הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. לרגע קטן הציונות הדתית הצליחה להתאחד: תנועות נוער וארגונים דתיים מכל קצוות הקשת יתכנסו הערב במודיעין למחאה משותפת נגד תג מחיר. אולם של ישיבה תיכונית, רוגלך ומיץ תפוזים, והופעה של קובי אוז. אחדות.

על מה מוחים? תג מחיר, אתם יודעים. עד כמה שהמחאה הזו יכולה לעודד את מאבדי התקווה, כדאי גם כאן – כמו בהרבה מקרים אחרים – לקרוא את האותיות הקטנות. באמנה שניסחו מארגני הכנס נכתב כי "מצוות 'אהבת לרעך כמוך' חלה כלפי כל יהודי ללא קשר לאמונתו ודעתו, גם אם הם אינם מקובלים עלינו[...]אנו מתחייבים שלא לפעול בצורה הנוגדת את מצווה זו ואת רוחה. כלומר, לא להפעיל אלימות פיזית או מילולית כלפי אף יהודי ואפילו דעתו שונה משלנו". מחברי האמנה מואילים לפרט את הפעולות הספציפיות שהן מבחינתם קו אדום: "אין להשחית שום חפץ השייך ליהודי אחר, ובכלל זה חפצים או רכוש השייכים לכלל ישראל, כמו רכוש מדינת ישראל". בהמשך הם קוראים "להושיט עזרה לכל יהודי הזקוק לה". כמה פשוט, ככה נפלא. אך מאחורי המסך המתקתק של אהבת ישראל, מסתתרת לאומנות מכוערת, אפליה גזענית בין יהודים לנוכרים, וחוסר יכולת לגנות את הדבר הקל ביותר לגינוי: טרור חבוש כיפה.

את מי מעניינים כמה מסגדים שרופים?

הפגיעה המחרידה במח"ט באפרים והפעולות נגד בסיסי צה"ל ביהודה ושומרון מעלות את הסעיף למבקשי האחדות; פחות מכך הם מרגישים צורך לזעוק כנגד פגיעה במסגדים וברכוש ערבי. המסגד בכפר בורקה פרח ועף באוויר; תושבי הכפר בני נעים שליד חברון איבדו את מקום תפילתם, אך כל זה, מסתבר, מעניין את מחברי האמנה כשלג דאשתקד. פגיעה בבסיסי צה"ל כמוה כפגיעה בקודשי ישראל, לדידם; על שריפת המסגדים כבר ימחו השמאלנים. בשמחה ובחדווה הם "יושיטו עזרה לכל יהודי", ומכלל הן אתה שומע לאו: וכי מנסחי האמנה וחותמיה לא יפנו את מקומם לאישה ערבייה זקנה באוטובוס? הם ממש מתפוצצים על השחתת "חפץ השייך ליהודי אחר", אך ניפוץ זגוגיות, חילול בתי קברות ומעל לכל – הדובדבן שבקצפת הבאושה של נוער הגבעות – שריפת מסגדים – זה כבר פחות מדגדג. למה להיות שליליים; בואו נתאחד וזהו.

חשוב לומר: רבני הציונות הדתית מחו ומוחים על פגיעה במסגדים; הרב יובל שרלו, הרב אלי סדן, הרב שלמה אבינר, הרב נחום רבינוביץ ורבים אחרים הביעו את זעזועם וגינויים למעשים הנואלים הללו; אך התכנסות רשמית – לעולם לא. עצומה, דוגמת עצומת 200 הרבנים שקראו "לא לשלוח יד במגרון", היא חלום רחוק. שריפת מסגדים ופגיעה ברכוש ערבי מצליחה למשוך את תשומת לבם של כמה רבנים, אך מה זה לעומת זריקת אבן על מח"ט אפרים.

האמנה המבישה הזו, שעליה מתכוונים לחתום בני הנוער של הציונות הדתית ה"מאוחדת" – מתנועת עזרא ועד נאמני תורה ועבודה – היא עדות נוספת להתנוונות המוסרית שעוברת על חלקים מן הציונות הדתית. היא יוצאת מבתי המדרש של אלו שידיעה בעיתון על שריפת מסגד מחלצת מהם פיהוק עייף; שנערים שמציתים שדות של ערבים יזכו לחיוך סלחני. הושטת יד לעזרה – ליהודים בלבד; מחאה ושאט נפש על פעולה נגד בסיס צה"לי, ואללה ירחם על ילדי המסגד.