
למדתי ומרגישה בליבי שה' יתברך הוא בעצם החבר הכי טוב שלי(לא במובן המזלזל חו''ש) שהוא היחיד שעבר איתי כל רגע בדרך הזאת..שהוא היחיד שהרגיש אותי אי שם בפנים..
הוא זה שכאב ובכה והתגעגע..והוא זה שהרים אותי ברגעי יאוש..
והוא זה שכנגד כל הגיון מפיח בי געגוע ורצון ואמונה שהנה..הנה תיכף הוא בא...

הבנתי כמה שום דבר לא מובן מאליו. קבלתי מתנה את הזכות לרצות ולהתגעגע ולייחל למשהו שיקרה..
ומקוה שכשזה יקרה אז כל הרצון והציפיה ילכו איתי ויעצימו את השמחה בנס..

למדתי שהדבר שה' הכי מצפה ממני זה ענווה.
זה לדעת לשתוק ולקבל באהבה.
גם כשאני לגמרי לא מבינה על מה ולמה..
פשוט..כי ככה ה' רצה.
ובהרבה רגעים שאני לא מצליחה לאחוז במדרגה הזאת למדתי את הסוד של עבודה מתוך כאב..של לקום בבוקר אפילו ש..

למדתי שאפשר לרצות את אותו הדבר מאינפור סיבות שונות...

למדתי ששום דבר לא תלוי במה אמרתי או איך התנהגתי..ששום דבר שקורה לא קשור ישירות אלי..אלא במה שה' רוצה שיצמח מתוך המפגש..

דרך המפגשים למדתי לגלות הרבה טוב בעצמי. ומצד שני לגלות הרבה נק' שצריכות תיקון וברור...

למדתי לא לראות רק מה שרואים בעין..לקלף את החיצוני ולגלות את העולם הפנימי שמסתתר ולא תמיד נראה ממבט שטחי..ובכלל זכיתי לפגוש כאלו נשמות יקרות!
וללמוד מהן כ'כ הרבה..
כן כן, גם מכם שפגעתם בי..וגם מכם שכלל לא התאמתם למה שאני רוצה..

למדתי את העוצמה של תפילה וצעקה...אלו שמגיעות מבפנים...הכל הכל שווה בשביל רגע כזה של מפגש..

למדתי שיש כ'כ הרבה אנשים שחושבים עלי טוב ורוצים כ'כ לעזור..
אפילו שלא תמיד עושים זאת בצורה מוצלחת;)

למדתי שלרשימה הזאת של הדברים שלמדתי...למדתי שאין לה סוף!
ואמן שנהיה מספיק גדולים וקרובים לעצמנו ולמה שה' רוצה ממנו שלא נצטרך ייסורים והמתנות מבחוץ כדי לגלות את כל הטוב הזה..שנזכה אנו לצאת ולחפש אותו מתוך שמחה!