אין לי שום ניסיון אבל כמו ששמעתי זה מה שמומלץ והכי טבעי, וזה נשמע גם הגיוני. אולי תפרטי מה בזה לא נראה לך.

בתי בת ה-10 מרטיבה.

ניסינו את הטיפול של דר' קושניר, לא עזר.

ניסינו אורולוג ילדים, לא עזר.

מחר, בעז"ה, יש לנו תור למרפאת הרטבה.

עצתי לך: אני לא יודעת באיזה אזור בארץ את גרה, אבל יש בהרבה בתי חולים מרפאות הרטבה המתמחות באבחון ובמתן טיפול. לחברי כללית מושלם יש השתתפות יפה בהוצאות.

שיטת הזמזם בדרך כלל עוזרת, אני לא יודעת למה זה נשמע לך לא מתאים.

אם את גרה באזור ירושלים- שמעתי דברים טובים על דר' שגיא. אבל שוב, מרפאת הרטבה מתמחה בכל סוגי הטיפולים.

בהצלחה!

לפי מה ששמעתי , מלבד עלותה הגבוהה של השיטה היא גורמת לזה שכל הבית יתעורר חוץ מהילד המרטיב עצמו . גם ההרגשה של משהו חיצוני שמחובר לבגד לא נעימה . מה זו מרפאת הרטבה והיכן יש כזו בירושלים?

היא מרפאה המתמחית בהרטבת לילה. הרטבה יכולה לנבוע מסיבות שונות, וישנם טיפולים שונים (תרופתי, זמזם ועוד). הטיפול הוא מחוץ לסל התרופות ועולה כ-700 ש"ח, לחברי כללית מושלם יש החזר של יותר מחצי (אם אני לא טועה). אם אתם בכללית, תכנסי לאתר שלהם ותחפשי מרפאת הרטבה בירושלים. 

בהצלחה!

יש מרפאת הרטבה של דר' שגיא. הוא מקבל בצפון, במרכז ובירושלים. בירושלים- בסניף קופ"ח מאוחדת ברמות (תתקשרי למרפאה לשאול עליו. אין קשר בינו לבין המרפאה, כי הוא רק שוכר מהם חדר).

השיטה- זמזם שמעיר את הילד כדי שהגוף שלו יקשר בין הרטבה לעירות. השיטה פותרת בעיות תוך חודשיים, מתוך הנחה שבדקת שאין לו בעיה פיסיולוגית שגורמת להרטבה.

אמנם הגמילה עולה כ-700 ש"ח, אבל רוב קופות החולים מכירות בזה כיעוץ להרטבה אם יש לכם ביטוח משלים, כך שכדאי לברר קודם דרך הקופה אם את צריכה הפניה לרופא המומחה, או שאת פונה ואח"כ מקבלת החזר.

אם הילד לא היה בגיל מופלג זה, הייתי ממליצה לך לחכות אחרי פסח כשיהיה פחות קר. אצלנו הילד נגמל בתוך כמה שבועות וכמה חודשים אח"כ כשהגיע החורף ההרטבה חזרה, כי הוא לא הלך לשירותים בלילה.

בינתיים נשברתי מלכבס סדינים ופיג'מות אז הוא ישן בלילה עם טיטול ואני מחכה לאביב כדי לחזור לגמילה.

נראה לי שאני אברר לגבי מרפאת הרטבה , זה נשמע טוב . בינתיים הוא כבר שבוע יבש וכשזה קורה אני כבר חושבת כל פעם שהנה זה מאחורינו...אולי הפעם זה באמת? שוב תודה לכולכן.

גם אצלי זה לא עזר. כמו שמישהי כתבה פה, כולנו היינו מתעוררים והוא היה ממשיך לישון-הרי הבעיה מראש היא שהם ישנים חזק מדי. אני לקחתי את הבן שלי למתי ארליכמן, הוא הסתכל עליו ואמר :כשתרצה באמת להפסיק-אתה תפסיק". וכך בדיוק היה. היינו גם במרכז בירושלים, אם יש לך סבלנות זה יכול לעזור-השיטה היתה מעקב ורישום וצ'יפור. האמת שלא עמדנו בזה סתם בקטע הטכני של החיים. אני כן חושבת שזה נתן לו הרגשה טובה שאנחנו מנסים לעזור לו עם הקשיים שלו, למרות העלות הגבוהה ולמרות הזמן שהשקענו -וזה שווה הכל . בהצלחה רבה ואל תדאגי!

התכנית שלנו - 

1. ללמוד את גישת שפר - אני משתתפת כרגע בחוג הורים, כאשר זו אחת המטרות העיקריות. מקווה מאוד שזה יניב תוצאות. 

2. לטפל בשיטת פאולה - שיטה שמחזקת את השרירים הטבעתיים.

אשתדל בלנ"ד לעדכן.

בהצלחה לכם!

גם הבן שלי בן 9 והרטיב. אצלנו עזר ב"ה דיקור סיני, 4 טיפולים, 90 ש"ח לטיפול דרך "כללית  רפואה משלימה"

בהצלחה!

ניסינו את הזמזם, ניסינו דיקור סיני, ניסינו תרגילים של פאולה- לא עזר.

פרחי באך- עזרו לאחר 3 בקבוקים, טוב מאוד, אך ברגע שהוא אזר אומץ לישון בלי תחתול- שוב חזר להרטיב כל שני לילות. יש סיכוי שאילו היינו ממשיכים שוב לאחר הנפילה, היה מפסיק לגמרי.

בסוף קיבלנו ברכה מרבנית, שייעצה לנו שהילד יישן בסלון וידמיין כאילו ישן אצל חבר, ולכן אסור שירטיב.

במקביל, לקחנו אותו לאירידולוג- מאבחן שמצלם את העין ורואה אילו חומרים חסר לגוף. באופן פלאי לאחר חודש וחצי של טיפול(כדורי סידן, ויטמין די ועוד), הוא התחיל להרגיש כי הוא צריך לקום לשירותים בלילה. כאן באה לעזרתו העובדה שישן בסלון(לא המקום הרגיל), ובע"ה לאחר עליות וירידות- בסופו של דבר הפסיק להרטיב. 

לדעתי זה עניין אישי מאוד, לכל ילד עוזר משהו אחר, רק צריך להימנע מתרופות. יש כל מיני תרופות עם תופעות לוואי, חומרים שעוזרים אינסטנט, אך לא יעזרו לגמרי, כי כאשר מפסיקים לקחת אותם, הילד עלול שוב להרטיב.

אצלינו- הוא היה צריך להתרגל לקבל ולקלוט את המסרים של לקום ולא להתעצל, דבר שהוא לא היה רגיל לעשות עד עכשיו, כי עד אז בלילה בכלל לא הרגיש שהיה צריך להתפנות, ולא התעורר כלל.

אני גם יודעת שיש ילדים שפשוט מפחדים מהחושך, או מהשקט בבית ולכן לא קמים לשירותים גם אם התעוררו.

לגבי אירידולוג- יש כאלה שייקחו 400 ש"ח ויש שייקחו פי 2 פחות. הטיפול של מי שמבקש פי שניים אינו בהכרח טוב פי שניים, הדבר החשוב הוא המיומנות, והקשב, ולזכור שה' יביא את הפיתרון הנכון בעיתו ובזמנו. אני יכולה להציע שתפנו לאירידולוג בשם עמנואל (0548422566.).

העיקר לא לתת לילד תחושה שהוא אשם, שהוא לא בסדר במצב ואינו עושה השתדלות(אלא אם כן כבר התחלתם טיפול והוא לא משתף פעולה), כי בדרך כלל זה דבר שאין לילד שליטה עליו, וצריך להזהר לא להגביר את תחושת התסכול חוסר שליטה וחוסר האונים שכבר יש לו בגלל עצמו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב וחודש טוב!!

(ושהבריכות יישארו מחוץ לבית, בגשם  )

.

התחלנו את את הטיפול במרפאה של דוקטור קושניר כשהילדה הייתה בת 7, הטיפול עם הזמזם ארך כחצי שנה ולאט לאט, בסבלנות רבה הטיפול הצליח והיום היא בת 9 ולא מרטיבה בכלל.

לגבי המחיר- קיבלנו כמעט את כל ההחזר על הסכום מקופת החולים (לאומית).

ההתחלה הייתה מתישה מאוד ורק אני הייתי מתעוררת בכל פעם שהיה רעש (גם מי שישן איתה בחדר לא התעורר...) אבל לאט לאט היא הייתה קמה ומתרגלת ואצלינו זה עבד נהדר.

אבל- כמו שכבר אמרו כאן, לא כל שיטה עובדת אצל כולם באותה הצורה.

בהצלחה!!!

הבת שלי מטופחת שם ואני מאוד מרוצה.

הזמזם של יד שרה לא שווה כלום. הוא לא נצמד לבגד כמו שצריך ואין סיכוי שהילד יתעורר.

בטיפול קיבלתי פעמונית עם רטט, בשילוב עם כדורים שגורמים לשינה להיות פחות עמוקה.

אני בכל אופן שמחה שלקחנו אותה. תארי לך איזו הרגשה זו שהאחים הקטנים שלך קמים יבשים ואת לא.

בעניי שווה כל שקל.

האם זה קשור למעבר החורף שלא חשה אם היא צריכה או לא? הילדה כבת 3 וחודשיים

אכן לכל אחד מתאים טיפול אחר. אני יכולה לומר לך על אחותי שסבלה מזה עד גיל ההתבגרות המאוחר.

ניסתה הכל- פרחי באך, מח אחד, זמזם, כדורים.

מה שעזר בסוף כל הסיפור הזה היה רפלקסולוגיה פשוטה ביותר שהיא עשתה לעצמה, כמה דקות ביום, כל יום.

שווה לירות לכל הכיוונים.

בטח ייש פה מישהי - מישהו שלמד.רפלקסולוגיה

גם לנו המליצו על טיפול רפלקסולוגי וזה ממש יקר.

יש איזו נקודה שאאפשר להסביר כדי שנעשה לילדה בבית?

יש כאלה שסוחבים את זה אפילו לצבא.  קראתי את זה כשהייתי ילדה, וזה עזר לי כשהבן שלי המשיך להרטיב, אמנם בתדירות הולכת ופוחתת, אבל הוא המשיך כמדומני עד גיל 15.- כשבערך בכיתה ה' זה כבר נהיה נדיר שהוא מרטיב אבל בהחלט עדיין היה.  לא עשינו מזה עניין וזה הפסיק (- נראה לי שאם היינו מנסים כל מיני טיפולים זה היה מעצים את הבעיה, ככה נתנו לו להרגיש שזה קורה, לא נעים אבל  לא עניין גדול. זה תלוי בילד,  למקרה של הילד הזה לא היה נכון לעשות מזה עסק.)  הבת שלי הרטיבה עד כיתה ג', ושוב לא עשינו עניין, היות שאמא שלה, כלומר אני, גם כן הרטיבה עד גיל זה. על עצמי אני ייכולה להעיד שבאיזשהו שלב כן הייתי מתעוררת אבל פוחדת ללכת לשירותים ומעדיפה להרטיב במיטה.

הבעיה היא שהבן שלי, בכיתה ד', מרטיב כמעט כל לילה, והייתי שמחה לשמוע על פתרונות אינסטנט, כאלה שאפשר לעשות בבית.. (אנחנו גרים רחוק מהעיר וכל יציאה היא ממש פרוייקט). אה, ודרך אגב יש לנו עוד כמה ילדים שלא מרטיבים.....

הזמזם אגב, הבהיל אותה כך שכל פעם כשזה צפצף היא התחבאה מתחת לשמיכה וצרחה.

זה לא אומר שהטיפול לא טוב רק לה הוא לא התאים.

בסופו של דבר עבדתי איתה על הפסיכולוגיה שמאחורי ההרטבה:  הגעתי יחד איתה למסקנה שבמשך  היום היא מתאפקת הרבה ואז בלילה יוצא לה הכל.

היא מאד רצתה להיגמל ובאמת עשתה מאמצים, בהתחלה הערתי אותה בלילה לשירותים אבל גם זה לא תמיד עזר, בסופו של דבר כשהגענו למסקנה הנ"ל הצעתי לה שהיא תלך לשירותים ביום לא כשהיא צריכה אלא כשנדמה לה שאולי עוד מעט היא תצטרך וכך בלילה יהיה לה יותר קל להתאפק ( במקום ביום) . ב"ה השיטה הצליחה מאד, כמובן  שהיא  גם תוגמלה, וקיבלה הרבה עידוד, והיא נגמלה לחלוטין בגיל 8 וחצי.

הייתי מרטיבה פעמיים שלוש בחורף גם בגיל 9-10 והרבה יותר בגיל 8 ומטה , בגיל 11 כבר לא... ההורים שלי לא עשו עניין, כניראה בגלל התדירות הנמוכה אפשר היה לא לעשות מיזה סיפור, וזה עבר מעצמו.

צריך לא לתת לילד הרגשה שהוא לא בסדר, אלא להסביר לו שזה משהו חולף שיעבור, ולא באשמתו, כמו שיש ילד שעם נזלת כל החורף, יש גם ילד שבורח לו בלילה בחורף. להראות לו שיש הרבה סבלנות כלפיו להיות מכילים.

סביר להניח שהוא לא יגיע עם זה לבר מצווה.

כדאי לתת לו, בעצמו בבוקר או אחרי בי"ס תלוי כמה זמן יש בבוקר, להוריד את המצעים מהמיטה להכניס אותם למכונה וללמד אותו לשים אבקה ומרכך במכונה ולהפעיל אותה, לא בהרגשה של עונש ,"ברח לך, תעבוד" אלא בחיזוק חיובי של "אתה ילד גדול, אתה אחראי על המעשים שלך ומקל על אמא את העבודה". פעמים ראשונות בהשגחה, ואחר כך לבד.  הייתי שמה מכונות כביסה בגיל 9 ונהנתי מיזה שסומכים עלי ונותנים לי להפעיל מכונה, זה לא אמור להיות מעבר ליכולות שלו. 

אצל מישהי שאני מכירה אישית, זה עזר בכך שהילד הרטיב פחות פעמים אבל זה לא מדעי.

לפחות זה מפחית את עוגמת הנפש ונותן לו הרגשה שהוא ילד גדול ושסומכים עליו להפעיל מכונה לבד. 

הבן שלי כבר בן 8 ועדיין מרטיב. ביום מטפטף ובכלל לא מפריע לו. בלילה מרטיב ולא מפריע לו . אני חושבת שיש לו בעיה של ויסות חושי, אחרת לא מובן לי למה לא מפריעה לו הרטיבות. ולמה הוא לא מרגיש שהוא מרטיב ביום.

הוא קיבל הומיאופתיה ונגמל אחרי חודשיים (בים ובלילה). הגיע החורף והוא חזר להרטיב .

עשינו לפי ההוראות מרפאת הרטבה של דר' שגיא ואחרי 3 חודשים הוא נגמל. הגיע החורף- ההרטבה חזרה ובגדול.

נגמר לי הכח להיסחב במונית למרפאת ההרטבה כל חודש. אמי שאלה למה אני לא שמה טיטול בלילה, כי ההרטבה כבר כל לילה ולא פעמיים בשבוע. אז עברנו לטיטולים יקרים מיוחדים ללילה של האגיס.

ואז, גיליתי טיטולים זולים של BABY SITTER (ברמי לוי- במבצע 36). הגודל הכי גדול. ובד"כ הם די מגינים על הבגדים. בקיץ בע"ה ננסה שוב משהו... 

הייתי חייבת להגיב אפילו שאני עדיין לא נשואה ובטח שלא אמא...

כיום אני בת 18 וגם אני הייתי מרטיבה עד גיל מאוד מאוחר.- עד גיל 14.

לקחו אותי לכל הטיפולים שרק אפשר.

הייתי חסרה המון בגלל הטיפולים.

לא הצליח אצל רופא אחר, ישר החליפו רופא.

ההורים שלי הוציאו על כל טיפול כזה הרבה מאוד כסף.(800 ש"ח לטיפול כמדומני.)

כן, היה לי את הזמזם הזה, ועוד הרבה פיתרונות אחרים. הייתי לוקחת כדורים ונתנו לי כל מיני תרגילים לעשות, אבל שום דבר לא עזר.

באיזשהו שלב ההורים שלי החליטו לעזוב את הכל ולתת לזה לעבור לבד. (לבעיה עם לישון אצל חברות הייתי לוקחת תחתוני ספיגה)

וככה, לאט לאט ועם הרבה מאוד סבלנות, חום ואהבה(וכן, האהבה הזאת מאוד חשובה לילד! משפט כמו: "לא נורא, יש עוד הרבה ילדים בגילך עם בעיות כאלה" היה מעודד אותי מאוד ונותן לי תחושת ביטחון עצומה. משפט כמו: "זה באמת שלא נורא. זה קורה וזה יעבור" היה מחזק אותי מאוד. הייתי מעירה את אמא שלי כל פעם מהשינה ותמיד עם הרבה חום ואהבה היא הייתה מחליפה לי מצעים והייתה ממשיכה ואמרת שזה בסדר ושאני יעיר אותה כל פעם. רק זה החזיק אותי ונתן לי כוח להמשיך ולהבין שזה לא נורא וזה יעבור. כי משפטים כאלה מבאים לילדים הרבה מאוד תחשובת ביטחון ושחלילה לא יגיעו למצב שבו הם רק התביישו בעצמם).

ככל שעבר הזמן ההרטבות הפכו מכל יום לפעם\פעמיים בשבוע. כך שזה הגיעה למצב שבו זה היה קורה פעם בחצי שנה.

בסוף בכיתה ט' זה ב"ה הפסיק.

זה אפשרי לקחת את הילד לטיפולים אבל זה ממש לא תמיד יצליח.

ואם זה לא מצליח, זה ממש לא נורא! כי זה יעבור, כמו שלרבים ממנו זה עבר לבד.

ושוב אני אומרת: חשוב מאוד מאוד לעודד את הילד! אין לכם מושג עד כמה שזה עוזר.

זה מזכיר לי תק' שבה חשבתי שאמא שלי כועסת עלי שאני מרטיבה כל פעם והיא צריכה לעשות מלא כביסות ולהחליף לי מצעים.  ולפני שסיפרתי לה היא ישר הביהרה לי שהיא ממש לא כועסת ושהיא אוהבת אותי כמו שאני. ולפעמים קורה שהיא עצבנית אז היא עצבנית על כמות הכביסות אבל ממש לא עלי...

לכן, צריך להבהיר לילד שזה בסדר. שהוא חלילה לא יחשוב שלא אוהבים אותו בגלל זה.

וכמובן שלא יווצר מצב שבו הוא מקנא באחים שלא שהם לא מרטיבים.

סליחה על ה

פשוט הייתי חייבת לספר.

ב"ה

1\אפשר להשאיל מיד שרה את אותו זמזם ולהכין טבלא משל עצמכם. אנחנו השאלנו בעבר, אבל חשבתי שזו שיטה אחרת בקושניר,אז שילמנו (450 ועוד 500 פקדון על המכשיר) תכלס זה זמזם עם ליווי כלשהו..

2\הילדה שלנו מסרבת לשים את הזמזם כי הוא מביך ומפחיד אותה, ואני לא בטוחה מה עדיף- לקום רטובה או לקום מבוהלת..שתיהם קשים מאוד...

3\אני לא יודעת איפה מטפלים פסיכולוגית בתופעה, לי נראה שזה אולי משהו בבשלות התחושתית.. ויש גם מרכיב גנטי חזק (מצד האב)

בהצלחה רבה!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....