כניסה מוסדרת לקבר יוסף (מירי צחי)

בפרשיות השבוע הקרובות אנו עוסקים רבות בדמותו של יוסף הצדיק. אחד המאפיינים הבולטים בהיסטוריה של יוסף – הוא שתמיד הופקר ע"י אלו שהכי קרובים אליו.

בשנה האחרונה, חלה תאוצה משמעותית במגמה לחידוש הנוכחות והשיבה אל קברו של יוסף הצדיק זי"ע. במהלך שנה זו, נרצח בן יוסף לבנת הי"ד- רצח שהוביל להתעוררות נוספת בקרב עם ישראל בכלל, ובקרב אישי ציבור בפרט.

לדאבוננו, לא כל חלקיו של עם ישראל מבינים ומסוגלים להכיל תהליכים שכאלו, מה שמוביל לכך שההנהגה הפוליטית רואה את המגמה של החזרה לשכם, קבר יוסף ולערים העבריות בכלל, כנטל – ולפיכך פועלת בהתאם. התייחסות זו מובילה להגבלות רבות – בין השאר פתיחת הגישה לקבר יוסף אך ורק פעם או לעתים פעמיים בחודש, וכן סלקציה בין באי הכניסה לשכם- כאשר חלקים נרחבים מבאי הכניסה לא זוכים להגיע למחוז חפצם, וכל האזור נחסם לתנועה (לעיתים אף באלימות בלתי פרופורציונאלית).

המגבלות והסנקציות הללו – אשר מטילים הצבא והמשטרה – לעיתים מביאות עשרות ומאות של אנשים להיכנס עצמאית לקבר יוסף- ובכך הצבא, שרק רצה לחסוך מעצמו את הנטל של שמירה על יהודים בתוככי שכם – גורם לסיכון גדול פי כמה, ולעתים אף מתעמת עם יהודים אלו.

לצערנו, השיקולים המובילים את הצבא והמשטרה, הם כאלו, שעדיף לו מבחינת סד"כ (סדרי-כוחות) ומבחינה כלכלית, מעט בלאגן ועימותים פעם-פעמיים בחודש, רצח פעם בעשור (ר' הלל ליברמן, בן יוסף לבנת) מאשר לאבטח באופן קבוע ומוסדר את הגישה לקבר יוסף.

כל שיקול לאומי או ציבורי- נעדר ממכלול השיקולים של כוחות הביטחון באזור (רובו ככולו של דרג הקצונה באיזור, מורכב לכתחילה ובכוונת מכוון מאנשי שמאל).

עד כאן- הכל טוב ויפה, ובאמצעות לחץ ציבורי ופוליטי, היה ניתן להוביל לשיפור במצב וביחס המערכות למגמות אלו.

אלא, שלמרות ועל אף כל מה שנעשה- אפשר לומר שברמה המעשית, עומדים אנחנו מול שוקת שבורה אל מול המשך הפקרתו של אחינו יוסף . זאת מכיוון שגופים, עמותות ומערכות קהילתיות אחרות, עוסקים כיום, בתיאום מחפיר של אישורי כניסה לקבר יוסף, ובעצם גם אם אין רצונם בכך- נותנים לגיטמציה להמשך ההפקרה.

לאחרונה מערכות אלו, אף נכנעו למשטרה, והחלו לענוד צמידים, ולסמן את הנכנסים להתפלל.

כל אלה ועוד, מקבעים הנחת יסוד כאילו ההחזקה בקבר יוסף ובשכם הנה נטל. במקום למחות על הנחה זו  ועל ההגבלות שמוטלות בעקבותיה –המערכות והארגונים משתפים פעולה עם ההגבלות הללו, ע"י ארגון סדרנים, אוטובוסים, מודעות ולוגיסטיקה לכל אירוע שכזה – ששולל קיום יהודי בשכם מעבר לאירועים אלו.

הגיע הזמן לדרוש להסיר את החרפה ואת הביזוי של קבר יוסף. לדרוש להסיר את המגבלות שמטילים כוחות הבטחון, ולאפשר נוכחות קבועה בשכם ובקבר יוסף (דבר שאגב – אף חתום בהסכמי אוסלו המקוללים).

הגיע הזמן להפסיק להשלים עם הנחות הצבא ועם שיקוליו כשאינם שיקולי בטחון גרידא, ולדרוש להוסיף למערכת השיקולים את החזון הלאומי של שיבת העם לארצו רק במציאות שכזו בטוחני כי נשוב לשכם לאחינו יוסף .