לפני שנים רבות בארץ רחוקה רחוקה... (סתם פתיחה מצחיקה)
הגיע הזמן אחרי שבועיים וחצי לשתף אתכן בסיפור הלידה של ביתנו הבכורה.
ביום שישי לפנות בוקר היתה לי ירידת מים שלא כ"כ הבנו שזה ירידת מים, קמנו בבוקר ותוך כדי התארגנות ואריזה של התיק לידה (בכל זאת התאריך היה בשבת) לנסיעה לשבת לצפון אני כל 3 דקות הולכת לשרותים התקשרתי לחברה סיפרתי לה על התופעה המוזרה היא טענה שזה סתם כי הפשושה הקטנה ירדה למטה והיא לוחצת על שלפוכית השתן. 5 דקות לפני שיצאנו דיברתי עם אמא שלי וסיפרתי לה על התופעה המוזרה והיא בניסיון של אמא הודיע לנו שאנחנו ממש לא נוסעים לצפון אלא לבית חולים לבדוק את העניין.
מאחר ואין לנו רכב התחלנו את הנסיעה בטרמפים. בחצי הדרך אמא שלי הודיע לי שדודה שלי בדרך אלינו ושנפסיק לנסוע בטרמפים.
הגענו לבית חולים בשעה 10:30-11:00 ואז התחילו סדרת בדיקות שתן, מוניטור + אינפוזיה של נוזלים, בדיקת רופא ובשעה 16:00 הודיעו לנו שאנחנו נשארים שבת בבית חולים עם אנטיביוטיקה לוריד כל 4 שעות.
בילנו שבת שלמה בבית חולים שבעלי ישן כמו אומלל על הכסא לידי (נתנו לו להשאר כל השבת כי הייתי לפני לידה) דיי בתחילת השב הבנתי שאני הולכת להתחרפן בשבת הזאת כי לא היה לי שום דבר לקרוא. מזל שפגשתי את עמית-טליה (ושוב תודה ענקית על הספר) שהביאה לי את ספר לקרוא (ליד ה'- ממש מומלץ).
בשבת בבוקר הגיע אחות ושאלה אותי אם אני רוצה לרדת לזרוז. היא לא כ"כ נתנה לי זמן לחשוב אפילו לא שניה ולכן באופן אוטומתי עניתי לה לא! לקראת צאת שבת התייאשתי והחלטתי לקחת שמן קיק לקחת 6 כפיות (במצטבר) אבל כלום לא עזר. במוצאי שבת דודה שלי הגיע וכמובן גם ההורים שלי ושניהם (דןדה שלי ואבא שלי) התחילו לעשות לי רפלקסולוגיה ברגלים. אבל הצירים לא כ"כ הגיעו. אחרי התלבטויות והבנה שהצירים לא כ"כ רוצים להגיע החלטנו לרדת לזרוז. כשהחלטנו ללכת לחדר לידה ממש התבאסתי כי כ"כ רציתי ללדת בצורה טבעית אבל כשנכנסתי לחדר לידה והמילדת די דחפה אותי להכנס להתקלח(וטוב שכך) החלטתי לשנות גישה וזה בזכות הספר של עמית-טליה "ליד ה'" נכנסתי להתקלח ואמרתי לעצמי זהו אני מפסיקה לנסות לשלוט בעניינים. עם הקב"ה החליט שככה טוב לי ללדת אז זה מה שיהיה, והחלטתי לשחרר. יצאתי מהמקלחת הרבה יותר רגועה והתיישבתי על הכדור על מנת לשחרר סופית.
בשעה 23:00 נכנסנו לחדר לידה כשנותנים לי פיטוצין לוריד ונרדמתי. בשעה 2:00 התעוררתי מצירים וביקשתי מיד אפידורל. מכיוון שהייתי עם זרוז הם לא התווכחו איתי בכלל ואיפול עודדו אותי לזה. בשעה 7:00 בבוקר התחלפה משמרת והמילדות שהיו איתו היו מקסימות ממש כ"כ עודדו ונתנו הרגשה טובה כל משך הלילה והיום עד 12:30 ה ייתי עם פתיחה שהתחילה ב-1 ועלתה ל4 בקצב מאוד איטי. בשעה 12:30התקדמנו לפתיחה 5 ובדיוק דודה שלי שוב הגיעה (אחרי שהלכה ב3:30 ) והמשיכה לעשות לי סוג של רפלקסולוגיה ברגל. בשעה 13:00-13:30 הרגשתי לחצים חזקים מאוד והאפידורל לא תשתש אותם קראנו למילדות שהתלהבו כ"כ לגלות שאני עם פתיחה מלאה! (התקדמות מהירה כ"כ).
הם התחילו להתכונן ללידה ואני פשוט ביקשתי שיתנו לי לבכות. המילדות המקסימות לא רק שנתנו לי את המרחב שלי לבכות הם אילו עודדו אותי לבכות ולשחרר כשהם סימו להתארגן ביקשתי מהם שיסבירו לי מה לעשות והן הסבירו בעדינות והקשבה מדהימה.
זהו תוך 4-5 לחיצות הפשושה הקטנה שלנו יצאה לאויר העולם בלי קרעים במשקל 2.684.5 . ועם שיער ג'ינג'י.
)
(אני צריכה ללמוד ממך את הקבלה הזו!). 