אני בתור אחד שעומד בניסיון הזה עולות לי הרבה התלבטויות בנושא, ומה שנראה לי זה שאני אהיה מוכן להתפשר על יומיות ולא קרבי, אבל צבא בטוח אני אעשה. זאת לא שאלה בכלל. מה שכן, זה יקרה לפחות שנה אחרי החתונה...

האישה תצטרך להתמודד. להיות חזקה ברגעים הקשים ולתת מעצמה גם קצת למען העם. (למרות שהיא נותנת את הרוב... זה נראה לנו קצת.) {מצדיע בזאת לנשות אנשי צבא  (הצדעה של עילג........)

אז אצטרף רק להצדעה..

אני מסכים, ומדגיש את הקושי של האישה.

לי אישית לא,אבל ברור שזה קשה,אבל נראה לי שמקבלים גם יותר יציאות ושחרורים..להתפשר על ג'וב?אני לא חושב שמלכתחילה אני יתפשר,אם יהיה לי קשה בקרבי נשוי אז ננסה לשרוד ואם מ-מש קשה אז נתחיל להתלבט אם להיות ג'ובניק..

הרי בשביל מה להתחתן אם אישתך לא תראה אותך כל יום?

בשביל שתדעו שאתם נשואים?

אי אפשר לבנות על זה שתקבל יומיות.

מכיר כאלה שבנו על זה ויצא להם חצאים (שבת בסיס, שבת בית) ורק אחרי ריבים על המש"קית ת"ש והמפקדים הסכימו להתפשר איתם לכל שבת בבית.

אבל עדיין.

אישתו ישנה לבד או שהיא הולכת לישון עם ההורים כל השבוע (אז בשביל מה הם התחתנו)

ההבדל הקטן הוא, שאחרי החתונה יש הרבה יותר געגועים.

לדעתי, המחשבה לא צריכה להתמקד רק בך!

אלא יותר באישתך לעתיד, כי היא זאת שתסבול יותר!

אני שאלתי לגבי עצמך !

כמה יפריע לך  לראות את אשתך רק פעם בשבוע?

כמה יפריע לך לראות את הילדים שלך רק פעם בשבוע?

כמה יפריע לך שבתור אדם נשוי המפקד הוא שמנהל לך את החיים ??

רח"ל

כאן:

/Forum/Forum.aspx/t401904#4794697

אם אני לא טועה...

אז חבל להתחיל לצאת ואז לאמלל אותה...

אם אתה חושב שתהיה מוכן להקריב,

ולשרת ביומיות (שזה לא בהכרח פחות חשוב, הכל תלוי איפה ובמה)

לך על זה.

אבל אני בהחלט מתכוון להתגייס לקרבי !

לכן נראלי שאני אתחיל לצאת רק אחרי השחרור  כי לא מערבבים שמחה בשמחה

הוא חוזר כל שבוע הביתה,ויש לו עם מי לשפוך את ליבו בשעת ת"ש ..

הבעיה היא דווקא מבחינת האשה,היא צריכה להישאר לבד כל השבוע..אז יש הרבה זוגות שעוברים לקרבת הורי האשה כשהבעל מתגייס,אבל זה עדיין נראה לי די קשה..

ואם מסתכלים על המציאות אפשר לראות שהרבה אנשים עושים את זה,אז כנראה זה לא בשמיים..

ואם הרבה מסכימים (כולל זוגות עם ילדים) אז אולי זה לא כזה נורא,לא?

א"כ דעתי האישית שיש די עניין לעשות צבא לפני חתונה,אבל אני לא בטוח בזה..

שעת ת"ש זה אולי עם המשקי"ת ת"ש...

וגם זה זמן איכות.

ועדיף הרבה יותר להתחיל לצאת אחרי הצבא.

בתנאי צבא קרבי קשה מאד לשמור על קשר תקין ובריא בין בני זוג.

ולהתפשר על ג'וב?לא יודע אם זה שווה את זה.אתה אדם בריא? הצבא צריך אותך כלוחם.

"אתה אדם בריא? הצבא צריך אותך כלוחם"

למה להתפשר מראש. אם נכנסת כבר לקשר אז בדיעבד זה בסדר, תתחתן בזמן הצבא..

אבל מראש.. החייל שישקיע את ראשו וכוחו שם, האישה תהיה פחות מסכנה והצבא יקבל עוד קרבי ולא ג'וב.

הצבא לא צריך לוחמים ולא קרביים.

הצבא צריך שכל חייל שמתגייס אליו,

יעשה את מה שהוא הכי טוב בו!

אם יש חייל מוכשר במחשבים שיכול לתקיל את הכור האיראני,

או חייל שמוכשר ללמוד ערבית ויכול להיות אלחוטן,

זה חשוב לצבא פי כמה וכמה.

אלא כי הוא נשוי זה "בזבוז" לצבא

כל חייל שרוצה לתרום לצבא יכול לעשות זאת,

בתנאי שהוא עושה את עבודתו בצורה טובה,

אני מכיר מדור מסויים בצבא,

שפעם היו שם שני חיילים שמשחקים בנייהם כל היום warcraft

הגיע לשם קצין חדש שדאג להביא כמה חיילים יותר איכותיים,

ואסור לי כבר לספר מה התועלת של המדור הזה כיום.

העיקר זה המחוייבות, לא התפקיד!

כל השאלה היא מה הבנאדם עושה בצבא. אם הוא עובד כמו שצריך ותורם באמת, מצידי שיעשה יומיות (ואני מכיר אנשים שעושים יומיות ותורמים הרבה מאד לצבא (ויותר מלוחמים)) אבל אם מישהו מתאים לו להיות לוחם, ועכשיו הוא ילך להיות טבח בשביל לעשות שבוע שבוע זה בזבוז!

בחיים-כל אחד צריך לעשות את מה שהוא הכי טוב בו/הכי יועיל בו לאנושות.אתה טוב במחשבים? תפתח דברים

חדשים? לך על זה.אתה תהיה קצין מצויין-תתקדם בצבא וכך הלאה.

אבל צבא זה דבר אחר לגמרי,והצבא ככלל צריך ורוצה שמי שיכול להיות לוחם-שילך ויהיה לוחם

(כמובן שיש יוצאים מן הכלל,כמו גאון מחשבים ודברים מסוג זה אבל ככלל זה בטח נכון.)

זה צבא,העיקר בו הוא להילחם.מי שבריא, ועוד הוא אדם דתי וערכי, על אחד כמה וכמה שצריך אותו בשורות

הלוחמים.

כמובן שפה בשרשור לא דיברו על מקים ספציפים כאלו אלא על ללכת להיות ג'ובניק במחינת הת"ש-ועל זה אני

אומר-אתה בריא-בוא להיות לוחם...

למה אתה חושב שלוחמים יותר טובים מהשאר?

אתה יכול להתנדב לצנחנים,

ורוב השירות שלך לאסוף סודאנים שמבריחים את הגבול.

כל חייל שעושה את עבודתו בצורה טובה בצבא- הוא חשוב.

גם הטבח וגם המשקי"ת ת"ש, בואו נספיק עם הגאווה המטומטמת הזאת,

של מי שלא לוחם הוא פחות טוב.

זאת פשוט פרימידה שכל אחד תורם בה את חלקו.

 לשלוח בחור חכם שיכול לתרום לצה"ל לתפוס קו,

זה לא תמיד חכם.

בד"כ שאומרים ג'ובניק זה הכוונה לאל'ה המשרתים בקריה\ צריפין\ תה"ש\ גלילות.

אף אחד לא מזלזל בפלוגת המפקדה\במפח"ט שלו. הם באמת עושים עבודת קודש.

אבל יש המון הבדל בינם לבין אלה שעושים יומיות בצריפין, זה שמים וארץ.

מגיל 16... 
(אני מניח שלא לצבא הזה התכוונתם...)

אבל זו דעתי האישית..

וצבא זה דבר הכי מבגר שיש בעולם אחריו רואים את העולם שונה 

מי שכרגע עסוק במצוות שירות בצה"ל עדיף שיידחה את הנישואין לאח"כ ומי שעסוק כרגע בלהתחתן עדיף שינסה לקבל פטור או שירות ביומיות.

השילוב של שירות קרבי עם חיי נישואין הוא כמעט בלתי אפשרי ומי שמצליח (ובעיקר מצליחה) לעמוד בו בגבורה אז באמת כל הכבוד.

אם אדם בטוח שהוא מספיק בוגר בשביל להבין שלפעמים צריך לוותר על דברים במקרה הזה אולי על שרות קרבי אז אין בעיה שיתחיל לצאת לפני הצבא אבל אם הוא לא בטוח ב100% אז שלא יחשוב בכלל על להתחיל לצאת לפני הצבא שייתגייס קודם ויתבגר ואח"כ יתחיל לצאת

"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים"

ולחזור לפצל"ש עד אחרי השחרור..

בשנה וחצי הקרובות לא נראה לי שאני אצא על מנת להתחתן  ..

הן פשוט נכנסות...

אין לי בעיה שיכנסו רק השאלה לא מופנת אליהם ..

יש לי חברים שהתגייסו לקרבי עם 2 ילדים ואפילו יצאו לפיקוד....

אבל, זה לא כיף.

ולהיות ג'ובניק זה מאוד לא כיף...

מני שרוצה להיות לוחם, שיתאפק קצת!

אני עשיתי צבא אחרי 5 שנות נישואים עם שתי בנות- וב"ה היום אני קצין במילואים [תותחנים] אבל יש לזה מחיר.

שנים אחר כך זה תובע את החוב כשמתחילים להזקין כמונו [זה היה לפני 15 שנים...] ומתחיל להיות קשה יותר בבית כי צריך להקדיש יותר זמן לכל מיני דברים ואז הדברים צפים ועולים.

אני עוד ממשיך להתנדב למילואים כי אני מרגיש תורם ורעייתי אומרת שמספיק עשיתי צבא על חשבון המשפחה והגיע הזמן לפרוש, ואם נקח בחשבון את כל פרקי הזמן שעשיתי צבא ומילואים אני חושב שיש צדק בדבריה.

אפשרי אבל קשה מאוד וצריך הרבה הקשבה ללב של בן /ת הזוג

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי