אני לקראת לידת ילד רביעי בעז"ה.
את שני הראשונים ילדתי עם טשטוש. מבחינת ההרגשה שלי זה היה מצוין, מצד אחד הרגשתי את הלידה וחוויתי אותה באופן מלא, ומצד שני לא נשארו לי סיוטים וכו'.
העניין הוא שבשתי הפעמים הללו הייתה כבר פתיחה מלאה ועדיין הראש של התינוק היה גבוה. בשתי הפעמים הייתי צריכה ללחוץ במשך שעה וחצי-שעתיים עד שהתינוק ירד עד למטה ויצא. הלחיצות המרובות והחזקות גרמו לי להתנפח (אחרי הלידה לא יכולתי להוריד את הטבעת מהאצבע), שטפי דם בעיניים ועוד.
בלידה השלישית בגלל שחשבו שהלידה עשויה להסתבך כי התינוק היה גדול, קיבלתי אפידורל.
שוב הייתה פתיחה מלאה כשהתינוק היה עדיין גבוה, אבל הפעם בגלל האפידורל לא הרגשתי דחף ללחוץ, אז בהכוונת המיילדות פשוט חיכיתי בנחת חצי שעה נוספת עד שהתינוק ירד למטה, ואז בשתי לחיצות קצרות הוא היה בחוץ.
בקיצור, נראה שהדפוס של הלידות אצלי זה פתיחה מלאה וצירי לחץ כשהתינוק גבוה, כשלוקח עוד זמן עד שהוא יורד למטה.
אני מאוד מתלבטת מה לעשות בלידה הקרובה בעז"ה. מצד אחד הייתה לי איזו הרגשה הרבה פחות מעורבת כשהייתי עם אפידורל, ואני לא מרגישה שחוויתי 'לידה'. מצד שני, זה נראה טיפשי ללחוץ כל כך הרבה לשווא, אם אני יכולה למנוע את כל הבלגן הזה אם רק תהיה לי אפשרות לחכות, מה שמאוד קשה לא ללחוץ כשמרגישים את הצירי לחץ, ועם האפידורל זה היה ממש בקלות.
מה דעתכן? מה ממליצים?
