ראשית אני חיבת לציין שגם אני לא הצלחתי לעמוד בהן,
הלילה והעיפות חזקים מאתנו.

1) להניק בישבה ולא בשכיבה (יש פחות סיכוים להרדם)
2)לשיר לדבר עם הפשוש שלך (אך השקט שלא יפריע ליושנים בחדר)

שהיה ב"הצלחה!
ורק שפע של חלב ושובע!

אבל אני חושבת שאם את נרדמת עדיף לתת בקבוק מאשר הסיכון בלהרדם ,

אני רועדת מההרדמות הזאת שד' ישמור ויציל! עדיף לתת מטרנה במצב של הרדמות ,

גם בבקבוק ניתן לעשות תורנות ,

ואני באופן אישי חושבת שאם נותנים לפני השינה בקבוק ( מנה מדודה ) אז ישנים יותר טוב ,

אלא אם יש לך כזה שפע שהם ישנים כל הלילה , אצלי זה לא כך ....

להניק בשכיבה על הצד.

בישיבה הוא יכול להחליק וכד' אם את נרדמת. בשכיבה הוא מתנתק ונרדם לידך וזהו.

אותי תמיד ביאס הקטע של הספר כי לא רציתי להדליק את האור...

אבל יש לזה פתרונות -

א. אם לאף אחד לא מפריע האור אז אין בעיה...

ב. אם כן מפריע, אז יש פנס כזה שאת מחברת לספר והוא מאיר עליו...

ג. אפשר להשאיר אור מחוץ לדלת ולשבת בזווית של האור וזה יכול להספיק...

תהני

מסדרת את העולל ביני לבין הקיר, שישכב בבטחה, מסלקת מהאזור שלו שמיכות וכריות מיותרות שעלולות לסכן, ובידיעה שהמזרן שלנו קשיח ושאנחנו לא מעשנים - זה בהחלט סידור בטוח לטעמי. נשכבת לצדו להנקת הירדמות כיפית, ומתעוררת אחרי שעה-שעתיים להחזיר אותו למיטה שאוכל גם קצת להתרווח

זה דבר נפלא ונהדר. ההורמונים שמשתחררים בזמן הנקה משרים ישנוניות, וזה לא סתם, זה בגלל שאמורים להרדם תוך כדי הנקה, מאחר ולאישה מניקה, אחרי לידה חשובה מאוד המנוחה. אז ריבנו של עולם סידר לנו את הטבע כך שנרדם בזמן הנקה.

נראה לי ממש חבל לבזבז את ההורמונים האלו על מלחמה נגד הטבע

מה גם שהנקה תוך כדי שינה מאפשרת לשמור על שיגרה פחות או יותר של שינה בלילה, גם שהקטן קם כל 3 שעות לאכול, מה שאומר יותר כוחות וערנות כדי לטפל כמו שצריך הן בתינוק והן באחיו הגדולים יותר במהלך היום.

וההפחדות על כך שהתינוק עלול להחנק במהלך הפחדה הן לא יותר מהפחדות. סיכוי גדול בהרבה לתינוק למות במיטתו (מוות בעריסה) מאשר להחנק תוך כדי הנקה, גם אם האימא ישנה. בכל זאת לא שמעתי מי שיגידו שאסור להשכיב תינוקות לישון במיטה ועדיף להסתובב איתם כל הלילה על הידיים

עם שני הילדים שלי אני אפילו לא תמיד הייתי מתעוררת להנקה בלילה, בעלי היה מביא לי אותם בלילה, והייתי מניקה אותם פשוט מתוך שינה.

אני ממליצה לך בחום, תמצאי את התנוחה בה תוכלי להרדם אם התינוק בבטחה, בלי חשש שהוא יפול, ופשוט הסירי דאגה מלבך

ולאנונימית - בקבוק של מטרנה מסוכן לאין ערוך מלהרדם בהנקה. במיוחד שגם בקבוק אחד (ובטח שבאופן קבוע) יכול להרוס את ההנקה (וזה קורה, נתקלתי בכמה וכמה מקרים כאלו) וכידוע תינוקות שאינם יונקים נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות בעריסה.

(שלא לדבר על שאר הנזקים שמטרנה עשויה לגרום)

והעובדה שתינוק ישן כל הלילה בגלל שהוא קיבל מטרנה לפני כן לא מעיד שום דבר בשבח המטרנה...

זה נראה לי מפחיד שהאמא יכולה חלילה למחוץ את התינוק , לא עלינו ,

אל תקחי קשה את המטרנה , אצלי זה פשוט עזר , זה גם הקרין על כל הבית ,

פשוט לא הייתי בנאדם הלחץ שאולי היא רעבה לא הוסיף לי במילה עדינה , הייתי בלחץ לצאת מהבית

שמא היא תיהיה רעבה , ההנקה לוקחת לי שעות ,

אני מניקה כמתחשק לי ושואבת בשאר ,  ויוצא לי 60 בשאיבה לא יאוש ?

אני לא מרגישה שיש לי שפע , מה לעשות ? אז יש תמ"ל ואז אני רגועה יותר , אישה רגועה יותר = שלום בית ,

וכמובן תינוקות רגועה ,

כשאני נותנת לה מנה בבקבוק ( שאוב או תמ"ל ) כשהיא בוכה בחברת אנשים אז לא אומרים לי אולי היא רעבה

כי יודעים מתי נתתי וכמה , פשוט עם ההנקה היו משגעים אותי אולי היא רעבה , ואת העצבים בעלי היה צריך לספוג אז החלטנו לעשות לזה סדר בשביל כולללללנו ,

מה רבו מעשיך ד' !!!

אז לא, האימא לא עלולה למחוץ את התינוק. למעשה נעשו על כך מחקרים, והסבתר שתינוק שישנים עם הורים במיטה נמצאים בסיכון נמוך בהרבה למות במהלך השינה.

ולגבי מה שכתבת על ההנקה והמטרנה. אז נשמע שלא הלך לך עם ההנקה, שלא קיבלת תמיכה ראויה מהסביבה, וכו'.(משגעים אותך שהיא רעבה כי אם לא נתת בקבוק אז הם לא יודעים כמה היא אכלה? איזו חוצפה! מה זה ענינם כמה היא אכלה? את יכולה לחפש פה בפורום נראה לי שהיה פה פעם איזה שרשור עם תשובות שותלות לאנשים שחושבים שהם חכמים...)

אז קודם כל תדעי שזה לא חייב להיות כך, ושגם אי הצלחה בשאיבה, ואי הרגשת מלאות בהחלט לא מעידים על מחסור בחלב, ואם תרצי, אפשר בהחלט לשנות זאת.

אבל את האימא, זכותך המלאה להחליט שההשקעה שההנקה דורשת ממך יותר מידי, ותוך מודעות לסיכונים ולנזקים שמטרנה גורמת, להחליט שאת בכל זאת מעדיפה להשתמש בה (מסוכן לחיות, אבל אנחנו בכל זאת לא מתאבדים, נכון?)

זה הילד שלך, המשפחה שלך, החיים שלך, והשיקולים שלך.

אבל מה, מצטערת מאוד, גם אם החלטת שעבורך זה טוב לתת מטרנה זה לא הופך את המטרנה לדבר שהוא טוב, או מלכתחילה, או מובן מאליו שעם כל קושי קטן צריך לתת אותו.

רק לגבי הפסקה הראשונה - תוכלי להפנות אותי לאותם מחקרים?

ככל הידוע לי הידע המחקרי בעניין מורכב ביותר, וההמלצה תלויה בהרבה שאלות סביבתיות ובעצם משתנה ממשפחה למשפחה. האומנם יש הרבה מחקרים שמראים שבאופן גורף התינוק מוגן יותר במיטת הוריו?

כי אני ממש לא זוכרת איפה ראיתי את המחקר הזה, רק שזה היה במחשב.

בכל מקרה, במחקר שעשו מצאו שהסיכון שהאימא תמחץ את התינוק נמוך מאוד (משהו על סיכרון בין האימא לתינוק) אבל מצד שני בקרב בתינוקות שישנו עם הורים היה הרבה פחות מה שמכונה מוות בעריסה, ובסכ"ה פחות תמותה במהלך השינה.

זאת הסיבה שמפתיע אותי מה שאת אומרת.

מכל מה שאני מכירה ויודעת - שאלת הבטיחות במיטה של ההורים או במיטה נפרדת (כלומר איפה יש יותר סיכון למות עריסה ל"ע) תלויה בכן או לא הנקה, כן או לא עישון, סוג המזרן, גיל התינוק (בימים הראשונים אין השלכה לשאלת העישון ואח"כ יש) ועוד גורמים.

באמת קשה לי להאמין שקיימים מחקרים "על אמת" (=כאלה שהתפרסמו בבמות מקצועיות) שהמסקנה שלהם היא המלצה גורפת להשכיב במיטת ההורים.

זה היה די ממזמן, וגם לא קראתי את המחקר עצמו, אלא רק איזו כתבה עליו.

אבל אם את אומרת שאת מכירה את הנושא קצת יותר לעומק, אולי תשתפי במה שידוע לך?

אני אשמח מאוד

(ואם יש לך קישורים למחקרים בענין, אשמח גם כן)

נגד זה שתינוק יישן עם האמא , כי היו כמה מקרים מצערים. זה מתאים ומצויין לנשים מסויימות . מאחר , ולצערי אנחנו לא אופות את הלחם,  , וגדלות בשבט - זה , לצערי הגדול , יכול להיות מסוכן לתקופה שלנו , ולא מתאים לכל אחת.

השכבת התינוק במיטה לבד יכולה להיות מסוכנת, והיו מקרים מצערים

גם לכיוון הזה וגם לכיוון הזה א"א להציג כלל גורף. כל מקרה לגופו.

http://www.bekol.co.il/index.php?page=item&item_id=115&lec_id=45&cat_id=48

כמו שלא מתגלגלים מתוך שינה מהמיטה, ככה לא מוחצים את התינוק או קשקוש כזה. שמעת פעם על מישהי שמחצה את התינוק?! זה מיתוס.

אבל היה אסון לפני כחודשיים בביה"ח שיבא,

שיולדת נרדמה על התינוק שלה והוא נחנק למוות,

לא זוכרות כבר?

מאחר ואף אחד לא יודע מה קרה לתינוק הזה, ומאחר והיולדת גם נרדמה, חיברו את שתי העובדות מידיית, וקבעו שכך קרה.

מבחינה מדעית, זה עורבה פרח. כך לא קובעים עובדה. כך משערים השערה.

השערות נוספות שהעלו אנשים אחרים היו לדוג': התינוק סבל מבעיה מולדת ומה שקרה היה קורה בכל מקרה.

מוות בעריסה, אלא שהפעם זה לא היה בעריסה אלא על האמא האומללה. זה היה קורה גם בתינוקיה, בעריסה.

ללמוד מזה משהו לגבי שינה עם תינוק במיטת ההורים זה פשוט אבסורד, בפרט שכל הסיפור היה בכלל על הכסא/כורסה, כך שהאמא ישבה, ולא ברור איך יכלה לחנוק אותו בישיבה.

אני זוכרת היטב את המקרה

אני זוכרת גם את הגירסאות הסותרת שהגיעו מבית החולים לגבי מה שקרה

וגם את העובדה שבכלל לא בדקו ממה בעצם התינוק מת

בקיצור - את הפרט הכי בסיסי ופשוט הם לא ידעו, אז שאת התשובה לשאלה המורכבת והמקצועית מה גרם למות התינוקת הם ידעו? ממש לא.

אבל סביר להניח , שזה לא אשמת היולדת המסכנה. התינוקת , איכשהו נחנקה מתוך שינה השם ישמור ויציל , ושלא נדע . זה כאב לי נורא המקרה הזה. שלא נדע.

כשהיולדת התעוררה , היא מצאה את התינוקת על ידה כחולה. ה' ישמור ויציל.

אני בכלל לא הצלחתי להשתמש במטרנה ואני מניקה.  , אבל רציתי להגיד , שאני אוהבת את החברה הזו , ואין לי שום אינטרסים. לא יודעת למה מלעיזים עליהם . תחליף חלב מצויין - למי שבוחרת לא להניק.

זה לא תחליף חלב (עד היום לא הצליחו לייצר תחליף לחלב אם). זו תרכובת מזון לתינוקות (=תמ"ל). כך גם כתוב על האריזה שלהם. תחליף חלב זה שיבוש שהתקבל בציבור. וסליחה על הקטנוניות.

לגבי "לא יודעת למה מלעיזים עליהם" - מי יודע, אולי אחת הסיבות היא ההתעקשות שלהם להפר שוב ושוב את ההסכמים שהם חתמו עם משרד הבריאות, ההסכמים שמחייבים אותם להתייחס לעצמם כמו תרופה למצב של אין ברירה (עם תופעות לוואי למרבה הצער) ולא כמוצר נחשק. ההסכמים שבהם הבטיחו לא לפרסם את עצמם בבתי חולים, במרפאות, בטיפת חלב (אצלנו הקיר מלא בלוגו שלהם, רק השם שלהם מחוק ממנו, בדיוק פרסום סמוי מהסוג שמלמדים בשיעור הראשון בתקשורת), לא לארגן אירועים והפנינג לאימהות... חתמו, אז מה? הם עושים את כל הנ"ל בגדול, מרוויחים לעצמם עוד ועוד לקוחות מאושרים, ומקטינים את אחוז התינוקות שזוכים להגנה החיסונית והבריאותית של הנקה מלאה. אם זו לא סיבה להלעיז עליהם - מה כן?

אפשר להגיד שעלי זה עבד. כמה דוגמיות , חיתול חמוד , מדבקות לקיר..וקנו אותי.

זה נראה לי מפחיד שהאמא יכולה חלילה למחוץ את התינוק , לא עלינו ,

אל תקחי קשה את המטרנה , אצלי זה פשוט עזר , זה גם הקרין על כל הבית ,

פשוט לא הייתי בנאדם הלחץ שאולי היא רעבה לא הוסיף לי במילה עדינה , הייתי בלחץ לצאת מהבית

שמא היא תיהיה רעבה , ההנקה לוקחת לי שעות ,

אני מניקה כמתחשק לי ושואבת בשאר ,  ויוצא לי 60 בשאיבה לא יאוש ?

אני לא מרגישה שיש לי שפע , מה לעשות ? אז יש תמ"ל ואז אני רגועה יותר , אישה רגועה יותר = שלום בית ,

וכמובן תינוקות רגועה ,

כשאני נותנת לה מנה בבקבוק ( שאוב או תמ"ל ) כשהיא בוכה בחברת אנשים אז לא אומרים לי אולי היא רעבה

כי יודעים מתי נתתי וכמה , פשוט עם ההנקה היו משגעים אותי אולי היא רעבה , ואת העצבים בעלי היה צריך לספוג אז החלטנו לעשות לזה סדר בשביל כולללללנו ,

מה רבו מעשיך ד' !!!

מיניקה כבר יותר משנתיים, הבחור שבע ומאושר, ומעולם לא שאבתי כמות כזאת! מבטיחה לך! המשאבה לא חמודה כמו התינוק שלי, ולא מעוררת את כל המערכת ההורמונלית המופלאה שמזרימה את החלב. זה ממש לא מטריד אותי. גם לא שאפתי שיישן כל הלילה לפני גיל שנה - השינה הקלה של תינוקות היא אחד המנגנונים המגן ממות עריסה ל"ע.

חבל חבל חבל ששיגעו אותך, שלא נתנו כבוד לאינסטינקטים שלך ולמערכת המופלאה שהקב"ה ברא בך.  ממש עצוב לשמוע.

טוב שמצאתם לכם איזון שהרגיע אותך. הרוגע מאוד חשוב. ועדיין כאמירה כללית שהנקה מסוכנת לעומת מטרנה בלילה - ממש ממש לא.

זה שכל משפחה והשיקול שלה, זה נכון.

סליחה שכתבתי בבלגן...

מעריכה מאוד את הכנות והרגישות.

גם אני חוויתי דברים דומים ביחס להנקה ותגובות מהסביבה הקרובה והרחוקה.

אני חייבת לומר שכשהגעתי לילד השלישי היה לי יותר ביטחון להתמודד עם התגובות

אך יחד עם זאת גם לא הרגשתי אמא נוראית כשנתתי מידי פעם תמ"ל

אני אישית מניקה בד"כ תקופה ארוכה, וישנה עם התינוקות.

מה שכן במיוחד בשבועות הראשונים אחרי הלידה מצאתי את עצמי נרדמת עם התינוק בלי ששמתי לב וזה באמת מפחיד. (לא שהוא איתי אלא שלא שמתי לב שנרדמתי באמצע שהוא יונק)

כמו שהציעו קודם כדאי להניק מלכתחילה בשכיבה על הצד כך שיש לתינוק את המקום שלו.

אם יש פחד בכל זאת (כי יש אימהות שמתעוררות בקלות מתזוזת התינוק או שבתת מודע שלהן יותר זוכרות את הימצאותו במיטה ויש כאלה שפחות)

אז נראה לי שכדאי קודם כל לצאת מן המיטה

במיוחד כשקר מחוץ לשמיכה, אז יש פחות סיכוי להירדם,

להניק ולחזור/להחזיר אותו למיטה.

בריאות ונחת.

בכיף להירדם בהנקה! או כשהם עלי, או לידי וליד בעלי, או ליד הקיר.

אז אחרי השרשור שפה.... אני בכ"ז מעדיפה לא להרדם. למרות שאולי אעבור להנקה בשכיבה (אבל אז ממה שזכור לי היד כואבת ממש)

בכולופן, הלילה כדי לא להרדם קראתי ספר... אז עכשיו אני צריכה בבקשה רעיונות לספרים טובים...

(מבקשת באמת רעיונות..) תודה...

מה הסגנון? מה את אוהבת?

והתעוררתי אחרי 3 שעות מעקצוץ קל ומצאתי את פיקדולי יונקת חחחח

היינו מחוברות ישנות כל הלילה

מראה מרגש, אין מילים..

אין לי, פשוט אין לי כוח לקום ממש להניק בלילה.... אנו הולכים לישון לא לפני 1 בלילה, ובד"כ אח"כ, ביום - בד"כ לא נחה, איך בדיוק לקום ולהניק בעירנות??

אז אני מעבירה אותו למיטתי, מניקה ונרדמת איתו, מתעוררת שוב להניק או להעביר צד, או כשכבר לוחץ לו בבטן ואז יש צורך בניחומים ובהרגעות...

ו...

אני חשה חצויה לגבי זה. כאילו יש כאן חולשה שלי - לקום ולעשות את זה כמו בנאדם - שבגללה אני גורמת לו לרכוש הרגלים לא טובים... - שינה איתי, קימות תכופות, הרגעות וכן הירדמות עם יניקה...

מאד מנחם אותי שיש כאן חברות שרואות את זה כרצוי מלכתחילה, ולא כחוסר ברירה.

מה בן הזוג חושב על זה?

האם אצל כל הנשים בעד זה לכתחילה יש שותף מלא לרעיון?

זה נורא טוב לתינוק, וגם לאמא בסופו של דבר. ככה היא מרגישה את התינוק קרוב אליה, והסינכרון בינהם יותר טוב.

אבל יקירתי, אם את בלאו הכי ישנה איתו, אז למה להיכנס למיטה רק ב1 בלילה??

(לפעמים כשמנסים להרדים את התינוק בעריסה, אז לא נכנסים למיטה יותר מוקדם, כי אין כח, להתחיל כבר את 'הסרט של הלילה'... קרי, להיכנס למיטה, ואז להאלץ לצאת עם הציוצים של הגוזל וכון הלאה... ) אבל כשאת ממילא מבלה איתו את הלילה??

תתחילי את הלילה יותר מוקדם...פשוט תבלו קצת יותר זמן ביחד במיטה... זה לא נשמע לי מספיק שעות שינה! (נו נו נו...Iאצבע נוזפתI)

ואת ממש ממש חמודה.

אני איתו עכשיו בידיים וקוראת את הנזיפה שלך.

תודה על הדאגה

ברוך ה' אחרי 6 ילדים שכולם נרדמו עם אמא במיטה זה מאוד נח [לא רק לי ...] שפשוט מתוך שינה מיניקים וממשיכים הלאה זה גם נותן כוח לאמא למשך היום.

לי בתור הבעל לא הפריעה כל העניין הזה 

גם זה שהם מתרגלים לבוא למיטה שלנו בלילה כשהם גדלים קצת, בסוף באיזשהו גיל הם נשארים במיטה שלהם. [הבת הגדולה שלי בת 18 כבר לא באה אלינו...]

יש כמה כללי בטיחות חשובים לדאוג שלא ייפול ח"ו ושלא בטעות יכוסה בשמיכה מעל לראש, ועוד.

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

בס"ד

ובטח שזה משהו ענק שדורש עיבוד.

במעט מילים האלה שכתבת

מקופלים כל-כל הרבה...

ההריון שהיה.

המניעים שהובילו להחלטה.

קבלת ההחלטה.

הפסקת ההריון.

הלידה השקטה.

ועכשיו הטיפולים....

הגוף והנפש שלך עברו כל-כך הרבה ❤️

זה ממש מבאס שאין תורים!!!

זה אומר שבכלל לא התחלת לממש את הזכאות לפגישות עם העו"סית?

אם המצב עד כדי כך ויש אפשרות לפרטי נראה לי שזה שווה את ההשקעה.

ואם אין אפשרות וחייבים לחכות, קודם כל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

ודבר שני, אולי בינתיים אפשר לפחות לנסות להוציא את מה שהיה בדרך כלשהי. לכתוב לעצמך את כל מה שהיה. לכתוב פה בפורום, לספר לחברות או קרובות משפחה אם יש לך כאלה שיהיה מתאים לספר להן (מבחינתך ומבחינתן). העיקר שזה לא יישאר רק בלב שלך ושתוכלי לתת לכל הכאב ושאר התחושות מקום. הסיפור הוא כבר חלק ענק של העיבוד.

ומסיימת עם תקווה - לא חוויתי את מה שחווית אבל ראיתי על עצמי ועל אחרים שאפשר לחיות חיים טובים, מלאים ומאושרים גם אחרי חוויות טראומתיות. בע"ה עוד צפוי לך המון טוב! חיבוק וחיזוק גדול!!! 🫶🏼🫶🏼🫶🏼