לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בכלל נשמע שאבא שלך מאד חשוב לו שיעשו מה שהוא רוצה בדיוק. ולכן אין ברירה אלא לדבר איתו ולנסות ביחד למצוא פיתרון. משהן שיבוא ממנו.

אבא שלך ודאי מבין שלא תמיד את יכולה לשיר בסביבת אישך, וממילא כדי לא לפרסם מתי כן ומתי לא , בחרתם שלא תשתתפי בשירה כלל.

לגבי אישך היקר, שישיר. ואם יבקשו ממנו שלא לשיר בעקבות ה"כשרון" שלו, לא יוכלו יותר להלין.

היא יכולה לשיר.

כשאנחנו מארחים בנות לסעודות שבת (וזה קורה מידי פעם)

אני יוצא מיוזמתי החוצה ל10 או 20 דקות, כדי לאפשר להין לשיר ולרכל כרצונן..

אולי שווה לבעלך לאמץ את הרעיון,

כי נראה שאת האב לא תצליחו (וגם אין זה מתפקידכם) לחנך

בהצלחה!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

שתזכרי את אי הנוחות והעקשנות של אביך וכשילדיך יהיו נשואים ויבואו אליך - אל תעשו להם את אותו הדבר.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אם היא מרגישה רע, מרגישה פגועה, למה שהיא תעשה אותו דבר לילדיה?

אני בטוחה שהיא תשתדל לא לעשות להם דברים ששנואים עליה,

אבל לגבי ההתמודדות עם אביה - לדעתי  היא תרגיש יותר טוב אם היא תנסה למלא את עצמה בתחושות חיוביות כלפי אביה שהביאה עד הלום.  ( ולא להיתפס לתכונות השליליות ).

ואין שום סיבה לבלוע את זה.

אם היא לא תזכור את התסכול והעלבון, היא עוד עלולה להרשות שבבוא היום זה יקרה גם אצלה ליד שולחן השבת.

יש דרך ומקום שניתן בו להשפיע על אנשים מבוגרים (וגם על לא כל-כך מבוגרים).

לגבי האחיות- אין באמת פתרון, אולי שבעלך יאחר לשוב מהתפילה ואז תשירי איתן שירי שבת לשמח את אביך?

אני יודעת שבעלי מאד ביישן- ובשבתות אצל הורי הוא לא שר כהרגלו אלא רק מזמזם וזה בסדר גמור.

עוד משהו- חשוב שתדברי עם אבא שלך לפני! שבת (או הסעודה, לצורך העניין) בצורה מכבדת. תסבירי לו שלבעלך לא נעים לשיר איתו, ק"ו שלא לרקוד, והיות שאת לא תמיד יכולה לשיר איתו- או שסתם ככה לא נעים לך לשיר כשהוא לא- אז צריך למצוא פתרון..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הם לא אוהבים לרקוד ולא רוצים לרקוד וזו זכותם המלאה לא לרקוד  ואני הייתי מצפה מההורים להשלים עם כך בלי לעשות יותר מדי עניין מכל העסק.

בעולם מושלם אבא שלה היה  מבין לבד/מיד את חוסר הנוחות ומוותר על הדרישה.

בעולם לחלוטין גרוע, היא הייתה זורקת לו הכל בפנים ומסרבת לרקוד או לבוא בכלל לשבת עד שיפסיק עם הנדנודים וההטרדות שלו (השפה הבוטה היא חלק מהעולם הגרוע).

על מנת לשמור על כבוד האב והנינוחות של הזוג בעת ביקור אצל ההורים, צריך לאלתר תרוצים.

דרך אגב, התירוצים ממש יפים ויעילים בעיני.

גם קצת מתסכלת...

אני מציע שתבואו, ותסבירו קודם כל שבעלך עדיין קצת זייפן. אולי ישתפר עם הזמן...

דבר שני - פשוט "תניחו את הדברים על השולחן" תרתי משמע.  תבואו לשבת, ותחליטו ביחד, ש"מזיזים קצת את השירים". מיעוט - האבא ישיר בהתחלה. ואת השאר - דוחים להמשך. אז - בעלך "פורש" קצת לחדר אחר (כמובן, אם זה נראה לו.. ואולי - יחד איתך. הכל ברוח טובה ובחיוך), הבנות שרות יחד עם אבא כטקס המקובל, בשמחה.

אח"כ חוזרים.

ויש תקוה לעתיד: בעז"ה כולן תתחתנה, כל הגברים ישירו ביחד בקול, ואז גם ה"קול" של בעלך לא יהיה כ"כ קריטי.. הם ירקדו עם אבא - ואם הבנות תרצינה, תרקודנה בחדר השני (מן הסתם יעדיפו לראות את הבעלים..). ואז - מדי פעם, יוכלו כל הגברים ללכת הצידה ולהניח לאבא לרקוד עם בנותיו.. זכר למעשה בראשית.

 ושלום על ישראל.

נ.ב. כעת ראיתי שכבר הצעתם משהו בסיגנון שהוא יזוז הצידה. יש להניח שאביך לא מוכן לפגיעה כזו בכבוד חתנו. כדאי שתשבו עם אבא, תגידו לו שאתם מאד מעריכים שהוא לא רוצה "להדיר" אותו מהשולחן אף לזמן קצר - אבל המחיר של זה יותר גרוע, שאי אפשר להגיע באוירה שכולם שותקים חוץ מאבא, ומתרעמים בלב.

ושלן, אתם מציעים שחלק קטן האבא ישיר בהתחלה, וכולם ליד השולחן. והשאר - ירוכז בהמשך, ואז החתן בלב שלם ילך קצת הצידה; אע"פ שהוא יודע שהאבא חרד לכבודו, אבל בשבילו זו הרגשה טובה, שהוא יודע שכל הבנות שמחות שיש שירה משותפת, לא רק של אדם אחד. וכך גם האוירה בשאר הסעודה, שהוא כן נמצא בה, תהיה שמחה יותר.

אם אני תופס נכון את ה"ראש" של האבא, ויוסכם מראש מתי בדיוק ה"קטע" הזה שהוא פורש הצידה (נגיד, ללמוד משהו..) - אני חושב שיש סיכוי שהאבא יסכים..

ללא שיש לכך איזו עדיפות מהותית..

כמו רבים מסביבנו, שמקפידים על דקדוקי הלכות, אבל לא מקפידים לדבר עליהם על השולחן

מקפידים להיזהר מ'קול באשה' אבל לא מקפידים לשמוע את הקול הפנימי שלכם

מקפידים לפסוק הלכות לפי המחמירים אבל לא מחמירים בלחיות חיים טבעיים

אין לי כוח להאריך

אבל אנחנו צריכים פשוט להיות יותר טבעיים, לחיות בטיבעיות ולדבר כמו בני אדם נורמליים

פתיחות, שמחה, דיבור לעניין, חיבור לתחושות שלך, פחות לחץ חברתי ולחץ בכלל..

זה מתחיל ברמת הזוגיות והמשפחה

חשוב מאוד..

בהצלחה

וממש תסלח לי על חוסר  ההערכה של לתגובתך(לא אליך)

יש לך השקפת עולם מסוימת ואתה כבר "הלבשת" אותה על הסיטואציה הזו.

כיצד ההתעקשות של האבא קשורה לתורה??

כ"א עם התסביכים שלו והנק' שהוא צריך לעבוד עליהם ואתה כבר הלכת רחוק מדי

למזרוחניקיים אין בעיות? "היא לא שמה את  היהלום שהחותנת קנתה וכבר מלחמת עולם..."

אולי אפשר להתאמץ לכבודו של האבא?

בכל זאת אני מניחה שגם בעלך מוקיר לו טובה קטנה על זה שהביא אותך לעולם וגידל אותך.

אחרי שיהיו לכם ילדים אולי תבינו יותר עד כמה צריך להעריך את ההורים,

אבל גם בלי זה,

יש מצוות כיבוד הורים,

שלצערי ,

לא הוזכרה אפילו ברמז.

לא סוף העולם לעשות דברים שלא נוחים לנו.

במיוחד אם אנשים שיקרים לנו הם המטרה.

זאת זכות גדולה להתאמץ על כיבוד הורים.

אני באמת חושב שהעולם השתגע - אולי ריקודים לא אבל שמשפחה שרה זמירות שבת יחד גם זה הופך לבעיה?

אני חושב שבהחלט למען ההרגשה הכללית להסתמך על כך ששרים יחד אין בעיה בכך.

צריך להיות הרבה יותר טבעיים

המצב כרגע שיש חילוקי דעות,

וכלל לא בטוח שסירובו של הבעל והתעקשותו של האב קשורים לעניינים הלכתיים

אנחנו בעד למצוא פתרונות, או לפחות לחזק.

לא להכריע מי צודק ומי טועה

יש כאן חתן שהוא לא האח של האחיות.

זה דבר מקובל מאד שבנות לא שרות כשיש גבר שהוא לא ישירות ממשפחתן - גם לא בהסתמך על כך שכולם שרים ביחד..

אז מה שייך לומר ש"למען ההרגשה הכללית להסתמך על כך ששרים ביחד אין בעיה בכך"?

אם היינו פוסקי הלכה והם - האבא והחתן והבנות - פונים אלינו בשאלה כזו, אז אולי היינו אומרים "למען ההרגשה" וכו', או שהן תשרנה קצת יותר בשקט והוא קצת יותר בקול וכו'..

אבל בהיות שאנחנו לא "פורום מועצת החכמים" והם גם לא פנו אלינו בשאלה הלכתית...  אז זה לא עוזר.

צריך לענות למצב הנתון - וגם לכבדו. סה"כ, זה בהחלט לא "שיגעון". ושם - צריך לראות אם יש מה להציע בנתונים שלהם.

ואין לכך, במחילה, כל קשר ל"טבעיים" (למרות שאני מסכים עם הביטוי הזה במובנים מסויימים, של ההתנהגות גם בתוך גדרי ההלכה לגמרי. אך זה לא הנושא).

הרי גם אלו שלא הולכים צנוע, להבדיל, משתמשים בנימוק הזה - ומגיעים לעיתים ל"טבעיות" שקרובה לבעלי החיים בטבע...

אם הם הולכים לפי השיטה הזו של ההלכה (כנ"ל - לא "שיטה" צדדית, אלא נוהג רווח למדי) - אז שם הם צריכים למצוא את ה"טבעיות" שלהם. והיא תתבטא במציאת פיתרונות ברוח טובה, אולי בלי "התעקשות" על דברים שאינם הלכתיים, כמו שהות כל הזמן ביחד ליד השולחן, וכד'.

אינני מתכוון כאן לתת תשובה למקרה הפרטי הזה רק שהרגשתי היא שיש כאן דברים שאינם זורמים נכון בכלל, אם אני משווה בין מה שהיה לפני כ 30 שנה גם בבתים יותר תורניים [ואני בהחלט בא מבית כזה] לבין מה שקורה היום אני חושב שיש כאן איבוד כיוון.

יש כאן מצב שהופך מציאות שצריכה להיות פשוטה גם מבחינה הלכתית [ואני בהחלט מרשה לעצמי לפסוק הלכה ] ולהפוך למצב שמשהו מרגיש במבוכה. זה לא נכון 

כי אני לא חושב שזה "מבוכה". זו הבנה פשוטה שבנות לא שרות כשגבר לא ממשפחתן הישירה שומע. וגם עם "פסיקתך" אינני יכול להסכים, מפני שזו הנהגה הלכתית רווחת שיש לה יותר מעל מה שתסמוך..

ולא תמיד מה שקרה לפני 30 שנה הוא ראיה. יש מצוות שאין להם כ"כ "מזל" בתקופות מסויימות. למיטב ידיעתי, היתה תקופה שהיתה בגרמניה בעיה עם כיסוי ראש - גם במשפחות "תורניות". בתקופת הסמ"ג - היתה בעיה עם תפילין...

בקיצור, זו לא מבוכה. אני דווקא חושב שמצד עצמו, זו טבעיות יותר נאה. שבת מרגישה שהיא לא שרה כמישהו טחר שומע אותה. זה טבעי וזורם. ואם משתפרים - זה רק טוב. כל זמן שלא "ממציאים" דברים. רק פלפונים צריך לשכלל?...

אני דווקא מתרשם מהכותבת, שהרגשה המשפחתית עם החתן לגמרי "זורמת" וטובה. דווקא בגלל זה, הם מרגישים את הנקודה של אי הנוחות מהמציאות שנוצרת עקב הדקדוק - שרק האבא שר.

אדרבה: איזה דבר חמוד זה - האבא רגיל לרקוד ולשיר עם בנותיו - כי יש לו רק בנות - ליד שולחן שבת. והוא עומד על זה..  אתה זוכר משהו כזה לפני 30 שנה?... פשוט מתוק.

רק בגלל הקלקול שלנו.

ההלכה היא הכי טבעי. הקלקול שלנו הוא שהפכנו את מה שטבעי לאמצע בין ההלכה לבין החילוני.

יהירות לקרוא למשהו שהוא לא הלכה טבעי, וממילא בצורה עדינה אך כמידת עדינותה הרסנית, להציג את ה' כנותן משהו שנוגד ולו במעט את הטבע שלנו.

בואו נגדיל את הכלים שלנו להכיל את היופי והטבעיות שבתורה.

ולא ננסה לצמצם את התורה , לכלים המנותקים מהנשמה(וממילא זה לא תורה- כי התורה יפה רחבה מיני ים וטבעית , יפה ומרימה כל חלקיק בנו , בצורה הכי מספקת ושלימה).

בחיים לא אסכים שאחותי תשיר ליד בעלי..

הוא רק.. רק שלי

החיים היו הרבה יותר קלים ופשוטים...

אתה לא מתכון לטבעי אלא לאינסטינקטי

אני לטבעי (לטבעי הרשום שבנו , זה  שרשום בתוכינו)

מה ההבדל בין טבעי במובנו הרגיל לבין הטבעי אליו את מתכוונת?

בטוח כן.

לדוג.. אישתך עשתה משהו מעצבן.. ופגעת בה מאוד. (זה לא טבעי אלא אינסטינקטי)

לאחר מודעות של שניכם שיחות וכו'

גילית את שורש הסיבה שגרמה לך לזה.. ותיקנת ופעלת שונה, באופן מכיל ורחב יותר, גילית בך אישיות עדינה יותר , רגישה יותר, המון מיתרים עדינים שלא ידעת על קיומם  נחשפת למשהו יותר טבעי שלך .. יותר רחב ומשוחרר למשהו שהיה רשום בך באופן הטבעי והעמוק.. אתה הרבה יותר משוחרר לחיות את עצמך ולא כבול באינסטיקטים מידיים, הרבה יותר אמיתי ולדעתי גם מאושר.

זה דוגמא קטנה והתחלתית 

כי זה הרבה יותר טבעי, שמח, משוחרר ועמוק..

ממש ישמח אם תוכלי להרחיב מעט או להביא מקור שמרחיב.

כיוון חשיבה מרענן .נשמח לפתח אותו

באיזה כיוון להרחיב

סתם להרחיב.. יהיה לי קשה כי זה רחב מיני ים.. ואני לא טיפוס מרצה

אני יכולה על גבי שאלות.

אני ממש לא בטוח

שההלכה היא "הטבעי",

ולא נראה לי שיש ליהדות שאיפה כזאת לחיות חיים טבעיים.

אלא כופים את הטבע הרע ע"י ההלכה וע"י סייגים וכן במידות ע"י עבודה (התכפיא)

ורק אח"כ בשלב שני הופכים את הרע לטוב (בד"כ אנשים רגילים לא זוכים לזה אלא נלחמים כל החיים עם הרע וזה בסדר) 

יש מצוות שבהן זה ניכר/מורגש מיידית "מצוות שכליות" כדברי הרמבם,

יש כאלה - שהן האופי העמוק שלנו, אך יש כנגדן נטיות חיצוניות, שצריכות עיבוד ועבודה.

ובוודאי שהנושא של תחושת הצניעות ע"י בנות ישראל, הוא נושא אופייני - שיכול להיות בו "יצר הרע" מחד, ומאידך - מי שמתרגלת בו, או רגילה מתחילתה, ו"מקשיבה" את עצמה בעדינות, חשה את הטבעיות שלו לגמרי.

יש דברים כאלה, שאדם יכול ממש לחוש, איך "סערה" חיצונית יכולה לנסות לסחוף לכיוונים אחרים - ומאידך, כשכלא נותנים להלהיכנס, יכולים לחוש את הטבע הפנימי יותר "צף" ועולה בחזרה. מהפְּנים עד החוץ.

אורה

אחרי שקראת מה שכתב אות והדר ,

 תקראי שוב, אבל בצורה שואלת. לזה התכוונתי.

 גם דן  התייחס לכך, התעוררתי לחשוב על כך בעקבות הדוגמא שהבאת שכל בירור חושף עוד צד עמוק יותר, טבעי יותר  (זה למדתי ממך)

תודה 

אות והדר לפי דבריך אם הבנתי נכון

א. א. כופים ב. רק אח"כ  הופכים את הרע לטוב 

אם כך אז כן יש שאיפה כזאת, פשוט לא כולם זוכים

ב. יתכן שאיש רגיל כהגדרתך יחיה את חייו ברוב התחומים באיתכפיא ובתחום מסוים יגיע לשלמות והטוב יהיה לו טבעי. 

זו הבנתי, בניגוד למה שכתבת, שיש אנשים שבכלל לא שייכת להם העבודה של השלמות אלא עד 120 להתבוסס בבוץ, וזה בסדר.

תודה לכם הדיון פה ממש מעשיר

(אות והדר) הסתמכה על דברים של בעל התניא.

אבל בפשטות, גם הוא מודה שבוודאי יכולות לעלות בלבו של אדם תחושות טהורות כאלה.

אלא שעדיין לא "הפך" את נטיות חומריותו" לגמרי, ולכן אין לו "ביטוח" שהצד החומרי לא ינסה "לקפוץ" ולמשוך לשלילה. ואז צריך לכופו. אחרי שכפאו והוא במצב "רגוע" יכול להתענג על טוב אופיו ומידותיו הישראליות הטבעיות.

הרב קוק זצ"ל מדבר על זה הרבה - ומדגיש יותר את הצד של היכולת לחיות את הטבעיות הזו גם כאן, ולגלותה בעומק נטיותינו.

כמתבונן מהצד, אות והדר ודן שניהם מסכימים, הם דיברו על נקודות שונות, אות והדר דיבר על הנטיה הטיבעית לא התחושה המתגלה לאחר עבודה . ודן מדבר בנוסף, על התחושה המתגלה לאחר עבודה.

דבריכם פשוטים ונכונים.

הרשו לי רק להסתייג מהניתוח של חלק מהמגיבים על קודם כך ואח"כ כך וכו'.

חברים, זה מיותר, הדברים פשוטים, מדוע להסתבך עם הגדרות שרובינו לא מבינים, ובקלות אפשר לראות שגם מי ש"יודע", בעצם לא יודע...

כשהדברים לא יציבים הגיונית, כנראה שאינם מובנים...

ברובד הפשוט הם ברורים ומוכרחים, אז למה לנו להיראות אנשי רוח, אם רק עושים רוח.

אם ניצמד לשכל הפשוט, נוכל תמיד לראות את היופי של התורה, זה ידבר גם לליבנו וגם לשיכלנו, לא לכולנו יש הנטיה ה'מיסטית'(נכון, אין לי - ב"ה...), אבל שכל ישר ולב - כולנו מבינים.

הרב גינזבורג מסביר את זה יפה.

יש מודעות עצמית.

יש מודעות אלוקית 

וההעמקה של שניהם זה מודעות טבעית. (אשמח להרחיב למי שירצה, אל תסיקו מסקנות מפה)

ההבנה שתורת ה' וחשיפת אלוקות שטמונה בי חד הם הם הרמוניה שלימה אחת.

והיצר הרע מנסה להשליט את החומריות שבנו בניתוק מהנשמה שלנו. 

וזה לדעתי ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה

ייחוד ה' המלא של אחדות גילוי ה' מלמעלה למטה דרך המצוות (שכמובן כתובות בי וכו'

ומלמטה למעלה דרך חשיפת עצמי בדרך הנכונה עפ"י התורה בלבד. (וכמובן חשיפה נכונה היא גילוי המציאות.

כמו בעל ואישה.. שהאישה ע"י בעלה מגלה את הגבר שבה ובעל ע"י אשתו מגלה את האישה שטמונה בו.

מקווה שהובנתי.

בכל אופן .. תפתחו הרב קוק הוא צועק את זה בהגיגיו (לדוגמא בספר חדריו וכו' , אבל בכל הספרים)

ויש מימרה שבפעם הראשונה שאדם חוטא זה ממש מורגש לו כי הוא עדיין לא חטא והמצוה חרוטה לו ממעמד הר סיני.. לאחר ששנה וחטא היא נראית לו כהתר.. אבל רק בגלל שהתחספס.

כמו שהראל ממודיעין כתב זה דברים פשוטים . 

ה' עשה אותנו ישרים.. והאדם ביקש חשבונות רבים.. אנחנו ישרים זה הטבע הראשון שלנו.. לאחר מכן הגיע היצר.. אך הוא לא הטבע שלנו.. אני מבינה מה אתם מתכוונים טבע.. אבל זה טבעי כלומר הרגלי או גילוי חיצוני של הקל והסבבה בצורה אינסטינקטית

אני דיברתי על טבעי.. על מי שאני באמת.. גילוי כל כוחותיי בצורה המשחררת ביותר ,חשיפת כולי בעוצמות, מרחבי נפש אמיתיים, גילוי הטבע הראשוני שבי, שהוא הוא מקור השמחה, חוסר סיגוף 

עצמי (העצמי האמיתי שלי) רק בגלל נוצץ וקל. חשיפת אני המשוחרר, איזון כוחותיי בצורה הממלאת והכי מותאמת לי שרק ה' מכיר.. בתור פסיכולוגו של עולם.

בקיצור להבין שהתורה היא שפע אינסופיות.. והיא זה לחיות את עצמינו. העבודה הקשה היא בלחזור לחשוף את עצמינו.. אבל להבין שזה לחשוף את עצמינו.

כמו אדם שלא רץ שנה.. וניוון את עצמו.. זה לא שהוא חסר כוחות לרוץ .. אלא יש לו עכשיו"טבע שני" של חסר כח אבל זה לא הוא באמת. עם קצת עמל (שנראה קשה ) הוא יחזור לעצמו לכוחותיו למי שהוא באמת .

גם אם שכח שפעם היה לו כח לרוץ , זה לא אומר שזה לא הטבע האמיתי שלו.

מה נפק"מ למעשה בכל הדברים הנחמדים האלה?

טבע שלא תתגלה אלא על ידי לימוד או עמל, הוא לא טבע.

טוב שאמרת את דברייך, אני חושב שהם מוכיחים את 'הבדלי הפרצופים' בינינו(לא, זה לא מיסטיקה.... קיראו עוד שורה).

"כשם שפרצופיהם שונים , כך דעותיהם שונות".(אההה...)

אם נמשיך כוונת הדברים , נאמר שכשם שפרצופינו לעולם לא ישתוו , כך דיעותינו. אנו בנויים אחרת , ואין רע בכך.

רק אני פונה לקורא, שיבחן הדברים (מה שבתגובות של האחרים כאן ותגובה זו והקודמת שלי) ויראה לאן דעתו נוטה, וידע שהתורה מצוותיה והוראותיה, אינם זקוקים להסברים כבדים ורחוקים משיכלך, כל אחד יכול להתבונן ולהגיע להבנת תכלית התורה, לפעמים אמנם צריך מי שיסביר, אך בהחלט לא דרוש להכנס לעניינים שאיננו מבינים אותם לגמרי, ומדברים רק לנטייתו של האדם למיסטיקה ולא לשכל.

לא אתייחס לתוכן הדברים שנכתבו בתגובה לעיל,

אך כן אתייחס למה שנכתב שם על ייחוד ה', חושבני שעל כל אדם מאמין חובה להרחיק דיעות המייחסות הבנה שגויה בייחוד ה',

הדברים שנכתבו בנקודה זו עמומים , אמת, אני קטן מכדי להבינם...

רק זאת אומר ייחוד ה' פירושו אחדות שאינה כאחד המיספרי, אלא חוסר הגשמה מוחלט, א"כ זה מחייב שאין לו מקום, ואין 'הימשכות', (אולי כן המשכה של רוחניות, אך לא של עצמותו ח"ו - זו כפירה, לא ניכנס) , אכן לא כל בני האדם יכולים להבין לגמרי, אך את הנימוקים המחייבים את המסקנות בהחלט אפשר להבין .

מי שרוצה להבין דברים אלו לאשורם, עליו לפתוח רמב"ם בהלכות יסודי התורה וללמוד, ואם יש בכוחו להבין יותר מהאדם הרגיל, יעמיק עוד במורה נבוכים ועוד ספרים רבים.(ולא יסתמך על הרצאות או מגיבים בפורומים, כן , גם לא עלי...)

כל אדם חייב להכיר מקומו כדי שלא יטעה ויטעה אחרים.

מתנצל על החריפות של הדברים, יש מקומות שצריך לדבר כך, עם כל הכבוד שאני באמת רוחש למושאי הביקורת.

וסליחה אם פגעתי, (אין לקחת ביקורת זו כביקורת אישית, אלא כביקורת על תוכן.)

שבוע טוב לכולכם אנשים יקרים.

לוקחים מילה שיש לה משמעות ברורה בשפה העברית, הופכים אותה ומשתעשעים בה עד שמגיעים למשמעות אחרת לחלוטין.

יתכן והדברים נכונים אך אין להם שום קשר למילה טבעי ולכל המשמעויות המתקשרות אליה ועל כן ראוי לבחור מילה אחרת שתמצה את הרעיונות הגלומים בדברי הרב גינצבורג.

באמת אינני מבין מה אתם רוצים מהכותבת הנכבדה הזו...

נכון שלפעמים אנו קוראים "משפטים", "מילים", ואנו חוששים שזה היה עושה אותנו

"מלאכותיים".

אבל למי שאכן עמל עפ"י זה וחי כך - זה יכול להיות סה"כ ביטוי של דברים מאד יפים שהגיע

ומגיע אליהם. אשריו.

וגם "טבע" שמגיעים אליו ע"י עמל - הוא יכול להיות "טבע", פנימי יותר.  יש נטיות טבעיות

מורגשות, ויש נטיות עדינות, שצריך יותר הקשבה ונקיות כדי לחשוף אותן. מתוך שימת

לב לשתיהן - ולביקורת ההדדית שעולה מהן, נבנה טבעו הבריא של האדם.

ומי שילך רק אחרי ה"טבע" המורגש, גם בתחום ההיתר, עלול למצוא את עצמו אחרי כמה זמן,

שהוא דואג למילוי רצונותיו לאו דווקא הגבוהים, לא פחות (לפחות..) ממה שדואג למילוי רצונותיו

שנובעים מידות טובות, מאהבת אמת ומרצון להיטיב לזולתו.

ובוודאי שהתורה ומצוותיה זקוקים גם להסברים גבוהים מהשכל של "כל אחד", ולא הסברים

שכליים "יבשים" בלבד, אלא גם הסברים שנובעים מיכולתו של האדם לחוש ולהבין עניינים

שלמעלה מכך בצורה בהירה.

ולא ראיתי כל בעיה במה שכתבה על "יחוד ה' ". זה כלל לא התקרב למה שחשש ממנו הראל,

בצדק.

והדבר העיקרי שהפריע לי בביקורות האלו (לא את כולן קראתי):

אכן, כפי שציינתי לעיל - לפעמים אנחנו רואים "הסברים" ואנו נרתעים אינסטינקטיבית; כי אנו

חוששים שזה מעביר ל"תיאוריות" והתפלפלות שכלית, דברים שאמורים אולי להיות טבע נעים

וישר באדם. ואנו חוששים מאיזה "כפייתיות" כביכול, שהדבר יגרום לנו אם נלך כך...

אך אי אפשר גם להתכחש, שללכת רק לפי ה"הרגשה" - גם בעייתי..

אשר על כן, אם רואים מישהי שכותבת כך, וניכר מהודעותיה, שברוך ה' היא זוכה לבנות את

ביתה בצורה שיש הרבה מה ללמוד מהם.

וכמו כן ניכר מהודעתה - שהיא מבינה על מה היא מדברת (האמת - בהתחלה לא כ"כ קראתי, רק ברפרוף, כי זה לא בדיוק הסיגנון שלי.. רק אחרי הביקורת התבוננתי בדברים והתרשמתי שהיא מבינה טוב מאד מה שהיא אומרת..) -                                                                       אז אם מישהו מאיתנו לא כ"כ מבין את הדברים, או "נרתע" כי לו זה מקלקל איזושהי תחושה טבעית - למה לתלות את חיסרון בה? 

ויכוחים על פירושי מילים הם חסרי טעם.

יש מילה לצבע שחור, מה טעם לנסות להסביר לנו שהכוונה בעצם לצבע לבן?

ליטול מילים כמו טבע וטבעי ולנסות לספר לנו שמשמעותן הפוכה מכפי שידענו זה סתם בזבוז זמן.

מאידך, גם דיון ארכני בעניין כה שולי הוא בזבוז זמן...

באמת לדון איתכם זה בזבוז זמן. (במחילה)

וכמו שאומר הרב יחיאל יעקובסון.. לא באתי לשכנע אתכם אלא להביע דעתי.

צרם לי ההודעה של רפיד.. (שאפשר לראות ממנו כמה נורא לקרוא טבע על דברים אחרים ומה , הנפקא מינות מזה).

קשה לי העיוות של לקרוא לחיים החילונים יותר טבע (כלומר שירת נשים לדוג'). כאילו התורה סגפנית.. וממילא מה שנוצר בנפש לאנשים כאלה.. שהתורה כולאת וזה משפיע על החיים שלהם בהתאם, שקשה להם לגדול ולהיפתח אליה.

בטחון עצמי רוכשים לא ע"י השפלת השני אלא על יד העצמתך.

חבל שאתם לא מספיק מאמינים בעצמכם.. אלא מרגישים צורך מהר לבטל את השני.

מה שאתה קראת לו מיסטיקה.. זה כי אתה .. לא מבין את זה בשכל..

אבל זו פנימיות התורה. וזה לא מילה גסה.

בלעדיה אי אפשר להיפגש עם ה' בצורה הנכונה.

לא סתם אתה רואה אנשים שמרימים ידיים מהתמודדויות כמו.. שמירת עיניים, צניעות (כמו שרפיד כתב " חלאס.. נהיה טבעיים)

ואחת הסיבות לזה כי לא מספיק מרגישים את התורה כמתכון הכי בריא וטבעי לנו. ולכן אין מספיק אנרגיה שטייגען

ושמחה לזה

מי שרצה לקבל ממה שכתבתי ולעיין במקורות, הרויח.. להיפגש עם רובד שמוסיף חיים בחיים.

רק אני מציעה .. שכמו שמקבלים בפלורליסטיות מלוקקת .. את הדיעות שאומרות כמה אין מצב לשמור עיניים.. וכמו חלאס בואו נהיה משוחררים ונשיר בנות ליד בנים.. כאילו התורה חונקת. ח"ו

אז תהיו מסוגלים ואפילו בשם הפלורליזם הנאור.. לקבל דעות כמו .. התורה מדהימה.. איזה כיף לא לזוז מילימטר ממנה.. לולי תורתך שעשועיי .. אבדתי בעניי.. תודה ה' שהארת עיניי.. ונתת לי הדרכה (תורה)להגיע לטבע שלי.. כי אני עדיין לא אברהם אבינו שהצלחתי לקרוא אותה מכליותיי

שאזכה.

ונ.ב.

הרב קרליבך אומר שהפחד הכי גדול של אנשים זה לגדול.. להרחיב את הכלים.

אם הייתם מרגישים כמה התורה טבע.. וממילא ה' נותן לנו מה שמתאים לנו.. ומלטף וכו.. ונותן הכל בהתאמה לכתחילית משחררת.

לא הייתם כ"כ מפחדים לשמוע את דעתי.

אבל ה' נראה לאנשים שרואים את התורה כמנוגדת לטבע, כמסגף קצת. ולכן מעדיפים לא להחשף אליו יותר מידיי.. ולא תמיד לשמוע את דעתו כי זה מפחיד. עוד פעם משהו חונק.. פחד.

ולכן כ"כ חשוב לדקדק על המילה טבע.

זה יוצר מהלך נפשי.. לאיפה אתה משייך את עצמך, ולאיפה לא.

אם הובנתי.. יופי.

אם לא,לא נורא.. 

על מה שצרם לי מחיתי. קינאתי על כבודו המזולזל שצרם לי..  ששמו אותו במקום כ"כ שולי. ו.. מקום של אין ברירה, עושים כי חייבים .. ולא כי זה חיים

"לא אותי קראת יעקב.. כי יגעת בי ישראל"

פירוש- אם אתה מרגיש שהעבודה שלי מייגעת.. אז תדע שלא אותי קראת"

אני מסכים שהכותבת חשובה, בעלת שיעור קומה, עמוקה ולמדנית.

זכיתי ללמוד תורה מהרב יצחק,  ואני די בקי בטרמינולוגיה שלו.

כמה פעמים שהתקשתי בדבריו וניסיתי לברר את פשרם, נאמר לי שדבריו הם בדרך האפשר כמו כל דברי השקפה ויש להתרגל לסגנונו הרבה זמן.

יש לציין, שכדי להבין דברים עמוקים כאלה צריך להיות בקי בטרמינולוגיה של אותה ההשקפה.

ניכר כי אורה כן יודעת על מה שהיא מדברת אבל לא בטוח שרוב המשתתפים קולטים אותה במקרה הזה.

כששני אנשים מנגנים בשני סולמות שונים אי אפשר לצפות שתהיה הרמוניה ביניהם.

וזה קושי היחיד שלי בדבריה והשאר דברים יפים ונחמדים. והלואי שנזכה למדרגות הנ"ל

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.