אלו בזבזו כסף על בחורים שהיו בשנחאי וכבר ניצלו, במקום לשלוח אותו לויסמנדל שיציל בכסף הזה עוד יהודים, ואלו העדיפו להשאיר את השחורים וה"אבק אדם" באושוויץ ולא הצטערו במיוחד על התאדותו.


אני לא חושב שיש ציבור שיצא נקי מהסיפור הזה.

יש לי כמה הערות שעולות תוך כדי קריאה, אבל אין לי זמן עכשיו לעיין בכל החוברת, ורק שתי הערות.

א'. עמ' 15 - בקשר לזה שאצ'ה (אליעזר) גרינבוים היה קאפו, יש בזה כמה גרסאות. יש את הגירסא שהם מביאים, ויש גירסא אחרת (ראו באנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספריית הפועלים, בערך "יצחק גרינבוים"). גם בקשר למותו של אצ'ה יש כמה גירסאות - הגר"מ שינפלד זצ"ל הביא גירסה שהוא נהרג ע"י נוקם יהודי, ובספר הזיכרון "גוילי אש" (רשימת הנרצחים, עמ' י"ד, ורוא שם גם בעמ' 437-440) כתוב שהוא נפל במלחמת הקוממיות ונהרג ע"י הערבים. לעומת זאת ראו מה שמובא בתולדות חייו בגוילי אש בעמ' י"ד, ושם מתואר דבר אחר ממה שמתואר בחוברת הנ"ל, ועוד בכלל הוא עזר להצלת יהודים.
והביוגרף רומן פריסטר כתב "אולם בית הדין שהקימו אסירי בוכנוולד בחן את התנהגותו של אליעזר גרינבוים בכלים אשר תאמו את המציאות ששררה בתוך המחנות, ופסק: אצ'ה איננו אשם" (פריסטר, 290-291)".

וגם מה שמובא בחוברת הנ"ל שיצחק גרינבוים מילט את בנו ארצה, ראו מה שכתב פריסטר: "שום ערכאה מוסמכת לא קבעה את אשמתו, ושום גורם משפטי לא זיכה אותו מההאשמות. לעובדה שיצחק גרינבוים האמין בחפות בנו לא הייתה כל משמעות כלפי חוץ" (פריסטר 299).

בקיצור, זה לא כל כך פשוט, והכל מעורפל. ובכל מקרה, מה זה שייך ליצחק גרינבוים?? ואם הבן שלו היה מושחת, בגלל זה גם האבא הוא פושע מלחמה?
נכון, האבא לא ממש אהב את הדתיים. אבל איך זה הופך אותו לפושע מלחמה?

ב'. מה שמובא על רומקובסקי, זה גם לא כל כך פשוט. קודם כל, אמנם הוא היה יו"ר הההסתדרות הציונית בלודז' (מטעם הציונים הכללים), אבל בשנת תרצ"ט הוא הסתכסך עם חברי המפלגה ופרש ממנה, ולכן אני לא יודע אם אפשר לתאר אותו בתור מי שמייצג את הציונות. בקשר לרומקובסקי יש גם הרבה מה לבדוק, ואפשר לקרוא את קובץ מחקרי יד ושם כרך י"ט עמ' 99-124.

בעמ' 19 יש טעות כתיב - לא "הורי מונטור" אלא "הנרי מונטור".
ועוד משהו - מאין המקורות והציטוטים הללו? הייתי רוצה מקור.

חוברת מעניינת, אני בעז"ה אמשיך לקרוא אותה בימים הקרובים.

הכל מוצג מנקודת מבט אחת. אני לא אומר שאין שם דברים נכונים, אבל למה לא להציג את כל הצדדים?? אפשר לכתוב ספר רק בשביל לעיין עיון שלם במה שמובא בחוברת.
כמו שכתב משה, בכל הזוועה והתופת שהייתה שם יש דברים טובים ויש דברים לא טובים, ולא רק אצל הציונים.

בקשר למה שכתבו בחוברת על קובנר (עמ' 24-28) - לא היה עניין גדול להביא את מה שכתב עליו חיים לזר, כיוון שקובנר לא היה איזו דמות בציונות. הוא היה דמות במלחמת פרטיזנים, אבל זה לא שייך לציונות. וזה שמפ"ם כל כך שיבחה אותו, זה בגלל שזה מה שהם ידעו, והם לא ידעו את מה שסיפר לזר אחרי משפט אייכמן.
גם ניסן רזניק (ממפקדי המחתרת היהודית בגטו וילנא) כתב על קובנר שבכלל הוא מילא תפקיד שולי במחתרת ויצא נגדו ברבה דברים, אבל בקשר למה שכתב עליו חיים לזר הוא מתייצב דווקא לצדו של קובנר ומצדיק אותו במה שהוא עשה (אגב, ררניק הוא גיסו של חיים לזר). זאת אומרת, שלא הכל נכתב מנקודת מבט אחת, וזה מה שמפריע לי!!

ויש הרבה מה לעיין בכל דבר שהם מביאים, ויש כל כך הרבה ספרי מחקרים שיצאו ע"י משואה ויד ושם ואנשים פרטיים.

היא לא מתיימרת להיות אובייקטיבית.

כי יש עניין לחקור גם את פשעי הציונים וגם את פשעי העסקנים.

"שרופי הכבשנים מאשימים"? זה לא מדויק לגמרי.

לדעתי עדיף כשזה ככה מאשר כשזה במסווה של מחקר, כמו אלה של טום שגב.

אף אחד לא אובייקטיבי, ולפיכך מי שמציג עצמו ככזה גרוע מזה שאינו מציג עצמו ככזה. הבעיה היחידה שלי עם החוברת היא מחסור במקורות, אך צריך לזכור שהיא נכתבה לפני 40 שנה, כשלא היה מקובל לצרף בבליוגרפיה והגהות גם על ספרי חול.

לגמרי לא מדויק.

אפשר לכתוב הרבה על כל פרק ופרק מהחוברת הנ"ל, וכבר כתבתי חלק מההערות שעלו לי, ויש עוד.
אי אפשר להתעלם מזה שבחוברת מובאת רק נקודת מבט אחת, וזאת הבעיה.

אדרבא, בינתיים לפי מה שאני מבין יש הרבה מהניצולים שחושבים אחרת ממה שמובא שם.

בקיצור, אפשר לכתוב גם קונטרס נגד, אילו זה היה מועיל במשהו.