מראה שאת בדרך : ) (שאלה קשה,לא יזיק גם לנו)

אם זה ממש חשוב אז מוצאים זמן גם על חשבון משהו אחר (למשל למצוא ערב שאת מוכנה להקריב ממנו קצת מזמן השינה ולהשקיע בעצמך בתחביב /פינוק/אמבטיה וכו')

או להרשם לחוג התעמלות וכד' שאז זה מחייב אותך לשלוף את עצמך מהבית ולצאת להתאוורר (או על אותו עיקרון לקבוע עם חברה לצאת..)

מרווח זמן בבית זה נושא כואב (גם אצלי) כשיש לי חשק/כוח/סיעתא דישמיא אני מנסה לקום מוקדם,הזמן הזה של השקט לפני הסערה נותן ליום הרגשה יותר רגועה וממצה גם אם לא הספקתי יותר מידי (כמובן זה רק בתקופה שזה אפשרי,לא אחרי לידה וכד')

תפילה-ערימות של בלגן ודברים שלא הספקתי הסתדרו בקלות יחסית ובסיעתא דשמיא.. עם תפילות.

ב"ה שיש לנו שבתות וחגים שמשנים את האוירה...מסכנים מי שאין להם.

תחשבי מה יהיה לך נחמד וגם לילדים,איזה פרויקט מיוחד,השקעה בבית..למשל בחנוכה אפשר לקשט את הבית בסרטים  וכל מיני יצירות...

בקיצור זה צריך כנראה תכנון ויצירתיות אבל יכול להיות נחמד.

לא התכווונתי להתרעננות ריגיעית אלא למשהו שיכוללהפוך את השיגרה למשהו יותר נעים .... שיש בו זמן לעושות גם דברים מעבר ולא לרדוף אחרי הצל של עצמינו...

אצלי הם במיטות ב6.

זה משאיר קצת זמן פנוי.

ואם את מתכוונת במשך היום עם הילדים-

הרבה דברים קטנים שמכניסים לתוך הסדר יום.

משחקי מילים תוך כדי האוכל,

מוזיקה של ריקודים אחרה"צ

הכנת עוגיות\עוגה שווה בלי סיבה

אנחנו משנים מדי פעם את המיקום של הרהיטים- 

זה נותן אוירה של חידוש.

מקוה שעזרתי...

למשל: יום א' - הולכים לחבר,

יום ב' מזמינים חבר (אצלנו חברים /שכנים מרעננים את האווירה,

יום ג' - אופים ביחד (כדאי להכין את הבצק מראש ועם הילדים להגיע כבר אחרי ההתפחה)

יום ד' - ספריה,

יום ה' - שוק "פורים"  תחנות היתוליות או פעילויות מעניינות,

עוד פעילויות: ילדים תמיד אוהבים סיפורים, להחליף משחקים עם שכנים, יום ניקיון (סמרטוטים, סקוצ'ים והמון מים...)

יצירות מעניינות סביב החגים (אפשר להוריד מהאינטרנט -  קסם היצירה ועוד)

לפחות לשמוח שאלה הצרות..שתמיד יהיה משעמם ונורמלי ב"ה

מערכת שבועית רק שאני צריכה מערכת לכל ילד בנפרד....... כי כל אחד והעיסוקים שלו .....

תודה לכל המשיבות וכמובן - ילדים זו שמחה!!!!!

בעניין פינוי זמן..באמת קשה להספיק להשתלט על הכל..אבל אפשר לחסוך זמן אם עושים את הדברים תוך כדי.כלומר במקום לראות את כל "ההר",הבלגן הגדול בכל הבית,כפרויקט שצריך להשקיע בו במיוחד..לארגן מה שאפשר תוך כדי,כלומר ..בדרך להדליק תמזגן לאסוף כמה דברים שעל הדרך למקומם..בדרך למטבח לקחת לשם את כל מה שצריך להגיע לשם..על הדרך.וככה לנסות להדריך את הילדים (בע"ה) שזה לא סיפור גדול..זה קל,על הדרך לחדר לקחת משהו שמקומו שם ולהשקיע עוד שניה בלהניח במקום במקום על השולחן ממול וכד'

וככה על הדרך ...כשמבשלים צהרים עושים תוך כדי את הטלפונים שצריך..כשמגישים ארוחת ערב אז תוך כדי שהילדים אוכלים,כבר מתקתקים סנדוויצי'ם לבוקר..וכו'.

מקווה שעזרתי, מן הסתם אנחנו כבר די עושים את זה אבל לפעמים עם עוד קצת מחשבה ותשומת לב למתי ואיך הדברים נעשים אולי אפשר להתארגן יותר בקלות ויעילות.ושנזכה גם לקיים

להדריך ככה את הילדים ובעצמנו לישם עם יותר תשומת לב 

רק אזהרה  קטנה 

בבקשה אל תהיו יעילים על חשבון הילדים .

הילד צריך אותך נטו כשאת איתו לא רק בעשיה אלא גם להרגיש את נוכחותך

חשוב לו האיכות יותר מהכמות של הזמן

אחרת הספקת את מה שרצית בכפול מהזמן (לא יעיל)

אבל להיות עם הילד תכלס לא היית 

מה' אני לא חושדת בך לרגע אבל הרגשתי צורך להגיד פה..

הי,

בתור אמא לשלושה קטנטנים אני ממש ממש מבינה אותך - היום עובר במהירות בלי שאת מספיקה לעשות משהו בשביל עצמך. ולא שלא ניסיתי, אפילו נרשמתי לסטודיו סי, אבל רק בהתחלה הצלחתי להקפיד ללכת פעמיים בשבוע ועכשיו לא נעים לי לומר שמאז אוגוסט לא ביקרתי שם ...

מה שעוזר לי זה כמה דברים:

1. להבין שהתקופה הזו שהם כאלה קטנים היא מוגבלת בזמן - אני רואה את אחיינים שלי שעכשיו ברוך ה' הם גדולים ועצמאיים ולהורים שלהם יש הרבה זמן פנוי.

2. כל הזמן צריך להבין שמה שיש לנו זה בכלל לא מובן מאליו, אני מכירה בחורות רווקות שמתפללות להגיע לסדר יום כזה, ואני מצידי משתדלת לעזור אם בתפילה או בהצעה.

3. אצלי הילדים הולכים לישון בסביבות 20:00-21:00 ואת הזמן שנשאר אני מנצלת לארוחת ערב נעימה עם בעלי - מומלץ ביותר! (הבעיה הקטנה - כל הבלאגן של השבוע נשאר ליום שישי והררי כביסה שצריך לקפל מצטברים בחדר, אבל חייבים סדר עדיפויות ...)

בהצלחה

אבל לא נראה לי . להתחיל הכל אחרי הארחה של 21:00 עם הבעל, ולהשאיר הכל ליום ו' זה קצת לחוץ... ( זה בלתי אפשרי למעשה)

אה, והתקופה הזו- היא מוגבלת בזמן של כ 20 שנה ( אנחנו יולדות גם אחרי גיל 35-6 אם הכל בריא ועד שהם גדלים עוד לוקח זמן ) והכי חשוב לזכור- גם הגדולים זקוקים לנו!!!

גם עבודות בית שעושים עם הילדים יכולים להוות עבורם זמן איכות. לבשל איתם ( הם נהנים מזה) עם הגדולות- אני שוטפת כיור אחד והן את השני ומשוחחות על הא ועל דא תוך כדי, ושעה יעודית לכל ילד, אחרי שכולם הלכו לישון, אמנם לצורך לימודים וכאלה, אבל תמיד גולש גם הלאה.

לקבוע פגישה עם הבעל להתלבש כמו לפגישה להתאפר ["אמא למה את מתחפשת?"] להזמין בייביסיטר ,לפנות לה קצת מקום מערימת הכביסה על הספה ולצאת ... לא להאמין כמה שינוי האוירה יכולה להוציא דברים שבשגרה סתם נמסים להם....וזה באמת זמן שהוא בשבילכם!!!

חוץ מזה הבעל \ האשה יכולים לשמרטף ואפשר לעשות סיבוב עם חבר\ חברה טובה.

אפשר לשתף את הילדים בעבודות חוויתיות , שמבחינתך זה "על הדרך" [כשאני אופה חלות כל ילד מקבל כדור בצק ומכין לעמצו פיצה לארוחת ערב . הילדים נהנים, לי יש חלות ולהם ארוחת ערב שלא אני הכנתי...]

ואפשר לקחת פסק זמן מהכל ! לצאת מהעבודה מוקדם, להוציא את הילדים מוקדם ולעשות פיקניק או כל דבר אחר סתם באמצע החיים . [גם העבודה וגם הלימודים יכולים לחכות חצי יום...]

כל מה שצריך זה להחליט שצריך את זה!....ולכל דבר יש את התדירות שלו.. [אחנו לא מוציאים את הילדים פעם בשבוע מהלימודים...גם לא פעם בחודש]

להחליף למצעים יפים בצבעים אחרים ממה שרגילים בכל הבית.

להתמקד בפינה אחת בבית ולעצב אותה יפה כמו שאת אוהבת ואז כשיש הרגשה מעצבנת הולכים לשם ויש קצת "נחת רוח"

לא ידוע לך מצבים שבא לך לצאת לרגע לרווקות ולחזור???

היום יש לי כבר גדולים ואני כבר לא מרגישה את החנק הזה שאת מתארת, אבל היה לי ממש ממש קשה. קראתי את התגובות ואני מסכימה לגמרי שזה "רק"  14 שנים קשות- (כי גם כשיש לי עכשיו קטנטנים-יש לי תמיד אופציה לצאת כי יש בייבי סיטרים צמודים...) ואני מסכימה שבורכנו ב"חנק" הזה, אבל לדעתי יש לו מחיר כבד ואי אפשר פשוט למשוך עוד ועוד. לי תמיד עזר לצאת עם עצמי. לסרט, לים, להורים,לחברה. השארתי את בעלי בייבי סיטר ויצאתי. הגברים שלנו מתאווררים במשך היום בדרכ, ואצלנו זה אחרת. ממליצה מאד גם לצאת לפחות פעם בשנה ללילה עם הבעל וגם, במחילה, לתת לעצמנו קצת לנוח בין לידה ללידה הקודמת -. זה מאד מאוורר

בהצלחה רבה, וזה באמת עובר!!

ציפי

הי,

השגרה היא מחלהממארת של האנושות. ללא קשר לאופי ונפח פעילותם!

להלן דוגמא אחת להצעה שתוכיח לך כמה אפשרי לצאת מן השגרה ומהי הדרך לכך, מתוכה תביני אולי את הסיבה שבגינה את נמצאת בשגרה מעצבנת.:

1. בתוך שעה (60 דקות!!!) מסיום קריאת הודעה זו עלייך לבחור ערב שבו את ובעלך יוצאים לבילוי מיוחד בתוך 14 יום!

2. בתוך 12 שעות את מודיעה !!! (לא מתייעצת) לפחות ל 6 חברים/ קולגות/ משפחה על קיומו של הערב המיוחד.

3. בתוך 24 שעות את עושה הכל!!! כדי למצוא סידור נוח לילדים. 

4. ביום שאחרי ההחזרה מן הערב המיוחד עלייך לבחור (עד סוף היום!!!) ערב שבו את וחברה/ות נפגשות במקום מיוחד/ לפעילות מיוחדת.

5...וחוזר חלילה.

מנסיוני האישי והמקצועי, המחויבות והשיתוף מניעים לפעולה . הכנסת הפעילויות ה'לא שגרתיות' לשגרה מייצרות מנגנון מנצח...

בהצלחה רבה,

אורן

שפתחו את התגובה שלפניי.

שיגרה היא לא מחלה ממארת,

היא הברכה הכי גדולה של החיים.

תשאלו את מי שהשגרה שלו נקטעה באחת ע"י אירוע לא צפוי ולא טוב.

לא עלינו ולא על אף אחד,

כמו שמברכים בפורום השכן נשים בהיריון: שיהיה משעמם.

כך עדיף שגרה שקטה ומשעממת על פני ניסיונות.

שזה יהיה הניסיון שלנו. השגרה.

מצטרפת להצעה לצאת עם בן הזוג, חברה וכן הלאה.

לקחת אחריות ויוזמה ולגוון.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....