כידוע לכמה מכם, המסיונר האנטישמי טומאס וולר וחברי אירגונו היובל מצאו "בית חם" ליש"ו ביו"ש והתיישבו בכרם הר ברכה, בעידוד כמה פוליטיקאים ואפילו רבנים.
מוצג בפניכם מכתב של הרב שמעון רוזנצוייג רב כפר "תפוח" שנדרש לעניין:
בתקופה האחרונה מתפשטת תופעה של גוים נוצרים שבאים מארצות הברית לארץ ישראל להתנדב, לעזור ולתמוך, הן
בעזרה פיזית (קטיף, בציר וכו'), והן בסיוע כלכלי למטרות שונות (קהילתיות דתיות או עזרה רלוונטית). תופעה זו קיימת
בארץ כבר זמן רב, ובשנים האחרונות חדרה גם לשומרון.
לצערנו הרב רבים נופלים בפח יקוש זה. מקבלים סיוע באופנים שונים ומגוונים, ואחר כך "השוחד" מעוור את עינהם וקשה
מאוד להכיר בטעות שבדבר.
היסוד של אמונת הנוצרים נעוץ בדחייתם של ישראל ממעלתם האלוקית. שורש האמונה הנוצרית הוא שעם ישראל ונדחה
וכביכול הבחירה האלוקית עברה לנצרות. הטיב לבטא זאת רבנו יהודה הלוי בתחילת ספר הכוזרי כשמספר את דברי הנוצרי
"הרצון האלוקי התחיל שורה על... אשר הלכו אחרי המשיח (אותו האיש ימ"ש), ואנחנו (הנוצרים) הננו מן האומות ההן, ואם
אמנם אין אנו מזרע בני ישראל, ראויים אנו יותר מהם להיקרא בני ישראל כי אנו הולכים אחר אותו איש" (ספר הכוזרי א,ד').
אין כאן המקום להאריך באפסותה של העבודה זרה של הנצרות, בגועל הפנימי, ובצחנה המוסרית שהיא מדיפה סביבה.
ברור לכל שיהדות ונצרות הם שני הפכים גמורים. הנצרות בונה את עצמה על חרבונם של ישראל. כמובן גם להיפך, גאולתם
ותקומתם של ישראל הם מכת מוות לנצרות. ההתנגדות לישראל לא נשארה רק בעולם התאולוגי המופשט. אלפיים שנה
מנסים הנוצרים להכחידנו.
בזכרון הלאומי שלנו המושג נצרות מחובר עם מסעי הצלב, אינקווזיציה, עלילות דם, פוגרומים ופרעות, שמדות ורציחות,
ומעל לכל השואה הנוראה. החלוקה הפנימית בין הזרמים השונים בתוך הנצרות לא משנה ממאומה מהיסוד המרכזי ששווה
לכולם. משול הדבר לאדם שמנסה לחקור נגיפים שונים בביוב העירוני שבכל מחקריו הוא עסוק תמיד בביוב, בפסולת
מצחינה ומסוכנת.
עם תקומתה של מדינת ישראל וביותר אחרי מלחמת ששת הימים והקמת מפעל ההתיישבות, שינה העולם הנוצרי את דרכי
פעולתו ההכרה שאנו חזקים ולא יוכלו לכלותנו במלחמה ישירה סללה את הדרך לשיטת עבודה של חיבוק דוב. הוחל בניסיון
לייצור קירוב לבבות, להעניק סיוע ועזרה ועל ידי כך ליצור יחסי חיבה ורעות שיסללו את הדרך להשפעה דתית נוצרית.
אירגונים נוצרים עובדים עם תקציב ענק, בסבלנות ובתחכום רב על מנת לצנן את הסלידה הטבעית שלנו מהנצרות, לאט
לאט להתקרב אלינו ולהשפיע עלינו מתיפלותם הדתית ולפנות את המכשולים מהדרך ולהעבירנו על דתנו רחמנא ליצלן.
דוגמא קטנה מהאזור שלנו. היישוב איתמר קיבל הצעה מארגון נוצרי לבנות עבורו את בית הכנסת המרכזי של היישוב ממסד
ועד הטפחות ( כחמישה מיליון (!) ₪). היישוב כמובן דחה את ההצעה בבוז. לאחר זמן מה נתקבל פניה מהמועצה האזורית
שומרון שהם ייבנו את בית הכנסת כפרויקט מועצתי ויש להם את התקציב הנדרש לכך. ההצעה הסמוכה כלכך הדליקה
נורות ההזהרה אצל רב היישוב . ברור קצר העלה שאותם אירגונים פנו למועצה האזורית על מנת להלבין את הכסף הנוצרי
דרך צינורות התקציב של המועצה. כמובן שגם הצעה זו נדחתה תוך אזהרה שלא ליפול במוקש נורא זה (מפי הרב נתן חי
שליט"א, רב היישוב איתמר).
התופעה של נוצרים ידידי ישראל שמסייעים לנו בכל מיני דרכים ישירות ועקיפות (קרן הידידות, מאיר פנים ועוד). נועדה כדי
לשרת את המגמה האלילית ולהעבירנו על דתנו.
הארגון שפועל כעת בשומרון נקרא בשם "היובל" ומנהיגו הצהיר עד לפני שנים ספורות על מטרות מסיונריות מובהקות. כעת
הפך את עורו ומדבר דברים שונים. איני יודע בברור האם הוא הפך להיות מתוחכם וערמומי יותר או שמא באמת חל אצלו
שינוי במגמותיו הארסיות. (בבירור שערכתי אצל מספר גורמים אין מסקנה מוחלטת). בכל אופן, ברור שהם נשארו נוצרים,
נשארו עובדי עבודה זרה וככאלה אין להם מקום בארצנו בכלל ובשומרון ויישוביו בפרט.
צינון היחס של המשטמה והבוז, של האפסיות וההעדר כלפי הנצרות מוביל לקירוב לבבות ואחריתו עלולה להית קשה ביותר.
לאומה ולשם ה' הנקרא עליה. דווקא אחריותנו כלפי העולם כולו לגלות את שם ה' הנקרא עלינו, להורות את דרכיו וארחותיו,
מחייבת אותנו להיות נחושים, להיות טהורים וזכים ולא להתפתות אחרי שפת חלקות הנוטפת משפתי טמונה זרה. אסור לנו
לבלבל ולטשטש את הייחודיות הישראלית. אין בזה אפשרות של פשרה, או אנחנו או הם. אנו לא יכולים להיות עם הנצרות
שבבסיסה ביטול הבחירה האלוקית בישראל.
רק כשאומות העולם תכרנה את סגולתם של ישראל ויודו בהכרזה שלנו ש"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית
בנו.... ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת", נוכל לקרבן ולהשפיע עליהם באופן ישיר את דעת ה' ודרכיו. חזון אחרית הימים
שיבואו כל העמים להר בית ה' ויאמרו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", יקום לעתיד לבוא רק מתוך ההתבדלות שלנו
מאמונת הגויים ומדרכיהם.
תפקידנו לבנות את עצמנו ברוממות הראויה לנו בטהרה ובקדושה וכשנגיע לשלב בו "יעמוד המלך המשיח באמת ויצליח
וירום וינשא, מיד הם (הגויים) כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום" ( רמב"ם, סוף
הלכות מלכים). כל עוד לא באנו למצב זה וכל עוד לא הכריזו הנוצרים שדתם ומשיחם ואמונתם שקר, אין לנו. חלק ונחלה
עימם. לא ניתן להם דריסת רגל במקומנו, לא נהנה מכספם, או מעזרתם האחרת.
נר לרגלנו יהיו דברי הרב קוק (קובץ ה', נ"ז) זצ"ל, "מהרשעה ודעותיה אין לקחת שום עזר וסיוע, אפילו מהדברים הטובים
שבה,... צריכים לדעת שכל הנמצא במדורי הרשע רשעה היא. כל התלוי בכלי חמס, חמס ושוב קרבם. גם כי יתהנן קולו אל
תאמין לו כי שבע תועבות ליבו... וכפי עוצם שנאת הרע, וכפי עוצם הכפירה במהותו, וכפי עוצם התיעוב שלו, ככה הוא
מתרפס ומשתפל. ודווקא על ידי ריחוק ותיעוב ועל ידי ההסכמה המוחלטת שלא להנות ולא לקבל שום טובת הנאה מכל אוצר
הכיעור, דווקא בזה מתאמץ (מתחזק) הרצון, מתברר השכל, מתחזקת התכונה הטובה.... וישראל עושה חיל".
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל