הקשיבו לרווח שבין השורות המדוברות והנכתבות והמשודרות, וזה מה שתלמדו: האדם מזן דוסינימוס (דתי, חרדי, מתנחל) הוא רובוט חלול-מוח. בובה על חוט של הרבנים שלו, המנהיגים שלו, ראש הרשות המוניציפאלית שלו.
כשנשים מפגרות שופכות על הגוף שלהן מטראז' של טקסטיל שחור, מכסות את הפנים והציפורניים כי הן בטוחות שזה מה שיביא את הגאולה - זה מוצג כהקצנה שמכוונת מטעם הנהגה מסתורית כלשהי. כשנערים רפי שכל משתוללים בבסיס צבאי - זו הנהגת המתנחלים שלא עצרה אותם. כשבריכת שחייה מאפשרת שעות נפרדות לגברים ולנשים, מטעמים מסחריים, זו הדרת נשים בלחץ ההנהגה החרדית.
אני מקווה שאתם יושבים טוב: אין דבר כזה "הנהגת המתנחלים". גם לא "הנהגת החרדים". אם ערס ישרוט לכם את המכונית, לא תחפשו את הנהגת הערסים. הקשישה שנכנסה במכונית שלי כשלא צייתה לתמרור, לא עשתה זאת מתוקף הוראה מבית גיל הזהב. גם הכייסים בעזריאלי לא מחכים לפקס מההנהגה. ככה זה עם עבריינים, הם פרילנסרים.
טינופת תג מחיר מורכבת מעבריינים. זה לא ארגון טרור. הם מבצעים הפגנות אלימות ומעוררות בחילה, אבל הם לא שוחטים 
אני מקווה שאתם יושבים טוב: אין דבר כזה "הנהגת המתנחלים". גם לא "הנהגת החרדים". אם ערס ישרוט לכם את המכונית, לא תחפשו את הנהגת הערסים
תינוקות ומפוצצים מסעדות, ובניגוד לארגוני טרור - אין להם הנהגה. כשהם מרססים כתובות גרפיטי על מסגדים ופוגעים בכלי רכב של צה"ל צריך לראיין את מפקד מחוז ש"י במשטרה, ולשאול אותו את השאלות הקשות - לא את דני דיין, ראש מועצת יש"ע, שרלוונטי עבורם כמו שפרופ' טרכטנברג רלוונטי עבור דפני.
האומנם באחריות ראש המועצה האזורית, בין גביית ארנונה לפינוי אשפה, לעדור עשבים שוטים? אין משטרה בישראל? האנרכיסטים האלה כועסים על שר הביטחון ומענישים את המזה"ת כולו, כולל חצי מיליון מתנחלים ששונאים אותם שנאת מוות. הם לא חכמים במיוחד, אבל גם לא בובה של מישהו. מעניין להם את קצה הפאה אם דני דיין והרב אבינר גינו או לא גינו.
בלבול המונחים שהפך התפרעות אלימה ל"טרור" אינו מקרי. טרנד הצקצוק לחורף זה הוא להתלונן על הקצנת הציונות הדתית. בשנות ה-90, כשזיהו את החרדים כמוקד כוח מאיים, הפכו אותם לקריקטורה של סחטנות. יש מי שמלבה עכשיו גל שנאה כלפי הציבור הדתי-לאומי כדי להתארגן למחיקת יישובים. אם לחפש את החיובי, זיהו בנו מוקד כוח, וזה כבר טוב.
כדאי לדייק במונחים גם בסיפורים על ההדרה.
כשמזרחי מופיע בפרסומות רק כשהן לחומוס - זו הדרה.
כשיהודי לא יכול לעלות להר הבית - זו הדרה.
כששופט לא יכול להתמנות לביהמ"ש העליון כי הוא מתנחל - זו הדרה.
כשמפרידים בין גברים לנשים במדרכות, באוטובוסים, במסיבות סיום בגן - זו לא הדרה, אלא הפרדה. יש הפרדה טבעית ויש הפרדה מקוממת ומבהילה, אבל לא זה ולא זה קשורים לפמיניזם. הפרדה בין המינים במלתחות ובשירותים לא מורידה מערכן של נשים. גם הפרדה קשה מזו היא לא סוף הדמוקרטיה, ולא איראן, ואין סיבה לרדת מהארץ. תרגיעו.
פורסם ב"ישראל היום".
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל