מראה שאת בדרך : ) (שאלה קשה,לא יזיק גם לנו)

אם זה ממש חשוב אז מוצאים זמן גם על חשבון משהו אחר (למשל למצוא ערב שאת מוכנה להקריב ממנו קצת מזמן השינה ולהשקיע בעצמך בתחביב /פינוק/אמבטיה וכו')

או להרשם לחוג התעמלות וכד' שאז זה מחייב אותך לשלוף את עצמך מהבית ולצאת להתאוורר (או על אותו עיקרון לקבוע עם חברה לצאת..)

מרווח זמן בבית זה נושא כואב (גם אצלי) כשיש לי חשק/כוח/סיעתא דישמיא אני מנסה לקום מוקדם,הזמן הזה של השקט לפני הסערה נותן ליום הרגשה יותר רגועה וממצה גם אם לא הספקתי יותר מידי (כמובן זה רק בתקופה שזה אפשרי,לא אחרי לידה וכד')

תפילה-ערימות של בלגן ודברים שלא הספקתי הסתדרו בקלות יחסית ובסיעתא דשמיא.. עם תפילות.

ב"ה שיש לנו שבתות וחגים שמשנים את האוירה...מסכנים מי שאין להם.

תחשבי מה יהיה לך נחמד וגם לילדים,איזה פרויקט מיוחד,השקעה בבית..למשל בחנוכה אפשר לקשט את הבית בסרטים  וכל מיני יצירות...

בקיצור זה צריך כנראה תכנון ויצירתיות אבל יכול להיות נחמד.

לא התכווונתי להתרעננות ריגיעית אלא למשהו שיכוללהפוך את השיגרה למשהו יותר נעים .... שיש בו זמן לעושות גם דברים מעבר ולא לרדוף אחרי הצל של עצמינו...

אצלי הם במיטות ב6.

זה משאיר קצת זמן פנוי.

ואם את מתכוונת במשך היום עם הילדים-

הרבה דברים קטנים שמכניסים לתוך הסדר יום.

משחקי מילים תוך כדי האוכל,

מוזיקה של ריקודים אחרה"צ

הכנת עוגיות\עוגה שווה בלי סיבה

אנחנו משנים מדי פעם את המיקום של הרהיטים- 

זה נותן אוירה של חידוש.

מקוה שעזרתי...

למשל: יום א' - הולכים לחבר,

יום ב' מזמינים חבר (אצלנו חברים /שכנים מרעננים את האווירה,

יום ג' - אופים ביחד (כדאי להכין את הבצק מראש ועם הילדים להגיע כבר אחרי ההתפחה)

יום ד' - ספריה,

יום ה' - שוק "פורים"  תחנות היתוליות או פעילויות מעניינות,

עוד פעילויות: ילדים תמיד אוהבים סיפורים, להחליף משחקים עם שכנים, יום ניקיון (סמרטוטים, סקוצ'ים והמון מים...)

יצירות מעניינות סביב החגים (אפשר להוריד מהאינטרנט -  קסם היצירה ועוד)

לפחות לשמוח שאלה הצרות..שתמיד יהיה משעמם ונורמלי ב"ה

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

להדריך ככה את הילדים ובעצמנו לישם עם יותר תשומת לב 

רק אזהרה  קטנה 

בבקשה אל תהיו יעילים על חשבון הילדים .

הילד צריך אותך נטו כשאת איתו לא רק בעשיה אלא גם להרגיש את נוכחותך

חשוב לו האיכות יותר מהכמות של הזמן

אחרת הספקת את מה שרצית בכפול מהזמן (לא יעיל)

אבל להיות עם הילד תכלס לא היית 

מה' אני לא חושדת בך לרגע אבל הרגשתי צורך להגיד פה..

הי,

בתור אמא לשלושה קטנטנים אני ממש ממש מבינה אותך - היום עובר במהירות בלי שאת מספיקה לעשות משהו בשביל עצמך. ולא שלא ניסיתי, אפילו נרשמתי לסטודיו סי, אבל רק בהתחלה הצלחתי להקפיד ללכת פעמיים בשבוע ועכשיו לא נעים לי לומר שמאז אוגוסט לא ביקרתי שם ...

מה שעוזר לי זה כמה דברים:

1. להבין שהתקופה הזו שהם כאלה קטנים היא מוגבלת בזמן - אני רואה את אחיינים שלי שעכשיו ברוך ה' הם גדולים ועצמאיים ולהורים שלהם יש הרבה זמן פנוי.

2. כל הזמן צריך להבין שמה שיש לנו זה בכלל לא מובן מאליו, אני מכירה בחורות רווקות שמתפללות להגיע לסדר יום כזה, ואני מצידי משתדלת לעזור אם בתפילה או בהצעה.

3. אצלי הילדים הולכים לישון בסביבות 20:00-21:00 ואת הזמן שנשאר אני מנצלת לארוחת ערב נעימה עם בעלי - מומלץ ביותר! (הבעיה הקטנה - כל הבלאגן של השבוע נשאר ליום שישי והררי כביסה שצריך לקפל מצטברים בחדר, אבל חייבים סדר עדיפויות ...)

בהצלחה

אבל לא נראה לי . להתחיל הכל אחרי הארחה של 21:00 עם הבעל, ולהשאיר הכל ליום ו' זה קצת לחוץ... ( זה בלתי אפשרי למעשה)

אה, והתקופה הזו- היא מוגבלת בזמן של כ 20 שנה ( אנחנו יולדות גם אחרי גיל 35-6 אם הכל בריא ועד שהם גדלים עוד לוקח זמן ) והכי חשוב לזכור- גם הגדולים זקוקים לנו!!!

גם עבודות בית שעושים עם הילדים יכולים להוות עבורם זמן איכות. לבשל איתם ( הם נהנים מזה) עם הגדולות- אני שוטפת כיור אחד והן את השני ומשוחחות על הא ועל דא תוך כדי, ושעה יעודית לכל ילד, אחרי שכולם הלכו לישון, אמנם לצורך לימודים וכאלה, אבל תמיד גולש גם הלאה.

לקבוע פגישה עם הבעל להתלבש כמו לפגישה להתאפר ["אמא למה את מתחפשת?"] להזמין בייביסיטר ,לפנות לה קצת מקום מערימת הכביסה על הספה ולצאת ... לא להאמין כמה שינוי האוירה יכולה להוציא דברים שבשגרה סתם נמסים להם....וזה באמת זמן שהוא בשבילכם!!!

חוץ מזה הבעל \ האשה יכולים לשמרטף ואפשר לעשות סיבוב עם חבר\ חברה טובה.

אפשר לשתף את הילדים בעבודות חוויתיות , שמבחינתך זה "על הדרך" [כשאני אופה חלות כל ילד מקבל כדור בצק ומכין לעמצו פיצה לארוחת ערב . הילדים נהנים, לי יש חלות ולהם ארוחת ערב שלא אני הכנתי...]

ואפשר לקחת פסק זמן מהכל ! לצאת מהעבודה מוקדם, להוציא את הילדים מוקדם ולעשות פיקניק או כל דבר אחר סתם באמצע החיים . [גם העבודה וגם הלימודים יכולים לחכות חצי יום...]

כל מה שצריך זה להחליט שצריך את זה!....ולכל דבר יש את התדירות שלו.. [אחנו לא מוציאים את הילדים פעם בשבוע מהלימודים...גם לא פעם בחודש]

להחליף למצעים יפים בצבעים אחרים ממה שרגילים בכל הבית.

להתמקד בפינה אחת בבית ולעצב אותה יפה כמו שאת אוהבת ואז כשיש הרגשה מעצבנת הולכים לשם ויש קצת "נחת רוח"

לא ידוע לך מצבים שבא לך לצאת לרגע לרווקות ולחזור???

היום יש לי כבר גדולים ואני כבר לא מרגישה את החנק הזה שאת מתארת, אבל היה לי ממש ממש קשה. קראתי את התגובות ואני מסכימה לגמרי שזה "רק"  14 שנים קשות- (כי גם כשיש לי עכשיו קטנטנים-יש לי תמיד אופציה לצאת כי יש בייבי סיטרים צמודים...) ואני מסכימה שבורכנו ב"חנק" הזה, אבל לדעתי יש לו מחיר כבד ואי אפשר פשוט למשוך עוד ועוד. לי תמיד עזר לצאת עם עצמי. לסרט, לים, להורים,לחברה. השארתי את בעלי בייבי סיטר ויצאתי. הגברים שלנו מתאווררים במשך היום בדרכ, ואצלנו זה אחרת. ממליצה מאד גם לצאת לפחות פעם בשנה ללילה עם הבעל וגם, במחילה, לתת לעצמנו קצת לנוח בין לידה ללידה הקודמת -. זה מאד מאוורר

בהצלחה רבה, וזה באמת עובר!!

ציפי

הי,

השגרה היא מחלהממארת של האנושות. ללא קשר לאופי ונפח פעילותם!

להלן דוגמא אחת להצעה שתוכיח לך כמה אפשרי לצאת מן השגרה ומהי הדרך לכך, מתוכה תביני אולי את הסיבה שבגינה את נמצאת בשגרה מעצבנת.:

1. בתוך שעה (60 דקות!!!) מסיום קריאת הודעה זו עלייך לבחור ערב שבו את ובעלך יוצאים לבילוי מיוחד בתוך 14 יום!

2. בתוך 12 שעות את מודיעה !!! (לא מתייעצת) לפחות ל 6 חברים/ קולגות/ משפחה על קיומו של הערב המיוחד.

3. בתוך 24 שעות את עושה הכל!!! כדי למצוא סידור נוח לילדים. 

4. ביום שאחרי ההחזרה מן הערב המיוחד עלייך לבחור (עד סוף היום!!!) ערב שבו את וחברה/ות נפגשות במקום מיוחד/ לפעילות מיוחדת.

5...וחוזר חלילה.

מנסיוני האישי והמקצועי, המחויבות והשיתוף מניעים לפעולה . הכנסת הפעילויות ה'לא שגרתיות' לשגרה מייצרות מנגנון מנצח...

בהצלחה רבה,

אורן

שפתחו את התגובה שלפניי.

שיגרה היא לא מחלה ממארת,

היא הברכה הכי גדולה של החיים.

תשאלו את מי שהשגרה שלו נקטעה באחת ע"י אירוע לא צפוי ולא טוב.

לא עלינו ולא על אף אחד,

כמו שמברכים בפורום השכן נשים בהיריון: שיהיה משעמם.

כך עדיף שגרה שקטה ומשעממת על פני ניסיונות.

שזה יהיה הניסיון שלנו. השגרה.

מצטרפת להצעה לצאת עם בן הזוג, חברה וכן הלאה.

לקחת אחריות ויוזמה ולגוון.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...