זה לא אילולי הפעילות הם לא היו נפגשים זה פשוט איך שהקב"ה רוצה שהם יפגשו.

בתור אחד שגר בישוב כזה שחי בחברה נפרדת לאט לאט יש יותר ויותר זוגות ישוב.....והם הכירו בצורות שונות ומשונות.
משידוך ועד להיות באותו צוות בבנ"ע ביחד.

מלא דרכים יש לקב"ה לסובב את השידוך......אבל רצון ה' הוא שנחיה בחברה נפרדת.


ולגבי חתונה.....ראוי להפריד כמה שיותר.
הסיבה הכי פשוטה היא שכך כתוב בהלכה שאין לברך שבע ברכות במקום מעורב.

כמובן-חוצמיזה שאני לא גרה ביישוב =]

על כל זוג שיוצא מהתנועה התחתנו ב"ה יוצאים בערך 12 זוגות שהכירו בתנועה וביזבזו את זמנם לריק ביחד.

נכון שמרגש להכיר ככה ולהתחתן, אך הרבה סתם יוצאים תקופות ולא מתחתנים. לא צריך לתת לילדים בגיל הזה לארגן לעצמם את העתיד בנושא..

כלומר, על כל קשר שמצליח מנסים להפגיש עוד 30 וזה לא הולך.

אני לא זוכר מאיפה לקחתי את הנתון הזה, אבל אם כן - הנתון שלך מבנ"ע סביר לחלוטין.

ובטח שאין זה תפקידך להחליט איך ייפגשו.

צריך לעשות מאמצים. החיסרון העיקרי של חברה נפרדת, הוא רווקות מאוחרת.

ולזה- צריך למצוא פיתרון

"רצון ה' הוא שנחיה בחברה נפרדת"- לא נראה לי. יותר נכון להגיד שה' רוצה שנחייה בקדושה ובטהרה.

ובעייני- דייטים זה לא יותר טהור מלפגוש מישהי בבני עקיבא.

וסלח לי אבל שתדע לך שאולו שיותר סובלים מרווקות מאוחרת אלו חבר'ה שגדלו דווקא מחברה מעורבת.

-"רצון ה' הוא שנחיה בחברה נפרדת"- לא נראה לי. יותר נכון להגיד שה' רוצה שנחייה בקדושה ובטהרה.-

מה שכתבת הוא בדיוק מה שכתבתי לחיות בקדושה ובטהרה זה אומר חברה נפרדת זה הקדושה והטהרה שהקב"ה רוצה שנחיה בה.

וחוץ ממני יש רבנים ומנהיגי תנועות נוער ששוברים את הראש איך לפתור את הבעיות 
בתקשורת בין המינים שנוצרה בעקבות הפרדת תנועות הנוער.

לכל מנהיגי התנועות הנוער להפריד את התנועות שלהם לגמרי.

או לפחות בסניפים שאין בהם צורך של ממש שיהיה עירבוב בין המינים.


וזה ממש לא פירוש שלי.

לא שמתי לב שבחברה מעורבת מצב הרווקות טוב יותר

ואולי אפילו להיפך...

כן- אני רצינית

אמרת "דיון הלכתי"

קדימה תביא לנו פה שניים- שלושה מקורות או לינקים לספרי הלכה או שו"ת (שות רציני - לא "שות מיסרונים")

בנושא

(רצוי ממגוון פוסקים, אבל אפשר אחד של אותו פוסק... )

לא שאנחנו פה פוסקי הלכה

אבל להגיד "ככה ההלכה" זה טיעון שטוח מידי

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

יצר הרע עובד חזק מאוד גם בגילאי הנעורים וגם בגיל הבגרות. זה נסיון שעלינו לעמוד בו ונעמוד בו.

ואני לא נכנסת לדיון על חברה מעורבת\ נפרדת

חברה נפרדת לא מעכבת חתונות, ובמילים אחרות- הבעיה של הרווקות המאוחרת היא הרבה יותר מורכבת מכדי שנוכל להשליך את כל האשמה על "החברה הנפרדת".. 

ה' גילגל את זה כך שיכירו בדרך הזו, לא חושבת שמתוך זה אפשר להסיק כך או אחרת..

בתור אחד שיצא מחברה סגורה לחלוטין,

לחברה חילונית פתוחה לחלוטין,

יש לי תובנה רצינית בעניין,

בגיל הנעורים כלומר- עד גיל 19 בערך,

ממש לא שייך לערב בין בנים לבנות,

אבל דווקא אח"כ יש עניין כן לייצר אפילו במתכוון,

פעילויות התנדביות וכל מיני דברים כאלו- מעורבים.

מכמה סיבות:

1. קודם כל ברמה ההלכתית, אני חושבת שזאת בעיה חברה מעורבת, ומי אני? הרבה מאוד מאוד רבנים אומרים את זה. וגם אם חברה מעורבת היא לא עבירה על הלכה ספציפית, היא גורמת להמון בעיות ובהכרח שגורמת לעבירות רבות על ההלכה.

2. כנ"ל ברמה הרעיונית, חברה מעורבת לא נכונה. לא מפתחת נכון את הגברים ונשים. מחקרים מראים את זה. גברים ונשים הם לא אותו דבר,והם צריכים לגדול ולהתפתח בנפרד, כדי שהם יתפתחו בצורה האידיאלית.

3. וחוצמזה, שבקשר לעובדות שלך אני חולקת. ברור שיש הרבה שהכירו דרך חברות מעורבות וכו', סליחה על ההשוואה, יש גם כאלו שטסו להודו, עשו חורים בכל מקום אפשרי, גידלו שיער, ראסטות, שרוואלים, וכו', ודרך שם חזרו בתשובה והכירו את האישה שלהם. אידיאלי? ממש לא!

4. כולנו יודעים שכמה שיוצאים זוגות נשואים מבנ"ע, יש גם הרבה מאוד שבסוף לא מתחתנים, וגורמים לשבירת לב לשתי הצדדים, וזה כמובן רק במקרה הטוב מאוד!

אם אנחנו עושים מה שד' רוצה איתנו, וחיים כמו שאנחנו מאמינים, הוא ידאג שכל אחד יכיר את זיווגו. והציבור החרדי הוא הוכחה טובה לכך (שהם מכירים את נשותיהם למרות שהם לא חיים בחברה מעורבת..) כנ"ל בחברות דוסיות יותר- נפרדות.

בשורות טובות! ושנזכה לחיות באור ד' תמיד!!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

קראתי את כל הדברים שלך, עם חלקם הסכמתי, ועם חלקם לא ממש-

בקשר ללבבות שבורים כתבתי לבבות שבורים כי השתדלתי להיות עדינה. (והוספתי שם שזה רק במקרה הטוב מאוד) ברור לכולנו שהרבה מאוד פעמים (מכלילה מאוד) חברה שם נופלים, ומגיעים למצבים גרועים מאוד.. ולגבי הדייטים, אתה צודק, גם דייטים שוברים לבבות, אבל זה קורה בגיל שמתחילים לצאת, וזה חלק מתהליך ואם זה קורה בבנ"ע, זה מתחיל כבר בגיל 15, הרבה יותר ללבות נשברים כי באמת בגיל הזה הרבה פחות יודעים..

זה אולי נשמע פילסופי. אבל זאת המציאות.

אני מאמינה שרצונו של ד' יתברך הוא לא שאני אכיר את בן זוגי בבנ"ע, כי הרבנים שאני הולכת עפ"י לא מתירים כזאת חברה. מבחינתי, רבנים מייצגים את רצון ד'.

אתה צודק אולי שהדוגמא של החרדים לא מתאימה בדיוק. אבל גם ב"ציבור שלנו", יש הרבה מאוד שמכירים לא דרך בנ"ע, ובלי שהם חיו בחברה נפרדת. דוגמאות ניתן לראות אצל הרבה חברות שלי. ובכלל, ההכללה הזאת, שכביכול אי אפשר להכיר (אני יודעת שאני מגזימה) לולא בנ"ע, היא קצת בעייתית.

ודווקא מהסיפור של ~nhykb~, אפשר לראות שד' מסדר את כל העניינים, למרות שהם חיו בחברה נפרדת, ד' דאג שהם יכירו אחד את השני.

לגבי זה שההכרות בבנ"ע יותר נורמאלית בדייט.- רובנו (כולל אותי..) היינו חולמים להכיר את הזוג בצורה מיוחדת. יפול לי הכרטיסיה והוא ירים. נתנדב ביחד, וכו'.. כמה רומנטי.. מזדהה לגמרי. אבל זה רק לגבי שלב ההכרות. הרב יהושע שפירא אמר (ניתן לשמוע את השיעור באתר ישיבת ר"ג) שבסופו של דבר, בחיי הנישואין, ובשלום בית, אין הבדל בין זוג שהכיר ב"שידוך", לבין זוג שהכיר בדרך יותר מקורית. למרות שהיינו חושבים שמי שהכיר בדרכים החלומיות, יהיה לו יותר קל, אז לא. הוא אומר שזה לא ככה.

[בכללי מומלץ לכולכם לשמוע את השיעור של הרב יהושע על דייטים, שידוכים וכו', כאמור נמצא באתר של ישיבת ר"ג, בלנ"ד אביא קישור מתישהו..]

בהצלחה, ושוב בשורות טובות!

אבל אל תקפצו עלי, בסה"כ צריך להפריד בין רב לרבש"ע. זה כל הכוונה.

שואפת, את יכולה להגיד שד' מסדר את העניינים. זה עדיין לא סותר שצריך להתאמץ. ולהתאמץ בעיני, זה גם לגרום שיהיו מסגרות שבהן יוכלו להכיר בנים- בנות, ולא בגיל תיכון. ומה לעשות, שאין מסגרות כאלו מספיק, ולא עושים מספיק מאמצים בציבור שלנו כדי ליצור כאלו... אז לכי ותגידי לרווקים מתוסכלים שטוב שהם חיו בחברה נפרדת...

1. הבעיה עם חברה מעורבת היא בלשון ההלכה "קלות ראש", כלומר חוסר רצינות.

והאמת שאני הייתי אומר שחברה שמרכז הווייתה הוא קלות ראש, נוח לה שלא תתקיים משתתקיים - שהרי שום תועלת לא תצא מזה.

2. נכון (בוודאות) לגבי מערכת החינוך ונכון לגבי דברים מסויימים.

באופן כללי - יש אנשים שחברה מעורבת הזיקה להם ויש כאלה שהפוך.

3/4. שבירות ותקלות יש גם בדייטים, אמנם מדובר בתקלות מסוג אחר.

שהפרדה בין בנים ובנות החל מגיל 10 בערך תורמת לעליה ברמת הלימודים וההקשבה בשיעורים.

כל השאר הוא עניין של אופנה והשקפה.

אני בטוח ומאמין כי הורי (וגם הוריהם שלהם) צמחו וגדלו והתפתחו בהתאם לרצון ה' והיו לבני אדם טובים וראויים בהחלט למרות שלא גדלו במערכת חינוך נפרדת.

שונה

הרבה הלכות לא נשמרו אז (חבלי ךידה של חזרה לארץ..)

וחוץ מזה-

לא היה אינטרנט ופריצות ברמה כזו!!

יותר.

לכן  יש סיבה להוסיף גדרי צניעות

(למרות שזו גם סיבה לתת "חסינות" ולחנך להתמודדות עם היצר!

זה נשמע קצת מטומטם אבל זה ככה...

לא ראיתי שביישובים ששם הנוער מעורב אחוז הנישואין גבוה יותר.. להפך.

האם הימנעות מחברה מעורבת היא הדרכה כדי להימנע מאיסורים(קלות ראש, הרהורים וכו')

או שמא יש איסור בעצם העירוב   יצא לי לקרוא לא מעט בנושא ועדיין לא הצלחתי

להשתכנע בצורה ניצחת לשום כיוון. אשמח אם תאיר את עיניי...

כמישהי שדווקא הסתובבה בחברה מעורבת ומכירה כמה זוגות שיצאו הרבה זמן לפני שהם התחתנו, אני רוצה להגיד כמה דברים בנושא:

א) זה ממש לא מחייב: יש כמה זוגות שהתחתנו די מהר, אך רובנו עדיין לא ;)

ב) לזוגות שכן- היה נורא קשה, וראיתי את זה. מדובר בקשר של 5 שנים (לא מגזימה). מבחינה הלכתית- ראיתי בעצמי כמה היה להם קשה בעניינים כמו שמירת נגיעה, ייחוד וכו'. תנסו להיות בקשר רציני 5 שנים ולשמור נגיעה במהלך כל התקופה...

ג) הם גדלו ביחד, עברו את הכל ביחד: שירות לאומי, ישיבה, צבא... כל אחד ויתר על הרבה דברים (עוד שנת שרות, עוד זמן בצבא, תפקידים יותר טובים בצבא, פסק זמן לפני שמתחילים ללמוד...) כדי שיאכלו להתחתן, והם התחתנו בגילאים צעירים. במקרה של זוג אחד הבחור עדיין היה בצבא, והיה מגיע הביתה פעם בשבועיים. בשבוע שהוא לא היה מגיע- הוא היה בשטח 4 ימים רצוף ולא יכל אפילו לדבר בטלפון. זה בכלל לא פשוט.

ד) לדעתי, כל העניין של החברה המעורבת זה לא נכון ולא בריא, למרות שיש מי שטוען שזה כן חשוב שנהיה חשופים אחד לשני. לדעתי זה יותר מזיק בגיל הזה מבחינה נפשית. מדובר על ילדים קטנים, בגיל 14 או 15, בגיל שהם בכלל לא יציבים, לא יודעים מה הם רוצים בחיים- וכבר חווים דברים של מבוגרים, עם כל הדרמה שמגיע עם זה, וזה מיותר! למה להריץ את העניינים? תהיו ילדים, תיקחו את הזמן. תעצבו את עצמיכם, בלי לחץ- לא מדלגים על התהליך הזה, זה יגיע בסופו של דבר, כל אחד יעבור את זה. אך לא לדחוף את עצמך לתוך זה לפני שאתה בשל לזה.

גם אוסיף שאני עדיין צעירה יחסית, אך מכיוון שהסתובבתי בחברה מעורבת בתיכון- אני מרגישה שהתחלתי את התהליך של בחירת בן זוג לפני 7 שנים. ואני עייפה. אני מתייאשת. וזה פשוט חבל... 

מה עם כל שאר איסורי תורה שעוברים עליהם בחברה מעורבת?

מה זה "חברה מעורבת-לכתחילה"?

זה אסור לגמרי..

לענ"ד.

תסתובבי בביצה בקטמון ותגלי כמה הערבוב הזה גורם לכל כך הרבה חברה' טובים לאבד את הצפון ולא להצליח להחליט.

בנוסף הבעיה בחברה מעורבת היא בעיה הלכתית שרוב הרבנים אוסרים אותה גם אם היא מביאה לכמה דברים טובים.

אני מכיר אישית זוג שנפגש בכיכר החתולות כששניהם היו מסוממים והאהבה עזרה להם לצאת מהסמים לשקם את עצמם ולהתקרב לה'.

זה סיפור יפה אבל הוא לא הוכחה שכדאי להסתמם ולחפש אהבה בכיכר החתולות....

כנ"ל פה - זה שיוצאים דברים טובים ממציאות מעורבת זה לא מתיר את הדבר שהוא אסור מיסודו.

ולגבי החיפוש אז אל תדאגי לרבשע יש את הדרכים שלו להפגיש זוגות. אם תבצעי מחקר תראי שרובהחברה' שלא מצליחים להתחתן בציבור שלנו גדלו במציאות מעורבת (נוער ישוב, תנועת נוער מעורבת וכו') ואצל החברה' שגדלו בנפרד זה פחות נפוץ.

מנסיון.

גם אני גדלתי בחברה מעורבת, עם כל החסרונות ועם כל החוויות שבדבר.

והיום אתה מגלה כמה זה היה די מיותר.

אדם שעסוק בגיל 17 בשטויות פחות ממצה את עצמו ואת יכולותיו.

מי לא מכיר את החבר'ה שכל התיכון הסתובבו עם הפלא ביד שכאבה להם מרוב SMS לחברה שלהם, או שפספסו אורעים חברתיים בגלל שיצאו עם מישהי וכו'.

ובמקום להשקיע בעצמם הם השקיעו באיזה מישהי שלרוב בד"כ נפרדים ממנה באזור השמינית \ שיעור א...

כמה שזה נראה ונשמע זוהר בכזה גיל, זה כ"כ מיותר.

אנשים יוצאים מהדברים האלה בעיקר מבולבלים..

גדלתי בחברה נפרדת וכל חיי,עד עכשיו (בת 26),אני לומדת,ועובדת בעיקר עם בנות ,תמיד זה היה נראה לי אידיאלי ונכון,אבל תמיד היה לי מאד קשה ולא טבעי להפתח בפגישות,בקיץ הלכתי לארוע נפלא שארגנו אנשים צדיקים משילה,בו נפגשו בנים ובנות לשלושה ימים ונוצרה,אם תרצו להגדיר את זה ככה,מעין חברה מעורבת,היה לי ברור שיהיה לי מאד קשה ומביך להיות בכזאת סיטואציה,אבל זה דווקא פתח אותי ועשה לי סוויצ' גדול בתפישה,קלטתי שהיחס שלי לבחור בפגישה הוא רק ברובד של אשה -גבר,דבר שיוצר מתח ומבוכה ופחות פתיחות,במפגשים הלא מחייבים האלו הרגשתי הרבה יותר בנח ויכולתי לראות את הצד המשותף ביננו,כולנו בני אדם, ולבוא בקלילות לפגישות אח"כ,אני מרגישה שחברה נפרדת מדי יוצרת מתח ,גם מיני,אבל גם מן תחושת יריבות,באים לפגישה כמו למלחמה (ואח"כ מרכלים עם החברות כמה הבנים בעולם דפוקים...) אז אני בטוחה שלא כולם יבינו את התחושה,ויחד עם זה בטוחה שזה נוגע בנקודות נכונות אצל הרבה אנשים. לא חושבת שצריך לערבב את תנועות הנוער,אבל צריך להיות עם פחות לחץ בקטע הזה ופחות לשים דגש על הנושא של הפרדה,לדעת לזרום ולהיות אנושי עם כל אדם,גבר או אשה,בבית בשכונה וביישוב (זה דבר שמן הסתם בא גם מהבית) ובגיל של שדוכים להעדיף מראש חברה מעורבת מלהסתמך על שידוכים. ולא דווקא בתור רווקי ביצה מיואשים אלא היישר מהמדרשה וישיבת ההסדר.אם הכל מתבצע בצניעות כמו שנעשה במפגשים בקיץ נראה לי שזה יותר רצון ה' מכל דבר אחר,לא פחות צנוע מלהחליף בחור כל שבועיים. (לא פונים אחד לשני באופן ישיר אלא רושמים למארגנים והם מצליבים את השידוכים.)ממליצה בחום על השיטה גם לצעירים ומלאי ההצעות שבינכם,הרבה יותר אפקטיבי,פחות מתסכל ובעיני גם הרבה יותר אמיתי.

זה הכי טבעי.

ברור שצריך גבולות.

אבל חברה נפרדת לגמרי ממש קשה למצוא זיווג.

וגם קוראים דברים לא טובים בגלל ההקצנה..

אף פעם לא טוב לקחת משהו עד הסוף..

אלא לדעת את הגבולות ולחיות חיים נורמטיבים

לפני הנישואין זה בחברה לא מעורבת.

ואחרי - מעורבת עם אשתו.

זיווג בחברה לא מעורבת אפשר למצוא בקלות - כי לא חייבים למצוא מהיכן שאתה נמצא דווקא, אבל מי שמברר עבורך, אם לא פגשת בעצמך, עושה את זה עם נתוני פתיחה של אמת; אבל ב"מעורבת" מכירים לא רק אחד/ת... וזה מטשטש את ההבחנה אח"כ מי באמת מתאים ומוריד את רעננות הנישואין.  גם קל להגיד "צריך גבולות" - יותר קשה לבצע בדייקנות הנדרשת לכך שאח"כ הראש רענן לגמרי למישהו/י האמית/ית, מלבד הנזק והאיסורים שבעצם הקירבה היתרה.

דברים לא טובים לא קורים בגלל ההפרדה, כפי שהיה נהוג בכל דורות ישראל ככלל, אלא בגלל מה שבראש. "נפרדת" אינה אומרת שהאחרים חייזרים, ומחנכת גם לקראת נישואין בעיתו ובזמנו.

הרבה יותר דברים לא טובים קורים בגלל המעורב. כ"כ הרבה יותר - עד שיש כאלה שכלל אינם חשים כבר בלא-טוב הזה.. למרות שהוא יכול להרוס אח"כ נישואין נורמליים. חלק גדול מהריסת הנישואין בזמננו, בא לדעתי בגלל זה. בגלל שלא מגיעים לחתונה אל אחת/ד ויחיד/ה, מתוך מתינות ובירור אמת.

נכון מאד. צריך לדעת את הגבולות ולחיות חיים נורמטיביים. "נורמטיבי" - זה לא מה שהרחוב העכשוי מכתיב. גם לא את ה"הכי טבעי" (אלא אם כן מתכוונים טבעי - למה שבעלי חיים.. וגם שם זה לא כך..).

כששומרים על הטבע הטהור, ללא מעורבות של יצרים וכד', וקל וחומר כששומרים על הטבע הטהור שלנו, של עם ישראל - אז הנפרד הוא ה"טבעי" וה"נורמטיבי".

פשוט תענוג כל פעם מחדש לקרוא תגובה שלך!

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.