ומה אם אני אגיד לך שהיה לי מישהו בראש, והיו לי סיבות מאוד טובות למה הוא היה שם [לא יצאנו, אבל מבחינת נתונים היו הרבה מאוד דברים דומים, ואפילו היתה 'כימיה' מעולה!],
והוא היה שם במשך שנתיים!!!!!! שלמות!! [טוב, כמעט.]
ואחרי השנתיים הארורות האלה, יצאנו, וגילינו ש-מה לעשות, הזמן אכן עושה את שלו, ובמבחן הזמן לא כל הפרמטרים עומדים בהצלחה.
אם נפרדתם, ואת(ם) שלמה עם זה, אז 'גזרה על המת שיישתכח מהלב'-> זאת לא סתם מימרה, זה אכן קורה במציאות.
בהצלחה רבה נשמה, ה' יעזור לך, ואם את רוצה לזכות אותי ולהיות שלוחתו- אני פה תמיד. 
בעניין הזכרונות, באופן כללי אני נגד 'לשכוח' מישהו לחלוטין. מה זאת אומרת? זה אדם שהכרתי. יישות בעולם שזכיתי להכיר. ולא סתם הקב"ה גרם לפגישות שלנו. יש לזה סיבה יותר פנימית, שייתכן מאוד ואיני מודעת אליה, אבל היא קיימת. ולכן, לא רואה סיבה לשכוח מעצם קיומו.
אלא מה, לא לזכור אותו במובן ה'רומנטי'. כשמכירים בחור חדש- זהו, הוא כל עולמי, ובאמת לתת לו את כל הקרדיט להצלחה. קצת קשה, אבל מאוד אפשרי.