האמת? הייתי מתקשה, אבל סופג.

[אין צורך לומר, שאני עונה רק כפי מה שנראה לי. אין לי שום הבנה מיוחדת בנושא.]

{וכדי שלא יחשבו (או שמא: יידעו) שאני שוביניסט פרימיטיבי חשוך,

הבהרה: אני מתכוון בזאת לשני הכיוונים, כלומר: שגם המשודך יתחשב במשודכת.}

א. נדמה לי שלזוג צעיר, שלמעשה עוד לא הטביע את ה"חותם הרשמי" על הקשר שלו,

יש בהחלט את הצורך המנטלי לבטא בצורה משמעותית ותקיפה מהרגיל (אפילו עוד

יותר מאחרי החתונה, למשל) את הקשר שלו - כלפי חוץ.

לי זה בהחלט היה מפריע...

יש אנשים שזה לא מפריע להם, ואני בהחלט מעריץ אותם על זה.

הלוואי עליי.

ב. ממילא, הייתי מצפה ממנה (במקרה וכבר נמצאים בתוך סיטואציה כזאת של - לשבת

עם החבר'ה), שתשתדל למעט, אולי להקרין קצת אי נוחות. לא בגלל שחלילה אני מרגיש

אדנוּת כלפיה - אלא בגלל שאני מצפה שתתחשב בכך, שאני עשוי לחוש מזה שלא בנוח.

יכול להיות שאדם מצליח להקרין "זרמנוּת" כלפי חוץ - אבל בפנים הוא רגיש ופגיע.

וזה תסריט שצריך לקחת בחשבון.

והכי טוב - מלכתחילה להמנע ממצבים כאלה.

בדיעבד - כמובן שלא לכעוס עליה חלילה, לא לנטור טינה. כי יש מצב שהעובדה שזה

מפריע לך זה די שריטה שלך במידה מסויימת. אם כי, יש עניין לבטא בעדינות ובאלגנטיות

שקשה לך מעניין כזה או אחר, כי גם כשהיא בסדר גמור מבחינתה, יש דברים שגורמים לך

לצבור טינה סתם, וזה רע לזוגיות בטווח הארוך. חשוב שהיא תדע מה מפריע לך מוקדם,

ואם זה משהו שעשוי להפריע לה לחיות איתך (ברמה משמעותית) - לדעת, ולהחליט בהתאם.

___________

בלי קשר - הרבה שכוייח לך על הניסוח!

ככה מנסחים שאלה אמיתית בלנ"ו.

אני משוכנע שלד"ר שלנו, יש הרבה נחת שם למעלה, באוצר הנשמות של הניקים... <צ>

|מרגישה מורה|

אגב - אתה לא יוצא שוביניסט.

וזה חשוב לי לומר שחבר'ה פה לא יפחדו להביע את תחושתם..

עד מה שראיתי עכשיו - רוב הגברים לא אוהבים את העניין כלל! ובתגובות יותר חריפות משלך.

על הגישה שלי... אחרת לא אוכל לעולם לתקן את החסרונות שבה (וכמובן לבקש סליחה

אם יש מי שנפגעה מניסוח מבולבל מדי שלי).]

מקווה שאין לך בעיה עם זה שאני מגיבה פה ולא במסר"ש..

לדעתי, קודם כל, זה שפתוחים לשמוע דעות שונות ופתוחים לשינויים, זה כבר אומר הרבה דברים טובים.

(זה על זה שבקשת תגובות)

ובקשר לעניין עצמו, זכותך שזה יפריע לך. אם אתה מודע לזה זה כבר מעולה. אני בטוחה שיש גם בנות בדיעה כמו שלך.

חוצמזה, עצם הנכונות לתקשורת פתוחה ולדיבור אמיתי ועמוק על דברים עוזרת מאד ליצור קשר שמספיק בטוחים בו בפני עצמו וגם בפני אחרים..

תודה, נשמה!

(עכשיו אני מרגישה תחת ביקורת..  )

מצטערת שלא כיבדתי ת'בקשה שלך (ושלו) ופלשתי לשירשור לא לי.

חוצמזה, שזאת היתה תגובה נקודתית.

ואני בטוחה שהבנים פה יודעים שבנות קוראות ת'שרשור הנ"ל, ככה שהם תחת ביקורת מסויימת בכל מקרה..

אני רואה שזה באמת מפריע לך, אז אשתדל להבא..

כתבת מאוד סבלני.

אני מתנצלת ממש!

אני לא מצפה שתהיה שם על תקן של "דחליל", אלא שתכיר את העולם הספציפי שאותו בחרתי לחשוף בפניה. אם לא הייתי רוצה שיווצר דו"ש, לא הייתי מביא אותה לשם...

(אלירז!! איך הצלחת להוציא מהחורים ככה כל כך הרבה בנים בפורום?????? לא ידעתי שיש כ"כ הרבה!! 0ועדיין לא כל הבנים של הפרום ענו)

אולי תתפקדו, כדי שנדע מכם כמה בעניין וכמה לא..? 

יותר.. 

ולא במובן הרע שלה..

אגב,

מענין מה היה אם היית שואלת הפוך: על תחושת אשה כשבעלה מפתח שיחות אישיות עם אחרות במפגש כזה..

א. אני שמח בזה שהיא בעלת עמדה ודעה. לא חושב שהיא צריכה להביע את דעתה לפני כולם.

באיזה שהוא מקום זה יכול להגיע למקומות לא טובים.

ב. אני באמת מצטער. אבל הקטע התורני זה מה שאני משתדל לחשוב כל הזמן. ככה שכל דבר שאני יעשה יהיה מתוך תורה(שואף מקווה, לא שזה קורה כבר בפועל.)

בכל מקרה. אני מלכתחילה אעדיף לא להגיע איתה למצבים כאלה. אם כבר קרה, אעדיף לדבר איתה לבד בינינו או משהו כזה... להשיח את דעתה. ואם היא רוצה להתערב בדיון זה יכול להיות מעניין מבחינתי כדי לראות דעות שאולי לנו לא יצא להשמיע אחד לשניה.

עד כאן.

לפני כולם לבין מצב שהיא תעשה את זה?

יכולה (איכשהו) להבין את המוטיב ההלכתי פה, לא מצליחה להבין את זה האנושי.

אם כבר אתה יושב עם אשתך וחברים שלך- היא אמורה לשתוק כדחליל אם יש לה דעה על מה שמדברים עליו?

מממ יכול לשמח ויכול לעורר רוגז וקנאה. תלוי מאוד על איזו צורה של דו שיח, באיזו רמה על אילו

נושאים-עד כמה יש פה קרבה וביטויי קרבה(מחוות ידיים, עיניים וכדומה) כי מצד אחד אני אוהב את חבריי

ואת אשתי ואני שמח שהם מסתדרים אחד עם השניה וזה גם יותר טוב ברמה הפרקטית.

מצד שני לא רוצה שמישהו ייקח את מקומי ייתערב לי בעניינים.

אז כן, אני חושב שזה מאוד תלוי במה ובמי ובאיף וכנ,ל ביחס להתנהגות שלה- כן נחמדות

לא מעבר.

אם זה באוירה רצינית פחות או יותר אז סבבה

אם זה ממש בקטע של קלות ראש אז הייתי מסתייג

לדעתי, אין הבדל בין התחושה שלך עם בעלך או "לעתיד" עם חברות שלך לבינך ולחברים שלו.

מה שאת היית מרגישה כך הוא היה מרגיש,

ואני בכלל לא באה לשפוט את זה..רק לברר את העניין.

זה כל כך תלוי תחושה אישית, או מנטליות של איפה שגדלת ואיזה בית ראית..

לי אישית לא יפריע בכלל שבעלי יתערב בדיון שלי ושל חברותיי.

ואני כן חושבת שהיחס עם אישה בדברים האלו - יותר בעייתי..

לא כולם גדלים בחברה פתוחה שחושפת להתבטאויות בסגנון הנ"ל..

y.s. בנחת...

או שהוא רכושתן, או שהוא לא היה צריך להביא אותה לשם...

לי זה לא היה מפריע, גם היא בנאדם

להרגיש אחרת..

ודווקא - אני כבת, לא רואה אדם כזה באור שלילי בכלל.

זה הרבה פעמים שאלה של נורמות בחברה.

לכן אמרתי -בואו לא נתחיל לומר על אחרים, ספרו מה אתם מרגישים.

תודה לביא.

אגב, גם במצב שהבחור "רכושני" / "קנאי" / "שוביניסט"

כדאי שיאמר מה שהוא מרגיש לבת זוגו.

א. שתדע. ושהוא לא יצבור כעסים.

ב. אם זה לא תקין, יאבחנו את העניין וילכו לטיפול, חבל לגלות מאוחר שיכלה לצמוח זוגיות מאושרת, ורק בגלל בעיה פעוטה או לא - התנפץ הקשר.

אישה צריכה להיות יפה ולשתוק...

וזהו..

כשהחברים שלי ראו שחברתי (ואשתי דהיום) היא חכמה, אסרטיבית, משכילה, חברותית ונעימת הליכות. (ולדעתי היא גם יפת תאר אבל זה כבר עניין של טעם אישי...)

תמיד הלכנו יחד לכל מקום שזה התאים, וכשהיא הכירה כמה מהחברים שלי היא גם הצליחה לשדך לפחות חברה אחת שלה ואולי אף יותר.

מעולם לא חששתי שמישהו "יגנוב" לי אותה, הבנים הם לא זאבים משחרים לטרף והבנות אינן שיות פתיות שכל אחד יכול לטרוף אותן.

גם היום יש לנו כמה זוגות חברים והנשים והגברים מדברים ביניהם גם בטלפון וגם בנסיבות חברתיות ובשמחות.

אם יש לה מה להגיד והיא תשתוק- לא מתאים לי...

אם מדובר, כמו שכתבת, בדיון או סיפורי סיפורים אז אני חושב שאהיה אדיש לזה.

אבל אם מדובר בשיתוף,בדברים אינטימיים ואישיים יותר אז נראה לי שלא הייתי מרגיש עם זה

בנוח ונראה לי שלכל אחד יש את הרמה האינטימית שלו (האינטימית שלו....שלו החדר.. )

אולי זה ישתנה כשאני אהיה באמת בסיטואציה הזאת.

אם הבאתי את ארוסתי/אשתי לאירוע עם כל החבר'ה אני לא מצפה שהיא תשב ותשתוק כל הזמן, ברור לי שהיא תדבר.

אבל אם זה יגיע להיות יותר מדי שכונה, ויותר מדי סחבקיות. אני אעדיף שהיא לא תשתתף. כמו שאני לא אשתתף בשיחה שכונתית מדי עם חברות שלה (ויש מצב שגם שיחה רגילה אני אעדיף לא להשתתף אבל באמת שאין לי מושג)

ושוב, הכל נכון גם לגבי זה שאני אלך עם ארוסתי לאירוע של חברות שלה

ראשית, הערה על עצם השאלה: מה החשיבות בלגלות אם יש מכנה משותף? הייתי מצפה להבין מה התחושה המתאימה שעלי להציב כיעד.

שנית, אציין כי עדיין לא סיימתי לעבוד על המידות שלי ולכן אין באמת משמעות לתחושה האישית שלי..

בכל אופן אענה באופן כללי, מצד ההבנה שלי איך צריך להיות (ואולי הבנה זו בטעות יסודה) אעדיף כי תשאיר לי לנהל את הדיון מול הגברים. ומצד שני יש בי הרצון שאשתי תהיה מעורבת. מעבר לזה יש נושאים מסוימים שהתחושות שם יהיו שונות.

כמו שענו כאן, יש משמעות לפורום (מי נוכח) למעמד (דיון, שיחה) ולנושא.

לבין חבריו - לגיטימי שאדם ירגיש לא נוח. 

זה לא כמו "זריקת הערה" פה ושם.

וזה יכול להישתנות במידה מסוימת, מחֶברה לחֶברה, מאדם לאדם, וגם לפי רמת הקירבה של האנשים.

ב.אני הייתי מעדיף שתשתוק.

ויש הבדל בזה בין אם זה אחרי החתונה ואם זה חבר שניים או הרבה חברים ואם זה דיון של דעות או סתם צחוקים חוויות.

ונראה לי שאני הייתי נמנע מלהגיע למצב שאני יושב עם אשתי (בטח לפני שהיא אשתי) ביחד עם המון חברה ומריץ צחוקים

צחוקים וקלות ראש יהיה לי קשה באופן אישי.לקבל

דיבור עניני יהיה לי יותר קל לקבל אם כי לא בהגזמה.

מה שבטוח שחשוב לדבר על זה אחד על אחת ולפתוח את כל הנושא בצורה פתוחה וללכת (להשתדל לפחות) לפי התחושות המשותפות .

והעיקר לדון כל אחד לכף זכות, ואת הדיון לעשות בזמן רגוע

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי