בס"ד

[ההורים שלי התגרשו כשבוע לפני חנוכה- במין איזה טקס-סמלי-שלא-ברור-לי-עד-היום-מה-הסיפור-שלו שבו התכנסה כל המשפחה המפורקת להדלקת נרות משותפת של נר ראשון. מאז ועד היום הנר הזה מעורר בין סוג של צביעות, חלחלה ורצון להיות נורמלית.]

השנה, כאמור- הרוב בשירות. השאר- פחות או יותר זה ייצא חצי-חצי אני מניחה..

לנו יש סידור קבוע שחוצים את חנוכה לחצי. ארבעה ימים פה וארבעה ימים שם.

ההורים שלך לא קובעים ביניהם? את צריכה להחליט?

דבר שתיסכל אותי בהתחלה היה, שכל פעם שהייתי רוצה לעשות משהו בערב ההורים היו עושים לי רגשי של "את כאן רק ארבעה ימים ושתיים מהם את אצל חברות?" וככה היה יוצא שאף פעם לא היה נעים לי ללכת (כנ"ל לגבי שבת, או יום רביעי- זה ממש לא משנה. עצם זה שהזמן שלהם התחלק לחצי)- ובסוף התרגלנו כולנו שחנוכה זה ארבעה ימים (וחופש גדול זה חודש וחול המועד זה שלושה ימים) כפול שתיים.. 

בקשר ללארוצהלהגיד..

מעניין - דווקא אצלי אני עושה רגשי לעצמי וההורים שלי כל הזמן אומרים לי שאני צריך להיות איפה

שאני רוצה ולא לחשוש מזה שאני מעליב אותם...

בקשר לחנוכה - בדרך כלל בערך חצי חצי אבל אני קובע תמיד איפה אני נמצא וזה לא ממש קבוע

מכיוון ששאר האחים שלי כבר לא ממש בבית אז תכל'ס אני עושה מה שמתחשק לי.

השנה אני יהיה שלושה ימים בישיבה ואז שבת בבית של אמא ונראה מה יהיה הלאה.

אין לי מושג.

אני יודעת ששני ההורים שלי רוצים שאני אהיה אצלם כמה שיותר, גם אם שניהם יאמרו לי לעשות מה שאני רוצה, (למרות שסביר יותר שהם יפסיקו לשקר, ופשוט יגידו את האמת)

בשבת, אני בעז"ה אהיה אצת אמא שלי. חוץ מזה, שניהם בטח ירצו שאני אתלווה אליהם לכל הלילות - מסיבת חנוכה אצל המשפחה של אמא שלי, אחת אצל המשפחה של אבא שלי, אחת אצל חברות של אמא שלי, אחת אצל חברים של אבא שלי, לילה סתם כמשפחה אצל אמא שלי, אחד סתם כמשפחה אצל אבא שלי, אחד בבי"כ....

אוף.

ופעימה - לגביי התיאור של הנר ראשון, זה מזכיר מלא מצבים אצל ההורים שלי (כמו לדוגמא אסיפת ההורים שלי - על אפי וחמתי אבא שלי הגיע, וזה היה פשוט מעצבן. רציתי לצרוח עליהם שיפסיקו להיראות כמו זוג נורמלי )

בכל יום רגיל אני יומיים בשבוע אצל אבא, כל השאר אצל אמא, ושבת פעם בשבועיים.

אבל- נר ראשון של חנוכה יוצא ביום שלישי, היום שאני אצל אבא. ואני לא כ"כ אוהבת להיות שם בחגים, כי הוא לא הכי דתי, אז גם אין כ"כ אווירה של חג. 

היום אני הולכת אליו, אז לא בטוח שיום שלישי אני שם, אבל סביר להניח שכן, אז אני לא בדיוק יודעת איך זה יסתדר.

אבל בעיקרון אנחנו בסדר הקבוע שלנו,  יומים שם, כל השאר פה..

חג שמח!

בסוף הייתי כל הלילות אצל אמא שלי. (ולא הלכתי לאבא שלי בכלל)  ?=

למה לא הלכת לאבא שלך?

1. לא כ"כ רציתי - לא הייתי יוזמת כלום, ולמה שהייתי מגיעה, זה היה מתוך תחושת חובה.

2. אבא שלי לא יזם כלום - הוא אפילו לא לקח חופש מהעבודה, וחזר כל יום לא לפני 19:00. נראה שזה לא היה עד כדי כך חשוב לו.

בס"ד

שישי-שבת: אבא
מוצש"ק-ראשון: אמא

תבינו לבד כמה חופש היה לי מהשירות

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?