמה סיבות:

1. קודם כל ברמה ההלכתית, אני חושבת שזאת בעיה חברה מעורבת, ומי אני? הרבה מאוד מאוד רבנים אומרים את זה. וגם אם חברה מעורבת היא לא עבירה על הלכה ספציפית, היא גורמת להמון בעיות ובהכרח שגורמת לעבירות רבות על ההלכה.

2. כנ"ל ברמה הרעיונית, חברה מעורבת לא נכונה. לא מפתחת נכון את הגברים ונשים. מחקרים מראים את זה. גברים ונשים הם לא אותו דבר,והם צריכים לגדול ולהתפתח בנפרד, כדי שהם יתפתחו בצורה האידיאלית.

3. וחוצמזה, שבקשר לעובדות שלך אני חולקת. ברור שיש הרבה שהכירו דרך חברות מעורבות וכו', סליחה על ההשוואה, יש גם כאלו שטסו להודו, עשו חורים בכל מקום אפשרי, גידלו שיער, ראסטות, שרוואלים, וכו', ודרך שם חזרו בתשובה והכירו את האישה שלהם. אידיאלי? ממש לא!

4. כולנו יודעים שכמה שיוצאים זוגות נשואים מבנ"ע, יש גם הרבה מאוד שבסוף לא מתחתנים, וגורמים לשבירת לב לשתי הצדדים, וזה כמובן רק במקרה הטוב מאוד!

אם אנחנו עושים מה שד' רוצה איתנו, וחיים כמו שאנחנו מאמינים, הוא ידאג שכל אחד יכיר את זיווגו. והציבור החרדי הוא הוכחה טובה לכך (שהם מכירים את נשותיהם למרות שהם לא חיים בחברה מעורבת..) כנ"ל בחברות דוסיות יותר- נפרדות.

בשורות טובות! ושנזכה לחיות באור ד' תמיד!!

לבבות שבורים יוצאים גם מדייטים... ככה שזה לא משנה. מה שכן משנה, שההכירות דרך בנ"ע ודומיו,

היא יותר נורמלית מדייט.

"אם אנחנו עושים מה שד' רוצה איתנו"- מי אמר לך שרצון ה' הוא לא שתכירי את בן זוגך בבני עקיבא?

לא ניכנס פה לסוגייה של בטחון והשתדלות (שראוי לפתוח עליו שרשור בפני עצמו), אבל זה לא כזה פשוט.

דבר אחרון- ההשוואה לציבור החרדי אינה שייכת בכלל, וטחנו את הנושא הזה פה-

כמה דברים על קצה המזלג-
אין שום הוכחה לכך שחיי הנישואים של החרדים טובים יותר משל ציבורים אחרים, וגם אם אחוזי הגירושין 
שם נמוכים- לא בהכרח שזה מצביע על איכות, אלא יותר על סטנדרטים חברתיים נוקשים.

במילים אחרות-  גרוש חרדי- אדם החשוב למת.

אני ישמח לפרט, אבל אין לי כח עכשיו...

קראתי את כל הדברים שלך, עם חלקם הסכמתי, ועם חלקם לא ממש-

בקשר ללבבות שבורים כתבתי לבבות שבורים כי השתדלתי להיות עדינה. (והוספתי שם שזה רק במקרה הטוב מאוד) ברור לכולנו שהרבה מאוד פעמים (מכלילה מאוד) חברה שם נופלים, ומגיעים למצבים גרועים מאוד.. ולגבי הדייטים, אתה צודק, גם דייטים שוברים לבבות, אבל זה קורה בגיל שמתחילים לצאת, וזה חלק מתהליך ואם זה קורה בבנ"ע, זה מתחיל כבר בגיל 15, הרבה יותר ללבות נשברים כי באמת בגיל הזה הרבה פחות יודעים..

זה אולי נשמע פילסופי. אבל זאת המציאות.

אני מאמינה שרצונו של ד' יתברך הוא לא שאני אכיר את בן זוגי בבנ"ע, כי הרבנים שאני הולכת עפ"י לא מתירים כזאת חברה. מבחינתי, רבנים מייצגים את רצון ד'.

אתה צודק אולי שהדוגמא של החרדים לא מתאימה בדיוק. אבל גם ב"ציבור שלנו", יש הרבה מאוד שמכירים לא דרך בנ"ע, ובלי שהם חיו בחברה נפרדת. דוגמאות ניתן לראות אצל הרבה חברות שלי. ובכלל, ההכללה הזאת, שכביכול אי אפשר להכיר (אני יודעת שאני מגזימה) לולא בנ"ע, היא קצת בעייתית.

ודווקא מהסיפור של ~nhykb~, אפשר לראות שד' מסדר את כל העניינים, למרות שהם חיו בחברה נפרדת, ד' דאג שהם יכירו אחד את השני.

לגבי זה שההכרות בבנ"ע יותר נורמאלית בדייט.- רובנו (כולל אותי..) היינו חולמים להכיר את הזוג בצורה מיוחדת. יפול לי הכרטיסיה והוא ירים. נתנדב ביחד, וכו'.. כמה רומנטי.. מזדהה לגמרי. אבל זה רק לגבי שלב ההכרות. הרב יהושע שפירא אמר (ניתן לשמוע את השיעור באתר ישיבת ר"ג) שבסופו של דבר, בחיי הנישואין, ובשלום בית, אין הבדל בין זוג שהכיר ב"שידוך", לבין זוג שהכיר בדרך יותר מקורית. למרות שהיינו חושבים שמי שהכיר בדרכים החלומיות, יהיה לו יותר קל, אז לא. הוא אומר שזה לא ככה.

[בכללי מומלץ לכולכם לשמוע את השיעור של הרב יהושע על דייטים, שידוכים וכו', כאמור נמצא באתר של ישיבת ר"ג, בלנ"ד אביא קישור מתישהו..]

בהצלחה, ושוב בשורות טובות!

אבל אל תקפצו עלי, בסה"כ צריך להפריד בין רב לרבש"ע. זה כל הכוונה.

שואפת, את יכולה להגיד שד' מסדר את העניינים. זה עדיין לא סותר שצריך להתאמץ. ולהתאמץ בעיני, זה גם לגרום שיהיו מסגרות שבהן יוכלו להכיר בנים- בנות, ולא בגיל תיכון. ומה לעשות, שאין מסגרות כאלו מספיק, ולא עושים מספיק מאמצים בציבור שלנו כדי ליצור כאלו... אז לכי ותגידי לרווקים מתוסכלים שטוב שהם חיו בחברה נפרדת...

1. הבעיה עם חברה מעורבת היא בלשון ההלכה "קלות ראש", כלומר חוסר רצינות.

והאמת שאני הייתי אומר שחברה שמרכז הווייתה הוא קלות ראש, נוח לה שלא תתקיים משתתקיים - שהרי שום תועלת לא תצא מזה.

2. נכון (בוודאות) לגבי מערכת החינוך ונכון לגבי דברים מסויימים.

באופן כללי - יש אנשים שחברה מעורבת הזיקה להם ויש כאלה שהפוך.

3/4. שבירות ותקלות יש גם בדייטים, אמנם מדובר בתקלות מסוג אחר.

שהפרדה בין בנים ובנות החל מגיל 10 בערך תורמת לעליה ברמת הלימודים וההקשבה בשיעורים.

כל השאר הוא עניין של אופנה והשקפה.

אני בטוח ומאמין כי הורי (וגם הוריהם שלהם) צמחו וגדלו והתפתחו בהתאם לרצון ה' והיו לבני אדם טובים וראויים בהחלט למרות שלא גדלו במערכת חינוך נפרדת.

שונה

הרבה הלכות לא נשמרו אז (חבלי ךידה של חזרה לארץ..)

וחוץ מזה-

לא היה אינטרנט ופריצות ברמה כזו!!

יותר.

לכן  יש סיבה להוסיף גדרי צניעות

(למרות שזו גם סיבה לתת "חסינות" ולחנך להתמודדות עם היצר!

זה נשמע קצת מטומטם אבל זה ככה...

לא ראיתי שביישובים ששם הנוער מעורב אחוז הנישואין גבוה יותר.. להפך.

האם הימנעות מחברה מעורבת היא הדרכה כדי להימנע מאיסורים(קלות ראש, הרהורים וכו')

או שמא יש איסור בעצם העירוב   יצא לי לקרוא לא מעט בנושא ועדיין לא הצלחתי

להשתכנע בצורה ניצחת לשום כיוון. אשמח אם תאיר את עיניי...

כמישהי שדווקא הסתובבה בחברה מעורבת ומכירה כמה זוגות שיצאו הרבה זמן לפני שהם התחתנו, אני רוצה להגיד כמה דברים בנושא:

א) זה ממש לא מחייב: יש כמה זוגות שהתחתנו די מהר, אך רובנו עדיין לא ;)

ב) לזוגות שכן- היה נורא קשה, וראיתי את זה. מדובר בקשר של 5 שנים (לא מגזימה). מבחינה הלכתית- ראיתי בעצמי כמה היה להם קשה בעניינים כמו שמירת נגיעה, ייחוד וכו'. תנסו להיות בקשר רציני 5 שנים ולשמור נגיעה במהלך כל התקופה...

ג) הם גדלו ביחד, עברו את הכל ביחד: שירות לאומי, ישיבה, צבא... כל אחד ויתר על הרבה דברים (עוד שנת שרות, עוד זמן בצבא, תפקידים יותר טובים בצבא, פסק זמן לפני שמתחילים ללמוד...) כדי שיאכלו להתחתן, והם התחתנו בגילאים צעירים. במקרה של זוג אחד הבחור עדיין היה בצבא, והיה מגיע הביתה פעם בשבועיים. בשבוע שהוא לא היה מגיע- הוא היה בשטח 4 ימים רצוף ולא יכל אפילו לדבר בטלפון. זה בכלל לא פשוט.

ד) לדעתי, כל העניין של החברה המעורבת זה לא נכון ולא בריא, למרות שיש מי שטוען שזה כן חשוב שנהיה חשופים אחד לשני. לדעתי זה יותר מזיק בגיל הזה מבחינה נפשית. מדובר על ילדים קטנים, בגיל 14 או 15, בגיל שהם בכלל לא יציבים, לא יודעים מה הם רוצים בחיים- וכבר חווים דברים של מבוגרים, עם כל הדרמה שמגיע עם זה, וזה מיותר! למה להריץ את העניינים? תהיו ילדים, תיקחו את הזמן. תעצבו את עצמיכם, בלי לחץ- לא מדלגים על התהליך הזה, זה יגיע בסופו של דבר, כל אחד יעבור את זה. אך לא לדחוף את עצמך לתוך זה לפני שאתה בשל לזה.

גם אוסיף שאני עדיין צעירה יחסית, אך מכיוון שהסתובבתי בחברה מעורבת בתיכון- אני מרגישה שהתחלתי את התהליך של בחירת בן זוג לפני 7 שנים. ואני עייפה. אני מתייאשת. וזה פשוט חבל... 

מה עם כל שאר איסורי תורה שעוברים עליהם בחברה מעורבת?

מה זה "חברה מעורבת-לכתחילה"?

זה אסור לגמרי..

לענ"ד.

תסתובבי בביצה בקטמון ותגלי כמה הערבוב הזה גורם לכל כך הרבה חברה' טובים לאבד את הצפון ולא להצליח להחליט.

בנוסף הבעיה בחברה מעורבת היא בעיה הלכתית שרוב הרבנים אוסרים אותה גם אם היא מביאה לכמה דברים טובים.

אני מכיר אישית זוג שנפגש בכיכר החתולות כששניהם היו מסוממים והאהבה עזרה להם לצאת מהסמים לשקם את עצמם ולהתקרב לה'.

זה סיפור יפה אבל הוא לא הוכחה שכדאי להסתמם ולחפש אהבה בכיכר החתולות....

כנ"ל פה - זה שיוצאים דברים טובים ממציאות מעורבת זה לא מתיר את הדבר שהוא אסור מיסודו.

ולגבי החיפוש אז אל תדאגי לרבשע יש את הדרכים שלו להפגיש זוגות. אם תבצעי מחקר תראי שרובהחברה' שלא מצליחים להתחתן בציבור שלנו גדלו במציאות מעורבת (נוער ישוב, תנועת נוער מעורבת וכו') ואצל החברה' שגדלו בנפרד זה פחות נפוץ.

מנסיון.

גם אני גדלתי בחברה מעורבת, עם כל החסרונות ועם כל החוויות שבדבר.

והיום אתה מגלה כמה זה היה די מיותר.

אדם שעסוק בגיל 17 בשטויות פחות ממצה את עצמו ואת יכולותיו.

מי לא מכיר את החבר'ה שכל התיכון הסתובבו עם הפלא ביד שכאבה להם מרוב SMS לחברה שלהם, או שפספסו אורעים חברתיים בגלל שיצאו עם מישהי וכו'.

ובמקום להשקיע בעצמם הם השקיעו באיזה מישהי שלרוב בד"כ נפרדים ממנה באזור השמינית \ שיעור א...

כמה שזה נראה ונשמע זוהר בכזה גיל, זה כ"כ מיותר.

אנשים יוצאים מהדברים האלה בעיקר מבולבלים..

גדלתי בחברה נפרדת וכל חיי,עד עכשיו (בת 26),אני לומדת,ועובדת בעיקר עם בנות ,תמיד זה היה נראה לי אידיאלי ונכון,אבל תמיד היה לי מאד קשה ולא טבעי להפתח בפגישות,בקיץ הלכתי לארוע נפלא שארגנו אנשים צדיקים משילה,בו נפגשו בנים ובנות לשלושה ימים ונוצרה,אם תרצו להגדיר את זה ככה,מעין חברה מעורבת,היה לי ברור שיהיה לי מאד קשה ומביך להיות בכזאת סיטואציה,אבל זה דווקא פתח אותי ועשה לי סוויצ' גדול בתפישה,קלטתי שהיחס שלי לבחור בפגישה הוא רק ברובד של אשה -גבר,דבר שיוצר מתח ומבוכה ופחות פתיחות,במפגשים הלא מחייבים האלו הרגשתי הרבה יותר בנח ויכולתי לראות את הצד המשותף ביננו,כולנו בני אדם, ולבוא בקלילות לפגישות אח"כ,אני מרגישה שחברה נפרדת מדי יוצרת מתח ,גם מיני,אבל גם מן תחושת יריבות,באים לפגישה כמו למלחמה (ואח"כ מרכלים עם החברות כמה הבנים בעולם דפוקים...) אז אני בטוחה שלא כולם יבינו את התחושה,ויחד עם זה בטוחה שזה נוגע בנקודות נכונות אצל הרבה אנשים. לא חושבת שצריך לערבב את תנועות הנוער,אבל צריך להיות עם פחות לחץ בקטע הזה ופחות לשים דגש על הנושא של הפרדה,לדעת לזרום ולהיות אנושי עם כל אדם,גבר או אשה,בבית בשכונה וביישוב (זה דבר שמן הסתם בא גם מהבית) ובגיל של שדוכים להעדיף מראש חברה מעורבת מלהסתמך על שידוכים. ולא דווקא בתור רווקי ביצה מיואשים אלא היישר מהמדרשה וישיבת ההסדר.אם הכל מתבצע בצניעות כמו שנעשה במפגשים בקיץ נראה לי שזה יותר רצון ה' מכל דבר אחר,לא פחות צנוע מלהחליף בחור כל שבועיים. (לא פונים אחד לשני באופן ישיר אלא רושמים למארגנים והם מצליבים את השידוכים.)ממליצה בחום על השיטה גם לצעירים ומלאי ההצעות שבינכם,הרבה יותר אפקטיבי,פחות מתסכל ובעיני גם הרבה יותר אמיתי.

זה הכי טבעי.

ברור שצריך גבולות.

אבל חברה נפרדת לגמרי ממש קשה למצוא זיווג.

וגם קוראים דברים לא טובים בגלל ההקצנה..

אף פעם לא טוב לקחת משהו עד הסוף..

אלא לדעת את הגבולות ולחיות חיים נורמטיבים

לפני הנישואין זה בחברה לא מעורבת.

ואחרי - מעורבת עם אשתו.

זיווג בחברה לא מעורבת אפשר למצוא בקלות - כי לא חייבים למצוא מהיכן שאתה נמצא דווקא, אבל מי שמברר עבורך, אם לא פגשת בעצמך, עושה את זה עם נתוני פתיחה של אמת; אבל ב"מעורבת" מכירים לא רק אחד/ת... וזה מטשטש את ההבחנה אח"כ מי באמת מתאים ומוריד את רעננות הנישואין.  גם קל להגיד "צריך גבולות" - יותר קשה לבצע בדייקנות הנדרשת לכך שאח"כ הראש רענן לגמרי למישהו/י האמית/ית, מלבד הנזק והאיסורים שבעצם הקירבה היתרה.

דברים לא טובים לא קורים בגלל ההפרדה, כפי שהיה נהוג בכל דורות ישראל ככלל, אלא בגלל מה שבראש. "נפרדת" אינה אומרת שהאחרים חייזרים, ומחנכת גם לקראת נישואין בעיתו ובזמנו.

הרבה יותר דברים לא טובים קורים בגלל המעורב. כ"כ הרבה יותר - עד שיש כאלה שכלל אינם חשים כבר בלא-טוב הזה.. למרות שהוא יכול להרוס אח"כ נישואין נורמליים. חלק גדול מהריסת הנישואין בזמננו, בא לדעתי בגלל זה. בגלל שלא מגיעים לחתונה אל אחת/ד ויחיד/ה, מתוך מתינות ובירור אמת.

נכון מאד. צריך לדעת את הגבולות ולחיות חיים נורמטיביים. "נורמטיבי" - זה לא מה שהרחוב העכשוי מכתיב. גם לא את ה"הכי טבעי" (אלא אם כן מתכוונים טבעי - למה שבעלי חיים.. וגם שם זה לא כך..).

כששומרים על הטבע הטהור, ללא מעורבות של יצרים וכד', וקל וחומר כששומרים על הטבע הטהור שלנו, של עם ישראל - אז הנפרד הוא ה"טבעי" וה"נורמטיבי".

פשוט תענוג כל פעם מחדש לקרוא תגובה שלך!

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה