מה הבעיה?! גם ככה כשנתחתן נהיה תפרנים ואפילו קופונים לא נקנה.

אם הוא יביא קופונים אולי אשקול להסכים להיכנס לאיזה בית קפה-משכנתא, על כספו אני יותר חסה..

באמת חבר'ה,לא לשחק אותה נאורים. מה גם שזה לא מעיד על קמצנות אלא על מחשבה וניצול יעיל

שונאת פגישות בבתי קפה!!!

אבל אם כבר יביא- יאלה, מצויין!

יחסוך את הנחמדות של ההצעה לשלם על עצמי..

מתלבשים כמו אסקימוסים מרפדים איזה ספסל רטוב בעיתון ומתיישבים?

כמה וכמה מקומות (בירושלים..) שהם סגורים ונחמדים, ושאפשר לשבת בהם גם בלי שיהיו בית קפה..

בעזהי"ת.

[חוץ מהמלונות...]

בניין כלל

סנטר 1

ברובע היהודי

בנייני וולפסון- בקומה 2 (בסגנון בניין כלל אבל יותר נחמד..)

חוצמזה- שיצא לי כבר להפגש בבתים של חברות נשואות וזה היה ממש סבבה..

|מנסה להזכר בעוד..|

תוסיפו למי שיש עוד.. (למרות הנצל"ש..)

בעזהי"ת.

אין שם דברים מסודרים כ"כ...

ובאמת בתים של חברות/ים נשואות/ים זה סבבה לגמרי... אבל רק אם הם קרובים כזה..

יש ספסלים נוחים ונחמדים.. אני אישית לא צכה יותר מזה בפגישה..

חוץ מהסנטר 1- שם יש רק ספסלון אחד קטן בקומה העליונה ות-מיד הוא תפוס..

אבל יצא לי בפגישה אחת עם בחור זרמן לשבת שם על הריצפה באחת הפינות הניסתרות בקומה העליונה..

לי אין בעיה עם זה,

אבל נראה לי שהיא לא ממש תרצה

נעים מאוד

וברור שזה לא מתאים לכולן..

בסוף יתברר שאתן בכלל מעדיפות רצפה ולא בית קפה ואנחנו מבזבזים את כספנו לריק

מבלי לשאול אותה?

אני בשיחה הראשונה שאלתי כשבאנו לקבוע מקום.... 

עד מתי??

וואו זה היה משעשע!

בשיחה הראשונה שאלתי... עד מתי???

הבנתי נכון את כוונתך, נפשי?

אני לא יודע איך היה אצלכם בצבא, אבל "עד מתי?" זה צמד מילים עם משמעות מיוחדת

ובכללי, גם עד מתי יכול להתפרש למליון מובנים

עד מתי הדייט

עד מתי נצא????

וכו'

בעזהי"ת.

וגם ל"כמה עוד", ובכללי, לכל מילות ייאוש באשר הן.

אני האחרון שיעשה כזה דבר.... ח"ו! אני מסיים על המקום...  מזדכה על הציוד וחוזר לאזרחות...

אנחנו כאן!!!

אתה לא רואה???

ברובע היהודי? היכן?

איפה זה יוצא בנייני וולפסון? בין גן סאקר לרחביה?

בניין כלל בלילה? פתוח? אין שם אנשים תמהוניים ומסוממים?

סנטר 1? תמיד הומה שם.. אבל אם את אומרת שיש ספסל, אני מאמינה לך..

ברובע- צריך להסתובב, יש כל מיני אזורים מקורים נחמדים..

וגם בעיר דוד מקסים ממש!

בנייני וולפסון- מול גן סאקר, ויש גם כניסה מהצד השני, איפה שבית אבי חי..

בניין כלל- באמת צריך להפגש שם לא מאוחר מידי.. ותמהונים? למה יש גברבר לצידי?

סנטר 1- בקומה למעלה, איפה שהכניסה למלון, יותר שקט...

ברובע- אף פעם לא מצאתי מקום מקורה, מלבד איזה גגון של בית. אבל נתחיל לחפש שוב.

בניין כלל- צודקת. פשוט נואשת להצעה, אז שכחתי ת'פרט שגם אמור להיות בחור בסיפור .

אבל בכנות-  מעדיפה לא לזמן מראש אווירה כזאת..

כל פעם ישבנו בקומה אחרת...

בנייני וולפסון- מול גן סאקר, ויש גם כניסה מהצד השני, איפה שבית אבי חי..

אבל אל תיקח אותה לשם בדייטים הראשונים!!

ב"ה

אין מצב-כאילו זה נראלי ממש לא מכובד שיוציאו לי קופון...במיוחד לא בדייטים ראשונים!!!שמסתכמים בד"כ ב 20 ש"ח..

אולי אני לא "נאורה"..אבל זה נראלי ממש לא מכובד!!

מעולם לא הלכתי בדיט לבית קפה/מסעדה

להחרים את המקומות האלה... לאור חנוכה!! 

אתם יכולים להגיד "לא אכפת לי מה הוא חושב "

אבל תכלס זה מאוד חשוב מה חושב מי שיכול להיות אישתך \בעלך לעתיד..

לכן נראה לי שאני לא אשתמש בקופון  אולי לי באופן אישי מפריע

אבל זה לא נרראה לי ראוי..

שאם זה היה קורה בפגישה ראשונה אולי לא הייתי רואה את זה בצורה טובה..

אבל אחרי.. בכייף..

(איני רואה סיבה בכלל להיפגש לראשונה בבית קפה ודומיו ההומים)

שכשאת לא מכירה בכלל ת'בנאדם, אז כל דבר קטן שיעשה יתפרש כמשו גדול ולא בהכרח נכון?

אז לוידעת אם זה בהכרח מעיד על קמצנות, אבל זה לא מצטייר טוב כשלא מכירים את האדם ומניעיו..

ושוב, תגובתי הראשונה והספונטנית הייתה- למה לא?

אבל במחשבה שניה, זה לא נראה לי.. אני בכל אופן לא הייתי עושה זאת.. (עזבי שאני בת וכו..)

אך יש דברים יותר בוערים שיצטיירו לא טוב בעיניי מאשר קופונים. סחתיין עליו שבכלל הביא!

דיברתי עם מישהו בצ'אט והוא רוצה שנדבר בטלפון,  אנחנו מדברים יום וחצי בערך בצ'אט,

כמה זמן לדעתכם כדאי לי עוד לדברר איתו בצ'אט עד שנדבר בטלפון?

(לי זה פעם ראשונה וגם לו) ואיך בכלל אברר עליו? מה לעשות ??

אשמח לעזרה עידוד ותמיכה!

תודה רבה מראש!   

וחוץ מזה יכול להיות נחמד במקום להוציא הרבה כסף בפעם אחת על מקום אחד, לצבור חוויות מכל מיני מקומות שיש בהם קופונים..

בפגישה הראשונה גם ככה הכי הרבה תכנסו לבית קפה או תלכו לסופגניה...

בגלל 10 שקל תיקח את הסיכון שתתצתיר כקמצן/ פדחן/ לא רציני?
פעם בקיבוצים שיתופיים היה דבר שנקרא "דמי חיזור", גם בימינו צריך להקציב דבר כזה...
 

בפגישות יותר מתקדמות אפשר לקבוע מראש ללכת לאכול ארוחת צהוריים (למרות שאין על בוקר )
ותוך כדי הדיון לזרוק, בין ה"אז בשרי או חלבי?", "וואלה, יש לי קופון לXYZ בא לך?"
 
וסתם לידע כללי!!
יש את הקופון של יוטבתה!!!
מומלץ מאוווווווווווווווווווווווד!!!

(ולא, לא צריך דייט כדי ללכת)
 
 
 
 

בס"ד ובהשתדלותי

ברור שזה טבעי ולגיטימי לחלוטין להשתמש בקופונים בסיטאציה כזאת!! איך זה יכול להתפרש כקמצנות? הרי אם יש לך קופון לבית-קפה - למה לא להנות ממנו אתה ועוד מישהי?! אם לא שברת את כל תוכניות החיסכון שלך אתה קמצן? חוץ מזה שאתה שם לא כי התחייבת לארוחה, אלא זה דייט להכיר את הבנאדם, ואני לא רואה שמץ-שמצה של עדות לקמצנות אם אדם משתמש בקופון או כסף אמיתי.

שחברה שלי יצאה בדייט הראשון(הפעם הראשונה שהיא יצאה עם מישהו בכללי ואיתו בפרט..) למסעדה..

והוא הביא שובר למסעדה(עד כאן בסדר..)

ואז אמרו לו שהשובר לא תקף למסעדה הזאת..

אז הוא אמר שהוא רק ישתה מיץ...ואמר לה-אבל את יכולה להזמין מה שאת רוצה..

וכמובן שהיא הזמינה רק שתיה..

עכשיו..יש מצב שאין לו הרבה כסף-ולקנות ארוחה במסעדה זה יותר מדי בשבילו...אז אולי הוא לא היה צריך לבוא לדייט ראשון עם שובר..

אולי באמת אם זה היה קורה בדייטים יותר מתקדמים זה היה נשמע יותר נורמלי

לדיייט םעם בשבוע (לא חייבים כל פעם ) זה הגיוני מאוד

לא בקטע של לבזבז אבל בדברים חשובים צריך להשקיע ( במיוחד עם הדייט בשלב מתקדם )

מאיפה בדיוק אני אמור לממן את זה? מה 4 המינים פעםבשנה? ניקוי בפסח שלא כולם עובדים בזה? 

תמצא עבודה כל אחד יכול פעם בשבועיים לשטוף חדר מדרגות

30 שקל פעם בשבוע זה לא מי שישמע..

ממש ממש ממש לא בפגישות הראשונות..

מה בא לך שהבחורה תחשוב שאתה קמצן ובלה בלה בלה

סה"כ 12 ש"ח לבזבז על הבחורה לשוקו שוקולד..

ואם היא שותה נס אז בכלל הרווחת עוד 2 ש"ח..

ואם תקנה לה קורוסון אז בכלל יצאת סבבה וכל זה במקסימום 35 ש"ח לשניכם..

(וזה סך הכל שעה וחצי עבודה בשכר מינימום..)

אז... למה להיראות רע?

ואם בנושא קופונים עסקינן.. אם אתם כבר בדייטים מתקדמים תגיד לה..

שולה, בא לך לבוא לארוחת בוקר?

ויש לי קופונים של X אולי נוכל לנצל אותם ביחד?

והכי חשוב שיהיה בהצלחה!!

חודש נפלא!!! 

שתיה זה לפחות 12, עוגה לפחות 20 (לפעמים היא גדולה ואפשר גם 2 ביחד)

יציאה שכזאת מינימום 50 ש"ח + נסיעות

ותחשבו על זה שרוב הפגישות זה פגישה ראשונה והגבר משלם (גם שלא נראת לא בעליל)

וברצינות..

מה עדיף לשלם 50 ש"ח או לשרוף דייט עם פוטנציאל בגלל קופון??

אם הגברת תישרוף אותי בגלל הקופון אז היא לא באמת דייט עם פוטנציאל...

ולא אני לא עושה את זה בדייטים כי...ב"ה.

שבדייט ראשון זה נראה רע!!

אחלה שאלה 

אל תעשה את זה?

לא כתבתי שאני עושה את זה, העלתי את השאלה לדיון מועצת חכמי הפורום שלנ(")ו...

מה זה משנה עם מה הבחור הגיע?

העיקר שהיה נחמד לדבר איתו,

כיף במחיצתו....

וטעים בפה.

ובכל זאת-

יש בנות שזה מפריע להן.

הן חושבות שהוא קמצן...

כל אחת ומחשבתה היא.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..