האם יש טעם לנסות השפיע על העם דרך הצינור הראשי של הערב רב, התקשורת הכללית? התשובה היא כנראה שלילית.

בגדול - על כן תקשורת, לא תקשורת  - אפשר להתווכח.

אבל גם בלי להתראיין אליה, הם לחוצים מכל מה שיגידו.. ויזדעקו בכל פעם שיציגו אותנו כקיצוניים. (אני מדברת על מצב שחבר'ה לא מתראיינים)

היית מתראיינת לאל-ג'זירה? ערוץ 2 זה אל-ג'זירה. ההבנה הזאת היא קריטית.

לגבי צורת האמירה, כבר אמרתי שאני מסכים. וביתר עמקות: נראה שיסוד הטעות זה הלחץ להשפיע ולשנות את כולם, ולהתחבר לכולם. הלחץ הזה יוצר ויתורים באמת, התייפיפות והתחנפות. במקום זה צריך בראש ובראשונה לבנות את עצמנו מבפנים, להגדיל את עצמנו, תורתנו וכוחנו, ומתוך כך לפרוץ החוצה בהדרגה. לא מבחוץ פנימה.

את זה - אתה מוזמן לפתוח בשרשור חדש.

דעתי לגבי הכלי העצום הזה, לא קרובה לדרך שבה נוקטת הקהילה שלך.. ולכן חבל להתווכח.

אני מכירה את הדעות לשני הכיוונים.

לכן הקימו אצלנו בי"ס לקולנוע.

כוח עצום לעצב תודעה.

לענ"ד עשה חיל, ירבו כמותו.

(וזו עובדה ) וכל מילה שאומרים אנו משחקים לידי התקשורת

ב"ה

כולם בעד לבנות את ארץ ישראל,

אבל למה לשרוף מסגדים ולזרוק בלוקים על סמח"טים בשביל זה?

[בעיניי, זו נק' המחלוקת: ההשלכות המעשיות של האמירה, פחות מאר האמירה עצמה, אם כי- זה די קשור זה בזה.]

ישר כח על יוזמת הכתיבה.

בציפיית הישועה.

ב"ה

רציתי להציף את השאלה היותר עקרונית לטעמי.

בעיניי, יש הסכמה רחבה יחסית על הקריאה לבנות בארץ ישראל.

המחלוקת הגדולה היא סביב ההשלכות המעשיות של חזון זה: בניית חוקית או לא, אדמה פרטית, פגיעה בערבים ובצבא ועוד דילמות רבות.

אבל תמיד טוב לכתוב.

בציפיית הישועה.

אנחנו במלחמה.

בעזהי"ת.

יש כאלה שיגידו- אני נלחם ב'פיקוד העורף'= גרעינים תורניים. ויש כאלה שיגידו- אני מחזק את ארץ ישראל ע"י זה שאני גר ביישוב פשוט.

ויש כאלה- אני הולך בראבק, מקים גבעה והולך עד הסוף.

כל אחד והגבולות שלו.

אבל תסכימו איתי שיש משו מוזר ולא הגיוני במלחמה מול המדינה שלך. מול העם שלך.

קצת הזוי, לא?

ב"ה

א. אבגדה- לא שאלתי כדי לקבל תשובה, שאלתי כדי להציף את השאלה המרכזית שעולה מצד הציבור הדתי כלפי נוער הגבעות. אלירז, בקטע שכתבה למעלה, קראה לאנשים להניף את דגל ההתיישבות, ואני חושבת שזו לא הנקודה, והתרעומת כלפי נוער הגבעות לא נובעת מחוסר הסכמה בנוגע להבנת היסוד של בניין הארץ, אלא בהשלכות המעשיות של הבנה זו, כפי שפירטתי למעלה.

ב. רוב האנשים שגרים בגרעין וכו' יתמכו, יעודדו, ויעריכו את ההתיישבות בגבעה ואת הפעילות הליגיטימית שנעשית למען בניין הארץ. הם לא יתמכו, לא יבינו, יגנו ויסלדו מפגיעה בחיילים, מפגיעה ברכוש צה"ל, מפגיעה בערבים שלא מעורבים ישירות בפשע ודברים בעלי אופי דומה.

גם מי שאומר שהמלחמה של היא לא נגד המדינה, אלא בעד הארץ- צריך לדעת להסביר בצורה שתתקבל על הדעת את מה שהחברה שלו עושה, שאין לו שום ליגטימציה כמעט: תג מחיר.

בציפיית הישועה.

(צדקתם אבל זו טעות לשחק לדים שלהם!!!!!!)

בס"ד

באמת שכתבת מעולה, צריך לפזרסזם את זה ולראות מה כל המגנים יאמרו..חזקי ואמצי!(העם איתך,את הנוער וכו' וכו'..)

שעם כל העוצמתיות חסרת הפשרות של ראשית ההתישבות, היא מעולם לא דגלה בנישול ערבים משדותיהם, בשריפת מסגדים, בשריפת עצי מאכל, וכבמובן שמעולם לא עלה על דעתם לפגוע בחיילי צה"ל- גם כשבאו לפנותם.

נוער הגבעות התדרדר למקומות מאוד לא טובים, כתוצאה ישירה מההתנתקות ומהייאוש שנבע ממנה. וחבל מאוד.

העם מספר שהוא חושב אחרת?? אני לא יודע עם איזה עם דיברת, אבל כל עמיתיי ללימודים (חילונים ממרכז הארץ) שאלו אותי לאחר הפרסומים איך יכול להיות שאנשים שקוראים לעצמם מאמינים מתנהגים בצורה כזאת. אני יודע שתאמרו שהם לא מכירים אותכם, והם הואכלו בשקרים ע"י התקשורת וכו' וכו', אבל עדייןם המצב עכשיו שזה מה שהם חושבים, והאמת שאני גם לא מבין איך אדם שמגדיר את עצמו דתי יכול לשרוף מסגד, או לשרוף לבן-אדם את מקור פרנסתו, 

אמירות של "אמת לאמיתה" הם טובות מאוד, כל עוד שהם נשארות אמירות. ברגע שהם יורדות לצד המעשי, שמשום אצל רבים מכם שהיא אלימות כלפי ערבים וחיילים אז זה גרוע מאוד.

א. הערבים לא מתפרנסים מהזיתים!!

ב. מסגד הוא מקום שבו מטיפים לרצח יהודים, בכל יום שישי.- מה הבעיה לשרוף אותו?!

ג. לא הפעלנו ולא נפעיל אלימות כלפי חיילים!!! (כמובן לא מדובר במצב שהם באים לגרש אותנו! שאז הם עצמם מקבלים דין אחר מפאת מעשיהם.)

ד. אין שום קשר להתנתקות. נערי גבעות היו גם קודם לכן.

ה. עצם ההתיישבות בכלל - היא נישול אדמות ערבים - לא?! כנ"ל תל אביב - במקור היא בכלל שייח מונס!!

איך יהודי מאמין יכול לומר שהתיישבות בא"י היא נישול ערבי?! הרי זה שלנו והובטח לנו!!

ו. המאבק בפינוי גן הירק (תחילת תהליך הפינוי בימית) עם החיילים - היה הרבה יותר אלים מהרבה מאבקים שמנהלים נוער הגבעות אל מול חיילים בשעת פינוי. אל תקשקש שההתיישבות בראשיתה לא נאבקה בכל הרצינות מול מי שניסה להרוס אותה!

וחוצמזה, גם נשרפו בעבר רכבים של ערבים.

אין שום דבר לא מוסרי בלהרוס לאויבנו את מקור פרנסתם.

ב"ה

א. לאן נעלמים אלפי הטונות של הזיתים ומיליוני [!] הליטרים של השמן שמופק מהם?

א'. וגם אם הם לא מתפרנסים מזה- זו סיבה לכרות? אם לאדם יש בריכה בחצר, או כלב מחמד ואלו יאנם פרנסתו- זו סיבה שמתירה לאנשים אחרים להרוג\להרוס לו?

ב. כי לא בכל מסגד ולא בכל יום שישי מטיפים לרצח יהודים. וגם אם כן, אין שום דרך אחרת בכל העולם לפתור את הבעיה הזו מלבד שריפת המסגד? הרי זה לא פותר שום דבר: השנאה נשארת ואולי אפילו מתחזקת, וההסתה פשוט תעבור למקום אחר.

ג. עובדתית, זה לא נכון. חיילים כן נפגעו [אוקיי, לא בטירוף ולא נזקקו לאישפוז או משהו] מנערי גבעות. לא רק הסמח"ט, יש אינספור מקרים, ולא כולם במהלך פינוי. ויותא מכך- גם אם מישהו בא לפנות אותך, מדוע זה היתר לפגוע בו פיזית?

ד. מסכימה. עם זאת, ההתנתקות היתה אבן בוחן משמעותית שהוציאה כל מיני אנשים מכל מיני סרטים. [והכניסה אחרים לתוכם...]

ה. אז אם בתל אביב עושים, אז גם לנו מותר? ואם כולם יקפצו מהגג- תקפצי גם? הלכתית, יש לגוי קניין בארץ. זו שאלה לא פשוטה בכלל. א"א לפתור אותה ב'הם עושים, אז גם אנחנו'.

ו. בראשית ימי ההתיישבות, ימי חנן פורת ז"ל והרב לוינגר, הפעילים היו ממלכתיים לחלוטין, לפניי ולפנים. מה גם שהיה להם גיבוי הרחב הרבה יותר מצד רבנים, מצד ח"כים ואפילו גיבוי פעיל יותר מצד העם.

אבל מה לעשות, מאז 'הם' השתכללו, אז גם 'אנחנו' נדרשים להשתכלל בהתאם להתקדמות שלהם.

בציפיית הישועה.

ימשיכו להזדקן, להפסיק להיות בוטים ונחושים, להתחיל לחייך, לחפש למצוא חן בעיני

המיינסטרים, ואם זה אומר להתקרבן - אז להתקרבן...

לאדם מבוגר, עם אחריות על משפחה, ציבור, יישוב, ואולי אפילו רק על שמו -

יש פחד, פחד מצמית... גם אם לא מוצדק.

(ויש יחידים אציליים שבכל זאת יודעים להתעלות מעל הפחד הזה, ובכל זאת להמשיך

ולהיות אחראיים כלפי מושא אחריותם. לא חכמה להיות פנאט, אבל להזניח.)

לצעירים נלהבים שעומדים רק ברשות עצמם, ואף אחד לא עומד ברשותם -

קל להיות בלי פחד...

השאלה היא - איך יוצאים מהיחידאיות, נוסכים את העוז הזה בציבור.

כלומר: אלירז, ברוב דברייך את צודקת. אבל למעשה, מה הטריגר שיוציא אותנו כבר

ממעגל הקסמים הזה?

הרבה מדי מאיתנו - עומדים ברשות עצמינו, ולא ברשות ובמימון ההורים.

מהסוג של הוֹרוּת.

למשל: אברך עם ילדים יתקשה להיות מעורב בפעילות.

כמובן שזה ברמות שונות. בכל מקרה, כוונתי היא שבאופן כללי מי שנמצא במצב

גמיש - קל לו יחסית להיות פעיל ומעורב (ואשריו, כמובן! לא בא לזלזל. אני מדבר

דווקא בתור אחד שמעורב הרבה פחות מהממוצע. הדיון הוא ענייני לגמרי וכלל

לא כדי להעמיד מישהו על מקומו).

השאלה היא: איך מתמרנים במציאות כזאת. איך מוצאים את מקומם של אלה

הפחות גמישים, ונמצאים בנקודות הכרעה יותר משמעותיות, בתוך המאבק.

אדם צריך לדעת שהוא מסכן את כל הקרוב לו במאבק אמיתי..

שעתה של מסירות הנפש. אין מה לעשות.

וצחינא.. אני אומרת את זה כאחת שמקריבה את זה.

והשאלה שלי היא: איך מביאים את אותם "המבוגרים השבעים" לידי מוכנות

להקריב? הטענות שטענת (בהודעה הראשית) אינן חדשות ואינן בלתי ידועות.

אם זה כדי להתחבב ע"י התשקורת השמאלנית - הרי ברור שזה לא יקרה

להיפך, עכשיו יכולים אותם שמאלנים להביא הוכחות ל-'קיצוניות' של 'נוער הגבעות'

ולהגדיר את זה כקונצנזוס

אגב, מאיר ברטלר ממש שיחק אותה ולא נפל בפח של קושמרו והתקשורת השמאלנית שרק ניסתה להפיל אותו במילותיו

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...